זית רענן חלק א לח

קדיש נמי שרי אבל בין גאולה לתפלה דאסור לענות קדיש אימא דאסור להניח תפלין אז, תו יש לתמוה לדעת ר"ת וסייעתו דבין גאולה לתפל' חמור מבאמצע הפרק לפי האמת למסקנת הירושלמי ומשני בש"ס דילן ג"כ דרב כריב"ק ס"ל קשה למה הניח רב תפלין בין גאולה לתפלה למה לא הניח תפלין קודם שירה חדשה, והיותר תמוה למה לא הניח רב תפלין בין פ' שמע לוהיה אם שמוע או בין פ' והיה לפ' ויאמר דהוא בין הפרקים דקילא אפילו מבאמצע פרק וכ"ש מבין גאולה לתפלה דהא לרב יכול להניח תפילין אחר גמר פ' שמע שהוא קבלת מלכות שמים עכ"ל, ודבריו תמוהים מרישא לסיפא ודברי רבותינו נכונים דוודאי פשיטא להו מדאמרינן קרי ק"ש ואנח תפילין ומצלי, משמע שהניח תפילין סמוך לתפלה ממש, והטעם לפי דרב כריב"ק ס"ל ואיהו מפרש במתניתין שם למה קדמה פ' שמע לוהי' אם שמוע וכו' והי' אם שמוע לויאמר שזה נוהג בין ביום ובין בלילה וכו' ולטעם זה כל הפרשות כולם וגם אמת ויציב עד גמירא קודמין לתפילין שכולם נוהגים בין ביום ובב"ל מחמת יציאת מצרים דאית בהו, משא"כ תפילין שאין נהוגים בלילה ובשבתות ויו"ט, ואף שוהי' קדמה לויאמר אע"פ דאית בה י"מ מ"מ קדמה והי' שכל הפרשה נוהג בב"י ובב"ל משא"כ ויאמר וכן משמע להדי' ברש"י במתניתין ד"ה ויאמר וכיון שכל הפ' קודמין לתפילין ה"נ גם או"י עד גמירא קודם ג"כ לתפלין שכולה חדא טכסיסא ע"ש י"מ נתקנה

ד עוד כתוב שם בס"ק הנ"ל תו יש לדקדק וכו' וזה דנראה לע"ד הא דר"ת שהתיר להמתין קודם שירה חדשה משום דלשיטתו קאי דהוא סבר דבין גאולה לתפלה חמור מבאמצע פרק, וע"כ סבר ר"ת דאין לענות קדיש בין גאולה לתפלה ובאמצע פרק רשאי לענות, וכיון דלר"ת בין גאולה לתפלה חמיר מבאמצע פרק לשיטתו זאת יש ראיה ברורה לר"ת דמותר להפסיק בשתיקה באמצע פרק אפי' ללא צורך כלל וליכא בהפסק שתיקה באמצע פרק שום נדנוד איסור כלל, ע"כ היה ממתין ר"ת בשירה חדשה כדי לענות קדיש אבל לדעת הפוסקים דס"ל דבין גאולה לתפלה קילא מבין הפרקים לכן ס"ל להפוסקים דמן הסברא דאסור להפסיק בשתיקה באמצע הפרק ואביא לקמן עוד ראיה לזה וכיון דאסור להמתין בשתיקה באמצע פרק וודאי דאסור להמתין בשירה חדשה כדי להשיב שלום לאדם נכבד שיבא אליו דלא התירו אלא אם כבר צריך להשיב שלום מפני הכבוד התירו להפסיק להשיב אבל להמתין להפסיק כדי להשיב שלום וודאי אסור, וא"כ ה"ה להמתין כדי לענות קדיש דאסור דהא אין ראיה לנו להתיר לענות קדיש באמצע הפרק אלא דאנו למדין מהשבת שלום מפני כבוד וא"כ דיו לבא מה"ד וכו' והיינו משום דלר"ת דס"ל דבין גאולה לתפלה חמיר מבאמצע פרק, לשיטתו זאת קשי' לי' לר"ת למסקנת הירושלמי, וכן למאי דס"ד דש"ס דילן דמשני רב כריב"ק ס"ל למה נטר רב להניח תפילין בין גאולה לתפלה הו"ל להניח באמצע פרק, וע"כ צ"ל לדעת ר"ת דבאמת הניח רב תפלין קודם שירה חדשה דע"כ רב הניח אחר שגמר ק"ש כמבואר בש"ס ועכצ"ל לפ"ז דרב הניח בלא ברכה דאי ס"ד דהניח עם ברכה קשה טפי הו"ל לרב להניח בין הפרקים בין פ' ראשונה לשניה או בין שניה לשלישית דבין הפרקים קיל יותר מבאמצע פרק אלא ע"כ שלא הפסיק כלל בדיבור שהניח בלא ברכה קודם שירה חדשה, וע"כ שפיר הניח באמצע פרק כיון דלא הפסיק בדיבור אבל בין גאולה לתפלה אפילו להפסיק בשתיקה אסור דבעינן תיכף לגאולה תפלה וכו' עכ"ל גם בזה דבריו תמוהים, ולפענ"ד שגה ברואה מה דפשיטא לי' דהנחת תפילין שתיקה בעלמא הוא ולכן לר"ת כיון שהניח בלא ברכה אין בהם הפסק עיין כ"ד ע"ב ומשמש בבגדו אבל לא היה מתעטף ועי' ברש"י וז"ל אם נפלה טליתו כשהוא מתפלל לא היה נוטלה ומתעטף שלא להפסיק ועיין תוספ' ושאר פוסקים שכולם פה אחד דמעשה הוי הפסק ואף שהתפילין תיקון ק"ש ותפלה מ"מ היה לו להניח בין הפרקים ולא באמצע הפרק וע"ז סובב והולך יסוד פלפולו וראיותיו ועוד אף לדידי' בל"ז קשה כיון שיכול להניח בין הפרקים מוטב להניחם קודם ולא לאחרם עד שירה חדשה דאם לאו דס"ל כריב"ק היה מניחם קודם ק"ש השתא נמי אמאי לא הניח קודם והיה א"ו דאין לנטות מאשר בארנו לעיל ויתר קו' מתורצים ממילא למעיין

ה עוד כתב שם וז"ל והנה אף שדברי הנ"ל אינן צריכין חיזוק מ"מ לרווחא דמילתא אברר עוד שדברי תוס' ור"ת בשני הדינים הנ"ל אינן מוסכמים לדעת הפוסקים שהרי תלמידי ר"י כתבו פ"ק דברכות אהא דאמרו וותיקין היה גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה כתבו משום דעיקר מצות ק"ש קודם הנץ החמה ועיקר תפלה אחר שיעלה השמש ולאו דוקא וכו' הא אחר שאינו מותיקין היה קורא ק"ש משיכיר בין תכלת כו' ולא היה סומך גאולה לתפלה עכ"ל הרי מבורר דוקא וותיקין היה סומכין גאולה לתפלה ולא אחרים הרי דבין גאולה לתפלה קיל יותר מבאמצע הפרק דאל"כ אחר שאינו מוותיקין למה אינו סומך גאולה לתפלה טפי הוי עדיף לי' לסמוך גאולה לתפלה ולהפסיק קודם שירה חדשה אלא ע"כ מבורר דבאמצע הפרק חמיר מבין גאולה לתפלה, וגם מבין הפרקים הוא קיל כיון דסמיכת גאולה לתפלה אינו אלא לוותיקין וא"כ כיון דבאמצע פרק עונין קדיש ק"ו בין גאולה לתפלה דעונין קדיש עכ"ל יוע"ש, וראייתו מר"י לפענ"ד אין בה שום נדנוד ראיה דלאו מטעם הפסק אתינן עלה ששתיקה לא הוי הפסק אפילו לגמור את כולו כל שלא נאנס בפרט לצורך מצוה עי' מ"א סי' ס"ה ס"ק א' רק כמו דעיקר מצות ק"ש לכתחילה קודם הנץ ה"נ גם הברכות דזמן אחד לכולם וע"ש, ומכאן תוכחה מגולה לאותן המורגלים בשאיבת טובאק ופותחין כליו ונוטלין להריח במקום שאינו רשאי להפסיק בתוך הפרק ובין הפרקים שאינם רשאים להפסיק לזה שכל מעשה אפי' בדרך עראי נקרא הפסק

ח עיין א"ח סי' ק"ח סעיף ח' וז"ל מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהיה מתעסק וב"כ וב"כ עברה לו השעה וכו' כולם חשובין כאנוסין ויש להם תשלומין וע"ש במ"א ס"ק י"א שמביא דברי האגודה שחולק ע"ז והביא ראיה לדבריו מבתי ע"ח דתנן בערכין בראשונה היה נטמן ביום ש"ע חודש כדי שיהא חלוט בידו התקין הילל הזקן שיהא חולש מעותיו ללשכה וכו' מכאן נראה שאדם שנשבע לעשות דבר בתוך ירח ימים וביומא דמשלם זמנו קרהו אונסא דמוכח לא מיקרי אונס, מדהוצרך הילל לתקוני דהא הכא הרי הוא כאילו קרהו אונס ביום אחרון ועי' בקה"ח שתמה על דבריו ובמקצת דבריו כבר עמד עליו בט"ז בי"ד סי' רל"ב ס"ק י"ט בקצרה ועי' בסי' נ"ה שהקשה וז"ל הא אמרו בפ' מי שאחזו ע"ד אמר רבא מתקנתו של הילל נשמע הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי וכו' ונתנה לו מדעתו מגורשת בע"כ א"מ מדאיצטריך לי' להילל לתקוני לבע"כ דהוי נתינה מכלל דבעלמא לא הוי נתינה וכו' ע"ש והא אם אינו רוצה לקבל ודאי הוי אונס שרוצה ליתן ואינו רוצה לקבל וא"כ למה לי' להילל לתקוני' [וכן קשיא מלישנא בתרא שהוכיח מזה דהוי נתינה מדלא תיקן הילל אלא שלא בפניו ג"כ קשיא דמנ"ל דהוי נתינה בגט דכיון לצעורה רק דהתם בבתי ע"ח מהני משום שאין לך אונס גדול מזה] לכן נראה דבבתי ע"ח לא מהני אונסא דידי' לחיובי לאידך כמבואר בסי' כ"א בראש המדברים שם ומביא ראי' דלא כאגודה מרפ"ק דכתובות בהא דפריך מדתנן אם ל"ב מכאן ועד יב"ח ומת בתוך יב"ח אינו גט טעמא דמת אבל חלה לא ע"ש דהוכיחו מזה דאב"ג ודילמא חלה לא משום דהיה יכול לבא קודם שחלה וכו' אלא מוכח דכל שנאנס בסוף הזמן הוי אונס עכ"ל, ונראה ליישב דברי אגודה וראיתו דבירושלמי בקדושין פ' האומר מובא בסי' כ"א פליגי בזה ר"י ור"ל דר"ל ס"ל אונסא כמאן דעביד ולכן כשקידש אשה ע"מ שיכניסנה ליום פלן וחלה ביום זה דר"ל ס"ל הרי היא מקודשת ואנן פסקינן כר"י בזה דא"מ דכמאן דלא עביד ולפ"ז מביא האגודה ראיה לדבריו ממתניתין דערכין מתקנות הילל כלומר דא"כ קשיא לר"ל ממתניתין א"ו דכל כה"ג לא מיקרי אונס וכיון שכן צריכין לומר בע"כ לר"ל ממילא נשמע שגם לר' יוחנן הדין