זית רענן חלק א שעה

וז"ל וי"ל הואיל ומכחישים זא"ז איכא חומרא אם תעמוד תחת בעלה בטענות ברי שלה ויש לדחות דמ"מ בעיקר הספק ליתא לדיוקא דאנן מספ"ל לדינא אם נשלם הזמן בלילה או דבעינן מעל"ע ובזה ל"ש דיוקא דידה רק שבאה משם אחר שנתגרשה שני ימים קודם הזמן שנכתב במעב"ת אבל מ"מ אפשר לומר כיון דדיוקא דידה הוא מעין הספק דאיתא קמן לנידון זה דעיקרו הוא אם נתקיים בזמנו אם לא וספיקא דדינא שוה לספיקא דתו"ת כמו שמסיק המ"ל שם בשם גדולי האחרונים

ח ועתה נחקורה נא בגוף הזיכוי אשר הי' שלא מדעת הבעל רק משום דברי ריצוי באגרת שכתב בפ' בראשית לאמו נימא אנן דמסתמא ניחא לי' בזיכוי זו ודמי לדברי רבינו האשר"י בארצוי' ארצי קמי' וכן עלה במחשבה לפני כשראיתי השאלה הזאת ומצאתי בתשו' הגאון נ"י שהאריך בזה ולפענ"ד נראה אחרי העיון דלו נסכים במושלם דבמקום ג"ד לחוד מהני זיכוי שלא מדעתו זהו בדבר המופרד בפני עצמו אבל במקום קיום תנאי לזמן בודאי לא נתקיים התנאי באופן זה ונימא דהוי נתינה ונתבטל הגט וטעמא דידי דהנה נרדה נא בנידון דידן שהותנה המגרש שאם לא יתן לה סך ידוע במשך שלשה שנים תהי' מגורשת מעכשיו ונתן לה בעלה בסוף שלשה שנים כאשר הותנה מתחילה רק שהיתנה עוד שבתוך משך שנה יהי' עוד הברירה בידו שבאם ירצה שתתגרש ממנו אזי נתינה זו שנתן לה לא יהי' לקיום התנאי רק לשם מתנה ובאם יפול המקרה לפניו שטוב לו שלא תתגרש אזי יהי נתינה זו לקיום התנאי והיא לא רצתה לקבלם באופן זה אזי נראה דמצד הדין הרי היא מגורשת גמורה דאע"ג דאם נתן לה בסתם לשם קיום התנאי והיא לא רצתה ולא קיבלם דאינה מגורשת כלל ואין זה בכלל נתינה בע"כ דמספקא לן לדינא דהתם דוקא כשהיתנה הוא שכנגדו יתן לו אזי יש מקום לומר שדעתו לא הי' על הנתינה לחודא כי אם כשירצה לקבלם וכן כל היכא שאין הדבר נגמר על ידו לחודא וצריך לזה גם דעת שכנגדו אזי אף כשהותנה הוא על עצמו ונתן בע"כ של חבירו תלי ג"כ בספיקא דנתינה בע"כ ולכן כשקידש אשה ואמר ע"מ שאתן לך ונתן לה בע"כ הרי הוא רק ספק מקודשת כמבואר ברשב"א ור"ן שם אבל היכא שהענין נגמר על ידו לחוד כגון בג"נ והיתנה על עצמו הן כשהיתנה שבאם יתן לא תתגרש או להיפוך אזי אמרי' שלא היתנה רק על הנתינה לחוד ולא איכפת לי' בקבלתה אם תקבלם מדעתה או אפי' שלא תרצה לקבלם ולא קיבלתם כלל ודבר זה נלמד להדי' מדברי ר"ן בפ"ג דשבועות בד"ה אלא מתנה לעשיר כשנותן שדה לחבירו והותנה כשאתן כו"כ לא יהי' נתינה לך ונתן בע"כ דאידך דנתבטלה המתנה למפרע כיון שהיתנה על עצמו ואע"ג דבקדושין כשהיתנה על עצמו אינה מקודשת אלא מספיקא משום דתלי' גם בדעתה ואינו יכול לקדשה בע"כ לכן גם התנאי תלי' גם בקבלתה משא"כ במתנה שתלי' רק בנותן ואינו יכול להתקיים רק ע"י דעת הנותן] ואע"ג דהיכא שהיתנה ואמר ע"מ שאתן לך תהי' מגורשת והשתא דאיכא חדר"ג שאינו יכול לגרש בע"כ אין לומר דהשתא דמי לקדושין דתלי' בספיקא כיון דמ"מ בדיעבד נגמרו הגרושין על ידו לחוד ועי' ויש לספק בזה קצת כיון דאינו רשאי לכתחילה ואיסורא אקרקפתא גם מעיקרא הכי היתנה ודמי להא דכתב מהריב"ל ח' א' סי' פ' וז"ל אבל יש בידי טענה אחרת דלית נגר ובר נגר דלשדי בי' נרגא והוא מאחר שנשבעו זל"ז שלא לחזור בהם הו"ל כאלו פירש שרוצה לקנות בכסף שקיבל ובקנין וקני אע"פ שלא כתבו את השטר, ועי' במ"ל בפ"א מה"מ, וכן בנ"ד אע"ג שעפ"י עיקר הדין אינה מחויבת לנוד אתו במדינות רחוקות ממקום למקום כמבואר באה"ע סי' ע"ה סעי' א' בהג"ה ובח"מ וב"ש שם ס"ק ט' ומבואר ביותר בסי' קנ"ד סעי' ט' והתנה אתה שבאם יתן לא תהיה מגורש' ונתן לה בע"כ אפ"ה אינו מגורשת משום דכיון שהתנה על עצמו מסתמא לא היה בדעתו לתלות רק בנתינה שלו לחוד ולא היתלה התנאי רק בדעתו לחוד

ט וביותר נראה שגם בקידושין בכה"ג אם קידשה ע"ת שאם יתן לה כו"כ לא תהי' מקודשת ובאם לא יתן לה תהיה מקודשת ונתן לה בע"כ דאינה מקודשת כיון שהתנה על עצמו מסתמא לא התנה אלא על נתינתו לחוד אע"ג דבקידושין תלוי בדעת שניהם היינו במקום שע"י תתקדש לו לכגון שהתנה שבאם יתן לה תהיה מקודשת לכן תליא בספיקא דנתינה בע"כ) וכיון שאינו נקנית לו בעל כרחה תו אי אפשר לומר שהתנה רק על דעתו לבד ותהיה מקודשת בע"כ אבל היכא שהתנה שבאם יתן לה כו"כ לא תהי' מקודשת דלענין זה שלא תתקדש הלא נתלה בדעתו לחוד ושפיר איכא למימר שעל נתינתו לבד הוא שהתנה ואע"ג דבעלמא נתינה בע"כ ל"ש נתינה הכא שאני כיון שהתנה על עצמו בביטול הקידושין והביטול תלוי גם בדעתו לחוד ותדע שהרי במתנה מבואר בר"ן דהוי נתינה וחזרה המתנה להנותן אע"ג דבקיום המתנת צריכין ג"כ דעת המקבל כיון שהביטול תלוי גם בדעת הנותן לחוד לשמע ממילא דה"ה בקידושין כה"ג אינה מקודשת

י נהדרין לדקמייתא דבנ"ד שאם נתן לה המגרש בעצמו בע"כ דאינה מגורשת, אמנם כן כשנתן לה בהחלט לקיום התנאי אבל כשנתן לה בכלות זמן התנאי באופן שיבור לעצמו במשך זמן מה לאחר כלות זמן הראשון והיא אינה רוצה לקבלם אזי נראה מצד הסבר' פשוטה דמגורשת שהרי היא כבר זכתה בגיטה כשלא יתן בתוך משך ומן הראשון שהתנה עמה ומה לי אם לא נתן כלל או כשנתן ולא בירור נתינתו במשך זמן התנאי סוף סוף כבר זכתה בגיטא שלא תהיה אגידה גבי' מספיקא רק כל ימי משך התנאי שהתנה בשעה שנתן הגט לידה, ועתה שרוצה לעגנה עוד שתהיה אגודה גבי' עוד מספיקא במשך זמן מה לאחר כלות ומן הראשון הרי זה דומה כאלו בא להתנה אתה תנאי אחר דלכל הפוסקים לא מהני מידי (עי' בפ' מש"א דף ע"ו ובאה"ע סי' קמ"ג זולת לדעת העיטור יכול להתנות תנאי אחר משום חזרה דס"ל דכ"ז שלא נתקיים התנאי יכול לבטל הגט כמ"ש בעה"ט בעצמו שחולק שם ע"ד רש"י וכה"פ ומפרש שם דאיירי לאחר שמסר לה הגט, ונראה דאפ"ל דבנידון דידן גם הבעה"ט מודה דדוקא היכא שהתנה להדיא תנאי אחרינא, אבל הכא דדעתו לקיומי תנאו הראשון וקסבר שבזה הוא דמקיים תנאו ודמי לחזו דאתאי וכמ"ש למעלה באות א' וב' דתירוצא דרבא קאי גם למסקנא), אמנם היכא שנתן לה באופן זה והיא נתרצית לזה וקיבלה מדעתה אזי דמי להתנה עמה ע"מ שתתן לו מאתים ואח"כ התנה שתתן לו שלש מאות ונתרצה דאינה מגורשת לדעת רמב"ן ורשב"א דמדעתה יכול לבטל תנאי הראשון ולכן אף שקיימה אח"כ תנאי הראשון אינה מגורשת עד שתתקיים תנאי השני כיון שכבר נתרצית בביטול התנאי

יא ומעתה במסילה הזאת נעלה הלאה עוד פסיעה אחת, היכא דידעינן בבירור שהיטעה אותה וכסברה שהתנאי הראשון הי' כשנתן לה הגט על משך ארבעה שנים שבאם לא יתן לה כו"כ תהיה מגורשת ובא המגרש בתוך שלשה שנים ונתן לה באופן הנ"ל שיברור לעצמו אשר יטב לפניו עד סוף ארבעה שנים ונתרצית וקיבלה משום דכסברה שגם בל"ז צריכה להמתין עד משך זמן הלז, ואח"כ נודע הדבר שלא התנה בראשונה אלא עד שלשה שנים אזי נראה ג"כ דמגורשת משום תנאי הראשון ואינה צריכה להמתין עד כלות זמן השני שהרי אין בריבוי שלה כלום שהרי לא נתרצית אלא משום דכסברה שכן התנה בראשונה ומדי טעמא דריצוי שלה מהני אלא משום דנתרצית בביטול התנאי טרם שנתקיים אבל הכא הרי מעולם לא נתרצה בביטולו התנאי

יב ועתה טרם שנרד לצרף וללבן בנ"ד דשאילנא קמן נברר עוד מילתא זעירא והוא שגם דלדעת