זית רענן חלק א שעד

שאחרים לא נתבטלו מכ"ש בנ"ד דלו יהיה דקושטא דמילתא באמיתות הדין לאמיתו הוא כדעת בעה"ט דיכול לבטל, כיון דמ"מ השתא מיהת שכל הפוסקים הבאים אחריו חלקו עליו בזה דמ"מ מיהת איכא למיטעי ולומר כדעת החולקים עליו דנסתלק הביטול לגמרי משום תק"מ איברא דיש לחלק דהתם בעדות שבטלה מקצתו לא מסקי אדעתייהו לשאיולי כלל על האחרים שלא ביטלו אבל היכא שביטל להדי' לפני בי תרי בתוך משך זמן התנאי דמ"מ הוה להו לספוקי ולשאול בבי רב, נשמע מזה מיהת בנ"ד דמפשטות מכתב הבעל להרב לא נשמע כלל לשון ביטול דלו יהיבנא לכולהו טעותי' ונימא דלקושטא יש בלשונו לשון ביטול ונימא ג"כ דעיקר הדין רק כדעת בעה"ט מ"מ נדחה ונסתלק ביטול זה שביטלו שלא בפני האשה כיון דלפעמים לא מסקי אדעתייהו לשאול כלל אחרי לשון עלגים כמוהו להבין ולספק כלל בזה, וכל היכא דאיכא למיחוש דלמא לפעמים לא דייקי כולי האי ולא יתורו אחרי בי תלתא לשאול ע"ז נתבטל הביטול לגמרי ומלבד זה עי' בתשובת הר"ן סי' מ"ד דמדמה ביטול ע"י כתב של הבעל לגט שנכתב ע"י ציווי הבעל בכתב ועי' סי' ק"כ סעיף ה' ובמכתב מאליהו בדיני ביטול הגט בסוף סי' ד' וע"פ כל הלין טעמא האירו עינינו בנידון דידן וסרה ממסילה אשר נלכו בה, המסוה הגדולה הנוראה והעצומה מבעה"ט וסייעתו ועתה נסורה נא ונראה אחרי המראה הגדולה שנתקיים התנאי ביום האחרון, אמנם לדברי המתגרשת ולדברי העדים בלובלין ע"י מזכרת שלהם כן הדברים, ומבוא' בתשו' הרב הגאון דשם דאע"ג שאין בעדותן ממש ע"פ דת תוה"ק מ"מ ניכר הדבר לאמיתן שכדברי' כן הוא, לכן כמעט הדבר חובה עלינו לתור בכל יכולתינו אחר דת תוה"ק להוציאה חפשי ממקלות חובלים אשר נתכבלה ע"י ולקיים מאמר הכתוב מחצתי ואני ארפא

ו ועתה נסורה נא וננקוט שנתקיים התנאי ביום האחרון, וגם נימא שהוא ספיקא דאורייתא כדברי פמ"א בתשו' ח"ב סי' קע"ד וכדברי מרן הגאון החסיד מוהע"א זצ"ל סי' ק"ג וביותר מבואר בטור סי' קמ"ג בשם הרמ"ה כהן וז"ל ואפי' לא נתנה לו אלא בסוף שלשים יום ע"ש בתשו', והנה עיקר הספק הוא בלשון בני אדם אם הוא מעל"ע או רק עד יום אחרון ולכאורה נראה דמדינא אין לנו לספק בגט ע"ת אם בעינן מעל"ע או לא, וטעמא דידי שהרי אמרי' בנדרים דף ס"א באומר קונם יין עד לפני הפסח דתלי' במחית אינש נפשי' לספיקא ולמ"ד דלא מחית לספיקא לא נכלל בלשונו רק הודאי ולא במאי דמספקא לן ועי' נדרים י"ט ע"ב א"ר גבי כרי קסבר כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשי דאולי גבי נזיר ודאי מגלח ומבי' קרבן ונאכל על ספיקו לא מצי מגלח ועי' בתשו' מהריב"ל ח"ב סי' פ"ז שגם תירוצא דרבא קאי להלכה גם למסקנא ולפ"ז גבי גיטין ג"כ הרי ספיקו חמור מודאי שכל עניני זכיות שיש לו באשתו תו לית לי' בה משום ספק והוא חייב במזונותי' כל כמה דאגידא גבי' ואפי' כשנתגרשה מספק כמבואר גיטין ע"ד ב"מ י"ב והי' מן הדין לומר דלא מחית נפשי' לספיקא ואין בדעתו רק על הודאי אולם בתשו' פמ"א פוסק להדי' שגם בגט ע"ת בעי' מעל"ע מספק, איברא הדין אתו מתרי טעמים חדא שהרי איירי התם באומר לה אם לא באתי מהיום י"ב חודש או שנה ובא בסוף שנה באותו יום שעמד בו ופסק שם דיש לדון בכל חומרות הספיקות לכל ענינים דכיון שהותנה על עצמו ובידו לקיים ולבטל מאי איכפת לי' אם מחית לספיקא או לא שהרי גם אם מחית לספיקא הרי עודנו הדבר בידו לבל יבא לספיקא והדבר מובן וא"צ להאריך בזה ועוד דיש מקום לומר דאפי' היכא דלא תלוי התנאי בדידי' ניחא לי' גם בספיקא שהרי היא אגידה גבי' ואסורא לעלמא ועי"ז תהיה זקוקה לו שתחזור ותנשא לו ומעתה בנ"ד שהותנה אשר אם במשך ג' שנים תשיג הסך מיד הרב נ"י וכו' ואפשר שהוא ישלח במשך שיכול להגיע לידה בזמן הודאי וע"י התרשלות או ע"י איזה סיבה לא יגיע לידה רק בזמן הספק ומעתה כיון שדבר זה לאו בדידי' תלי' מילתא וגם א"א שתחזור ותנשא לו שהרי אסורה לו שכהן הוא וכיון דליתא בעובדא דידן להנך תרי טעמא הדרי' לכללא דכל היכא דספקו חמור מודאי לא מחית אינש נפשי' לספיקא כן נראה לפענ"ד שיש מקום לסברא זו להקל בנידון דידן שגם בל"ז איכא כמה ספיקא ובפרט שכתב הגאון בסוף תשובתו אשר העריך בזה דלקושטא דמילתא נראין הדברים מכמה ראיות ואומדנות שנתגרשה שני ימים טרם שנכתב המעשה ב"ת והנה בעיקרא דמילתא דאמרי' דכ"מ שאמרו חכמים מגורשת וא"מ חייב במזונתי' אי אפשר לומר משום דפשע שהרי מכללו דאמר דכ"מ שאמרו] נלמד דאפי' כשגירשה ע"י שליח ונולד הספק ע"י השליח או אפי' במידי דלא הוי לי' לאסוקי אדעתי' כלל חייב במזונותי' ועי' כתובות צ"ו ע"ב בד"ה וכדרבי זירא דאמר בעלה חייב במזנותי' בחייו וכו' משום דמעכבת בשבילו להנשא אבל לאחר מיתה דדילמא גרושין הוו ואין לה מזונות דמספיקא לא מפקינן ממונא עכ"ל ועי' באה"ע בב"י ובש"ע סי' צ"ג סעיף ב' ולכאורה נראה דעיקר חיובו משום שיכול לגרשה בגרושין גמורין ולא תהי' אגידה גבי' וכל כמה שאינו מגרשה לגמרי חייב במזונתי' שהרי הדבר בידו לבד וא"כ אפשר לומר כשלא פשע מתחילה וגם אח"כ אינו יכול לגרשה פטור מחיובו אבל מסתימות הפוסקים לא משמע כן ועוד דא"כ לאחר מיתה נמי כיון שהי' יכול לגרשה בחייו ועי' במרדכי ר"פ ב"נ דבהגיע זמן ולא נשאה וחלה ביום שלאחריו דחייב במזונותי' לעולם אע"פ שבלתי אפשרי לו אח"כ שישאנה והטעם כיון שלא נשאה בזמנו טרם שחלה תו לא נפקע חיובו וכ"פ בש"ע סי' נ"ו ס"ג באה"ע וא"כ בספק גרושין נמי כיון שכבר נתחייב בחייו ונידונה כאילו לא נתגרשה א"כ לאחר מיתה נמי לכן נראה דאפי' היכא שלא פשע הבעל מתחילה ועד סוף ואפי' היכא שאינו יכול עוד לגרשה מחדש חייב במזונתי' משום חיובי דבעל בשעת נשואין וכ"כ דאגידה גבי' במקצת לא נפקע מחיובו הראשון אבל כשמת דחיובא דמזונות אלמנה הוא משום שם אחר תו אי אפשר להכניסם בחיוב זה מספק: ץ

ז בנידון הזיכוי של אחי הבעל ליד הרב מקוסטאנטין כבר האריך בזה הרב הגאון מלובלין נ"י בידו הגדולה כל צרכו ולא הותיר לנו שריד במאי שנוגע להתירא דעגונה הזאת רק באיזהו אמרים כאשר נבאר ומ"ש להקל בנידון זה דכיון שלא נתקיים התנאי רק ביום האחרון שהיא ספק מגורשת ואסורה לבעלה הכהן ולית לי' שום זכי' בגוה כבר נסתלקה הנתינה שנתן בעד הבעל לגמרי כיון דל"ש בי' משום זכי' דברים נכונים הם וראוי לסמוך עליהם וש"י מד"נ גם מ"ש להקל משום ס"ס חדא דילמא באותו היום כבר נשלם משך התנאי ועוד מפני הזיכוי שע"י אחרים ורפה מזה משום חוקת א"א ואי משום שכבר נתגרשה והספק בתנאי וכדברי תשו' הרשב"א סי' תתקע"ב מובא בב"י סי' כ"ט דש"ה שהתנאי ודאי והספק על קיום התנאי כמו שנסתפק בזה הבעל מש"ל בה"ט פט"ו וזה כמה הבאתי ראי' מוכרחת לזה מדברי רשב"א עצמו שכתב בחדושיו גיטין ע"ד ע"ב למסקנא דמספקא לן בנתינה בע"כ אזי בקדושין וגרושין אזלי' לחומרא ובקרקע קיימי בחזקת הנותן דקרקע בחזקת ב"ע והרי בתשו' כתב להיפך דכיון שבודאי יצתה מרשותו קיימי בחזקת הבעל א"ו דש"ה בנתינה בע"כ שהרי ספיקא דדינא דמי לתו"ת כמו שכתב המ"ל בעצמו שם וכשם דנתינה מעיקרא היתה בבירור כן נמי התנאי נתברר לפנינו רק דמספ"ל בקיום התנאי ולכן אמרי' דבחזקת בעלים עומדת אולם מטעם אחר אפשר לדון ולומר דנסתלקה לחזקת א"א כיון שספק הראשון אם נתקיים התנאי בזמנו או לאחר הזמן והיא אומרת ברי לי שנתקיים לאחר הזמן טובא ודמי לשנים אומרי' נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דמשום דיוקא דידה נסתלקה חוקת א"א כמ"ש תוס' שם ועי' ב"ב ל"ב בד"ה אנן וכו'