זית רענן חלק א שעג

כה"ג] מ"מ ל"מ משום דבכה"ג אין עליהם תורת ב"ת ורק היכא שלא נעשה מעשה כלל דהיינו היכא שביטל השליח טרם שעשאו או שביטל שליחות של כתיבה וחתימה טרם שעשאן ויחדן לשליחות לכתיבה ולחתום הוא דמהני מצד מסירות מודעא ואזי די בדין ת"ע לחוד ומהני אפי' זה שלא בפני זה או אפי' כשכבר התחיל אפס קצהו מן המעשה וביטל את הגט עצמו לדעת הפוסקים היכא שביטלו בפירוש בטל ואינו חוזר ומגרש בו ותלי' בחלופי גרסאות בפ' השולח והאומר כמ"ש בתו' ופוסקים שם והדבר מובן מהסברא פשוטה דבדינו של בעה"ט אי אפשר לומר מצד מסירות מודעא כלל שכבר התחילו עצם הגרושין שנתן לה הגט מעכשיו וגם הגט עצמו אי אפשר לבטל מה"ט דלא אתי דיבור ומבטל מעשה שמידי טעמא שיכול לבטל הגט עצמו משום שכל כמה דלא נמסר לידה דיבור ודיבור הוא מה תוס' שם בד"ה ורב ששת יעו"ש, אבל היכא שכבר נמסר בידה מעכשיו ע"ת דעיקר הגירושין כבר נעשו ע"י גט זה רק דעיקר דינו של בעה"ט הוא רק משום חזרה דבעל אתי' עלי' וכל שהוא משום חזרה אוי גם קודם תקנות ר"ג ל"מ אלא כשביטלו בפני ב"ת ונודע בפניהם הביטול טרם שכלה זמן התנאי וכמ"ש, כן נראה לי ברור בעזה"י, ותדע שהרי אפי' כשנקרע הגט טרם שנתקיים התנאי מגורשת לגמרי אפי' לדעת בעה"ט (כאשר ראיתי דברי בעה"ט מועתקים בס' מכתב מאליהו בשער ז' בריש סי' כ"ה וראיתי שנוסחא מוטעת נזדמנה לפני הרב הגאון המובהק מלובלין ולא כתב שם בס' הנ"ל תי' לחומרא וז"ל בס' מ' מאלי' ואי פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר ונתקרע הגט או שאבד הרי זו מגורשת כדאמרי' בע"מ שתתני לי מאתים זוז ואמרי' עלה והיא תתן אבל בממונא וכו' עכ"ל, ובעל המחבר שם הקשה אח"כ עליו וז"ל הן אמת כי לכאורה קשה לשיטתו דבגמרא פ' מי שאחזו דף ע"ד אמרי' גבי הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז דלמ"ד כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אע"פ שנקרע הגט או שנאבד מגורשת ונראין הדברים ק"ו אם בנקרע ונאבד שאין הגט בעולם מגורשת כ"ש כשהגט בעולם דלא מהני ביטול וכמ"ש בתשו' ר' יעקב שהביא הרב העיטור עצמו כנז"ל. אמנם הא ודאי לא קשי' ולא מידי דכשהבעל הוא מרוצה בקיום הגט ע"י קיום התנאי הרי היא מגורשת למפרע משעת הנתינה ואינו מעלה ומוריד אם הגט קיים באותו שעה או לא אבל כשהבעל מתחרט קודם קיום התנאי אין כח בקיום התנאי להעמיד הנתינה שנתן הגט שתהא מגורשת מההיא שעתא ואין כאן גירושין כלל עכ"ל) ואין לומר דבעובדא דידן לא שייך משום תק"מ ותק"ע שהרי טרם שכלה זמן התנאי אסורה להינשא, וגם כשהגיע זמן התנאי לא היה באפשרי להתירה מיד משום ספק של יום האחרון וטרם שיצאה מכלל ספק זה כבר נודע הדבר שיש בלשונו לשון ביטול דז"א חדא דאנו דנין רק על הביטול בשעתי' ועיקרו של הביטול הוא רק כשלא יתקיים התנאי ויהי' גט מצד התנאי מ"מ לא יועיל כלום משום הביטול, וכיון דבשעתו לא אהני מידי כיון דבעצמותו יש בו משום תק"מ שוב אין אנו דנין על ידי גילגול דברים שנתגלגל אח"כ ועי"ז נסתלק חששא דממזרות, מחמת דבר אחר, רק עלינו לדון על הביטול עצמו, וגדולה מזה מבואר בתוס' שם ל"ג ע"ב בד"ה ליבדור אבדורי וכו' וז"ל אבל לרשב"ג דאין יכול לבטל זה שלא בפ"ז אין בביטולו כלום אפי' מבטל כולם כל אחד בפ"ע אע"ג דהשתא ליכא למיחוש דילמא אזלי הנך דלא ידעי וכתבי ויהבי לה לא הוי ביטול עד שיבטל כולם זה בפ"ז עכ"ל הרי דאפי' היכא שע"י ביטול גופי' נסתלק לחששא מכ"ש כשנתגלגל הדבר ע"י דבר אחר לגמרי, ועוד דא כ גם בכל גיטין דעלמא היכא שביטלו בפני שנים זה שלא בפ"ז ונודע לה בתוך צ' ימים של הבחנה, ולאחר שהגיע גט לידה ג"כ נימא הכי כיון דבל"ז אסורה להנשא כבר נסתלק מחששא דממזרות, א"ו דלעולם דנין על הביטול לחוד וכיון דבשעת קבלת הגט לא חל הביטול שוב לא חייל, ונכלל בסוג דתנן דמשהגיע הגט לידה אינו יכול לבטל, ומכש"כ בנ"ד כיון דלקושטא הותרה משום שאר ספיקא ) שעל מדוכה זו אנו דנין על הביטול) וכיון שיש בביטול גופא משום תק"מ אין בביטולו כלום בשעתי' לכן אע"פ שנתגלגל אח"כ איזהו סיבה שנסתלק ע"י לפי המדומה לתקנתא זו אחר שהגיע הגט לידה ולדעת בעה"ט לאחר שכלה זמן התנאי שוב לית בי' מששא

ד לכאורה יש לדון ולומר דלא לעולם איתא לתקנת' דתק"מ דאל"כ קשי' לריב"ש דס"ל דכשמבטל טרם שנעשה דבר אזי מהני משום תורת עדות לחוד ומהני אפי' זה שלא בפ"ז משום דנחתינן עלי' מתורת מסירות מודעא, וכן היכא שמבטל את הגט מכאן ולהבא דמהני משום מסירות מודעא דאכתי תיקשי דמ"מ איתא לתקנתא דתק"מ כמ"ש תוס' שם, ולו כדבריו כן הוא דלענין מסירות אינו צריכין לתורת ב"ת מ"מ לית ביה מששא משום תקנתא ועוד קשי' לי מהא דמקשינן בגמרא שם ל"ג ע"ב ואי ס"ד אידך נמי כרשב"ג ס"ל למה להו אטמורי לבדורי אבדורי דאכתי ניחוש בין כך וב"כ שמא יבטל את הגט עצמו, ואע"ג דס"ל כרשב"ג דביטלו א"מ, מידי טעמא דרשב"ג אלא משום מה כח ב"ת יפה ובזה הוא דפליגי רבי ורשב"ג וע"כ לא קמיפלגי אלא בתקנתא דר"ג דהיינו בביטול לפני ב"ת דמהני מיהת קודם תקנתא דר"ג. אבל כל כמה דאינו צריך לב"ת אזי פשיטא דכמו דמהני לרבי אפי' זה שלא בפני זה משום מ"מ דמהני משום עדות לחוד ה"ה נמי לרשב"ג שהרי כל כמה דלא ביטלו בפני שנים זה בפ"ז דלית לי' קלא גם לרבי לא מהני ואפ"ה מהני משום מסירות מודעא דלא בעינן תורת בי' תלתא כלל וא"כ לרש"ב נמי אמאי לא מהני כשביטל הגט עצמו משום מסירות מודעא ויש לדחות דלא עדיפי מ"מ מביטול לפני ב"ת, ומצאתי בס' א"מ שהקשה לקו' ראשונה וע"ש מה שתי' בזה ויתורץ ממילא גם קו' השני' ונמציא בזה ליסוד מוסד דלדעת תוס' לא מהני כשביטל זה שלא בפ"ו משום תק"מ ולדידהו אפי' כשביטל את הגט עצמו ג"כ ל"מ משום מ"מ דמ"מ לא מהני מידי דעודנו יש בו משום תקנת ממזרות להפקיע ביטול הבעל רק דריב"ש ס"ל כסברות הר"ן דמש"ה ל"מ כשביטל זה שלא בפ"ז משום דאין בכחו בדיבור גרוע דהשתא שלא בפני השליח ושלא בפני ב"ת לעקור דיבורו קמא דאלים טובא שעשאו שליח בפניו, ומשה"ט ס"ל לריב"ש דזהו כשרוצה לבטל דבורו הראשון אבל כשמבטל את הגט גופי' מכאן ולהבא שאין בזה משום עקירת דבורו קמא, לכן מהני אפי' שלא בפני השליח ואפי' היכא דלית בהו משום תורת ב"ת משום דס"ל דרבי לית לי' כלל תקנות ממזרים היכא שכבר ביטלו יעו"ש ומעתה לפמ"ש לעיל דבעובדא דידן לית לן למיחוש כלל משום ביטול גופו של גט שכבר נקרע וליתא בעולם רק דבעה"ט ס"ל משום חזרה כל כמה דלא נתקיים התנאי [שהרי לפי נוסחא האמיתות המועתק בס' ממ"א שכתבנו לעיל גם בעה"ט גופי' מודה דמגורשת גמורה היא היכא שנקרע בנתיים ולא חזר בתוך הזמן) וכבר כתבנו שני טעמים מוכרחים לסלקה ממוראו של בעה"ט בעובדא דידן

ה ועוד בה שלישי' לאפושי כחו דהתירא ע"פ דברי תוס' שם ל"ג ע"א בד"ה רבי סבר וכו' בפ' השלישי וז"ל א"נ אע"ג דביטלו בב"ת אמר רבי דמבוטל היינו משום דהתם ליכא למיחוש כולי האי לממזרת שאם יודע לשליח קודם הנתינה לא יתננה לה או לאשה קודם שתנשא לא תנשא אבל כאן אפי' כשידעו כולם וגם האשה שביטל הבעל מקצת מן העשרה פעמים יטעו ויהיו סבורים שאחרים לא נתבטלו ותנשא ע"י גיטה ולכך אם הי' סובר בטלה כולה היה מודה דאינו מבוטל ולפ"ז אתי שפיר וכו' עכ"ל יעו"ש ונראה מדבריהם שעיקר בעיניהם כסברא זו מהכרחיות פשטות הסוגיא, והשתא ניקום ונדון שהרי אפילו היכא שהדין פשוט לכל דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה נדחה ונסתלק הביטול משום דפעמים יטעו ויהיו סבורים