זית רענן חלק א שסט

משום כיון דאסרה רחמנא לבשל (בדרך בישול והיינו בכדי שיתן טעם וכפרש"י שם) הרי הוא בכלל ל"ת כל תועבה וכדאמר ר"א לקמן קי"ד ע"ב משא"כ הכא גבי זרוע בשלה דגם אם תימא דבטל בפחות מס' מ"מ החידוש במקומו דשרי' רחמנא לבטל לכתחילה

יג איברא עיקר הדברים צ"ב דהאיך נוכל ללמוד מז"ב דבעינן ס' או מאה הכי משום שהי' כך נוכל ללמוד דבפחות מכן אוסר וגם קו' תוס' דשאני בז"ב דהוי מין במינו ומ"ש דאסמכתא בע"ה צריכין להבין דאי' איפה מקום לאסמכתא זו לערב מין בשא"מ, ונראה להמתיק הדברים ע"פ דברי ט"ז בי"ד סי' קמ"ז ס"ק א' ובא"ח סי' תקפ"ח דכל דבר המפורש בתורה להתירא שוב לא יוכלו חכמים לאסרו מש"ה גבי מילה בשבת לא גזרו משום שמא יעברנו ד"א ברה"ר ולפ"ד אתי שפיר והוא דבמתניתין נקט בכ"ד בנ"ט אבל שיעורא דששים ומאה בכל איסורין לא קתני בהדיא ונחתו בזה בתלמודא לידע מידת חכמים בזה בכיון היכא דליתא לקפילא, דאם באנו לשער בכל פרט ופרט יתרבו השיעורין ותתן שיעורין ביד כל א"ו א' דכמה מינים שאינם נ"ט בפחות מששים ואיכא מינים מועטים שנותנים טעם ביותר מששים ולכן ירדו לחקור בזה אם נגזור גם במינים מרובים אטו מועטים דמיעוטא ונשער בכל המינים בשוה לחומרא ולהוכיח זה במישור נטה קו וכיתד בל תמוט שלא החמירו ביותר מששים שהרי כבר נלמוד מכמה משנות מפורשות שחכמים החמירו במינו כמו כשנגדו בשא"מ וכן קתני להדי' במשנה זו בזמן שמכירו בנ"ט דהיינו כמו כשנגדו בשא"מ וכיון שהתורה התירה בפירוש בז"ב בששים שוב בלתי אפשר לחכמים להגדיל שיעורו ביתר מזה וכדכתיבנא בשם הט"ז וגם שכן ממילא מוכח דגם בשא"מ די בששים דאלת"ה הרי בע"כ צ"ל דלא גזרו אטו אינו מינו מדוע לא הספיקו ברובא כעיקר דינא דאורייתא ועיין, והא דקאמר אטו אנן לקולא גמרינן וכו' היינו במין במינו כיון דמדאורייתא ברובא בטל רק דממילא מוכח גם לשאינו מינו

יד בתד"ה אלא א"ר מה שהקשו על רש"י דפירש דקדשים אסור בכ"ש ונלפענ"ד להקל קושיתם דכמו דאיתא לקמן גבי בב"ח אי חידוש הוא אע"ג דליכא נ"ט נמי הכא נמי גבי קדשים אם נימא דטכ"ע ל"ד בכה"ת רק גבי קדשים מש"ה אוסר אפי' בכ"ש אבל אם נימא דטכ"ע דאורייתא בכה"ת א"כ גבי קדשים נמי דכתיב כל אשר יגע בבשרה היינו בנ"ט כמו בכה"ת ובזה מתורצים כל הקו' דהא שהוכיחו שגם בקדשים לא נאסר בכ"ש היינו למ"ד טכ"ע דאורייתא וגם שאר הקו' מובן מעצמו איברא למאי דכתיבנא באות י"ב יש לפקפק בזה כמובן מעצמו אולם נראה דהאי דאמרינן אי חידוש הוא אפי' כי לא נ"ט נמי אין מן ההכרח לפרש שהוא כדי להקטין החידוש, דבל"ז אתיא שפיר דמהיכא תיתי שתגביל הדבר בדבר שאינו תחומו וגבולו דאיסורין דכיון דטכ"ע ל"ד ולא איכפת לן כלל בטעמא, לכן בב"ח דאסרה רחמנא בבישול אפי' כי לא נ"ט נמי, וכמ"ש הרשב"א חולין צ"ח גבי דם הפר ודה"ש בד"ה וליגמר מיני' וכו' וז"ל וא"ת ש"ה משום דליכא ס' אבל היכא דאיכא ס' בטל דגמרינן מזב"ש ותירץ כיון דמדאורייתא חד בתרי בטל וגלי רחמנא בדם הפר דל"ב אע"ג דדם הפר מרובה וכו' יעו"ש

טו שמעתי כד הווינא טליא קו' בשם הרב הגדול המובהק מוה' ליב פ"ב זצ"ל בהא דמספ"ל בעכברא בשיכרא בטעמי' דרב אי משום דקסבר נט"ל אסור או דאשבוחי משבח עי' בפ' האה"פ ס"ח דהא כיון דס"ל לרב דמין במינו במשהו שוב ליכא למימר דס"ל דנט"ל אסור דמידי טעמי' דאוסר בנט"ל משום דיליף מגיעולי מדין ולמאן דס"ל דמב"מ במשהו אי אפשר למילף משם דאע"ג שהכלי אינו ב"י צריכין להגעילו דלמא יבשלו בתוכו במינו שנאסר וכל היכא דדינו במשהו אוסר אפי' בנ"ט לפגם לדעת מקצת פוסקים מובא בתוס' שם ואמרתי לתרץ ע"פ דברי תו' פסחים מ"ד בד"ה אלא שהקשה הר"י היכי יליף ר"ע טכ"ע בנזיר מגע"מ דקיל מכל איסורין שבתורה ותירצו דהרבה כלים היו במדין דניכרין שאין משתמשין בהם אלא יין ואסורין לנזיר ע"כ, וגבי נזיר ל"ש משום מב"מ דת"ל דנאסרו משום בישול דעכשיו, ובזה מסולק נמי מה שהקשו דלמא משום בישול בב"ח הצריכו להגעילן דבב"ח לכ"ע טכ"ע דאו' ועוד יש לתרץ קו' הראשונה עפ"י דברי ח"ר חולין צ"ח בד"ה אמר אביי דלא אמרינן לר"י דמב"מ ל"ב אלא בממשו כמו בדם הפר ודה"ש, אבל לא בטעם לחוד וכן מוכח להדיא שם מדבריו עד שהוצרך לחדש שם גבי זב"ש משום הרוטב ומוהל היוצא מן הזרוע יעו"ש, וגבי פליטת כלים לא נחשב אלא לטעמא ולא ממשו: שו"ת בדבר עגונה הלכה א סימן א

שאלה אשה אחת שמה שרה בת יהודא המכונה ליב מקאסטנטין נתגרשה מבעלה יהודא ליב בן חיים הכהן בגט על תנאי מפורש על מנת אם לא תשיג ממני אגרת במשך שלשה שנים מהיום דלמטה עם סך ששים זהו' על הוצאות עדי בואך אלי תהי' בו מגורשת ממני ומעכשיו ותהא מותרת לכל אדם אכן אם תגיע לידך אגרת במשך שלשה שנים מהיום שתבא למקום תחנותי וגם אשלח לידך סך ששים זהו' על הוצאות והאגרת עם הסך ששים זהו' נמסר לידך ע"י הרב מקאסטנטין או ע"י מנהיגי העיר לא יהי' גט ע"כ דברי התנאי וזה לשון המעשה מהרב ומורי הוראה דק"ק לובלין

פתשגן כתב הדת ניתן להכתב ולהמסיר ביד האשה שרה בת יהודא המכונה ליב מקאסטנטין להודיע וכו' איך שקבלה מבעלה יהודא ליב בן חיים הכהן גט על תנאי מפורש ע"מ אם לא תשיג ממני אגרת במשך ג' שנים מהיום דלמטה עם סך ששים זהו' על הוצאות עדי בואך אלי תהי' בו מגורשת ממני ומעכשיו ותהא מותרת לכל אדם אכן אם תגיע לידך אגרת במשך ג' שנים מהיום שתבא למקום תחנותי וגם אשלח לידך ששים זהו' על הוצאות והאגרת עם הסך ששים זהו' נמסר לידך ע"י הרב מקאסטנטין או ע"י מנהיגי העיר לא יהי' גט אך לזה אני נותן לך נאמנות עלי לומר שלא נתקיים שליחות האגרת והסך ששים זהו' ולא הגיע לידך וכ"ז נעשה כו' בפני אדמו"ר הרב הגאון הגדול מ"ו דוב בעריש אשכנזי החונה פה נ"י היום יום ו' עש"ק ששה ועשרים לחודש אב תר"ה לפ"ק הבא עה"ח בפקודת אדמו"ר הג' נ"י: הק' בנימין יוסף רב דק"ק גלוסק ומו"ץ דק"ק לובלין, נאום אפרים סופר סת"ם מלובלין, ונאום יעקב שמש דהרב מלובלין

וביום ג' פ' בראשית תר"ח כתב המגרש לאמו אגרת ובתוך האגרת הזכיר גם את אשתו בזה"ל, עס ווינדערט מיך זייער אויף דיר דאס איך האב שוין צווייא בריב גשריבען אין איך ווייס גאהר ניכט וואס דאס קאן זיין דיא קאנסט מיר גלויבען דאס איך האב גרויס צער דער דורך וואס איך האב קיין נאכריכט פון דיר וויא אוך פון זוגתי מרת שרה תחי' דאס דיא טרעבעוואניע איז גקומן דאס מיינע פראה וועט קומען אין איך האב בריף געשריבען וועגין דיא זאכע אין איך הער גאר נישט עס זענין שוין צווייא ווייבער גקומען צו זייעהרע מאנין איינע פון ווילנא אין איינע פון לאסק ובתוך זה הפסיק בשארי ענינים אח"כ כתב עוד: