זית רענן חלק א שסח

י עיין נזיר דף ל"ו ע"ב בד"ה שתי קופות וז"ל בתה"ד וא"ת א"כ מה אנו צריכין שאני אומר ת"ל דאף כי נפלה תרומה לתוך חולין בטלה מיד ברוב וי"ל דהשתא ס"ד תרומה בזה"ז דאו' וכו' והוא תמוה דמאי ק"ל דלולא ספיקא דשאני אומר אזי גם בתרומה דרבנן לא בטל אלא בק"א כדאיתא להדי' בכ"ד, ונראה ליישב עפ"י דברי הש"ך בי"ד ר"ס קי"א דלא אמרי' שאני אומר אלא היכא דלא נתערבו טרם שנפלו לתוך התערובות אבל היכא דנסתפק לנו טרם שנפלו איזהו מהם ש"ת ואיזה ש"ח ונאסרו שניהם ואיקבע איסורא תו לא תלינן אח"כ כשנפל א' מהם לתרומה וא' לתוך חולין ושניהם אסורין לזרים והקשה הפר"ח עליו דבהדי' תנן התם בפ"ז דתרומות בסיפא דשאני אומר דקתני אינו ידוע איזהו של תרומה וכו' נפלה אחת מהן לתוך החולין אינה מדמעתן נפלה שני למק"א א"מ הרי דאפי' היכא דאיקבע טרם שנפל תולין להקל ועי' בח"ד שתירץ על נכון דאדרבה ממשנה זו מוכח כדברי הש"ך מדקתני אינה מדמעתן ולא קתני שאני אומר כמו דתני ברישא א"ו דה"פ שאין לזה דין דמוע דצריכין לבטלו במאה אלא דבטיל ברובא והיינו משום דאיקבע איסורא אבל מ"מ נפקע מדין דמוע וביטול בק"א דלא תיקנו רבנן אלא בודאי ולא בספיקא יעו"ש והוא נכון אלא דאכתי צריכין לבאר דא"כ קשי' לריש לקיש דס"ל ביבמות דאפי' ברישא דקתני שאני אומר אפ"ה בעינן רבויה דהתירא וא"כ מ"ש רישא דקתני ש"א ומ"ש סיפא דקתני א"מ לכן נראה דמבואר בש"ך י"ד סי' ק"י היכא דאתחזק איסורא ל"א סדר"ב לקולא ועי' בח"ד שם דזהו דוקא כעין אב הטומאה מדרבנן אבל בולד הטומאה מדרבנן כיון שהוא רק חומרא דרבנן אפי' היכא דאיתחזק תולין להקל ולפ"ז לר"ל דס"ל דאפי' בלא. איתחזק איסורא בעינן רבוי' דהתירא אפי' בתרומה דרבנן לכן בסיפא דאיתחזק בעינן לכה"פ ששים כמו בכל איסורין בלח בלח כי היכא דנדמויה לולד הטומאה דאפי' באיתחזק תלינן להקל רק דאינו מדמעתן ול"ב ק"א ולר"י דבתרומה דרבנן ל"ב רובא ברישא ובסיפא היכא דאיתחזק די ברובא דהשתא הוי כמו תרי דרבנן ודמי לר"י לולד הטומאה נקוט מיהת בידך דלכ"ע איכא נפקותא בין רישא לסיפא ולישנא דמתניתן מוכיח על זה ולפ"ז הכי קא קשי' לתוס' הנ"ל כיון דלר' יוחנן קיימינן השתא א"כ מ"ש רישא דקתני ש"א ומש"ס דהא כיון דאיכא רובא אפי' אתחזק ונתערבו טרם שנפלו נמי לישתרי ומלישנא דמתניתן מוכח להיפך, ובעיקר דבריהם שכתבו בנזיר דאיירי במין במינו ובפסחים כתבו להיפך דאיירי במין בשא"מ בד"ה איתבי' היינו דשם אזדו לשיטתם שכתבו בד"ה אלא דלאביי ניחא בכותח דפליגי רבנן וכן בקופות ומדוכות עי"ש בסה"ד משום דבאיסור מועט אין ההיתר מצטרף לאיסור לרבנן אפי' גבי כותח ובתבלין דאית בהו טעם ומש"ה מוקמינן גבי קופות ג"כ דאיירי בשא"מ ואפ"ה אמרי' שם שפיר בשלמא לדידי וכו' דנפשי חולין דאע"ג דשייך בי' משום טכ"ע ל"א היתר מצ"ל בנפישי אבל בנזיר שם בא"ד פירשו דהיכי דשייך בי' משום טכ"ע אמרי' המצ"ל אפי' בדנפישי ומש"ה הוכרחו לומר דהאי דקופות איירי במין במינו גם צריך ביאור קצת מאי שהקשו בחולין צ"ח ע"ב בד"ה אמר רבא בסה"ד וז"ל וא"ת אם טכ"ע דאו' מ"פ גבי שתי קופות וכו' ואי אמרת כזית בכא"פ דאו' אמאי אמרי' שאני אומר והשתא כי נמי אמרי' כזבכא"פ ל"ד תיקשה לי' כיון דטכ"ע דאו' וי"ל דהתם איירי במין במינו וכו' ויש להבין דאכתי תיקשה ממדוכות שהקשו קודם לזה דהתם בודאי במין בשא"מ ונותן טעם וצ"ל דגם המקשין ידע ידע דתרומת תבלין דרבנן רק אם אמרי' דכזית בכא"פ דאו' הוי לן למיגזר אטו תרומה דאו' כמו בעיגול בעיגולין דאינו עולה אפי' בדרבנן משום דגזרינן אטו דאו' וקס"ד דלענין שאני אומר ג"כ נימא כן וכקו' תוס' יבמות פ"א ע"א בד"ה ואין כו' אבל אם נימא דכזית בכא"פ ל"ד ואינו עובר אלא כשאוכל כזית בב"א ניחא דכיון דליתא בתערובת שיעור כזית כשיעור המחזיק בבית הבליעה כאחת ואין לוקין עליו מש"ה תלינן בספיקא לקולא גבי תרומת תבלין דרבנן כיון שגם בדאו' לא מתחייב מלקות בכה"ג ומתרץ לי' דהנח לת"ת דרבנן דבכה"ג דלא איתחזק איסורא לא גזרינן וכתירוצו דתוס' שם הנ"ל יעו"ש וז"פ

יא עיין בכרו"פ בסי' צ"ב שהקשה קו' עצומה לדעת ר"ת דאמרי' טכ"ע אפי' כשנתערב יותר מכא"פ והיתר נהפך לאיסור וחייב על כזית מן ההיתר ממאי שהקשה הש"ס בחולין דף ק"ח על מאי דאמרי' התם גדי אסרה תורה ולא חלב ומי אמר רב הכי והאמר רב האוכל חצי זית בשר וחצי זית חלב לוקה על אכילתו וא"ל על בשולו ומוקמינן לה התם בבא מיורה גדולה שמתחילה הי' כזית מזה וכזית מזה והשתא אע"ג דחלב לא נאסר מן הבשר עד שלא נבלע מן החלב דגדי א"ת ול"ח אבל השתא דנאסר הבשר אוסר נמי את החלב משום דח"ע נ"נ והיתר עצמו נהפך לאיסור משום טכ"ע מדאו' ונראה לפענ"ד עפ"י המבואר בירושלמי בפ"ז דכלאים גבי המסכך גפנו ע"ג תבואתו ש"ח דאין אדם אוסר דשא"ש דבעי למימר דגפנים שלו נאסרו אמר לו ר"א האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר עי' בר"ש שם משנה ה' פירושו ואע"ג דר"י פליג שם על ר"א היינו משום שהתם הק"ו נבנה על מאי דקס"ד ועל המסקנא בהדי הדדי אבל הכא לכ"ע אית לן למימר ק"ו זה לענין שחלב לא נעשה גוף האיסור שהרי מן הבשר לא נאסרה החלב רק משום דנאסר הבשר מן החלב והשתא מן האוסר עצמו אינו נאסר ומשום החלב שאינו אוסר החלב יאסור השתא ויהפוך לעצמות איסור ואע"ג דלענין נעשה נבילה אמרי' הכי אפי' למאי דס"ל השתא גדי אסרה תורה ול"ח וכמ"ש תוס' בד"ה גדי היינו משום טעמו וממשו של בשר וכמו שכתב הרשב"א צ"ח בד"ה אלא אמר רבא שחלב שנבלע בבשר מיקרי טעמו וממשו ועוד אם נימא על חצי זית בשר וחצי זית חלב לוקין הרי בע"כ צ"ל דמשום טעמו לחוד נהפך גם הממשות של חלב לאיסור וזה בלתי אפשרי למאי דקס"ד השתא ודוקא למאי דנבלע בחתיכה ש"ב הוא דנעשה נבילה משום טעמו וממשו ש"ב אבל להצטרפו לכזית אי אפשר לומר רק דמשום טעמא דבשר לחוד נהפך הממשות של חלב לגוף איסור והשתא קיימינן דגדי א"ת ול"ח הרי דמשום טעמא לחוד לא נהפך לאיסור ולפ"ז ניחא כפשטא ואינו צריכין עוד לדברי ירושלמי הנ"ל תוכן הדברים דבשלמא לענין שתעשה נבילה ותאסר החלב גם את החלב שביורה היינו משום שהחלב הנבלע בחתיכה אית בו טעמו וממשו של בשר וכשיוצא מן החתיכה נפלט ג"כ עם שמנונית של בשר וכמ"ש הרשב"א וכדמשמע מתוס' ד"ה גדי וכו' ובד"ה שנפל אבל לענין שיתהפך החלב לעצמות האיסור אין מן הסברא כלל לומר דממשו של זה יהפוך ממשו של זה רק משום טעמא שקיבל מאידך נמשך אחריו ונתהפך הממש בתר הטעם ומשה"ט הוא דס"ל לר"ת בכל איסורין דעלמא שחייב על כזית מן ההיתר אע"פ שאין בו ממשו של איסור אבל לענין בשר בחלב למאי דקס"ד השתא דגדי א"ת ול"ח תו אי אפשר לומר שיהפוך החלב לא משום טעם הבשר ולא משום ממשא וכדכתיבנא, שהרי משום ממשא של בשר לא אפשר שיהפך ממשא של חלב ומשום טעמא דבשר לחוד לא נאסרה החלב

יב עיין חולין צ"ח אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן ולכאורה קשיא דהא לקמן ק"ח גבי בב"ח אמרינן להיפוך דמשום קולא דאית בי' דכבוש שרי תו לא נוכל לגמור אפי' לחומרא דטכ"ע ועי' מס"ס דף ך"ז בתה"ד אין לך בו א"ח, ונראה דלק"מ דגבי בב"ח אי תימא דטכ"ע דאורייתא בכל התורה אזי תגדיל חידושו דבב"ח שנאחז החבל בת"ר דגבי בישול אסור משום טכ"ע דזהו כלל גדול גם בכל שאר איסורין ובכבוש דאית ביה ג"כ טעמא דאיסורו כמו בבישול שרי' רחמנא וכן הסברא מחייבת דתימא להיפך דלאו משום טכ"ע הוא דאסרה רחמנא גבי בישול אלא