זית רענן חלק א שסג

רוצית בצוותא דבעלה וזו הרחיקה ממנו בלא פשע ומרד ממנו כאשר כתב יד"נ הרב הנ"ל לא אמרי' לא פ"ר וכדאי' בריש ביצה גבי ביצים גמורות במעי אמן ועי' במהרי"ן ליב בתשו' ח"ב סי' ב' דכל כה"ג מיקרי אונסא דל"ש כלל לגבי אין אונס בגיטין, וכיון שכן מובן מעצמו דלא דמי לנשתטית דהחמירו האחרונים לדינא דהתם יכול לקיים עיקר המצוה פו"ר אף דא"א דר עם נחש בכפיפה זהו מפני שאין רצונו לצער עצמו, וכן לא דמי לרואה דם מ"ת עיי' בתשובת מהרש"ל סי' ס"ה דכיון שהוא מחמת חולי אמרי' לפ"ר דכגון זה שכיחא טפי מאשה שתברח מבעלה ועוד דהתם בעיקר הדבר שניהם אנוסים משא"כ בנ"ד שהיא הזידה בשאט נפשה אבל מ"מ אי אפשר להתירו רק כשיכתוב לה גט וימסרנו לידי שליח והשליח יקבל עליו בחומר שבועה לקיים שליחותו כשתהיה במקום קרוב וכאשר משמע מדברי מפרשי ש"ע שהרי התורה חסה גם על המחויב מיתה לדונו במיתה יפה ואיך תשב עד שתלבין ראשה כשתבא לביתה ותבקש שיגרשנה והנה מתחילה עלה בדעתי במשקל ראשון דיש לדון לדעת הפוסקים שגזירת רגמ"ה אפי' במקום מצוה דלו יהיה כן שהחרים גם במקום מצוה וגזר בסתמא ונתפשש ונתקבל בסתמא כיון דלא מפליג בזה אמאי לא נימא דמ"מ ידחה העשה לל"ת של איס' חרם והגם דיש בו עשול"ת הלא כל היכ' דאי' בשאל' דוחה גם לל"ת ועשה כדאיתא בריש יבמות ה' ע"א גבי נזיר מצורע וה"נ יבא עשה דפ"ו וידחה לל"ת ועשה וכמו שהיקשו תוס' ב"ב י"ג גבי ח"ע וחב"ח דיבא עשה דפ"ו וידחה לל"ת דלא יהי' קדש [מזה ג"כ נשמע כדברינו הנ"ל דעיקר המצוה דפ"ו הוא בקיומו כשבא עלי' אע"ג דעדיין לא מקיים תכליתו ואפשר שלא יגיע לתכליתו וה"נ הרי אפשר בשאלה ע"י מ"ר וא"ל כיון דאפשר לקיים שתים תו לא דחי כדאמר ר"ל ז"א דכל היכא דאי אפשר לקיים רק ע"י טורח לא מיקרי אפשר כדאיתא להדי' במס' שבת קל"ג ואי איכא אחר ליעבד אחר דאמר רשב"ל כ"מ וכו' דליכא אחר הרי שכל כמה דליכא אחר לפנינו מיקרי א"א לקיים שתיהם וא"ל משום לתא דידה שהיא אינה מצוה בפ"ו וכמ"ש תוס' שם בתירוצם הב' גבי ח"ע וחב"ח שהרי לא מצינו שגזר ר"ג גם על הנקיבות רק על הזכרים לבד רק צ"ל הטעם משום דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים העשה שהרי לכמה פוסקים עובר גם בשעה שקידשה ולהחולקים בקדושין מ"מ בשעת נשואין עובר לכ"ע ועדיין לא מקיים העשה רק בשעת ביאה וביבמה הטעם משום דס"ל דמ"ח קודמת למצות יבום [וזה בימי חורפי תרצתי הקו' ש"א שהקשה בסי' ס"א דאמאי אמרי' כשנשבע בכולל שלא לאכול מצה בל"פ שאינו רשאי לאכול הגם שהשבועה חיילי בכולל מ"מ יבא עשה וידחה לל"ת ועשה דשבועה משום דאיתא בשאלה ומבואר בסוגי' דאחע"א בסי' ז') וא"כ לכאורה למשקל הזה הרי באפשרי שיתנה אתה בתנאי מפורש בשעה שיקדש אשה אחרת שלא יחולו הקדושין רק בשעת גמר ביאה ונמצא שלא עבר על הנשואין כיון שהי' בלא קדושין ואעפ"כ חיילו הנשואין כשיחולו הקדושין אח"כ דל"ג מנשואין של קודם הקדושין מובא במ"ל בפ"י מה"א ה"ב בשם רמב"ן וגם אין לדחות ולומר דא"כ הרי בא עלי' בזנות בתחילת ביאה דז"א דכל הבועל ע"ד לקדשה אע"ג דדעתו רק על גמר ביאה מ"מ לא מיקרי ביאת זנות עי' קדושין י' ע"א וגדולה מזה איתא בר"ן פ' המדיר דאם בא עלי' בביתו אזי הוית כקדושין ונשואין בב"א, אמנם חלילה להקל באופן זה בדברים אשר לא מצינן כלל ברבותינו הראשונים והאחרונים רק להגדיל תורה ולהאדירה בפני התלמידים בלבד הצגתי' כה, אולם באם יעשה כמו שכתבתי בראשונה שיזמין לה גיטה ע"י שליח שיקבל עליו למסור לידה ולעשות שליחותו יש לסמוך בשעת דחק כזה פה ק"ק לאסק, דברי המדבר להעלות רפאות תעלה לנכאי לבב כמוהו ולאשר יש לחוש לכמה חששות ולהצילו מעבירות חמורות בכל עת ועידן, כה יציליני ד' ית"ש משגיאות ויגהה מזורינו ב"ב א"ס: תשובה לכבוד ידידי הרב וכו' מיה' משה נ"י, רב דק"ק בעלחטאוו: אחדש"ה דברי תשובתו בנידון מינקת הגיעני ביום ג' העבר ולאשר טרידנא טובא בענינים אחרים והמוביל מכתבו נחפז לדרכו ולא רצה להמתין עוד זמן מועט לכן אחרתי דברי עד שנזדמן נוסע הלזה וגם עתה באתי בקצרה בנידון גרושה הזאת שברח המגרש חוץ למדינה מיד לאחר גרושין ונראה בעליל משלשה גדולים הראשונים דעיקר יסודו של הר"ש משום דאיתי לאב דמסמס לי' בבצים וחלב כן כתוב להדי' בח"ר יבמות מ"ב ור"ן בפ' אע"פ והרא"ש בפסקיו שם, אמנם מסתברא מילתא דלא נשתנה שמא משום השתנות המקרה וכיון דלא תיקנו בגרושה משום דרוב פעמים איתא לאב גם עתה שנשתנה המקרה לא נשתנה הדין וכל מידות חכמים בתקנתן כן הוא דעיקרן תיקנו עפ"י רובא דעלמא ותדע שהרי לדעת הר"ש דמתיר בגרושה הכי יעלה על הדעת שאם ימות בתוך כ"ד חודש תהי' אסורה להנשא משום דהשתא ליתא לאב לפמ"ש הפ"ו הנ"ל ואפי' כשמת הבעל בתוך צ' יום דעדיין לא הותרה, אמנם חלילה לסמוך על דעת ר"ש בזה שכבר נחלקו עליו כל רבוותא אפי' כשאינו מכירה ועי' בהגהות מרדכי בפ' החולץ שמביא בשם הר"מ מטרמישא שחידש להתיר במזנה דאפשר שגם ר"ת וסייעתי' מודים בזה שלא נקראה מינקת חבירו ודוקא בגרושה דאיתא לאב שיכפנה מיהת במכירה ולכן לא יצאתה משם מנ"ח וגם בזה נחלקו עליו כל גדולי הדור יעו"ש וכן העיד לנו אחד מגדולי האחרונים ה"ה חכ"צ בספרו סי' ס"ה וז"ל ותמה אני שהאריך בסתירת דברי מהרש"ק ודברי מוהר"ש לוצאטו ז"ל ובקיום דברי ר"ת ז"ל שאין צריכין חיזוק ומי יעלה על לבו להקל במקום שכל חכמי ישראל ראשונים ואחרונים אשר עליהם אנו סומכין מחמירין וכבר הי' מעשה ע"י פה וכו' ואסרתי עכ"ל וכן איתא בט"ז אה"ע סוף סי' י"ג ומ"ל והב"י כתב וראיתי מורים כרשב"א וכו' ובודאי אין לשום מורה להורות קולא בזה וכו' עכ"ל, אמנם אם הוא באמת שעת הדחק טובא וגם לטובת הילדים בכללם ולטובת התינוק הלזה אמרתי לחתור ולחפש אחרי התירא ולא בדרך פשרה בעלמא כי מראש צורים אראנו ה"ה מאור עינינו רש"י זללה"ה, יש להוכיח דבגרושה ונתנה בנה למניקה בשבועה עד"ר דמותרת להנשא עי' כתובות דף ס' ע"ב בקושיות הש"ס מברייתא דרדופה בד"ה בגזירותיו וז"ל בכל מקום וכו' והכא נמי לפ"ר במניקה שמת בעלה בין שהיא מניקתו וכו' עכ"ל והנה שלשה תיבות אלו שכתב כאן בקו' הגמרא במניקה שמת בעלה מיותר לגמרי ואת"ל דס"ל כדעת הר"ש הזקן דמתיר בגרושה או איזה כוונה אחרת דמ"מ אין כאן מקומו ובגופה דברייתא דתני דנתנה בנה למניקה הו"ל לאשמעינן ועוד שהרי מבואר הדבר להדי' ברש"י דס"ל כר"ת ואוסר בגרושה עי' סוטה ך"ד בד"ה מעוברת חבירו וז"ל שמת והניחה מעוברת ומניקה או שגירשה והיא מעוברת או מניקה ואסרוה חכמים להנשא עד שיהא הולד בן ב' שנים שכך זמן יניקתו וכו' עכ"ל לכן נראה ליישב דעת רש"י ולשונו הקדוש אשר גם כל רבותינו הראשונים בונים תלי תילים על כל קוץ וקוץ מלשונו הטהור והצח והוא דמבואר בראשונים עי' בש"מ שפירשו בדעת התוס' שם בד"ה ואומר ר"נ וכו' שכתבו דל"ג בנתנה בנה להניק אטו לא נתנה וכו' אע"ג דבהבחנה גזרינן אפ' בקטנה וזקינה ואילונית היינו משום דמניקתה מוכיח עלה ודמי לקטנה היוצא במיאון דמודה ר"מ דא"צ להמתין משום דמיאנה מוכיח עלי וכן מבואר בתשו' הריב"ש סי' תס"ג ונשמע מזה ג"כ דבנתנה בנה למניקה ל"ג אינה מכירה אטו מכירה והטעם