זית רענן חלק א שסא

במתני' דחניכתה כשר ומשמע ג"כ דבעיקר שמה כותבין כ"ע לכתחילה ואיזהו עיקר שמה נגד השם שהכל קורין בה וצ"ל השם שחותם א"ע ולהכי נקט האשר"י תרווייהו שם שנקרא לס"ת או שם שחותם א"ע כדי שיתיישב גם בחניכתה וכן משמע בתשו' מהרי"ק ש' פ' דשם החתימה דמי לשם שנקרא לס"ת וכן משמע מכמה מחברים ומש"ע, והא דא"ב להזכיר שם ס"ת ושם החתימה, ושם המיעוט צריך להזכיר לכתחילה צ"ל דאינו צריך לכתוב רק סוג אחד בשלימות אם שם שנקרא בפי העולם לבד או שם שנקרא לס"ת לבד וכיון דמזכיר סוג אחד בשלימות כשר לכתחילה אבל ברובא מרים ופורתא שרה שאף סוג אחד לא נכתב בשלימות להכי כתבינן שניה' לכתחי', ובנידון דידן כיון ששם מאטל מכירים רק במקום הכתיב' ובמקום הנתינה פה אינם יודעים משם זה בודאי צריכין להזכיר שם כינוי זלמן שנקרא בשם זה בעת מילתו וגם חותם א"ע בשם זה ולהקדימו לשם מאטל אף לדעת הב"י והלבוש דמקדימין את השם שנקרא בפי רוב העולם מובא בב"ש ס"ק ל"א והכא דמקום נתינה עיקר בודאי מקדימין שם זלמן לשם מאטל דהא בשם זלמן ידעינן לי' בשני מקומות וגם בשמות הכפולים ונקרא רק בשם אחד אם לכתוב דמתקרי בין שני שמות לדעת סה"ג של ר"מ ר"י ס"ק י"ט צריך לכתוב דמתקרי אמנם בעל ג"פ וב"מ ריחקו דרך זה ולדעתם אם נכתב מרדכי משולם המכונה זלמן והמכונה מאטל, דלכתחילה צריכין להקדים שם העריסה והחתימה לשם מ"כ רחוק הדבר כיון דכינוי מאטל לא קאי על הסמוך לו ולומר דקאי לשם שלפני פניו כדעת בעל ס"ש מובא בג"פ סי' קך"ט ס"ק ק"ב מה מאוד קשה לסמוך עליו בזה ובעל המחבר ג"פ תמה עליו בזה גם אם נאמר בהא כיון דפליגי רבוותא בעל ב"ש ובעה"מ נ"ב במ"ת סי' קי"ט אם המכונה קאי על הסמוך לו או אם קאי על גברא כגון בשם משה יהודא ליב ונקר' בשם משה ליב לדעת הב"ש כתבינן משה יהודה המכונה ליב ולדעת נ"ב כתבינן לכתחילה משה יהודה דמתקרי משה ליב ובודאי מאן דעבד כמר עבד וכו', אמנם בנידון דידן דנעבד תרי קולא בהדי הדדי ולכתוב המכונה זלמן והמכונה מאטל וננקוט בשם זלמן דקאי על הסמוך לו ובשם מאטל נאמר דקאי על גברא רחוק הדבר בעיני להכשירו לכתחילה לכן נראה לפענ"ד לכתוב כנ"ל מרדכי משלם המכונה זלמן דמתקרי מרדכי המכונה מאטל הרי מקדימין בזה שם החתימה לשם הקריאה ומקדימין שם מקום הנתינה דהיינו שם מרדכי דהא מאטא ומרדכי חדא הוא למה"כ וכן בשם יעקב ישראל הסכים בעל ת"ג לכתוב דמתקרי אח"כ ואף לדעת ב"מ דמחמיר בזה שאולי יקרא בנקודת אחרות נוכל לומר דמודה בכה"ג דהתם יתלו בנקודת אחרת דלמה חזרו וכפלו אבל הכא כיון שאי אפשר לכתוב שם הכנוים בהדדי יתלו שלהכי הכפיל את שם מרדכי כדי לכתוב ולצמוד את הכינוי מאטל לשם מרדכי ואף שבעל המחבר ת"ג בשם משה יהודה ונזכר בפי כ"ע בשם אחד הסכים שם לדעת הב"ש לכתוב דמתקרי בין ב' שמות הרי גם הוא כתב בסופו שטוב לצרף ב' השמות של העריסה יחד ולכתוב דמתקרי אח"כ רק שאין לשנות הדבר כיון שיצא כן מדברי קדשו של ב"ש, אמנם בנידון דידן אם נכתוב דמתקרי בין ב' שמות איך נכתוב הכנוים אם נכתב מרדכי המכונה מאטל דמתקרי משלם וכו' הרי מקדימים שם מקום הכתיבה למקצת שם מקום הנתינה ולשם של ס"ת וחתימה כן נראה לפענ"ד הקלושה ודעת ר"פ מעכת"ה יכריע ונא להודיעני ע"י מוכ"ז את דעתו הרחבה מני ים ויפק נא זיו חסדו וצדקתו לפקוד לחכם המסדר בפראגא שיסדר אותו כאשר יצוה עליו כי יש לחוש קצת לעיגון לפי שהמגרש נתדלדל למאוד ודעתו לעבור מעבר לים גם צריך לחקור ולדרש אם נתחזק שם יום בשם מאטל כי גם זאת לא ידענו פה ואולי נקרא בשם זה רק באקראי בעלמא. דברי הדש"ת באהבה עזה ומתאבק בעפר רגלי ת"ח, הק' משה יהודה ליב בן הרבני מוה' בנימין ז"ל: שאלה מאת יד"נ הרב המופלג וכו' הירא והשלם מוהר"י נ"י החונה בטושין

באיש אחד שנשא אשה מבנות הכפרים ותיכף לאחר הנשואין לא התנהלה א"ע כשורה בעניני מליחה ותערובת כלים אח"כ נודע הדבר לבעלה ולבני עירו שאכלה מא' טריפות בבית א"י כמה וכמה פעמים וקובל הבעל ע"ז אצל חמותו והמליצה בעדה ודיברה על לבו כי ימי נעורי' שעודנה רכה בשנים ולא נתגדלה בין היהודים גרמו לזה לכן מוטב שתלך ותשרת אצל היהודים ותשרש בדת היהודים ביותר שאת וכן הסכים הבעל לדברי' ועמדה והניקה ילד א' מן העבריים כחצי שנה ושבה לביתה ונשתטה ביותר עד כי נהייתה ללעג ולקלס בין הנערים ואחזה מעשי' ראשונים במ"א ומצוי' בבית א"י בקביעות ובפרהסי' ואוכלת כל מה שנותנים לה וכבר עברו עלי' שלשה שנים מעת שנשתטה ואין מזור למכתה והנה הבעל הנ"ל עודנו רך בשנים ובמשך שלשה שנים האלו עמד לשרת אצל אחרים לאשר לא יוכל לעסוק במלאכתו שאין לו מי שישמשהו באפי' ובישול וכדומה ונלחץ לו שעתי' טובא ובדוחק שהביא מעבודתו די הנעלה ולבשה ושאלני הרב הנ"ל כדת מה לעשות באיש הלזה שאם נכריחהו כמ"ש באחרונים שישכור לה דירה וליתן לה מזונות עד שתשתפה וישליש לה גיטה וכתובתה ולהתירו ע"י מאה רבנים הדבר בלתי אפשרי ותקצור ידו לקיים זה ויחטוא נפשו לעד וגם אם נימא שימכרו הקרובים את הכתובה לבעל בט"ה כמובא בב"ש כבד הדבר שאין לה קרובים ידועים אלא אבי' הכפרי מפחותי ערך ולא יטה אזנו לשמוע לזה וגם כי קצרה ידו להספיק לה גם מזונות לחודא וביקש ממני מאוד להזדקק לזה ושלח גם את הבעל לפני להמציא לו עצה נכונה לבל יכשול בעבירות זדונות וחמורות והנה כפי הראות מכתב הרב הנ"ל וכפי הסיפורים שהציע לפני הבעל הלז המוכ"ז לא נראה בבירור שהיא שוטה גמורה רק דקלישא דעתי' ומרשעת טובא ובפרט שאינו נ"מ כ"כ לדינא מפני שאין ברצונה ליקח את הגט כפי אמירת הבעל ולפטרו מכתובה לגמרי ג"כ אי אפשר עפ"י הדין כי כ"ז שאינו מאכילתו דבר איסור אינה בכלל עוברת על דת להפסיד כתובתה ע"כ נראה לי ליתן עצה הגונה לפניו ולהיות הדרך עולה עפ"י דין תורתינו נראה שהב"ד ישלח לאבי' שימכור את כתובתה בט"ה ובאם יטה אוזן וישמע לדבריכם אזי מה טוב ואם יקשה את ערפו ויעמוד במרדו וימאן אזי גם ביכולת הב"ד למכור את כתובתה בט"ה והוא ישליש את הגט וגם את הדמים כפי ערך מכירת הכתובה ויקח היתר ממאה רבנים והטעם נראה כי מדמי המזונות יש לפטרו כי אף דאיתא בסי' קי"ט דאף דהיא שוטה גמורה מ"מ הבעל מחויב ליתן לה מזונות אף שאינו אפות ומבשלות היינו משום דהוית כאנוסה אבל בנ"ד כיון דאף בשנה הראשונה קודם שנשתטה היתה אוכלת טריפות ולא הי' ביכולתו לסמוך על אפייתה כיון שהיא חשודה על מאכלות אסורות מחמת פשיעותא וכל שאינה עושה מלאכות אלו פטור ממזונות עי' באה"ע סי' פ' וכיון שנפטר פעם אחת ממזונות שוב אינו חוזר וניעור גם בעת שטותה אף שהיא אנוסה ויש לדמות לדינו של רמ"א בסי' נ"ו סעיף ג' גבי הגיע זמן ולא נישאו שאם ביום הראשון לא הי' אונס ואח"כ חלה חייב ליתן לה מזונות גם אח"כ ומכש"כ להיפוך כמובן לפ"ז כיון שהבעל פטור ממזונות ונודע הדבר שע"י שאין לה מזונות סובבת בבית א"י ואוכלת מאכלות אסורות לכן מחויבים הרב ובעלי הוראה לפקח בדבר להמציא מקום באופן שיהי' לה מזונות כי אולי נצולה מאכילות אסורות לכן כמעט הדבר חוב על הרב ומורי הוראה למכור כתובתה בט"ה לבעלה ומן הרווחים יעלה לה מזונות ובנידון הגט אם יש לחוש שהיא