זית רענן חלק א שנט

שמשחית את זרעו מיד משא"כ הכא שעדיין מחוסר זמן וכמה סיבות וגילגולים ואח"כ נרצח ממילא משא"כ בעובדא דתשו' רא"ש הנ"ל שמשחית זרעו מיד בפועל ממש, וכעין סברא זו מצינן בכמה דוכתא וביותר בדיני דגרמי כמבואר בפוסקים ועי' רמב"ם בפ"ה מה' מלכים ה"ח וז"ל מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטי' וכו' ואין אסור אלא להשתקע שם ואין לוקין על לאו זה שבעת הכניסה מותר הוא ואם יחשוב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה עכ"ל, הרי ג"כ מבואר כסברא זו, ברם כל זה מצינן רק בעונשין שבידי אדם אבל בדיני שמים אין לחלק בין הגרמות שהרי גם פורץ גדר בפני בה"ח חייב בד"ש ועיין בכורות ל"ד ע"א אין לי אלא שלא יתן מום מנין שלא יביא דבילה בצק ויניחנה על האוזן כדי שיבא כלב ויאכלנה ת"ל כל מום ועי' שבת ק"ך גבי גרם כיבוי דשרי דכתיב לא תעשה עשייה הוא דאסור גרמא שרי ומשמע הא בלא"ה גם גרמא אסורה והתם משמע דאי לאו רבוי' דקרא דכל מום שרי גרמא אע"ג דלא כתיב בלשון עשיה וצריכין לחלק בין הגרמות דבכיבוי עתיד לבא בודאי משא"כ התם וממילא בנ"ד נמי שעתיד לבא בודאי ולא כתיבא בלשון עשי' דגם גרמא אסורה ועוד דאפי' בגרמא רחוקה כהאי דבכורות אסור באיבוד נפשות דכתיב בי' לא תעמוד עד"ר ועי' בח"ר ד' ק"ך ובפ' הכירה יעו"ש היטב דמסתברא לי' דאפי' בגרמא שעתידי בודאי שרו רבנן וראיה ברורה ונכונה לזה שיותר חששו לתקנות עוברין אע"ג שרק ע"י מסיבות יתהוה לאח"ז מהשחתת זרע שעושה מיד בפועל ממש שהרי שנינן גבי ג' נשים משמשות במוך ולפרש"י שם דמשמשת במוך היינו בשעת תשמיש וא' מהם מעוברת משום שמא תעשה עוברה סנדל ופרש"י שם וז"ל דכשהיא מעוברת וחוזרת ומתעברה דוחק האחד את חבירו ופוחת צורתו ועי' בש"מ כתובות דף ל"ט שמיישב שם בשם ריטב"א את דברי רש"י בזה, הרי להדי' דשרינן לה ולו להשחית זרעם מיד משום תקנת עובר שיהתהפך אח"כ אם תתעבר אח"כ ועי' בש"מ שם שמביא בשם הרא"ש וז"ל בתה"ד בד"ה משמשת במוך א"נ נוכל לפרש פרש"י אע"פ שנשים אינם מצוות בהשחתת זרע מ"מ אין לה להשחית זרע האיש אם לא מפני הסכנה ולא דמי לקטנה ואיילונית דאע"ג דלאו בנות בנים נינהו המשמש עמהם אין בו משום השחת' זרע דש"ה דדרך תשמיש בכך וה"נ אם היתה נותנת המוך לאחר תשמיש לא היה בו צד איסור אבל בשמעתא קמייתא דכל היד מוכח דנותנת המוך קודם תשמיש הילכך שאר נשי נמי אסור דהוי כזורע על העצים ועל אבנים לשון הרא"ש ז"ל עכ"ל, והא דמתחיל בריש דבריו משום לתא דידה לחוד ומסיים דגם משום לתא דידי' יש בו משום השח"ז ה"פ דאפי' היכא דלא ידע הבעל מ"מ יש בו משום לתא דידה דאע"ג דאינה מצווה על השחתת זרעה אבל אסורה להשחית זרעו של האיש כל שהיא שלא כדרך תשמיש והיכא דידע הבעל שמשמשת במוך אזי איכא גם לתא דידיה דהוי כזורע על העצים ועל האבנים ואין לומר דהאיך נוכל להביא מדר"מ דהא רבים פליגי עלי' ואסרו התם לשמש במוך דז"א דטעמי' דרבנן התם משום דל"ח למיעוטא דל"ש כלל ונראה דאזלו לטעמייהו דר"מ ס"ל בעלמא דחיישינן למיעוטא ומש"ה ס"ל דבמקום חשש סכנה מעלינן ליה בחד דרגא וחיישינן אפי' למיעוטא דמיעוטא אבל לרבנן דל"ח למיעוטא בעלמא די לנו דניחוש במקום סכנה למיעוטא אבל לא למיעוטא דמיעוטא דל"ש כלל וכמו שאמרו דאין הולכין בפ"נ אחרי רוב והיינו דחיישינן אפי' למיעוטא ואין לומר דאם כן גם באשה שהוחזקה בנפלים יהי' אסורין לשמש משום השחתת עוברין ז"א דכל שמפלת בידי שמים אמרי' דאיגלאי מילתא שאין הולד ב"ק ואע"ג דבריש פ' החולץ פליגי ר"י ור"ל בחליצות מעוברת ופסקינן כר"ל דל"א איגלאי מילתא למפרע ומבואר בנ"י הטעם משום דחיישינן דילמא באותה שעה ראוי' היתה לילד ולד גמור אלא שאח"כ גרם לה איזהו דבר להפיל נמצא דחליצה דמעיקרא לאו כלום הוא יעו"ש אפ"ה לא נוכל לאסור לשמש את המחזקת בנפלים משום ספיקא דגר מים ומקרות שנולדו אח"כ שהרי סוף סוף לא נוכל לומר ולדונו משום פסיק רישא שוב דמי לדבר שאינו מתכוין דהותרה בכה"ת כולה וכמ"ש לעי' בדברי תשו' הרא"ש הנ"ל שהרי כ"כ דלא ידעינן בבירור שמפלת ע"י מקרים מחזקינן בסתמא שאין הולדות ב"ק ולית בי' כלל משום איבוד נפשות דעוברין רק דאמרי' שלא זכו להיבנות ממנה ומשום ביטול דפ"ו או משום עשה דלשבת יצרה, וכשתעיין תמצא יותר מזה בירושלמי בפ', מש"א על מתני' אם מת מחולה זה וז"ל בגמרא אכל גריסין לגסה כמי שמת מאותו חולה פונדקאות עצמן ולא עמד כמי שלא מת מאותו חולי וז"ל בפ"ד אכל א"ג מגריסין כמו שמת מאותו חולה וכלומר דלא אמרי' אכילה גסה מגריסין גרמה לו שמת ולא הוי כאותו חולי פונדקאות עצמן הוא הקליפה החיצונה שהגריסין מונחין בתוכה כמו שלא מת מאותו חולי בהא אמרי' אכילה זו שלא כדרך ב"א הוא קורבה מיתתו ולא הוי מאותו חולי עכ"ל הרי להדי' אע"ג שגם בא"ג לחוד יש מקום לתלות בו אפ"ה ל"ח גם להחמיר ונקטינן מילתא כפשטה ומותרת לשוק רק היכא דאיתא סיבה הניכרת ומוכחת ונראה לעין כל ומכש"כ שלא נוכל לאסור לשמש את המחזקת בנפלים משום חששי דמקרים וגרמים רק דל"א בזה איגלאי מילתא למפרע כמובן הארכנו בזה כדי לברר וללבן הדברים שבנ"ד שהחזקה שנשתנית גופה ורחמה להמית את ילדי שנתמלאו ימי עבורן בגידול שערו וצפרנים שאפי' שניהם רוצים אסורים מדינא בתשמיש וכל מי שירצה להבין בזה ולא יהי' כנבהל להשיב ישקול בפלס מאזני צדקו שדברי כנים ונכונים בלא גימגום והשתא דאתינא להכי נמצא עפ"י המבואר לנו מדברי מהר"י מינץ בתוכן כוונתו שכתבנו לעיל בשאלה אחריתי באשה שברחה מבעלה וחיפש אחרי' בכל המדינה ולא מצאה יעו"ש ותוכן הדברים דבמצות פ"ו איכא שני סוגים נפרדים זה מזה הראשון שכל א' מב"י מחויב להשיא אשה ולקיים עונתו ובזה מקיים עיקר המצוה של פ"ו והשנית הוא תכלית המצוה שיוליד בן ובת וכאשר נשלם לו כן אזי מקיים המצוה בפועל עד תכליתו, אמנם כאשר נשא אשה ומקיים עונתו כדין ולא הולידה הגם שקיים מצות פ"ו בפועל, אבל לא השיגו ידו די תכליתו ונמצא דע"כ ל"פ הפוסקים אלא בשהה עשר שנים ולא ילדה שאינו בטל אלא מתכלית המצוה אבל כל היכא שאינו יכול לקיים את עיקר המצוה בזה ל"פ וכ"ע מודים דבכגון זה לא גזר רגמ"ה ונמצא דבעובדא דידן נמי כיון שאסורין לשמש מדאו' משום איבוד נפשות העוברין שנתמלאו ימי עבורן ונגמרו בשערן וצפרנן אזי לכ"ע מתירין לו לגרשה בע"כ אם אפשר או שישא אחריתי היכא דאי אפשר ואע"ג דפליגי גם בנשתטית דהתם מ"מ יכול לקיים המצוה הגם שכבד הדבר לדור אתה שאין אדם דר עם נחב"כ הוא מפני שאינו רוצה לצער א"ע ואע"ג שגם ברואה דם מחמת תשמיש המרש"ל בסי' ס"ה הלא מסיים שם בסי' הנ"ל דעיקר טעמו הוא דאע"ג דאיהו אנוס ואינו יכול לקיים הלא גם איהי אנוסה ונסתחפה שדהו ונמצא ממיל' דבעובדא דידן דאונסא דידי' מוכחא טפי מאונסא דידה לענין דנימא נסתחפה שדהו שהרי לפי הנשמע מהמון רבים ומרופא מומחה שנצמח לה שבר זה מימי נערותה ועוד דהתם משום וסת שאינו קבוע הוא דאסורין בתשמיש דוסת דרואה מח"ת דינו כוסת שע"י אונס המבואר בסי' קפ"ט סעי' י"ז ואמרינן בריש כתובות דאיכא נשיא דיקא משנייא ווסתייהו ומשה"ט מחמיר המהרש"ל בזה ועי' נידה ס"ו ההיא דאתאי לקמי' דרבי כו' ונפל ממנה חררת דם אמר רבי נתרפאת משא"כ בעובדא דידן שכבר הי' אצל רופאי' ואין תועלה למכתה ועוד יש לחלק עפ"י סברת המ"ל בפ"א מה' חו"מ שמיישב שם את דברי תשו' ד"ש דמתרץ את דברי רמב"ם דבקנה חמץ בפסח לוקה דאיירי כשחל שביעי שלו בשבת דתו לא יכול לקיים את העשה והיקשה שהרי גם כשחל בימי חול אינו יכול לקיים את העשה ומתרץ לה דבימי חול יכול לקיים העשה מדאו' מטעם מתוך רק מדרבנן הוא דאסור משום איסור טלטול משא"כ כשחל בשבת שהרי הוא כאילו ביטול העשה בידים ועדיין קשה שהרי הרמב"ם פוסק