זית רענן חלק א שנח

סי' מ"ג בעגלים שיש להם נקב מתולדתו דכשירה והשיג עליו בנה"כ דעדיין יש לספק שנעשה אח"כ והשפה נעשה ע"י מכה כמו קרום שעלה מחמת מכה ולדברינו דברי הט"ז עולין לדינא כזהב מזוקק דאין לנו להדר אחרי התחדשות המקרות והזדמנות כל היכא דקרוב הדבר שנעשה ממילא מתולדתו והראי' שמביא מדברי תשו' רשב"א בסי' שפ"ג אינה מוכרחת בין לפירושו דצ"צ בסי' ע"א דכל עיקר דבריו של תשו' רשב"א סובבים והולכים להכחיש את האומרים שנעשה מתולדתו ועי"ז מכחישים דברי חז"ל דטריפה א"ח יב"ח שהרי בכ"ד שיש לו חלל אזי גם בנקב מתחילתו בתולדה טריפה לכן כדי להקים דברי חז"ל אזי מן ההכרח לומר שנעשה אח"כ ועודנו לא חי' יב"ח משעה שניקב כדי לאוקמי בהדי רובא דטריפות דא"ח אבל בכ"מ שאינו מן ההכרח מצד חזקה ורובא אזי גם בספיקא אמרי' דמסתמא לא נתחדשה עי"מ וכן לפירושו דת"ש בסי' ל' נמי ניחא כמובן יעו"ש ומעתה כיון דבנ"ד עיקרו אינו אלא מדרבנן שהרי מה"ת מותר בספק השקול לכה"פ כמו בספק ממזר רק מדרבנן הוא שהחמירו מן הראוי להדורי' להקל עליו ולא לאסרו באיסור עולם רק באופן שיסכים אתנו עוד אחד מזקני הוראה כי היכא דלימטי' שיבא לכשורי' והנה קצרתי ולא הארכתי בראיות נכונות אשר יש אתי על כל פרט ופרט כי טרדות רבות אפפוני הן במילין דמתא והן בענינים שונים משאר מקהלות קדושות עדת ישורון לכן יספיק לידידי הקיצור דברי ידי"נ הד"ש באהבה: תשובה

הן אתמול בא עדי הנוכחי שארי בן דודתי כ"ה ליב פרידא מלונטשיץ ובידו מגילות עפות מבעלי הוראה בישראל ה"ה הרבנים המופלגים המפורסמים דק"ק לונטשיץ יע"א וה"ה יד"נ הרב המאור הגדול החריף והבקי מוהז"ו החונה בק"ק אזערקאוו יע"א בצירוף מורי הוראה שלו ולאשר נתבררו הדברים כשמש בצהרים לפני יד"נ הרב החכם השלם המה"ג הנ"ל את ישרתו וצדקו של הנוכחי המוכ"ז כ"ה יהודא ליב מלונטשיץ, ואת עקשות ותרמות לבב של אשתו ומשפחתה שמה אשר בכל אלו נתנה כתף סוררת מלקבל ג"פ כדת מו"י לאחר שכבר נתפשרו לפניו נגד דמי כתובתה ומזונות ולאחר שקיבלה בק"ס מרצונה לקבל ג"פ ובשגם שרצה לוותר נגדם לאחר הפס"ד בכדי למלאות רצונם בדבר שלא נתחייב בפס"ד כאשר נתנו עדותן בצדק ה"ה הרבנים המופלגים דק"ק לונטשיץ, הנכתב ביום ל"ב למב"י, ובגלל הדברים האלה התלהב ביקרת רוחו לגודל יראת ה' וכשרון מפעליו אחז צדיק דרכו בקודש ה"ה יד"נ המה"ג הנ"ל ושאל ודרש ממני להתירו מכבלי עיגון כי מצוה רבה היא להזדקק לזה ולאשר יקרו דבריו הנאמנים הנדברים באמת ובצדק לפני מימים ימימה נעניתי לו ראשי, ובשגם כי הענין נחוצה ומצוה רבה היא והוא ש"ב והתחנן וביקש לפני לחוס על נפשו ולהצילו מגודל מצוקותיו אשר נאחז בסבך זה יותר מעשר שנים אשר לא זכה לנפשו להקים זרע בישראל וזה החלי בעזר הצור וגואלי, וצורי יצילני משגיאות מעתה וע"ע

הן בעיקר הדברים לפום מכתביו הנאמנים, שכבר מתו לו עשרה בנים מאשתו בשעה שיצאו לאויר העולם ובבטן אמם חיות הנה ובכלות רגע נחנקים מני רחם אמם וכפי קול המון נולד לה מימי נערותי' שיש בה עטופה באברי' בלא תנועות ותהלוכות גבר אנה ואנה, וכפי דברי הבעל כבר היה בידו מכתב ראי' מרופא מומחה ומפורסם מלונטשיץ שנצמח לה בבית הרחם עצם עקום מימי נערותי' בעבור מסיבה הלז, ועצם הזה הוא בעוכרי' להחניק ילדיה בעת צאתם חוצה, וההכרח לחצהו להניח השוואדעסטווי הלז לפני שרי מלוכה בווארשי כדי שישיג רשיון וג"פ כפי דד"מ, הגם שלא רצתה אשתו, וכן השיגו ידו ומעתה ע"פ קוטבי דברים הללו נלפענ"ד כיון שאי אפשר להוציא הדברים בפלס מאזני צדק שתקבל ג"פ מרצונה וגם בע"כ בלתי אפשרי ע"י שום תתבול' ובפני שרים אשר ניתן הכח והממשלה בידם בלתי אפשרי לבקש כזאת שע"פ חוקי המדינה כבר נתגרשה ע"פ גט צווילנא שיש בידו, לכן ברור כשמש שיש להתירו להשיא אשה אחרת, באופן שיניח סך המושלש ביד שליש כפי הפסק שיצא מבד"צ דק"ק אוזערקאוו, וגם ישליש וימנה שליח להולכה ויתן בידו ג"פ לאשתו כדת מו"י וישביעו את השליח שלא יחזור משליחותו ואימת שתתרצה אשתו לקבל ג"פ יקיים שליחותו ויתן לה וגם הסך המושלש יתן לה לאחר שתקבל ג"פ וגם ישביעו את הבעל שלא יבטל את הגט, וטעמא וחילי דידי הלא כבר נודע את מחלוקת רבותינו הראשונים אם גם במקום מצוה גזר ר"ג אם לא, ונראה מהכרעת רמ"א וכן מתשו' מרן זקיני ומאורן של תפוצות הגולה בסי' י"ד בתשו' ב"י הכריעו דבמקום מצוה לא גזר, ואחריהם הלכו בעקבותם כל האחרונים.. אולם מהרש"ל בתשובה סימן ה' מחמיר בזה ומי יכניס ראשו להכריע בין אריות האלו עפ"י סברא ופלפול. איברא אמרתי הנה מראש צורים אראנו הלא הוא ארי שבחבורה בדורות הראשונים מרן מהר"י מינץ בתשו' סי' י' אשר יצא להכריע בזה והיטב חרה לו נגד המקילים וכאשר נרדה לגוית הארי לידע רמיזותיו בקוצר אמריו הקדושים אזי נרדה מתוק מדבש, וממנו יהיה תוצאותיו ויהי לרפאות תעלה לשבר ולמצוקות האיש הלזה, ונקדים מתחילה שבעובדא דידן מלבד ביטול מצוה דפ"ו אסורים מדינא שידורו יחד שהרי מבואר בתשו' הרא"ש כלל ל"ג סי' ג' וז"ל אשה שיש לה אוטם ברוח בענין שאין השמש דש כראוי לו ומתוך האוטם פעמים שהוא דש מבחוץ ולעולם זורה מבחוץ ומספקא לך מי אמרינן כיון שהוא מתכוין לשמש כראוי מותר מידי דהוה המשמש את עקרה וקטנה והזקינה יראה שהוא אסור כיון דלעולם הוא זורה בחוץ קרינא ביה ושיחת ארצה ואע"פ שלפעמים הוא דש מבפנים מ"מ כיון שלעולם הוא זורה מבחוץ אסור וגריע ממשמשת במוך דהתם היא משמשת כדרך כל הארץ אע"פ שאין זרעו ראוי להזריע מידי דהוה אעוברה וזקינה וקטנה עכ"ל, וכן מובא באה"ע סי' כ"ג סעיף ה' ונראה בעליל מדברי קדשו דלולי מפני שלעולם הוא זורה מבחוץ היה מתירו להשתמש עמה והטעם מפני דהוה כדבר שאינו מתכוין דפסקינן כר"ש בכה"ת, אכן היכא שתמיד זורה מבחוץ הוי כפסיק רישא ואע"ג דהוי כפס"ר דלא ניחא ליה כיון דעיקר טעמא דפס"ר דלא נ"ל הוא משום דדמי למלאכה שאינו צריכה לגופה והוא במלאכת שבת ויו"ט דבעינן מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורין אין חילוק בין צל"ג עי' שבת ק"ג בתד"ה בארעא דחבריה ומשם עיקר היסוד לפס"ר דנ"ל ופירשו שם הטעם משום מלאכה שאצ"ל ועי' חגיגה י' דהא דפטר ר"ש במלאכה שאצ"ל הוא משום דבעינן ממ"ח לבד מדברי הערוך גופי' משמע להדיא דס"ל שגם בשאר איסורין יש לחלק בין פס"ר דלנ"ל שהרי מביא ראי' ממתנדב יין ומזלפו ע"ג אישים יעו"ש, אולם הרא"ש אזיל לשיטתי' שכתב להדיא בפ' ש"ש ה' ט' בדיני דשאלתות בשותה סמא לרפואה ומיעקר דאסור אפי' לר"ש דמודה ר"ש בפ"ר ול"ש כאן דברי בעל הערוך דמחלק בין היכא דלא נ"ל דהיינו דוקא לענין שבת דבעינן מלמ"ח אבל בשאר איסורין לא בעינן דנ"ל וכו' עכ"ל, והשתא דחזינן להדי' שחיישינן כ"כ משום השחתת זרעו גם להפריד בין הדבקים אפי' באשתו ראשונה ואין אחד מהם פוצה פה ומצפצף אפ"ה אסורין מדינא משום השחתות זרעו, אע"ג דעודנו במסיבות יתהפך עד שיהיה מזרעו בריה שלימה ומכש"כ כשכבר נתמלא לולד כל ימי עיבורה והולד בן קימא וחרבות צירים ברחמה שחונקים את הולד בעת צאתו לאויר העולם שיש בו משום השחתות בריה שלימה שאסורין מדינא בתשמיש בכדי שלא יתלכדו עוד ברציחות עוברין בני קיימא שעונם יותר חמורה וגדולה מהשחתת זרע לחוד וא"ל דש"ה