זית רענן חלק א שנו

מ"ר וכבר עשתה הבדיקה במוך במקור שלה כמבואר ברמ"א בסי' קצ"א ומה שנסתפק ידידי בראשונה אם לעת וסתה ג"כ יכולה לתלות כיון שעתה נשתנה הטבע בזה דלאחר שגמלתה את בנה שוב חזרה לוסתה אין בזה מקום לספק שאין לזוז מדברי ש"ע זיו כ"ש, זולת במקום שנמצא להדי' מפי ספרים וסופרים מובהקים רק אם האשה הזאת חזרה לוסתה ג"פ לאחר שגמלה את בנה אם חוששת כמו לוסת שאינו קבוע כדאיתא להדי' בסי' קפ"ט סעיף ל"ג וכיון שהאשה הזאת תמיד העד תחוב בפי המקור וגם עד שני בבית החיצון במקום פי השתן והעד הראשון נקי רק בעד השני נראין טיפות דקות לאחר שכלו מי השתן שוב אינה חוששת אפילו לוסת קבוע דהיינו שרגילה לראות בשפע כדרכן כיון שעתה לא נמצאו אפי' בעת וסתה רק טיפות דקות בבה"ח והעד בפי המקור נקי לגמרי ובזה ל"ש מ"ש דא"כ לא תטמא לעולם שהרי בכל כ"ד חודש היא בחזקת מסולקת והרי תטמא לאחר שתעבור ימי סילוק דמי' כדינה אולם במכתבו השלישי נתעורר ידידי מע"ה בספק עצום מה תעשה בג' ימים ראשונים לימי ספירתה ומאי דפש"ל דבכגון זה תולה אף בגי"ר משום דבדיקתה מוכיח שאין דם זה מן המקור לדידי מספקא טובא שהרי מובא בש"ך בסי' קצ"א ס"ק ז' שאין זו בדיקה מעליותא ואין לומר דוקא היכא שבדקה שלשה פעמים ולהחזיקה כן לעולם הוא דמספק"ל לש"ך דילמא לא הוי בדיקה מעליותא אבל בשעת בדיקה בודאי מעליותא הוא דכיון דלא נמצא כלום על העד שכנגד המקור ובעובדא דידן דעודנה לא סרה מעד הבדוק לה והעד תחוב בפי המקור מאז ועד עתה אזי לכ"ע הוי בדיקה מעליותא דז"א דע"כ צ"ל דגם קושי' הש"ך מתחילה לא קאי אלא שתבדוק לעולם דאל"כ מאי ק"ל דהכא ל"ש לומר דא"כ לעולם לא תהי' טמאה שהרי תהי' טמאה כשתמצא דם על המוך שהרי לאחר ג"פ מותרת בלא בדיקה וכן היקשה בס' נו"ב על הש"ך וצ"ל דקו' הש"ך קאי דאכתי קשי' אמאי באין לה וסתה אסורה ויהני מיהת בדיקה כמו שכתוב בח"ד וע"ז תירץ דלא הוי בדיקה מעליותא אמנם נראה לפענ"ד להקל בשעת הדחק כזו שכבר עסקה ברפואות ולא עלתה לה ושלא להפריד בין הדבקים שהתורה הקדושה הקפידה הרבה ע"ז והדבר חובה עלינו להתהלך בעקבותי' בכל אשר נוכל להתאמץ ולהשכיל, לכן נראה דהנה נראה בעליל דעיקר הדבר שאינו תולה בגי"ר הוא רק מדרבנן מחומרא דר' זירא עפ"י המבואר בס"ט בסי' קצ"ו ס"ק ל"ד על קושי' הכרו"פ מהא דפסקינן כרבי דאינה תולה בש"י בשני שלה יעו"ש ותי' שם קצת באריכות, ותמצית דבריו דבזבה גמורה בודאי היא בחזקת טהרה ולא מחזקינן לה בחזקת מעיין פתוח רק גבי נידה היא דהוחזקה במע"פ ולכן השתא דנקטינן לחומרא חיישינן דילמא בימי נידה היא והוחזקה במע"פ וא"ל דא"כ תתלה אפי' בגי"ר ממ"נ אם בימי זיבה היא אין מעיינה פתוח ואם בימי נידה אינה צריכה לנקיים כלל דז"א שהרי ר"ז מחמיר שאפי' נידה גמורה צריכה ז"נ יעו"ש, וכיון שהוא רק מדרבנן בעלמא מחמת חומרא דר"ז ניתן רשות לחדש בזה דע"כ ל"פ מהרי"ל ומהרי"ו אם בדיקה זו בדיקה מעליותא אם לא אלא כשאירע לה מקרה זו בשעה שלא היתה בחזקת מסולקת וכגון באשה שאין לה וסת דלמהרי"ל לא הוי במ"ע מפני שאין לנו ראיות רק ממה שמרגשת כאב ומבדיקה זו אבל היכא שתחילת המקרה נהיתה כשהיתה בחזקת מסולקת מדם נדה ואינה מסולקת מדם שבצדדין מכאב הנולד לה לאחר כלות מ"ר ומידי דהוי כשם שתולה שאינה ראויה לראות בראוי' ה"נ בנידון זה עי' נידה ס' ע"ב, ונמצא דע"פ שלשה עדים נתחזק הדבר בודאי שאין דם זה מן המקור חדא ע"י כאב שלה והשנית ע"י בדיקה והשלישית שהוא בחזקת מסולקת מדם המקור, וכיון שכבר נתחזקה בשעתה שאין זה דם המקור רק דם מכה לכן גם לאחר כלות ימי כ"ד חודש מותרת ע"י בדיקה זו ותולה אפי' בגי"ר כיון שכבר נתחזקה בשעתה שיש לה מכה שמוציאה דם וכעין סברא זו מצינן כמה פעמים ואין להאריך, ונמצא דלפ"ז בנ"ד שאירע לה הקלקול בימי הנקה אזי גם מהרי"ל מודה דהוי בדיקה מעליותא ותולה אפי' בגי"ר ובזה יצאנו ג"כ נגד הארי שבחבורה בעל נקדה"כ דכתב בסי' קפ"ז דגם בבדיקה זו דמהרי"ל ומרגשת כאב מ"מ אינה נידון רק כמכה שא"י שמוציא דם ולפ"ז גם לדעת רמ"א בסי' קצ"ז אינה תולה בגי"ר רק במכה שיודעת שמוציא דם, ולפמ"ש דכל בכה"ג גם הוא מודה בזה דהוי כמכה המוציאה דם מפני שהיא בחזקת מסולקת מדם המקור ולכן ממילא מוכרע המשקולות דמסתמא ממכה קא אתי והמכה זו היתה בעוכרה וקילקולה עד כה וממנו תוצאות דמים הללו וכיון שכבר נתחזקה המכה שמוציאה דם שוב לא נסתלקה חזקה זו אפי' לאחר כלות כ"ד חודש וגם לדעת ס"ט בסי' קצ"ו ס"ק י"ח דאינה תולה במכה בכל ימי הספירה משום דבעינן ספורין לפנינו דזהו כשמכה במקור עצמו אבל בנ"ד דנתברר שהמכה מהצד הרי הן ס"ל

וראיתי בחו"ד בסוף ס"ק ח' וז"ל וראיה ברורה לפענ"ד שאפשר לדם לזוז דרך מוך ולא יצטבע המוך אף שהמוך ברחם וכו' עד ולא נגע במוך עכ"ל, ואין ראי' זו מספקת לדחות דברי מהרי"ו דס"ל להדי' דהוי בדיקה מעליות' וגם דברי מהרי"ל דמספק"ל בזה והטעם דיש לומר דאיירי בנמצא על המוך ואפ"ה מקשה שפיר משום דלס"ד אינה דבר מוכרע דשמאי מודה בכתם דלטמא למפרע דאפשר דס"ל כרשב"א בסוף פרק בא סימן ד' נ"ג ע"ב וכעין שכתוב בחי' רשב"א ור"ן שם על קושית הגמרא והאיכא כתמים, אמנם לאחר שמתרץ דמוך אגב זיעה מיכווץ כויץ אזי שפיר נוכל לומר דשמאי מודה בכתמים משום דגבי כתמים לא שייך כלל לומר טעמא דאם איתא משא"כ גבי מוך וביותר יש ליישב קושי' ברווחא דקושי' זו דמשמשת במוך קאי על רשב"א גופי' דס"ל דכתמים אינם מטמאים למפרע משום דלא יהא כתמים חמור מראי', ונראה בעליל דרשב"א פוסק לסברתו אליבא דכ"ע דלשמאי הוי כתמים די' שעתה ולב"ה אינו מטמא כתמים עד שעת כיבוס רק עד שעת מעל"ע כדאיתא להדי' בחידושי רשב"א ור"ן הנ"ל, ולפ"ז הכי קא קשי' ליה לטעמי' דכותלי בית הרחם לא מוקי דם אכתי קשי' לרשב"א דכיון דמשכחת לן מיהת דלטמא למפרע במשמש' במוך א"כ גם כתמים תטמא למפרע שהרי עיקר טעמי' דרשב"א משום שלא יהא כתמים חמור מראית' א"כ כיון דמשכחת לן בראי' דתטמא למפרע במשמשת במוך משום דלא שייך טעמא דאם איתא משום דמכויץ כויץ, ולפ"ז הדרי שפיר לדוכתי' טעמא דרשב"א שלא יהא כתמים כו' גם אליב' דב"ש, וא"ל דאכתי משכחת לה בראי' גופא דתטמא למפרע במוך דחוק לתירוצא דרבא שם, דז"א דמשום מילתא דל"ש כלל אין להחמיר גבי כתמים, ותדע שהרי לתירוצא דמרגשת בעצמה הרי משכחת לה בראיה גופא גבי שוטה א"ו משום מילתא דל"ש לא גזר גבי כתמים אבל במשמשת במוך שפיר קא קשי' ליה כיון דמשכחת בכל הנשים כגון מעוברת ומניקה דשכיחא טובא שהרי כולן עומדות להתעבר ולניק, ועפ"ז יתיישב לן דקדוק עצום דנקט בש"ס משמשת במוך מא"ל מדוע לא הקשו בסתמא במוך תחוב באותו מקום מא"ל, ולדברינו ניחא משום דעיקר קושי' הש"ס סובב והולך על כתמים דגם בכתמים תטמא למפרע משום דגם בראי' עצמו משכחת לן טומאה דלמפרע וכ"ז הוא רק במילתא דשכיחא כגון מעוברת ומניקה אבל מוך תחוב הוא ל"ש, וגם יש להקל קושי' הרשב"א ור"ן מדברי רש"י שהרי מעוברת ומניקה דיין שעתן אליבא דכ"ע דזו היא דוקא בהוכר עוברה דהיינו לאחר ג"ח, אבל לענין משמשת במוך שיראו לעצמה מפני הסכנה אזי תיכף כשנסתלקו ימי וסתה מותרת לשמש במוך ושאר דברים שכתוב בח"ד בראי' זו אינם מוכרחים כמבואר בעצמם למעיין: