זית רענן חלק א שנה

בלעה בפעם ראשון רק לפי ערך המדומע ולכן בפעם שנית שממלא היורה כדי להכשיר הכלים שוב נתבטלה הפליטה שביורה בשופי וכיון שבפעם השנית אינו ממלא את היורה עד שפתו כיון שצריך להניח כלים בתוכו להגעילן וזהו שכתב הרא"ש שם בשם תשו' הגאונים שלאחר הגעלה ראשונה שמגעיל את היורה בפעם ראשון שוטפו בצונן והיינו ששופך את מי היורה לחוץ ואח"כ מרתיח בה מים רותחין בלי שיעור דהיינו שאינו ממלא את היורה עד שפתו ואעפ"כ הוכשרה היורה והמים שבתוכו מותרים שגם אם נימא שהבשול מפעפע בכל הכלי מ"מ יש במים שנתן בתוכו רק עד החצי ג"כ כדי לבטל כל הפליטה של היורה כולו כיון שלא נבלע בתוכו רק לפי ערך המדומע שפוסק דבשאר איסורין ל"א חנ"נ אבל היורה עצמה צריך להגעיל שנית משום הבלוע שבתוך חלק היורה שלא הגיעו המים שהרתיח בפעם השנית דאנן מספקא לן בבישול אם מפעפע בכל הכלי ואזלינן הכא והכא לחומרא] ועי' בש"ך י"ד סי' קך"א שמביא ג"כ כן בשם או"ה בכלים דאיסורי דאם יש במים ס' לבטל כלי אחת יכול להגעיל כמה כלים בתוכו והניח דבריו בתימא ודחאו מהלכה וזה כמה ישבתי דבריהם ונתתי מקום לדברי קדשם כיון דנ"ט בר נ"ט דהתירא מותר והטעם לפי שעל טעם קלוש ועמד בהתירא בטעם השני שוב לא אסרה רחמנא טעמא קלישתא כהאי ולא חיילי עליו שמא דאיסורא ואע"פ שהטעם מורגש בתוכו שהרי בדאיסורי אסור אפי' ע"י כמה נותני טעם והנה מצד הסברא פשוטה נראה דאפי' היכא שהטעם ראשון הי' של איסורי וכשפלטה ונעשה שני הותרה אז דשייכי ג"כ סברא זו דמאי איכפת לן בטעם הראשון כיון שהותרה עתה בטעם השני ושוב א"א לחול עליו שמא דאיסורא כיון שכבר נקלש בהתירא בטעם השני ולפ"ז ניחא דבפליטת כלים כיון שיש בהם ס' כדי לבטל פליטתה וכבר נעשה עתה כטעם שני דהתירא חדא בתוך הכלי ומן הכלי למים והותרו ע"י ביטול ולכן אף שמגעיל בתוכו עוד ואין במים ס' כנגד שניהם שוב אי אפשר לחול שמא דאיסורא כיון שכבר עמד בקלישתו בהתירא וגם אין לומר דמ"מ יאסרו המים בפעם שנית כיון שמורגש עתה הטעם שבתוך המים וכל שיש במים בנ"ט לא מהני שיעורו דששים דז"א כיון דבאמת יש במים כדי לבטל כל פליטה ופליטה בפ"ע רק משום צירוף דראשונה מורגש הטעם וכיון שכבר הי' דהתירא כשעמד בקלישתו שוב לא נוכל לצרף טעמא דהתירא לדאיסורא [ועי' בח"ד סי' צ"ו ס"ק ד' שכתב שם ג"כ בענין אחר דאפי' בטעם הראשון דאיסורא והשני דהתירא ג"כ אית בי' משום נ"ט בר נ"ט דהתירא] ולפ"ז נראה אם תחב כף של איסור בשל היתר ואח"כ נפל בתוך הקדירה איסור בעין ואין בו כדי לבטל שתיהן הותרה הקדירה והתבשיל כיון שכבר נעשה הפליטה מן הכלי כדין נ"ט בר נ"ט ויש לסמוך בהפ"מ על האשר"י ואו"ה הנ"ל אבל להיפך בודאי חוזר וניעור

ד בתשובת רשב"א סי' תצ"ז היקשה על מוהר"ם מרוטנבארג דס"ל דכל דבר חריף מחליא ומשוי לשבח ונאסר בכלי שאינו ב"י כשם דאיתא להדי' בקורט של חלתית והיקשה דא"כ אמאי אמרינן דגעולי מדין חידוש הוא וכן לר"מ שהוכיח מגע"מ דנ"ט לפגם אסור ואמאי דילמא משום הכי צריכין לגעול דילמא יבשל בהם אח"כ דבר חריף ונלפענ"ד דהנה מבואר בסוף פ' האה"פ דדין ליבון בדבר שתשמישו ע"י אש זהו דוקא באיסורא בלע אבל בהתירא בלע הכשירו בהגעלה לחוד וכן פסקינן להלכה ביו"ד סי' צ"ג בשם רשב"א ביותר מזה דאפי' היכא דליכא ס' נגד הבלוע, (דסתם כלי אין בו ס' נגד הבלוע) מ"מ נקלש הטעם שבתוכו ע"י בישול, והשתא ניחא דהוכחת הגמרא אזלא ממה דהקפידה רחמנא והצריכה ליבון בדבר שתשמישו ע"י אש דכתיב כ"ד אשר יבוא באש תעבירו באש, ש"מ דנ"ט לפגם אסור דאל"כ רק משום דחיישינן לד"ח שיבשל בו אח"כ א"כ ליסגי לן בהגעלה לחוד כיון דהשתא התירא הוא שכבר נפגם הבלוע שבתוכו וע"י הגעלה כבר נפלט ונקלש טעמו לגמרי וכשיבשל בו אח"כ ד"ח תו לית לן בה שום חששא כאלו כבר נעשה הבלוע שבתוכו כמו נ"ט בנ"ט דהתירא דל"ח תו לדבר חריף שיבשל בו אח"כ וזהו שפירש"י שם בפסחים מ"ד ע"ב בד"ה ג"נ וכו' וז"ל והתורה אסרתו במ"מ כל דבר אשר יבוא באש וכו' עכ"ל שהסב את פני ש"ו מדין ליבון דוקא ולא מהגעלה לחוד משום דקשי' ליה כקו' רשב"א הנ"ל לכן פירש שעיקר הוכחה הוא מליבון דוקא וכדכתיבנא

ה עיין ברמ"א סי' צ"ד סעיף ה' אם תחב כף של בשר ב"י לקדירה ש"ח אב"י דקדירה אסורה וכ"ש שהוא מצד המנהג שנהגו להחמיר בזה והאריכו בזה רבותינו האחרונים שהוא חומרא בלא טעם, ועי' בתוספת שכ"כ להדי' ומשמע מדבריהם שהוא מצד עיקר הדין, ונ"ל לתת טעם נכון לדבריהם ע"פ דברי האשר"י הנ"ל בפ' כ"ש שהבאתי לעיל באות ג' וז"ל ולא גזרינן להגעיל בכלי שאב"י אטו כלי שהיא ב"י וכן להגעיל כלי שאב"י אטו כלי ב"י כי היכי דאסרינן לבשל בכלי שאב"י אטו ב"י, דהתם ראוי לגזור שאם יבשל בכלי ב"י התבשיל אסור מן התורה וכו' וגם הבא להכשיר כלי אינו רגיל לטעות עכ"ל נשמע מדבריו דכיון דגזרו חכמים אינו ב"י אטו ב"י אזי כבר נכלל בכלל סוג גזירה זו לכל סוגים וענינים שיפלו בכל מקרה והזדמן דנאסרו הכלים כשהן ב"י אזי נאסרו ג"כ אפי' כשהם אינם ב"י אע"ג דנסתלק הטעם והסברא דאיתא כשהן ב"י מ"מ לא יצאו מכלל גזירה זו דמצינן שאסרו בכלי שאב"י אטו ב"י ומטעם זה הוא דנאסרו הכלים שאב"י אע"ג דאיכא שלשה נ"ט דהתירא משום דגזרינן אטו ב"י ואז אסורין מדינא דסברו כדעת בה"ת וכמ"ש להדי' דדוקא בבא להכשיר הוא דל"ג משא"כ בכל עניני מקרה והזדמן, וגם נשמע מדברי אשר"י הנ"ל דלא ס"ל כדעת תוס' דכתבו במס' ע"ג דדוקא בכלי שאב"י הוא דאסרו משום דמתחילה היה לשבח דא"כ לא הקשה הרא"ש כלום שהרי התם צריכין לדון משום הפליטה וטעמא דתוס' ל"ש אלא על הכלים עצמם וגם הטעם שכתב הרא"ש מתחילה משום שהפליטה מועטת והוי נ"ט בר נ"ט צריכין ביאור דהתם הוי נ"ט בר נ"ט דאסורי וצ"ל דס"ל שגם נ"ט בנ"ט דאיסורי אינו אסור אלא מדרבנן וכמו שהאריך בעל פ"מ בזה שיש כ"פ שסוברים כן תוס' פש"ל דאסור מה"ת לכן נראה להו עיקר משום הטעם שמסיים הרא"ש שם דשאני בין בא להכשיר למאי שנופל במקרה, וזהו שכתב הרמ"א שהוא מצד המנהג, הכוונה שנהג להחמיר כחילוק זה בין בא להכשיר לש"ד: השמטה בדיני נידה הלכה יב סימן ד תשובה מה שהשבתי לכבוד יד"נ ושארי הרב החריף והשנון הירא והשלם מוה' ישכר רב דק"ק זעגראיוי, שלום וכ"ט סלה

אחדש"ה נא לבל יאשימיני על דבר אשר נסגתי אחור עד כה כי מתחילה דמיתי הלא הדבר מבואר בש"ע ובאחרונים ודשו בו רבים ויש לאל ידו לחפש ולתור בדבריהם ואיננו מן ההכרח לגודל טרדותי להשיבהו בזה וכאשר כתב לי שנית אמרתי לחתנו שיבוא עדי לעת הפנאי משיעורין כסדרן ומטרדות הציבור ביום ועש"ק לאחר חצות ולא בא ולאחר איזהו שבועות בא עדי ושוב לא מצאתי את מכתביו אמנם כעת אשר דפק על פתחי לבבי בפעם שלישית פניתי על שעה חדא מכל טרדותי הנה תורף שאלתו ממכתביו בראשונה [כאשר המה בזכרוני] באשה שמרגשת כאב לאחר הטלת מ"ר ותמיד נמצא דם על העד לאחר הטלת