זית רענן חלק א שנב

ועומד לפנינו: ב ועדיין יש לדקדק דאכתי מאי קשי' להו על הריב"ם שהרי בדברי ריב"ם עצמם איננו אוסר משום דוחקא רק היכא דאיתא לאיסורא בעינא כגון בחלב שע"ג סכין דאיכא שמנונית שע"פ הסכין ומשום דוחקא נעשה רק פעול' הבליעה לחוד אבל מנ"ל דלדעתו יעשה ע"י דוחקא הפליט' והבליעה כאחד שהרי בצנון דאיירי בסכין נקי לדעתם כמ"ש להדי' ולכן לולא מפני ד"ח לא נאסר משום דוחקא לחוד וגם לפום מאי דפרשנו ל"ק כיון דבמקום החתך גופה לא נבלע כלל כיון דצריך לפלוט הבליעה טרם שיעשה את פעולת הבליעה בירק שע"פ הצנון וכיון שלא התחילו הירקות לבלוע תו לא מטי הבליעה לחורפי' דצנון וי"ל שהוכיחו מפסקי דריב"ם גופי' דהוצרך לחזור ולקלוף מן הבשר משום דבלע מן החלב בע"כ צ"ל דס"ל דמשום דוחקא נעשה הפליטה והבליעה כא' שהרי צדו של הסכין שכלפי החלב הוא דנדבק בו שמנונית בעין וצדו השני שכלפי בשר לית ביה שום דבר איסור אלא משום דאמרינן דע"י דוחקא נבלע החלב בצדו השני ונפלט ממנו ונבלע בבשר ש"מ דחייש גם לבליעה ופליטה ובליעה כאחד ומכש"כ דהוי לן למיחוש לפליטה ובליעה לחודא

ג ואגב גררא נפרש מאי דקשי' לי שם בגמ' ולמ"ד בחמין מ"ט משום דקבלעה איסורא דהתירא נמי בלעה אמה"ח שהרי כ"ש משום הכשר שחיטה לית ביה משום אמה"ח כיון שהכשירו בהכי כדאיתא להדיא לקמן דף ל"ב ול"ג דריאה כמאן דמונח בדיקולא דמי מכי שחט לקנה ואפ"ה הותרו כל מאי דתלי' בקנה וכן הקנה גופי' ואיך אפשר שהקנה בעצמו הותרה אע"ג דכל כמה דלא שחט לוושט הוי כאלו לא נשחטה ומשעה ששחט הקנה לא תליא חיותא דידי' בסי' השני ואפ"ה הותרה כיון דהכשירו בכך ואיך נאסור הבלועה ממנו ויש לדחות בסברות שונות ונראה דלק"מ דניהי דכל שהכשר שחיטה תלוי' בי' אין בו משום אמה"ח ונימא נמי שאין הבלועה חמורה מממשו וגופו זהו במידי דתלי' בשחיטה ואינה נכשרת אלא בשחיטה אבל עד רובו של הקנה דלא תלי' בהכשר שחיטה כלל שהרי גם כשחצי הקנה פגום והוסיף עליו כ"ש בהכשר שחיטה כשירה, ונמצא דהבלועה עד רובו של קנה דלא תלי' מידי בהכשר שחיטה נידון כבליעה מאבר מה"ח אע"ג דשחט גם את הקנה מתחילה ועד סוף כיון דעד רובו לא בעינן הכשירו דשחיטה כלל הוי כאלו חתכו במגל והא דאמרינן לקמן דריאה דתלי' בקנה דכמו דמנח בד"ד ומותרת דזהו כששחט רובו של הקנה דכל כמה דלא קשחט רובו עודנה מקושרת בקנה עצמו: סימן ב בדין נ"ט בר נ"ט

עיין באשר"י שם וז"ל איתמר דגים שע"ב פירוש שעלה מן הצלי או צוננים בקערה רותחת בין למ"ד תת"ג בין למ"ד עיל"ג אדמוקר ליה בלעה ובעי כדי קליפה וכו' ועי' בב"י בס"ס צ"ד שהוכיח מדברי אשר"י דאפי' כשקערה חמה מחום כ"ר והגבינה צונן אינו אוסר רק כדי קליפה דאע"ג דפסקינן תת"ג, כיון שהוא בלא רוטב אינו נאסר רק כ"ק ואע"ג דבצלי אוסר כדי נטילה היינו באיסור בעין אבל באיסור בלוע אע"ג דמן הכלי אוסר גם בלא רוטב מ"מ אינו אוסר כשהעליונה צונן רק כ"ק ועי' בש"ך שם בס"ק ל"ג שהקשה עליו וז"ל דמאי ראיה מייתי מדברי תוס' והרא"ש הא י"ל דאינהו לא באו אלא לומר דאפי' כשהתחתון קר למ"ד הת"ג או העליון קר למ"ד ע"ג דקליפה מיהא בעי עכ"פ לכ"ע ואה"נ דכשהתחתון חם למ"ד תת"ג דבעי נטילה כדלקמן סי' ק"ה עכ"ל ולפענ"ד נראה דראיה זו לא הביא מלישנא דרא"ש דבודאי יש מקום לומר בפשטא כפירושו דש"ך אלא מכללות ועיקר הסוגיא והוא שהרא"ש מביא אח"כ בשם ריב"ן, שגם לדידן דפסקינן כשמואל דנ"ט בר נ"ט מותר זהו כשעלו בכלי של בשר אבל בנתבשלו לא וז"ל ואע"ג דבעלו נמי קיבלו כ"ק טעם מן הבשר בבליעה מועטת התירו נ"ט בר נ"ט אבל בנתבשלו ונבלע כל הטעם וכו' אסור לאכלו בכותח וכו' עכ"ל ומעתה היכא שנבלע כדי נטילה אין הכרע מדבריו דמלישנא דרישא משמע דוקא היכא שקיבלו רק כדי קליפה ומסיפא משמע להיפך דוקא בנתבשלו שקיבלו כל הטעם איברא ממסקנות דברי קדשו שם דבצלי אסור לכ"ע אע"ג שגם בצלי לא נבלע אלא כדי נטילה נשמע דלישנא דרישא בדוקא נקט ליה דהיכא שלא נבלע רק כ"ק הוא שהתירו נ"ט בר נ"ט אבל היכא שצריך כ"נ היינו בלועה מרובה וכן מסתבר נמי ממילא ועי' פסחים דף ע"ו דרב ס"ל עילאה גבר ושמואל סבר תת"ג גם נשמע מסוגיא זו דרב ס"ל נ"ט בר נ"ט אסור ושמואל מתיר ופליגי בעלו ולפ"ז קמה כחומה נשגבה ראייתו של ב"י דבע"כ צ"ל דפליגי בדגים שעלו מן הצלי ורותחים וקערה צוננת (דמלבד שגם בפשטא דמילתא כן הוא שסתם קערה צוננת היא) דאל"כ אלא שהקערה חמה והדגים צוננים הרי נבלעו כדי נטילה לדעת הש"ך ובבליעה מרובה גם לשמואל דפסקינן כוותיה אסורין וכבר הוכחנו דבכדי נטילה היינו בליעה מרובה א"ו צריכין לומר דאיירי שהקערה צוננת והדגים רותחים מן הצלי וא"כ קשיא דאי תימא דלדידן דפסקינן תת"ג דהיכא שהכלי חמה והמאכל יבש וצונן נאסר כדי נטילה כדעת הש"ך הנ"ל נשמע ממילא דה"ה להיפך שהכלי צוננת והדגים רותחים מן הצלי דאזי לרב דס"ל עילאה גבר נבלע ג"כ כדי נטילה בתוך הדגים וא"כ קשי' דמנ"ל בכל עיקרא ושורש הסוגיא דרב ס"ל נ"ט בר נ"ט אסור ושמואל פליג ומתיר ולעשות פלוגתא חדשה ביניהם דהרי יש לומר דתרווייהו ס"ל דבבליעה מועטת דהיינו עד כ"ק דוקא הוא דהתירו ורב לטעמיה דס"ל עיל"ג ונבלע בתוכן כ"נ ומש"ה הוא דאסור אבל שמואל לטעמיה דס"ל תת"ג ולא קיבלו רק כדי קליפה ומש"ה הוא דמתיר א"ו צריכין לומר שגם כשהכלי חמה והעליון צונן בלא רוטב אינו נאסר רק כ"ק לדידן דפסקינן תת"ג, וה"ה להיפך אליבא דרב ושפיר מוכח דפליגי בכדי קליפה מיהת שהרי בין כשהעליון צונן והקערה חמה או להיפך בין למ"ד תת"ג ובין למ"ד ע"ג אינו נבלע אלא כדי קליפה דכל בלועה מן הכלי אינה יוצאת כשאחד מהם צונן ובלא רוטב טפי מכדי קליפה וכדעת הב"י הנ"ל

ב ועיין בפרש"י שפירש דגים שעלו בקערה מן הצלי כשהיו רותחים נותנין לתוך הקערה וכו' דלכאורה במאי שפירש מן הצלי הוא כשפת יתר, שהרי גם כשנתבשלו והעלן בקערה נמי דינא הכי כיון שאין הבלוע הולכת אלא בכדי קליפה ולדברינו הנ"ל ניחא דאי תימא כשהעלו בקערה עם הרוטב א"כ לרב דס"ל דעילאה גבר הרי נבלע בכולו ולשמואל לא נבלע אלא בכדי קליפה, א"כ קשיא דמנ"ל לכולו שמעתתא דרב ושמואל פליגי כלל בדין נ"ט בר נ"ט וכמ"ש לעיל וזהו אפי' לדעת תוס' שפירשו בדעתו דרש"י דאפי' בבישול שרינן נ"ט בר נ"ט היינו משום דלדינא לא מפלגינן בין בלועה מועטת לבליעה מרובה אבל מ"מ כיון דתלמודא נקטי ליה בהעלאה ש"מ דאתי לאשמעינן דמאן דאוסר אוסר אפי' בבליעה מועטת שהוא רק כדי קליפה ומש"ה הוכרח לפרש דאיירי בבליעה בלא רוטב וה"ה דמצינן לפרש כשהקערה חמה והדגים צוננים בלא רוטב אלא דלישנא קלילא נקט משום דסתם קערה צוננת היא: ג ובעיקר דברי האשר"י שמחלק בין בליעה מועטת לב"מ ומשה"ט לא שרינן גם לשמואל אלא היכא שלא נבלע אלא כדי קליפה שהיא בליעה מועטת, יש להתבונן שהרי בכדי קליפה יש בבליעה בנ"ט כמו בבישול בכולו ואמאי שרינן גם את שיעורו בכדי קליפה לאוכלו בכותח ועי' בח"ר שם שמפרש כן בטעם החולקין דלא מפלגי בין העלו לנתבשלו מה"ט ונראה דטעמי' דאשר"י הוא כיון דאנן פסקינן כדעת ר"י בפסחים דף ע"ו הנ"ל דכל היכא שנאסר רק כדי קליפה ואי אפשר לקולפו