זית רענן חלק א שנ

סימן ב בדין דבר גוש

א והנה מבואר בסי' צ"ד בט"ז ס"ק י"ד ובש"ך ס"ק ל' ובסי' ק"ה בש"ך סק"ח דפליגי בזה המהרש"ל ורמ"א דמהרש"ל ס"ל דדינו ככ"ר ורמ"א חולק, ונלפענ"ד ראי' לדברי מהרש"ל עי' פסחים ע"ו ע"א בתד"ה תניא אידך דריב"א ס"ל בחם לתוך צונן דבעי קליפה גם בדבר לח דא"א לקלפו בעינן ס' נגד הקליפה וקשה דאיתא בחולין קי"א ע"ב קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח צנון שחתכו בסכין מותר לאכלו בכותח מ"ט וכו' אלא אמר רבא האי אפשר למטעמי' והאי לא אפשר למטעמי' א"ל ר"פ לרבא וליטעמי' קפילא מי לא תנן קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט כו' ולדעת ריב"א. מאי ק"ל כיון דעיקר דינו קאי על לכתחילה רק מכללו נשמע נמי שגם בדיעבד אסור כמ"ש בח"ר מדנקט בלשון אסור ודילמא להכי נקט בלשון אסור משום דבדבר לח בעינן ס' נגד הקליפה וכיון דקערה נידון כצונן והוי כחל"צ דבעי קליפה ואח"כ אוסרת הקליפה עד ס' וה"ז כמין במינו דא"א למיטעמי' [ודוחק לומר דס"ל לריב"א וסייעתי' כדעת הראב"ד דקערה נחשבת כרותחת] ונראה עפ"י המבואר בש"ך בי"ד בסי' ס"ט ס"ק ס"ה דבכל הכלים איכא ס' במאי שבתוך הכלי נגד קליפתה אבל בקערה ליכא ס' נגד קליפת הקערה והנה לכאורה יש לדקדק דלמה נקט דוקא קערה שמלח בה בשר וכו' ולא נקט לי' בלישנא דכללא לימא כלי שמלח וכו' כמו דקתני התם אין מולחין אלא בכלי מנוקב וצ"ל דמש"ה נקט קערה משום דבעי לאשמעינן דאפי' בדיעבד אסור בדליכא קפילא כמ"ש רשב"א ובכלי אחריתי כיון שע"י מליחה לא נאסרה הכלי אלא עד כדי לקליפה אפי' בדבר שומן כמ"ש רמ"א בסי' צ"ח ס"ד בהג"ה וכיון דלעולם איכא ס' נגד הקליפה לא נאסר המאכל בדיעבד ומשה"ט נקט בלישנא קערה בדיוקא ולפ"ז ממילא נשמע דקאי על דבר גוש דכיון שהבלוע הולכת בכל מאי שבתוך הכלי ומשה"ט בשאר כלים מותר המאכל משא"כ בקערה דליכא סמך נגד קליפה שנאסרה אבל כד נימא דקאי על דבר לח דנאסר מתחילה כדי קליפה מן המאכל שוב ליכא ס' במותר המאכל נגד ס' מקליפת המאכל וא"כ בכל הכלים נמי א"ו דאיירי בדבר גוש ובגוש הולכת הבליעה מיד בכולה ואזי בשאר כלים שפיר איתא לעולם ס' נגד קליפת הכלי וכיון דאיירי בדבר גוש שפיר קא קשי' לי' דליטעמי' קפילא ומזה נשמע ממילא דבדבר גוש דינו ככ"ר והבליעה הולכת בכולה ואע"ג דמדינא דגמרא אפי' חום דכ"ר אינו אוסר יותר מכ"ק או כ"נ כ"כ דליכא רוטב רק היכא דאיכא הבל וחום הקדירה וזה ל"ש בדבר גוש בתוך כ"ש דלא עדיף מצלי מ"מ בדבר שומן נאסרה בכולו אבל אם תימצי לומר דדבר גוש דינו ככ"ש אזי גם בשומן לא נאסרה רק כ"ק ומ"ש קערה דנקט וכמ"ש, ואע"ג שעיקר ראי' זו הוא לדעת ריב"א ואנן פסקי' דלא כוותי' דכיון דלדעת ריב"א צ"ל דדבר גוש דינו ככ"ר ובזה לא מצינן בתוס' ובראשונים דפליגי עלי'

ב עיין סי' ק"ה ס"א דכבוש בחומץ בפחות משיעור כדי שיתן מים ע"ג אש וירתיח דנאסר כ"ק והפר"ח חולק בזה דדוקא בכבוש בציר הוא דפוסק באשר"י דגם בפחות מכשיעור נאסר מיהת כ"ק דדינו כמליחה אבל לא בכבוש בחומץ ונ"ל להביא ראי' לדעת מרן זקיני' הב"י מתוס' חולין צ"ו ע"ב בד"ה אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד וז"ל וא"ת מאי קמ"ל פשיטא דלא מצי למימר ה"ה נצלה דא"כ למה לי נתבשל דמשעת מליחה נאסר דמליח הרי הוא כרותח דצלי וכו' ובלא מליחה אי אפשר לבשל דאין הבשר יוצא מידי דמו עד שימלחנו יפה עכ"ל ויש לדקדק מה קושי' דהא אפשר ע"י חליטה בחומץ או ברותחין כדאית' לקמן קי"א וצלי כיון דקס"ד השתא דגם בצלי נאסר בכולו דאין לחלק בין חום לחום וכל מה שנאסר לקושטא בכ"ק קס"ד השתא דאין להגביל בין בליעה לבליעה וכשם שהולכת בכ"ק סופו להתפשט בכולו ולכן בחמין אפילו על ידי עירוי לחוד נאסרה בכולו למאי דקס"ד השתא אבל אכתי איכא למימר דחלט לי' בחלא ובפחות משיעור כבישה דאין שיעור לחליטה ועי' פסחים ע ע"ב בתד"ה אסמיק וכו' וז"ל ונראה לר"י וכו' דבבשר חי איירי ומנהג הוא כשנותנין בשר חי לתוך החומץ ואינה שוהה בתוכו לא מפליט מידי ונצמת הדם בתוך הבשר והכל מותר דאכתי לא פירש הדם וכו' וההיא דכל הבשר בדלא אישתהי עכ"ל הרי להדי' דחליטה בחומץ הוא דוקא בדלא אישתהי א"ו כדעת הב"י דמ"מ נאסר מיהת כדי קליפה ודינו כצלי ומליחה לדידן

ג עיין בסי' ק"ה סוף סעיף ה' דפליגי הב"י ומהר"ם פאדווא בדבר שומן דבעינן ס' דמפעפע בכולו אם בעינן קליפה בהדי ס' לכאורה יש כדמות ראי' למרן זקיני' רשכב"ה ב"י מדברי תוס' הנ"ל ששקלו וטרו מבזה דמאי אתי שמואל לאשמעינן ועדיין תיקשי שהרי קתני' להדי' במתניתן דכ"צ דנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו הרי להדי' דדי בנטילה אלא בע"כ צ"ל דאי ממתניתן הו"א דבעינן ס' וגם כ"נ אע"ג דאיכא ס' הרי להדיא דיש מקום לומר דבעינן ס' וכ"נ ולכאורה הי' נראה ראי' מוכרחת לדברי מהר"ם פאדווי דאלת"ה קשיא קו' תוס' שם כיון דח"ע נעשה נבילה תחזור כדי קליפה שנאסרה ותאסור כ"ק ותירוצם שם דאין הנאסר יכול לאסור ל"ש בדבר שומן שגם החלק מן האיסור תוכל להתפשט הלאה עם ההיתר כמו שנתפשטה מתחילה בכולו וצ"ל דהא דנאסרה כ"ק הוא רק משום ספיקא דאולי בכ"ק נסתבך ביותר וכיון דבשאר איסורין הא דחענ"נ הוא רק מדרבנן ובספיקא לא החמירו ואפי' בב"ח גופה כה"ג ניחא דכל בכדי קליפה לאו דרך בישול הוא ואין איסורו אלא מדרבנן ועיקרו דח"ע נ"נ הוא רק משום לתא דבב"ח שנאסר מדאו' מש"ה גם בב"ח לא גזרו מבכה"ג בספיקא וכעין שכתב הר"ן בסוגיא דט"ח

ד עיין בסי' ק"ה סעיף ז' כלי שבלע איסור אוסרת היתר שנוגע בו אפי' אינו שומן וז"ל בס' ח"ד ס"ק ט"ו א"ל ונראה דאין כלי נאסר אפי' ממאכל שיש בו איסור בולע אפי' שמן דהא אין כלי אוסר אפי' בבלוע שמן כדמוכח בסי' צ"ז בט"ז ס"ק ד' ומכלי יותר ממהר טעם הבלוע לצאת יותר ממאכל וע"כ הטעם דאין מפליט ומבליע בכלי שהוא קשה כענין שכתב הש"ך בסי' צ"ה ס"ק ך' ע"ש א"כ ממאכל שאינו ממהר לצאת ממנה הבלוע יותר מכלי מכ"ש שאין מפליט ומבליע ממאכל לכלי שהוא קשה וכו' ועוד ראי' מסי' צ"ב בט"ז ס"ק י"ד שכתב דאין הכף נאסר מהדוחן שיש בו בשעת איסור ולא מחלק בין בלוע שמן בין כחוש וקצת מוכח שם דבשמן מיירי דאי בכחוש אמאי אוסר הדוחן כולו מכף של איסור הא כחוש אינו אוסר בלא רוטב רק כדי נטילה ובבלוע בקיאינן בין כחוש לשמן וכן מעשים בכל יום כשעומדין בשר וחלב אצל הכירה ותחת כל קדירה לח ממאכל הנשפך והוי נאסר הכירה הרותחות ממאכל שתחת קדרה זו ואוסר להקדרה אלא ודאי דאין כלי מקבל טעם בלוע אפי' ממאכל אפי' שמן כנ"ל עכ"ל ובמחכ"ת לא נראין דבריו בזה דמהדר אחרי דקדוקים קלים מלישנא דט"ז והדבר מבואר בט"ז במקומו לאסור עי' בט"ז בס"ק ט"ז וז"ל אבל כלי שבלע כו' ולפי זה פשוט דכלי אין נאסר ממאכל שבלוע בו איסור שאינה מפעפע כגון כבד או בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב שיתבאר בסי' ק"ח סעיף א' דזה אינו מפעפע עכ"ל ומה שלמד מק"ו מכלי אל כלי זהו מטעם אחר כיון שאין כאן דבר הממוצע שיעורר הפליטה דדוקא דבר מאכל הוא שמעורר הפליטה ויתר מזה מבואר בב"י סי' תנא בשם הכלבו דמצה יבישה שנגע בלחם חמץ יבש ושניהם חמים דלא נאסר אפי' כ"ק ועי' בח"י שם ס"ק נ"ד שהוא ג"כ מזה הטעם ואע"ג שפוסקים