זית רענן חלק א לה

והנורא ולהראות חיבתו לבניו ובזה יתפרשו כל הכתובים הללו וסדר המקראות כך הוא והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה שהם חמדו רק למלאות תאותם אולם אל אצילי בני ישראל שלחו ידם בתרמית ובמרמה והתלבשו בלבושי היראה ודואגים לאחריתם וכה אמרו מה יהי' באחריתנו ובמה נחיה נפשינו הלא גם אם נגדיל כשרון מעשינו כהנה וכהנה לא ישאר אתנו מאומה שכולם ישאו רק על הלחם והמים לבד שהם המן והבאר, לזאת התגברו בבכי מאין הפוגת והתלקטו כל הדברים והמליצות אלו בקוצר אמרים ואמרו מי יאכלנו בשר שאם יותן לפנינו בשר כדרך המן והבאר ע"פ חוקי הניסים ברוח נברח מהם ולא נגע בהם זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם פירושו בלא מצות שלא הוצרכנו לשלוח בהם את זכיותינו מפני שהיו בחוקי הטבעיי ועתה נפשינו יבשה לא נשאר לנפשינו צידה לדרך רחוקה הזאת אין כל כי לא ישאר מזכיותינו ומכל כשרון מעשינו מאומה בלתי אל המן עינינו הלא רק על פת לחם לבד נפשע ונשלוח את כולמו וזהו דכתיב ויחר אף ה' מאד מפני שנודע לפניו רוע מחשבתם וגם כשיתן להם בשר בחוקי הניסים כמו הבאר והמן יאכלו למלאות תאוותם ורק מתאנים המה בצעקתם והתחפשו במדי היראה אבל בעיני משה רע כסבור שמעומק לבבם יצעקו כן מפני שקיבלו מאביהם שהניסים ממרקים את זכיותיהם אבל עיקר הדרך לא ישרה גם בעיניו כי לא זהו הדרך אצל הדור הזה וכמ"ש לעיל באות ג' ואפ"ל שזהו שאמר משה ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום משא כל העם הזה עלי כי הקשה מכולם כשיתחפשו העם ויצעקו אל מוריהם במעגלות היראה והתורה ובזה לא יטו אזנם לשמוע בקולו מפני שכל דבריהם ילכו לדעתם רק בנתיבי התורה והיראה האמיתית לזה אמר ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כו' הכוונה שישים כל משאם עליו ושיתנהגו ויגיעו כל צורכם בחוקי הטבע ומוטב לי לשאת עול הכבד הזה משאת קול זעקתם על רוע אחריתם ואיבוד נפשם שמפני זעקתם תקצר נפשי עד רדתה בקרבי ובחרתי מחנוק נפשי משמע צעקות כאלה אשר לא יאמינו לי גם כי אזעק ואשוע, שכבר נשרש בלבותם יסוד הרוע הזה האנכי הריתי כו' שאסבול צעקתם כי גדלו ורבו כו' כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק פירוש שנשתנו לו סדרי בראשית שנפתחו לו דדין כו', הכוונה שכל שפעם וחיותם הוא רק ע"י ניסים ונוראות ועל זאת לחמם ושקוים בבכי מסוכות ומפני שהקב"ה יודע מחשבותם ותעלומת לבותם ידע שכל צעקתם בזה מפני יראתם על אחריתם על שבכה יתהלכו רק בדמדומי מחשבות ואינם ברורות וצלולות מקירות לבבם לכן השיבהו ה' ואמר ואל העם תאמר כו' ונתן ה' לכם בשר הכוונה שאתן לפניהם בשר כמו המן והבאר בחוקי הניסים ואעפ"כ כשיגיע לפניהם לא יחדלו ויאכלו ומפני שלא רצה ה' לומר בפירוש למשה למען לא יהיו שוב כמוכרחים בדבר כמ"ש באות א' בשם האלשיך לכן הבין משה שע"פ חוק הטבעי מלא שאלתם ובלתי אפשרי שיותן להם למחרתו ובחוק הנסיי לא יאכלו וז"ש משה שש מאות ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו דשניהם יחד שיותן להם ליום מחרת ויאכלו לא אדע לכלכלם יחד וזהו מפני שהאמין לצעקתם וכפיהם כן לבבם ובכל אלה לא רצה הש"י לגלות למשה בפירוש תוכן הדברים ואפ"ל ממה שאמר לו עתה תראה היקרך דברי אם לא שמתכונת הדברים האלו תדע לבסוף שכל הדברים שיצאו מפי לא ישתנו לעולם כיון שתרא לבסוף שגם בתת להם בשר מן השמים יאכלו אזי תבין שמפני כך לא הגדתי לך בפירוש למען יענשו על רוע בחירתם ולא יתלכדו במצודת ההכרחו מפני שהלכו בתרמית ומרמה והוא הסילון המכאיב ביותר בעבודת ה' ית"ש, לכן לא יאבה לסלוח להם וכמ"ש כו' וכמ"ש לעיל בדרוש א' נתיב ב' וה' ינחנו במעגלי צדק ונשכילה בדרך תמים א"ס

ו עפ"ו דברינו האלו נקל לנו באורח מישור לפרש איזהו כתובים (תהלים ך"ג) בעיקר המליצה על מה אדני' הוטבעו ואגבן נפרש את כל המאמר בכללו והנה הדקדוקים רבים וגם התכת הכתובים אינם מתואמים ומתחילה השווה ודימה כל ספק צרכינו לנאות דשא ולבסוף לדישון השמן וגם שכבר סיים בעידון הנפשי נפשי ישובב כו' גם כי אלך בגיא צלמות כו' ואחר זה חזר והכפיל עוד הפעם בעידון הגופי תערוך לפני כו' דשנתי בשמן ראשי, ושילש בסוף והתלכדם יחד הגופי והנפשי אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים שהוא יום שכולו ארוך גם לא אחסר אינו מדוקדק כיון שהנשוא המשפט נישא עלי נטל הכלכלה הו"ל לומר לא תחסור כדכתיב ארץ אשר לא תחסר כו' ונראה דאיתא (במס' תענית ח' ע"ב) בימי ר' שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא אמר היכי נעביד ניבעי רחמי אחרת לא אפשר אלא ליבעי רחמי אמותנא וכפנא נסבול אמר להו ר' שמואל בר נחמני ניבעי רחמי אכפנא דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב דכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, ע"כ וזהו שאמר ה' רועי לא אחסר, אזי כשהשי"ת מבטחוני להספיק צורכיי בו בטח לבי כי אחי' ואשבע מהטוב אשר יאציל לי כמו דאמרינן דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב לא כן אם יבטיחני מושל נאמן רוח הגם שהמזונות מובטחים עודנו איננו מובטח בעצמו ומי יודע מה יולד יום אכן השתרע מליצתו במועצת ודעת וברוח קדשו כי לשתים יחצו הנה גדרי השפע אם בצימצום ודי ספק לבד אם במרחב רב בהון עתק ורכוש כביר ובפנים מסבירות והנה הכלכלה די סיפוק לבד מגיעים מצד הדין והמשפט מן הבורא לנבראים ואינם נעצרים לולא החטאים (עי' קדושין פ"ב) ראית מימיך חי' ועוף כו' אלא שהורעתי מעשי וקפחתי את פרנסתי ועי' בתוס' יו"ט ברכות פ"ז מ"ג בד"ה נברך כו' וז"ל, אמנם זה מבואר כי המזון הדין נותן לכלכל את ברואיו ולפיכך תיקנו זה השם (נברך אלקינו) שהוא מידת הדין והוראתו אלהות ואדנות כו' עכ"ל, וכיון שמגיעים מצד הדין אין בהם ניכוי זכיות כלל, אבל המגיעים בשפע רב הגם שהם עפ"י סדרי המערכת ותהלוכת הטבעי, מגרעת עושין בבית גנזיו הן המה מעשים טובים וכשרון המפעלים הגם שהשידוד המערכת מגרעין ביותר ויותר, אבל גם השפעה הרבה ביקר וגדולה וכבוד שאינם מגיעים מצד הדין והמשפט, אינם יוצאים בלא גרעון ממעשיו אשר מהם חיים ונובעים עי' סנהדרין ק"א ע"א כ"ז שאני רואה ר' שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה כו' אמרתי שמא חס ושלום קיבל ר' עולמו ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שומח יעו"ש אולם עודנו באפשרי שגם השפעה הרבה נותכים הנה בלא נכיון מאומה כשנשלחו הנה לצרור בהן את אויביו וה' חפץ לדכאם ולהחליאם עד רדתם ולמען נקטו נפשם בקרבם ויקוצו בחייהם וסר עונם וחטאתם תכופר ובדמות הדברים הללו נמתקו הכתובים הללו, וזהו סדרן בקצרה בנאות דשא ירביצני, הן המה למשל המזונות הכרחיים כדי סיפוקו לבד על מי מנוחות ינהלני, שאינם מטרידים גוויתו בעבודה אשר לא יוכל שאת ואינם מטרידים נפשו בדאגות שונות וגם נפשי ישובב, שכל צדקותיו וכשרון מפעליו שלמים הם אתו להשארת נפשו בעידון הנצחי, גם כי אלך בגיא צלמות כו' לא אירא מדינו של גיהנם הגם שאין צדיק בארץ שלא יחטא מפני כי שבטך ומשענתיך הן המה היסורים והפגעים העוברים על ב"א המה ינחמוני שיסורים ממרקים, אולם זאת אבקש תערוך נא לפני שולחן הם בדמיון השפעה רבה ביקר וגדולה באופן שיהי' בבחינה זו שיהי' נגד צוררי, לרדות בהם צורריו ובזה יכופר עונם וכסאי יגדל בהשפעה רבה בפנים מסבירות וז"ש דשנת בש"ר כ"ר, ואזי גם נפשו יבטח הגם שאך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, שתתעדן גם בנועם הנצחי, מפני שהשפעה כזאת שעיקרן כדי שיתכפרו עון הצוררים אותו לא יעלו בגרעון מאומה וכל צדקותיו צרורים ושמורים לנפשו לאחי' ולפליטה גדולה בעידון הנצחי וגם הצוררים והחוטאים בנפשם לא יצטרכו להתייסר בעונשים קשים וכבדים הראוים להם כעוצם חטאם וכשגם דכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב ומאמר חז"ל כל שחבירו נענש ע"י כו' ועתה שרק מפני עוצם גדולתי יתייסרו המה יתמצע הדבר, על צד ואופן היותר טוב לי ולהם וזהו שמסיים ושבתי בבית ה' כל ימי חיי עוד מצינן במדרשי חז"ל דבר נחמה וישועה, לשועים וגבירים ויקרים היושבים ברומו של עולם לבל יפוג לבבם שכבר קיבלו עולמם ומובא ג"כ בפרש"י בפ' בלק בפסוק כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו כו' והוא במ"ר שם וצריך להבין טעמא דמילתא אמאי לא יעלו בחשבונם ועוד שזה נראה כסותר לדברי ר"ע ור"א בסנהדרין ק"א שהשיב ר"ע לר"א כ"ז שאני רואה ר' שאין יינו מחמיץ כו' אמרתי שמא ח"ו קיבל ר' עולמו כו' הרי להדי' שכל השפעת טובה עולין מחשבונו ואמרתי ליישב זה בהקדם מ"ש לקמן דף קי"ג אות ט"ו ליישב דברי תוס' גיטין ע"ה המתמוהין לכל רבותינו האחרונים ידרשנו פני המעיין משם שהוא דבר נכון ומתקבל בעזהש"י וחמצית דברי שם מקורו הערה מהא דאיתא ב"מ פ"ו ע"ב כל מה שעשה אברהם למה"ש בעצמו