זית רענן חלק א לד

ושערה נסמן וכסמת גבלתו, ע"כ התנבא בזה ואמר לבל תתמהו על החפץ מדוע נפסקו ונכרתו מני תבל הנהגות הנסים והנפלאות שנעשו לאבותינו בימי קדם לכן נשא משלו ואמר הכל היום יחרש החורש לזרע, וכשם שחרישה הוא רק להמית ולהשריש מני האדמה העשבים הרעים לבל יפסידו זרע הזרוע כן הנסים והנוראות האלו הי' רק למען יתמו ויכלו האמונות כוזבת והדיעות נפסדות, מקירות לבבינו, ואחר זה נזרע ונטע בקרבנו האמונת האמיתיות והדיעות המישרות וכשרון המעשים והמידות טובות, כל איש ואיש כחכמתו ותבונתו אשר חננו ד' ית"ש, ועל חוג המתואר הזה פקד ד' ית"ש לאדון הנביאים כה תאמר כו' אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים, כאומר הלא ראיתם ניסים ונפלאות תמידים יוצאים מגדר הטבעי, אולם תדעו שכל זה הי' רק בעבור תדעו שאין כמוני בכל הארץ ותדבקון אחרי וזה שאמר ואביא אתכם אלי, והנה עוררתי את לבבכם, למען תרדפו אחרי עבודתי אכן מהיום והלאה לא תהי' כזאת ולא תתנהלו עוד על אופן זה רק אם שמע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה כו' וז"ש ועתה כאומר לא ינתנו עוד הניסים עפ"י תבל, במתנות חנם רק עפ"י כשרון המעשים ומפעלים צדיקים ומישרים

ד ובסגנון זה יתבארו הכתובים [דברים ז' ז'] לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם, ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ה' אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים כו' והוא תמוה בפשטות הדברים דהאיך יעלה ע"ד לטעות בדבר הנראה לעינים, [עי' חולין פ"ט מה שדרשו חז"ל] לכן נראה דיש לפרש בזה כוונה אחרת ושורש הדברים שאדון הנביאים ילמדנו את גודל אהבתו ית"ש אלינו ומרוב אהבתו אלינו עשה לנו כל הניסים והנפלאות בהוציאו אותנו ממצרים ביד חזקה ולמען יתגדל שמו הגדול והנורא ע"י בניו האהובים לפניו אהבת איתן ובגלל זה יושרש גם כן בקרבינו שגם אנחנו נאהוב את ה' ית"ש בעבותות אהבה רשפיה רשפי אש ושוט שטף כי יעבור לא ישטפוה ובעד כל הון ושלל לא יחליפנה ולא ימירנה, והנה עיקר הדברים בכתובים הללו נראה להקדים בדומה לזה לאיש גביר ונכבד שאסף וכינס לתוך ביתו ילדים קטנים עניים ושפלים הולכים קרועים ובלוים והלבישם בבגדי יקר וכבוד, מפתו אכלו ומשוקיו שתו ובביתו לנו ונתגדלו לא הפיל דבר מהם מבניו הקטנים שהי' לו, והוליכם עם בניו הקטנים לבית חינוך נערים ללמדם ולהורותם בדרץ ארץ וכמשפט בניו יעשה להם לשנים שהגדילו הנערים והוציא עליהם הון עתק שלחם למקום אסיפת חכמים להורותם אח"כ התקשר בחתונים אתם עם גדולי המדינה ופיזר להם נדה רבה וטרח ויגע ונסע אתם לא הפחית דבר מאשר עשה לבני הגבירה אולם טרם שאסף אותם הביתה שלח הגביר הלזה אחרי אביהם של הילדים השובבים האלו והציע לפניהם אשר בחרה נפשו להיטב אתם יען כי אהבתם ואהבת אבותיהם יאליצוהו להתחסד אתם ותחי רוח אביהם כשמעם אמרי נועם וזיוי חסדו יוצאים מפי הגביר וישקל עפרות רגליו באלף תודות ועודנו לא שלחם הגביר מאת פני הודו עד שקפץ ונשבע להם שלא יגרע מהם דבר וכמשפט בני הגבירה כה יתחסד אתם הן בהון ושלל הן בטורח ועמל ואחר כן שלח את אביהם ואסף את בניהם ברוב שמחה וגילה והתחסד אתם עד למכביר והנה בכל שנה ושנה נתרבו הוצאתם וטרחם ועמלם ונתפרסם חסדו בכל מחוז ההוא וכאשר נשמע הדבר הגדול הזה עפ"י חוצות והתערבו מקצתם זה לעומת זה מקצתם התחקרו שרק למען שיתגדל שמו בקרב הארץ עשה את כל החסדים האלו וכשמן אפרסמון תורק שמו ע"פ תבל ומלואה ולכן בחרה נפשו בענים שפלים הללו למען יתראה חסדו נגד בני אדם שאם לאהבת החסד נדבה נפשו לעשות חסדים גדולים כאלו הכי לא מצא ידו להתחסד בסתר עם בנים יקרים בני מכובדים ומקצתם אומרים שמקור חסדיו נובעים מזיו חסדו ומנדבות לבבו הטהורה ולבעבור שידע את אביהם מימי הנעורים נכמרו רחמיו וחסדיו על בניהם עודנו מדברים מזה בא השלישי ואמר ספרו נא לי את כל הקורות אותם בעת שהתנדב לאביהם בשפעת חסדים הללו ויהי כשמעו את השבועה שנשבע לאביהם אמר הנני אכריע ביניכם במאזני צדק שרק למען רבות חסדיו הנאמנים הנטועים בקירות לבו הטהו לעשותם כן ויבחר בהם באהבתו אותם למען אהבתו מימי נעוריו לאביהם לכן קפץ ונשבע לבל יעזבם כי ידע רבות הקנאה והמשטמה שבקרב יושבי תבל וישטינו בפניו עליהם ועלי אביהם למען יעזוב חסדיו מהם וכיון שהוציא כבר שבועה מפיו שוב לא ישעה אחריהם לא כן יעשה האיש שרק להראות חסדיו ע"פ תבל יעשה כמתכונתו לא ישא שפתיו להבטיח לאביהם ולא שמע שבועה מפיו למען יגדיל חסדו מדי יום ביומו ויתעצמו תהלותיו בכל עת ועונה אשר לא יעף ולא יגע בטרחו ועמלו ובהונו ורכושו אשר מדי יום ביומו יתרבו ויפרצו ואז יתמלא עפ"י תבל משמעו ההולך וגדול לא כן כאשר נשבע אז על זה עוצם חסדיו לא תזכרנה שרק מפני חומר השבועה יאליצהו ככה, וכל חסדיו רק בעת שנשבע לאביהם לבד, ומעת ההיא והלאה משם חסדים תעברנה ואך נאמן רוח תקבנה וכאשר שמעו אמריו כי נעמו התאמת לפניהם שאין לנטות מדבריו ימין או שמאל ובדמיון זה יסבו פני הכתובים הללו הן נודע כי רבים לא על הכמות לבד יאמר ולפעמים פירשו על איכותם [עי' תהלים ג'] רבים אומרים לנפשי ופרש"י שם בני אדם גדולים דואג ואחיתופל [ירמי' ל"ט י"ג] וכל רבי מלך בבל וז"פ לא מרובכם כו' לא להגדיל אתכם כו' ויבחר בכם כי אתם המעט שבגלל זה בחר בכם מפני שאתם המעט והשפילה וכי פירושו אשר כלומר מפני שאתם המעוטים והשפלים ורק להגדיל שמו לבד עשה אתכם את כל הנוראות האלו כי לשון אלא] מאהבת ה' אתכם וראי' ברורה לזה משמרו את השבועה וכמ"ש לעיל ומובן מעצמו

ה ועתה נשכילה בדרך תמים גם בפ' מתאוננים שהם מקושי הבנה והרבה דקדוקים עצומים ונאחז בדרך קצרה כי עתה נסיימה מדרושים ורק מפני התקשרותם בדברינו הנ"ל אציגם כה לעומת הקורא נעים [במדבר יא ד'] והאספסף כו' וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר א] קשה להצטייר שבני ישראל שהמה יקירי ערך וגדולי המדע יבכו על בשר גם הלשון מוקשה הלא יוכלו לאכול מעצמם רק שלא נזדמן לפניהם והו"ל למכתב תנו לנו בשר או מי יתן לנו בשר, ב] זכרנו כו' אשר אכלנו במצרים חנם בלא מצות שנראה חלילה שהתרעמו על המצות בכללן, ג] ועתה נפשינו יבשה אין כל כו' דהו"ל גוויתנו יבשה וגם אין כל אין לו ביאור שהרי לא חסר לפניהם רק בשר לבד, ד] וישמע משה את העם כו' ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע, הלא ה' מלא רחמים וחסדים ולא הביט עון כו' כתיב ואיך יחרה אף ה' יותר ממשה, ה] ויאמר משה אל ה' כו' לשום את משא כל העם הזה עלי דלשום אינו מדוקדק דמשמע שרצונו בכך והו"ל ששמת את משא כו', ו] האנכי הריתי כו' כאשר ישא האומן את היונק והו"ל האומנת ז] מאין לי בשר כו' תנה לנו בשר ונאכלה דתי' ונאכלה מיותר שם ונתן ה' לכם בשר ואכלתם ג"כ נראה דתי' זו מיותר, ח] ויאמר משה שש מאות כו' שכבר צווחו בזה רבותינו קמאי דקמאי ונראה לפרש בס"ד בהקדם מ"ש לעיל באות ג' שכל הניסים והנפלאות מנכים הרבה מזכיותיו וכ"מ להדי' גבי יעקב אבינו שאמר קטנתי מכל החסדים ודבר זה נקבע בלבותם מיעקב אביהם וגם מצינן בתלמוד שקראו לאותו האיש שנעשה לו נס גדול שנפתחו לו דדין כאשה ואמרו כמה גרוע איש זה מפני שנגרעו זכיותיו מפני הנס הזה אולם כבר כתבנו לעיל שכל הניסים שנעשו לדור המדבר לא נעשו בעבור מעשיהם ולא ניכו מהם דבר רק להגדיל שמו הגדול