זית רענן חלק א שמח

דבריו מוכרחים) ומשה"ט אם חתיכה אחרת שנמלח והודח מונחת ע"ג חתיכה המונח במלחו מותרת אפי' בלא קליפה שהרי משום טבע המלח אין לאסרו שדם אינו מפעפע למעלה בטבעו, ומשום רתיחות החתיכה אין לאסרו כדי קליפה (דגבי קליפה ליכא נפקותא דבין למעלה ובין למטה נאסרה מיהת כ"ק ובפרט בשניהם מלוחים דדמי לשנים חמים) שהרי לגבי רתיחה נידון כאיסור בלוע דאינו יוצא בלא רוטב וה"ט דדגים דמותרים לגמרי בלא קליפה אבל בחתיכה שחציו מונח בתוך הציר בעי קליפה דאע"ג דמשום טבע המלח אין דרכו לפעפע אפי' בכ"ש למעלה מ"מ בעי קליפה משום רתיחה דציר דגבי רתיחה אין לחלק בין מעלה ומטה וגבי חתיכה זו עצמו לא נידון כבלוע דע"כ לא מצינן אלא דאינו יוצא מחל"ח אבל לא באותו חתיכה עצמו שהוא גוש אחד וכדמות ראיה לזה מכלים דדינו מבואר שאין איסור יוצא מכלי אל כלי אפי' ע"י רוטב ובאותו כלי פסק המ"א בא"ח סי' תנ"א ס"ק ך"ד דאם תחב מקצת כף בתוך דבר איסור והגעיל המקצת שנאסר ואח"כ תחב קצה השני בתוך היתר דנאסר הרי להדיא שהבלוע יוצא מקצתו לאותו כלי עצמו אפי' בלא רוטב שהרי נאסרה גם מקצת הכף שחוץ לקדירה ואת"ל כיון דסופו להתפשט בכולו דנין הדבר כאלו נתפשט מיד ע"י רוטב שבמקצת הכף שבתוך הרוטב ועי' חולין דף ק' בתד"ה כשקדם וסלקו מ"מ נשמע מיהת דאותו כלי עצמו עדיפי מכלי אל כלי שאינו יוצא אפי' ע"י רוטב ונידון מעצמו על משקל זה לגבי חתיכה עצמה אפי' בלא רוטב דנאסרה מיהת כדי קליפה

ב עיין באשר"י שם גבי דגים ועופות דמביא בשם רשב"ם שגם העופות אסורין ומבאר שם טעמי' דאע"ג דעופות טרודים עדיין למיפלט ציר דידהו ולא בלעו דם כיון שהדגים נעשו נבילה נבלע הציר היוצא מן הדגים שע"י חמימות המלח שעושה אותה כרותח נבלע הציר מרובה עם מעט דם שבלעו מן העופות דאע"ג דל"מ מליחה שנית שיפלוט דמא דבלעו, מ"מ פלטו מקצתן וחזרו ונבלעו בתוך העופות ע"י ציר מרובה מן הדגים זהו תמצית דבריו יעו"ש, ויש להבין כיון דלגבי דמא דאחריני תו לא נפלטו משום טבע המלח רק משום רתיחות החתיכה והדר דינא רק לבלוע דאינו יוצאת בלא רוטב וזה קשה אפי' לדעת הש"ך בסי' ק"ה הנ"ל דע"כ לא ס"ל אלא לגבי דמו דחתיכה עצמו דלא מיחשב כבלוע, וצ"ל דבל"ז יש להבין כיון דדגים דרפו קרמייהו כבר נפלט מהם כל דמם וצירם ומש"ה בלעו דם העופות דכ"ז דטרידי למיפלט ציר דידהו לא בלעו כמ"ש הפוסקים (וזהו שכתב הרא"ש שם דדם משרק שריק הכוונה ג"כ משום דטרידי למיפלט מישרק שריק ולא בלעו כמבואר בפוסקים) וכיון דכבר נפלט מן הדגים כל ציר דידהו טרם שבלעו מה"ע מאין ימצא בהם אח"כ רוב הציר דחיישינן לעופות שנבלע בהם מקצת מן הדם שנבלע בתוכן בהדי רוב הציר שנעשו נבילה, וצ"ל דתרי מיני ציר איתנהו חדא הציר שיוצא בהדי פליטת דמו ונמשך גם אח"כ זמן מרובה והוא הציר מן הדם ואין בהם טעמו של החתיכה כלל והנה גם צירו של הדם הוא דנפלט רק מחמת טבע המלח אפי' היכא דחתיכה עודנו לא מיחשב כרותח איברא איכא ציר של חתיכה עצמו ודינו כמי פירות ואית בהו טעמי' דחתיכה גופה ומובן מעצמו דהא דאמרינן איידי דטל"מ ל"ב היינו הציר מן הדם שיוצאים ע"י טבע המלח וכ"ז דטל"מ בטבעו תו ל"ב אבל הציר היוצא מן החתיכה עצמו והוא טעמו וכחו דחתיכה גופה ואינם נפלטים מטבעו רק משום רתיחות החתיכה תו לית בהו הני גדרים כלל וזהו כוונת האשר"י שכתב משום רתיחות החתיכה ה"ט כיון דעיקר חששא דרשב"ם הוא רק משום צירו דחתיכה עצמו וזהו עצמיות של החתיכה תו לית בהו משום טבע המלח למשוך גם הציר אחריו דזהו רק לגבי ציר מן הדם והכא ליכא למיחוש משום ציר זה שהרי כבר נפלטו מן הדגים גם ציר זה עד שלא בלעו מה"ע רק דחיישינן משום רובא דציר של החתיכה עצמו וגבי ציר זה לא שייך כלל להשוותו לאיסור בלוע כיון דפליטה יוצאת מחתיכה גופה רק שחזר הרא"ש והקשה שם משום שאין הנאסר יכול לאסור והמציא שם דחיישינן גם למיעוט דם שנבלע בתוכם, היינו משום דאע"ג דאין בטבעו למיפלט כל דמו דבלעו מ"מ מעט מנהו שיוצא ע"פ כחו וטבעו של המלח לגרור דמא אחריני קוצר בדברים דגבי דם דנבלע בתוך הדגים חיישינן משום טבע של המלח ולגבי הציר מן הדגים הוא רק משום רתיחות החתיכה

ג ועיין חולין קי"ב ע"א בתד"ה הני מילי דא"נ מ"מ וז"ל הר"ר יעקב ישראל התיר פ"א גיגית מלאה בשר שנמלחה יפה עם חתיכה טריפה ואמר דלא חשיב א"נ מחמת מלחו אלא ע"כ נמלח כעין עיבודו ובקו' נמי פירש כן וכו' וקשי' לר"ת דאטו הני אטמהתא דאימליחו בגידא דנשי' דמייתי עלה דמליח ההכ"ר וכי נמלחו לאורחא וכן קערה שנמלחה בה בשר וכו' וההוא פינכא וכו' וכן רב מרי' דאימלח ליה ב"ש בהדי ב"נ וכו' אטו כל הני הוו לאורחא או להצניע וכו' עכ"ל ונלפענ"ד ליישב דבריהם דבע"כ צריכין לומר דעובדא דגיגית הנ"ל היה לאחר שנמלחו והודחו ואח"כ מלחם שנית עם ח"נ ושמם בגיגית, דאלת"ה ת"ל דאפי' בחתיכות כשרות לבדם נאסרו מפני שנמלחו בכלי שאינו מנוקב דסתם גיגית שלימה היא וכמו שהובא לקמן בתוס' בעובדא דרש"י ואי כשנמלח ולא הודח הרי זה תלי בעובדא דרש"י והחולקים, ועוד שגם מפשטא דלישנא משמע הכי דכתבו גיגית מ"ב שנמלחו יפה עם חתיכה טריפה וכו' דלמה נקטו בשפת יתר שנמלחו יפה ת"ל דבל"ז נדע שנמלחו יפה כדינו וכדאמרינן להדי' אין הבשר יוצא מ"ד עד שימלחנו יפה יפה א"ו דעובדא הוי לאחר שנמלח והודח וחזר ומלחו בהדי ח"נ ועי' בסי' צ"א סעיף ה' דמצד עיקר הדין לא מחשבינן החתיכה כרותח אלא כשנמלחה במליחת קדירה אבל במליחת צלי לא נחשב כרותח וכן כשלא שהה כשיעור מליחה ועיי"ש בהג"ה שלשית סעיף הנ"ל דציר הנוטף מחתיכ' מיחשב כרותח אפי' במליחת צלי ואפי' כש"ש ש"מ וזהו משום דפסקינן בש"ע כדעת ר"ת דבמליחת קדירה לחוד מיחשב כרותח ומובן מזה דלדעת רש"י והר"י ישראל דסברו דדוקא במליחה כעין עיבוד הוא דמיחשב כרותח אבל הציר הנוטף מיחשב מיהת כרותח במליחת קדירה לחוד ולפ"ז נתיישבו כל הקושיות הנ"ל דהתם דנין על דם וציר הנוטף בשעת מליחה ומש"ה מיחשב כרותח אפי' במליחת קדירה לחוד אבל בעובדא דגיגית דאיירי כשכבר נמלח והודח דכבר נסתמו נקבי הפליטה לגמרי מני הציר והנידון רק משום רתיחות החתיכה הוא דבעינן כעין עיבוד דוקא וכן הראיה שהביאו אח"כ מפ' הקומץ דהתם דנין על הדם לחוד אם כשר להקרבה שהדם היוצא ע"י פליטה מכח המלח לכ"ע מיחשב כרותח ומזה נראה ראיה ברורה לדעת רמ"א בסי' ע' דע"י הדחה נסתמין נקה"פ ועוד ראיה מדברי תשוב' רשב"א מובא בב"י רס"י ס"ט דבשר שלא נמלח ונמלג בכלי שני דמותר ע"י מליחה דאע"ג דכ"ש מבליע ומפליט כיון דאינו מבשל מהני לה מליחה להפליט דמו והוא בתשו' תתקמ"ג ובתשו' שאח"ז כ' בחתיכה שנמלח ולא הודח ונתנו בכ"ש דדעתו נוטה לאוסרה מפני שנבלע הדם שע"פ החתיכה בתוכה יעו"ש ומובא בב"י הנ"ל ולכאורה קשה אמאי ל"מ ג"כ מליחה שנית כיון שהוא בתוך פליטת הציר ועודנו לא נתבשל דמו בתוכו דכ"ש אינו אלא מו"מ וא"ל משום דכ"ש ודבר חריף מיחשב כמבושל כמ"ש הרמ"א שם דז"א דחריפות המלח נתבטל בתוך המים אלא העיקר דבשעה שנתנו בכ"ש נבלע דם והמלח בתוכו וגם נסתמו נקבי הפליטה של הציר ומש"ה תו לא מהני מליחה שנית משא"כ כשלא נמלחה עדיין דכ"ז שדמו בתוכה לא נסתם הפתוח ומזה נראה בעליל שגם הרשב"א ס"ל דנסתמין נקבי הפליטה לגבי הציר

ד שם ע"ב ר"מ בר' אימלח לי' בשר שחיטה בהדי ב"ט אתא לקמי' דרבא אמר לי'