זית רענן חלק א שמז

לדון משום כולל כיון שאי אפשר לדון על הכולל לחוד רק על כולו יחד כיון דסוף סוף אינו נזיר עד שיזור מכולם אבל מה שרצה בא"מ לומר משום כולל דשני שמות לא מיחוור דזהו לר' יוסי דקסבר דנידון בזיקה ראשונה אבל לחכמים דקסברי דנידן בחמורה ע"כ דגם בשני שמות חייב משום כולל וכוונתי בזה לבעל שעה"מ ועוד ראי' אחת הבאתי לעיל, עי"ש

עיין ריטב"א פ"ג דמכות דף כ"ב בד"ה אלא האי תנא א"כ ל"ל וכו' או דל"ל שום א"כ ואפי' דאתי ממילא כמו נבילה ביוה"כ וכר"ש או דל"ל באיסור הבא ע"י עצמו מיהת כדאמרי' במס' שבועות וכו' עכ"ל וקשה לי דאכתי ניתני כשנשבע קודם י"ט שלא אחרוש מהיום ואח"כ חל עליו י"ט ושביעית משום כולל דממילא לתירוצו השני דרק כולל ע"י עצמו הוא דלית לי' ועי' בתשו' רמ"ע בנשבע קודם יה"כ על דבר שנאסר ביום יה"כ טרם יה"כ דאז צריכין לדון על יה"כ אבל השבועה כיון שכבר חלה תו לא נפקעה אמנם י"ל דקסבר דכל עיקר קו' הש"ס דניתנו בנשבע שלא אחרוש בין בחול בין בי"ט כי היכי דלאשמעינן דגם כולל שע"י עצמו חייב ומתרץ אליבא דר"ל ניחא ואליבא דר"י צ"ל דתו"ש כדר"נ לעי' כ"א דאי משום כולל לחוד כבר נשמע מפשטא דמתניתן מכהן ונזיר דנזירות חל על איסור כהונה רק דאכתי איכא למימר דלרבנן דר"ש דקסברי דאפי' לא נזר אלא מא"מ ה"ז נז"מ הרי דיני נזירות כשאר איסורי תורה כאשר הארכנו לעי' בזה בסי' ו' אות א' וכן הוא במהרי"ט בתשו'

ועפ"י זה אפשר להקל קו' הפוסקים הנ"ל לדעת רש"י וסייעתו דקונם חל בקיום מצוה משום חפצא אכתי ליתני בקונם כלי מחרישה עלי כיון דלתירוצו דש"ס דרק בכולל ע"י עצמו הוא דל"ל וצ"ל דאזדי אליבא דר"ל וכבר כתבנו דר"ל ס"ל כשנויא בתרא דנזיר ואליבא דר"ל ליתא למעליותא דחפצא כלל ועי' לעי', רק משום גזה"כ הוא דחל בנזירות כשנשבע שלא ישתה וכיון דידעינן בנזירות ממילא נשמע גם בנדרים דאתקשי אהדדי (דא"ל דמתניתן איירי בקיבל עליו כשהי' מופלא סמוך לאיש דא"כ ניתנו נמי שבועה כמובא בש"א סי' סמ"ך) כשם דלא קתני כשנשבע קודם י"ט שלא אחרוש מהיום משום דלית בי' חידושא משה"ט נמי לא קתני בקונם דאתי' בכ"ש מנזירות דאינו חל בביטול ואפ"ה חל בקיום קונם דחל בביטול כ"ש בקיום ועי' שבועות כ' ע"ב בתד"ה דכי וכו' כעין זה לריב"ב בסה"ד שם

עיין נ"ב ח"ר סי' ל"ו שעמד במאי דנקטינן בכ"ד גבי שבועה מושבע ועומד מה"ס ולא פריך והא אין איסור חע"א והי' נראה לעד"נ ע"פ דבריהם לקמן כ"ז בתו' ד"ה מצוה וכו' תימא מה"ט נמי אמאי אין איסור חע"א וכו' א"כ היכא עביד ק"ו נימא איסור שא"ח על איסור יוכיח עכ"ל ולכאורה נראה דקו' זו קאי רק לדעת רש"י וגירסתו לעי' בד"ה לקיים דלריב"ב חייל ג"כ על איסורין אבל לגירסתם לא קשיא להו שהרי ריב"ב לא קאי אלא על דבר מצוה ועל מ"ע ל"ש בנידון חלות האיסורין אהדדי אמנם מדבריהם לעי' כ' ד"ה דכי בסה"ד וז"ל ומיהו לריב"ב דא"ל לקמן בפירקן דנשבע לקיים את המצוה חייב כ"ש נדרים וכו' משמע קצת מסתימת דבריהם דלרבנן אפי' לקיים את המצוה ל"ח אפי' ללקות **(דיני מלקות אין נוהגין בזמן הזה כידוע)** עליו וכן איתא להדיא בדבריהם נדרים דף ח' בד"ה מ"ו כו' ונראה דיש לספק לכאורה בנשבע קודם יה"כ שלא לאכול ביה"כ דשבועה חליו עליו לענין מלקות אפי' לרבנן דריב"ב וכן בנשבע קודם פסח שיאכל מצה או שלא יאכל חמץ שהרי שני איסורין באין כאחד רק מפני דליתא בלאו והן פטור מקרבן לרבנן ולריב"ב דלא בעי לאו והן חייב אף בקרבן ונראה כדמות ראי' לזה מהא דאיתא בתמורה כ"ה אמר על הבכור עם י"ר עולה וכו' אמר על הלקט עם נשירות רובו יהא הפקר לקט הוי שכן קדושתו בי"ש א"ד הפ"ה וכו' ואמר אביי מה תבעי לי' דה"ר ודברי התלמוד דמ"ש ה"נ דמ"ש עכ"ל וע"כ לא קאמרי' אלא משום דדברי התלמוד מתנגדים לדברי הרב ומש"ה נדחים דה"ת אבל היכא דיש מקום לשניהם אזי גם במקום דה"ר חלים גם דברי התלמיד ועפ"ז מיושב קושיתם הנ"ל דגבי ריב"ב לא קאמר אלא בכה"ג כששבועה יחול על האיסורין בב"א אולם מהא דאיתא במכות דמש"ה לא קתני שבועה שלא אחרוש בין בחול בין בי"ט דה"ת א"כ ל"ל ואכתי קשה דניתני היכא דנשבע קודם י"ט שלא אחרוש בי"ט דהוי איסור ב"א ומשמע דגם בכה"ג דברי הרב קודמין ולא הוי כאיסור ב"א אמנם משום הא לא ארי' דלעולם נימא דהוי כאיסור ב"א כדמשמע מתמורה והתם ט"א איכא דבריש נדרים פליגי אם מחית אינש נפשי' לספיקא אם לא והשתא ממ"נ א"א לחייבו שתיהם דהיינו משום חריש' דיו"ט ומשום שבועה דאם מחית נפשי' לספיקא א"כ כשנשבע שלא לחרוש בי"ט גם בה"ש בכלל והרי חייב משום שבועה גם על בה"ש וכשחרש אח"כ בי"ט תו א"א לחייבו משום יו"ט דדילמא בבה"ש עדיין חול הוא והרי השבועה קודם ליו"ט ושוב ל"ח עליו דאיסור כולל לית לי' אפי' בכולל דממילא ואי לא מחית נפשי' לספיקא א"כ לא נשבע כלל על בה"ש תו א"א לחייבו משום שבועה דהרי איכא למימר להיפך דבה"ש לילה הוא ואיסור יו"ט קדים לשבועה אמנם כד דייקת בדברי רש"י שם בתמורה בד"ה ואמר אביי נראה בעליל דטעמא דמילתא דלעולם דברי הרב קודמין וא"כ גם בכה"ג ל"ח השבועה וכ"מ מתשובת רמ"ע הנ"ל דדוקא כשהשבועה חלה מקודם לאיסורין אבל לא בב"א ומשה"ט נקטינן דמושבע ועומד מה"ס הכוונה דלעולם דברי הרב קודמין (ועיין במלחמות ספ"ג דשבועות נראה דיליף ליה מקרא דלא יחל דברו כתיב אבל בחפ"ש הן לבטל והן לקיים אינם בכלל דברו ופטור אפי' ממלקות יעו"ש בס"ד ומה"ט נוכל לומר דריב"ב ל"פ רק בזה דל"ל בזה דה"ר ודה"ת ולית ליה משום דמושבע ועומד לא יחול השבועה רק במקום דאית ביה משום חלות האיסורין הוא דלא חל אבל כששניהם באו בב"א דלית ביה רק משום דמושבע ועומד בפרט זה פליגי ריב"ב ורבנן, אח"כ מצאתי בא"מ שמתרץ כן על קו' נ"ב הנ"ל דמושבע ועומד הוא כשנתנבלה אח"ש ולא נחית כלל לכל הנ"ל ומשום זה לא עזבתי להעתיק דברי כה: סימן א בדיני מליחה ביו"ד סי' ע'

עיי"ש סעיף ב' בהג"ה דאם הדגים למעלה והעוף למטה דאפי' שניהם מלוחים מותרים, ועיי"ש בש"ך ס"ק יו"ד דקליפה מיהו בעי כמו בחתיכה שחציו מונח בתוך הציר דמה שלמעלה מן הציר מותר מ"מ בעי קליפה ודחק שם בלשון הגה"ה דמשמע להדיא דגבי דגים מותרים בלא קליפה דקאי על דברי מחבר שם דפסק להדי' דמותרים לגמרי בלא קליפה וע"ז כ"ש וכן אם הדגים וכו', לכן נלפענ"ד וכ"מ בט"ז סי' ק"ה ס"ס קטן י' בשם מהרש"ל דטעמא דמילתא שהרי הדם המובלע בחתיכה דינו כאיסור בלוע דאינו יוצא ע"י רותח דצלי ורותח דמליחה רק ע"י רוטב והא דחתיכה שנמלח והודח נאסרה מחתיכה המונח במלחו זהו אינו משום רתיחות החתיכה, רק משום דטבע המלח להפליט דם שבחתיכה וכמ"ש האחרונים דגדול כחו של טבע המלח מן רתיחות המלח וחום הצלי דרתיחתם אינם אלא עד כדי קליפה, אכן טבעו אפי' בחתיכה עבה כמה מושך אחריו כל דם שבחתיכה (ועיין בש"ך סי' ק"ה ס"ק ח"י דנראה מפשטות דבריו דדם שבחתיכה דינו כאיסור עצמו ולא כבלוע שהרי אוסרות אחרות, ולמ"ש גם שם אין