זית רענן חלק א שמו

דחייל ומש"ה כשאמר בלשון נדר דאית ביה ג"כ משום חפצא לשיטות רש"י ורז"ה ומשום תורת מיגו הוא דנחית לכלל מוסיף אבל לר"ה ור"ל דלית להו תורת מיגו רק מצד גזה"כ הוא דחייל בנדרים ולא משום חפצא וא"כ תו לא איכפת לן ול"מ במה שהזכיר בלשון נדר דמ"מ איסורא דידי' משום שבועה היא תדע שהרי חייב בקרבן כמו בשבועה דעלמא והרי בפירוש מיעטא רחמנא דכתיב לא יחל דברו אבל מיחל הוא לחפ"ש דשבועה ל"ח על איסורין הן בביטול והן בקיום ורק בביטול מצוה דחייל מצד הסברא משום דע"י איסור חפצא נפק' המצוה ממילא ה"ה והוא הטעם בעצמו גם בשבועה שאמר בלשון חפצא אבל בענין חלות על האיסורין דבנדרים גופי' לאו משום חפצא הוא דחייל רק מצד גזה"כ דאיתקש לנזירות הוא דקא חייל אבל לא גבי שבועה אפי' כשאמר בלשון חפצא כיון דמשום חפצא לית ביה משום גרירא לחול על האיסורין לר"ה תו ליכא לאפלוגי בין שאמר בלשון שבועה לחוד ובין שאמר בלשון חפצא כיון דסוף סוף משום שבועה הוא דחייבינן ליה (ועי' שבועות כ' ע"ב דלרב דימי בשבועה שאוכל ולא משום שקר הוא דמחייבינן ליה ובנדר משום בל יחל הגם דבשבועה מחייבינן לי' נמי משום ב"י כמובא בתוספ' שם דכיון דפטור משום לאו דשבועת שקר אזי פטור נמי משום ב"י דמי יפריד את אשר קשרה התורה וגם לרבנן שם דס"ל דאוכל ול"א חייב משום ב"י לחודא מ"מ כיון דאם אמר בלשון שבועה בודאי ל"ח לכ"ע ממילא נשמע דלר"ה דלית ליה ת"מ תו ליכא לאפלוגי בין לישנא דנדר לבין לישנא דשבועה גבי שבועה עצמו ועי' היטב כי הדברים ברורים וצלולים בלי פקפוק ובזה מיושב היטב קו' שעה"מ כדלעי' בסי' ז' אות ו' יעו"ש

ועיין בסי' ט' באות כ"ח דכתיבנא לעיל דמכל חלב לה' ילפינן דאפי' בקע"ח חייל באיסור חפצא ועיין באות כ"ח שם דלדעת רז"ה ל"ח בנדר גופי' רק בחמור ע"ק וקשי' דנילף מכל חלב לה' אכן בשום לב לק"מ דעד כאן לא קאמינא אלא לדעת רש"י ורמב"ן ור"ן דקסברי דמשום איסור חפצא הוי איסור מוסיף ע"י מיגו וכל שיש בו משום מוסיף חייל אפי' בקל ע"ח ומכל חלב הוא דילפינן ליה (ועי' זבחים בתוס' וראיתי באחד מספרי האחרונים שמפרש לקושיתם דגם אם נבילה מוסיף הוא קא קשי' להו ומזה נסתר דבריו ורק מכולל הוא דקשי' להו דבמוסיף מכל ח' הוא דנפקא לן ועי' לעיל) אבל לדעת רז"ה דקסבר דלאו משום מוסיף הוא דחייל רק דקרא דלה' קאי בין על ביטול בין על קיום ואנן הוא דממעטינן בכל אשר נוכל ואמרינן דלא קאי רק על עשה דקילו או על ל"ת בשוא"ת כמבואר לעיל והא דכל חלב דחייל אפי' בקל ע"ח משום כולל או משום מוסיף גמור הוא דאתינן ליה דגבי הקדש כיון שאינו מקושר הכולל או המוסיף בהדי האיסור דדנין עלי' לכ"ע הוי ככולל גמור ומשום א"ה הוי כחמור ע"ק ועי' תוס' חולין או לדעת רש"י ורמב"ם הוי גם איסור מוסיף משום הנאה ומש"ה הוא דמצי למיחל משא"כ בקונם לדעת הרז"ה

לכאורה קשה לדעת רשב"א מובא בש"ע סי' רט"ו אם נשבע שלא אשתה וחזר ואמר הריני נזיר ושתה דא"ח אלא א' וע"כ צ"ל דפסק כשנויא קמא דריבוי דקרא אתיא לנשבע שאשתה גם לרבנן דר"ש וגבי מקדש חייב גם על דבילה קילעית כמובא בתשו' רשב"א וא"כ למה לי רבוי' דקרא דכתיב בנדרים דחלים על ביטול מצוה ת"ל מדאתקשי אהדדי כקו' תו' הנ"ל ואין לומר כתירוצם שם דהרי לדעת רשב"א גם בנזיר ל"ש מיגו לרבנן דאית להו דאפילו לא נזר אמ"מ הרי הוא נזב"נ כמו בנדרים גופי' דל"ש מיגו לדעתו משום דאיסור חפצא וא"ג מקושרים ממילא ע"פ התור' ולא משום מבטא שפתיו וה"ה בנזירות לרבנן דר"ש אולם כד דייקת ניחא ולק"מ דאי נילף מנזיר אכתי לא נדע דאיסור חפצא הוא דקא גרים לאפקועי משום חפצ' המצוה המוטלת עליו רק כמו דגזרה רחמנא דנזירות חייל בביטול מצוה שגם שהוא רק איסור גברא כן ה"ה בנדרים משום הקי' דקרא אמנם כן לענין בל יחל דכתיב בי' אבל בשאר א"ח דלאו משום בל יחל הוא אכתי לא נדע דחלים בביטול מצוה שהרי הקישא דקראי לא קאי אלא על לאו דכתיב ב"י ולא על איסורין אחרינא אבל השתא דכתיב בנדרים ובשבועה גופא רבוי ומיעוטא ובע"כ צ"ל דרבוי דכתיב אנדרים קאי ומיעוטא דקרא קאי על שבועה אע"ג דתרווייהו משום בל יחל הנה מזה נסתעף לן לחלק בין א"ח לא"ג ומהשתא גם בכל איסור חמור דמשום לאו אחריתא אתינן להו נהילה גם המה חלים בביטול מצוה דמ"ש שהרי לא איסורא דבל יחל הוא דקא גרים רק משום חפצא הוא וממילא כל איסורא חפצא הוא בכלל זה ונפקותא רבה למי שנשבע ליתן חפץ זה לפלוני ואח"כ הקדישו דהשתא הוא דידעינן בנדרים דמשום חפצא הוא דחייל בביטול מצוה או אפי' בנשבע שאשתה ואחר כך אסרו עלי' בקונם אזי ה"ה בהקדש נמי חייל אע"ג דלאו אחריתא כתיב בי' ולא משום ב"י הוא דמחייבינן לי' כיון דנודע לן השתא לקושטא דמשום חפצא הוא דקא גרים והוא כעין סיגנון דכתיבנא לעיל

ובעיקר פיסקי דלעיל דנזירות בנשבע שלא אשתה דאינו חייב אלא אחת משום שבועה לחודא לדעת רשב"א לאו משום דדמי לשינוי בתרא מהלכתא אלא דלטעמא דידי' דס"ל דנדרים אינם חלים על איסורין משום דיצא מסוגי מוסיף דעלמא שהמוסיף אינו מקושר בעיקר החלות משא"כ בא"ח וא"ג דנדרים דקשורים וצמודים יחד בלי פירוד ולכלל מיגו לא הגיע משום דלאו ע"י מבטא שפתיו נתקשרו אהדדי ומזה נשמע דע"כ לא אמרינן בשינוי בתרא דחייב על נזירות בנשבע שלא אשתה אלא לר"ש דס"ל דא"ח עד שיזיר מכולם וכיון דנזירות משום מבטא שפתיו הוא ושייך בי' תורת מיגו מש"ה הוא דחייב שתים לר"ש לדידן דפסקינן כרבה בתאו"ע אבל נדרים ל"מ למילף גם לר"ש שהרי איכא לאפלוגי דשאני נדרים דל"ש ביה ת"מ כלל וכיון שכן גם ממילא נשמע דלרבנן דא"ל דגם בנזר מא"מ הרי נז"מ גם בנזירות גופי' ל"ח ובע"כ צ"ל דסברי דבדבילה קילעית פטור בביאת מקדש

עודנה צריך לבאר בהאי דפרישנא מסי' ז' ואילך דבנזירות יצא מתורת כולל דעלמא ולר"ה דל"ל מיגו בתו"ע וגם לדעת רשב"א וסייעתו אפי' אליבא דרבה ל"ש תורת מיגו בנזירות לרבנן משום דממילא מקושר כל דיני נזירות על תואר אחד ודמי לנדרים ומש"ה פסק רשב"א בנשבע שלא אשתה ואח"כ אמר הריני נזיר דא"ח משום נזירות על יעלה על לב הקורא דאינו נזיר כלל שכל דיני נזירות לרבנן דסברי דאינו נזיר עד שיזיר מכולם שהרי אשכחן גם כה"ג ונזיר ברבוי דקר' בלאביו ולאמו ל"י מוב' ברש"י במגי' ד' ובזבחי' מתוספת' ודחיק טובא לאוקמי כולהו במופלא סמוך לאיש שקיבל עליו נזירות כשיהי' כה"ג גם מלשון הרשב"א עצמו בש"ע סי' רט"ו משמ' דרק לפטורי משו' נזירו' על שת"נ הוא דאתי' עלי' אבל כל דיני נזירות עליו לכל הלכותיו אלא ע"כ צ"ל דבין לרבנן בין לר"ש כיון שאמר הריני נזיר סתם אע"ג שבל"ן אסור בחד מהלכותיו כגון שכבר נעשה כה"ג או שנשבע שלא ישתה תו לא איכפת לן ול"מ כיון דסוף סוף אסור בכולם אבל מ"מ כבר יצא מתורת כולל דעלמא משום דאי אפשר שיאסור בחד מהלכותיו ויותר בחד מתורת נזירות לגמרי משא"כ בכל כולל דעלמא כמובן וגם למיגו לא הגיע לדעת רשב"א משום דלאו ע"י מבטא שפתיו נתקשרו אהדדי בכל נזירות דעלמא רק רחמנא עשאהו שיהי' נצמתים יחד בלי פירוד, ועיין

כללו של דבר כיון דכל דיני נזירות לכל הלכותיו קשורים וצמודים יחד בעלמא וגם באיש זה שנשבע שלא אשתה ואח"כ אמר הריני נזיר או בכה"ג שאמר הריני נזיר דמ"מ נאסר בכל מה שאסרה התורה בנזיר רק דלא איכפת לן משום מאי אי משום לאו דנזירות או משום אחר סוף סוף אי אפשר לאסרו במקצת ולהתירו במקצת וא"כ האיך נוכל