זית רענן חלק א שמה

על קו' הש"ס בשבועות לר"י ממתניתן דיש אוכל דליתני נמי שבועה בכולל דלריש לקיש נמי תקשה לדעת הפוסקים דשבועה שאמר בלשון נדר חל נמי על איסורין וחייב בקרבן וכתבתי שמה משום דמסתברא דר"ל כר"ה ס"ל דלית לי' מיגו באיסור הבא עי"ע גבי תאו"ע דהרי לר"ל נגרע כחו באיסור הבא ע"ע והאיך ניתן לו עוד תוס' מאיסור הבא ממילא וכן בסגנון זה כתבנו בסי' ט' אות כ"ז ליישב קו' א"מ בכריתות במתניתן דיש אוכל דמפרשינן לי' בגמרא משום דאקדשי' דניתוסף א"ה ות"ל דהקדש הוי א"ח דחייל על איסורין כמו נדרים לדעת רש"י ורמב"ן ור"ן וכתבנו משום דרצה לפרש גם לר"ה ור"ל דלית להו תורת מיגו והדברים נכונים וישרים למוצאי דעת באין גמגום ואח"כ בסי' הנ"ל באות כ"ט כתבנו דגם לדעת החולקים על רש"י ור"ן וסברי דגם בנדרים לא חיילו על איסורין דהתינח לדידן דאית לן תורת מיגו גבי תאו"ע וא"כ גם לשנויא בתרא דנזיר דחייל על שבועה שלא אשתה אכתי לא מצינן למילף נדרים מינה אפי' לר"מ משום דשאני נזירות לר"ש דסבר דאינו נזיר עד שיזור מכולן ואית בי' תורת מיגו משא"כ בנדרים שאיסור חפצא ואיסור גברא מקושרים יחד שלא ע"י מבטא שפתיו אבל לר"ה ור"ל דל"ל ת"מ כלל וא"כ בע"כ צ"ל דקושטא כן הוא דילפינן נדרים מנזיר כקו' תוס' שבועות דלא נשאר שום דבר חוצץ לחלקים וכיון דלר"ש דמיקל בעינן חלות איסורין אית לי' דנזירות ונדרים חלים ע"א מכ"ש לרבנן ולכן צ"ל דגם לשנוי בתרא אית להו לרבנן אליבא דר"ה ור"ל דאיכא תרי רבוים בנזיר ודבילה קילעית חייב בביאת מקדש כמו לשנוי קמא וא"כ חד רבוי' אתיא לענין דאפי' לא נזר אלא מאחת מהם וחד רבוי' דנזירות חל על איסורין וממילא גם נדרים חיילי דילפינן מנזיר ובזה ישבתי קו' האחרונים שהקשו לר"ל קשי' ממתניתן דנטולה אני מן היהודים יעו"ש גם כתבנו לעי' בסי' ז' אות ד' דשנוי' בתרא בנזיר לא אתיא אליבא דר"ה ור"ל ועתה ממוצא הדברים נשמע כי נהפוך הוא דרק כשנוי בתרא ס"ל כי היכא דלא תיקשי לי' ממתניתן דנטולה אני מן יהודים אמנם בשום לב בעיון הדק הדברים נכונים ושכולה אין בהם ומתחילה נבאר עפ"י משקל רבותינו הראשונים דבע"כ צ"ל דלר"ה ור"ל דלית להו ת"מ דלית להו שנוי קמא דנזיר דרבוי דקרא אתיא בביטול מצוה דא"כ קשי' קוש' תוס' בשבועות דל"ל תרי יתורים בנזירת ובנדרים ותירוצם נופל לדידן דאית לן תורת מיגו עי' לעי' בסי' ז' אות ב' משא"כ לר"ה ור"ל ועוד דלדידהו הדרי קו' מהר"י באסאן לדוכתי' דא"כ הדרי קו' הש"ס בנדרים י"ז דנאמר להיפך דלד' קאי על שבועה ולא י"ד קאי על נדרים ואי משום דנדרים א"ח ושבועה א"ג הרי גם נזירות הוא רק א"ג ומה שכתבנו לעי' בסי' ז' אות ב' לישב דשאני נזירות דאית בי' ת"מ הוא דאתינן עלי' לא תוצדק לר"ה ור"ל ומה שכתוב בהג"ה לעי' בסי' ז' אות ה' דחיקא טובא א"ו דכשנוי) בתרא סברי דרבוי דכתיב בנזירות אתי' בקיום מצוה בנשבע שלא אשתה ויתורא דנדרים אתיא לביטול מצוה ובאמת ילפינן נדרים מנזיר אבל בביטול מצוה ל"מ למילף נזירות מנדרים משום דשאני נדרים שהוא א"ח והמצוה הוא רק על גופו וכבר נפקע המצוה מחפץ זה עי' לעי' סי' א' אות כ"ט והם הם הדברים אשר כתבנו לישב לר"ה ור"ל מהקו' ממתניתן דנטולה אמ"י ומה שכתבנו לעי' בסי' ז' אות ד' דשנוי' בתרא לא קאי לר"ה ור"ל כוונתי היא דלישנא משטחיות הגמרא דנקיט דר"ש לטעמי' דל"ל כולל אבל לרבנן דאית להו כולל ל"צ לרבוי הוא משום דמסדר הש"ס נקטו למילתא אליבא דהלכתא דפסקינן דלא כר"ה דהרי דין כולל ל"ש בדבר המקושר וע"כ עיקר הכוונה משום ת"מ כאשר כתבנו שם ומשום הכי לר"ש דלית לי' כולל מצרכינן לרבוי דקרא דיש לו מקום לחול משום דין מיגו אבל לרבנן ממילא ידעינן אבל לר"ה ור"ל צריכין לומר דבין לרבנן ובין לר"ש צריכין ליתורא דקרא אבל מעיקר תירוצו דאב"ע אי אפשר לזוז זיז כ"ש אליבא דר"ה ור"ל שהרי שנוי' קמא ל"ש כלל לדידהו

אכן דע והבן כי מרחק רב הוא בין לדידן לשיטת רש"י ורמב"ן ור"ן דס"ל דנדרים חלים על האיסורין ולבין דעת הרשב"א וסייעתו אליבא דר"ל ור"ה שגם דלשיטתיהו בע"כ צ"ל דלר"ל ור"ה גם המה מודים דנדרים חלים על האיסורין [שגם המה לא החזיקו בסברתם אלא לדידן דפסקינן כרבה בתאו"ע דנחתינן לתורת מיגו ומש"ה בין לשנוי' קמא דנזי' דרבוי דקרא אתיא לביטול מצוה בנשבע שאשתה ויתורא דקרא דכתיב בנדרים ג"כ על ביטול מצוה לחוד קאי ואפ"ה לא תיקשה ת"ל דאתקשו אהדדי כקו' תוס' שבועות משום דמנזיר ל"מ למילף דאית בי' תורת כולל ע"י מיגו משא"כ בנדרים דל"ש תורת מיגו לדעת רשב"א מפני דאיסור חפצא וא"ג מקושרים ממילא עפ"י סוגי דרחמנא ולא ע"י מבטא שפתיו עי' לעי', וגם לדעת רש"י וסייעתו הגם דלקושטא גם בנדרים אית בי' ת"מ וע"י מיגו נעשה א"מ מ"מ לולא רבוי דקרא הוי אמינא לחלק כן ודרך זה יותר מרווח מאשר כתוב לעי' בסי' ז' בהג"ה אות ה' ומנדרים ל"מ למילף לנזירות דשאני נדרים דאית בהו א"ח דגם לדעת רשב"א דאין בו משום מוסיף ע"י מיגו דהא תינח לענין שיחולו על האיסורין אבל להפקיע מצוה כיון דאית בי' א"ח כבר נפקע המצוה ממילא דלו יהי' שהקשור נעשה ממילא מ"מ כבר אזדי לי' חובת המצוה מחפץ זה עי' לעי' מ"מ כיון דלאו מסברא הוא דחיילא משו' דע"י איסו' נעש' איסו' מוסיף ע"י מיגו רק משום רבוי דקרא דכתיב בנזיר לשנוי בתרא דנזיר ומשו' דלא נשאר עוד איזהו נקודה לחלק בין נזירות לנדרים אליבא דר"ה ור"ל לר' שמעון ולכן אמרינן דקושטא כן הוא דילפינן נדרים מנזירות (דבשלמא לרבה דפליג איכא סברא לחלק בין נזירות לר"ש דעיקרו ע"י מבטא שפתיו ומש"ה כבר ירד לת"מ ואית ביה משום כולל ע"י מיגו משא"כ בנדרים לדעת הרשב"א וסייעתו דממילא קא אתיא איסור גברא ואיסור חפצא כאחד משום הכי לית ביה משום מוסיף וכולל כמו בב"ח וכדומה אליו וכיון שכן לר"ש דיש הבדל בין נדרים לנזיר אזי ממילא גם לרבנן דגם גבי נזירות נעשה התקשרות ממילא לכל דיני נזיר דהרי אפי' לא נזר אלא מא' מהן חייב בכל דיני נזירות וא"כ שוין הם נדר ונזיר אפ"ה ל"ח בנדרים משום דאין מן ההכרח להכריחנו לומר דגם בשנוי' בתרא קא סברי רבנן דר"ש דחייב על דבילה קילעית וא"כ לרבנן ליכא אלא חד יתורא לענין נזירות ואתי' לגופי' דאפי' לא נזר אלא מא"מ ושכר אתי' דא"ח אלא על היין ורק לר"ה ור"ל כיון דלית להו תורת מיגו וא"כ לר"ש צ"ל דילפינן נדרים מנזירות ותרווייהו חלים על איסורין וכיון שכן הוא לר"ש דקלישא לי' ענין חלות האיסורין ואפ"ה חיילי נדרים ונזירות אזי תו ההכרח ילחצוני לומר דגם לרבנן דרדיפא ענין חלות האיסורין לדידהו דאית להו גם בשנוי' בתרא דחייב על דבילה קילעית ואיכא תרי רבוי וחדא אתיא לענין דאפי' לא נזר אלא מא"מ וחדא לשבועה שלא אשתה ואפ"ה חייל מריבוי דקרא וכיון דאתקשי אהדדי אזי גם בנדרים חייל משום גזה"כ כיון דלא נשאר עוד איזהו דבר חוצץ לחלק בינייהו אליבא דר"ה וריש לקיש) וכן לרבנן דר"ש חייל נמי בנדרים מטעם גזה"כ לפי דאתקשרו אהדדי וממילא מובן דע"כ לא גילה רחמנ' אלא לאיסו' דבל יחל כדכתיבא בנדרי' אבל בהקדש וכדומה שגם דאי' בי' אי' חפצא כמו בנדרים שהרי חלות דנדרים גופי' לאו משום חפצא הוא בין לדעת הרשב"א אליבא דכ"ע ובין לדעת רש"י אליבא דר"ה ור"ל דלית להו ת"מ כלל רק מצד גזה"כ הוא דחייל ואין לך בו אלא חידושו לדבר דכתיב בהדי' ומש"ה ניחא שפיר מה דכתיבנא לעיל דבכריתות מפרשינן משום מוסיף דהנאה ולא משום מוסיף דחפצא לדעת רש"י ור"ן משום דרצה לפרש גם אליבא דר"ה דל"ל תורת מיגו שגם דמודה דבנדרים גופא קא חייל היינו לאיסור דבל יחל אבל בהקדש דלאו דידי' משום מעילה הוא דאתינן עלי' אזי הדרינן לכללא דאין אחע"א וגם בשבועה כשנשבע ככר זה עלי שבועה שגם דחייל על ביטול מצוה וכן על האיסורין כמו נדרים לדעת רש"י דהא תינח לדידן דמשום חפצא הוא