זית רענן חלק א שמג

כיון שחלות האיסור משום שניתוסף עה"ח עצמו לא איכפת לן במה שאיסור הראשון שבחתיכה זו גורם לאיסור שני שיחול עליו אבל בא"כ שחלות של חתיכות אחרות גורמים לחלות האיסור גם על חתיכה זו, הניחא היכא שדי לנו בגרם חתיכות אחרות לבדם ובשגם בל"ז הרי גדול כחו של מוסיף יותר מכולל) ומפני מוסדות האלו חזקו בתו' זבחים ובמ"מ דר"מ ס"ל איסור חע"א והיינו בנבילה וטריפה דוקא שריבתה רחמנא שיבאו ויחולו על איסור חלב ומסתימות הכתוב משמע אפי' בגוונא דליכא כולל אפ"ה חלים דהיינו כשהקדשו ואח"כ נתנבלה או נטרפה דהא דקדשים שמתו אין בהם משום מעילה אבל מאיסור הקדש לא נפקעה דמידי טעמא דאין בהם משום מעילה משום כיון דהולכין לאיבוד לא איקרו קדשי ה' וראי' נכונה לזה מתוס' קדושין נ"ז ע"ב בד"ה מה שלי בשלך ועי' בחדושי מוהר"ם מלובלין שם עי' ריש מעילה תוס' ד"ה קדשים ומש"ה ס"ל לר"מ דגה"נ ש"נ ח"ב משום דאיסור נבילה חל על כל שאר איסורים בלא כולל ואפי' בקל ע"ח וכסברות התוס' במעילה ט"ז ד"ה ללוי וראיותם המכריחות לזה דאל"כ קשי' אמאי מחייב בגה"נ של נבילה שהרי נבילה קל מגה"נ דבגה"נ חייב אפי' כשהוא פחות מכזית כאשר הקשינו לעי' וראיות המ"מ לדעת רמב"ם גם משום קו' השניות הנ"ל לדעת הרמב"ם דס"ל דגה"נ ש"נ חייב ב' והיינו משום דאחשבי' וראי' מוכרחת לדבריו מדברי ר"מ גופי' וכיון שכל טעמי' משום דאחשבי' כבר אזדא לי' לכולל א"ו דנבילה שאני דחל מגזה"כ כנ"ל אבל בשאר איסורין ס"ל לר"מ דאינו חל אלא בכולל או במוסיף או בב"א כסוגיא דיבמות וכריתות

יג ומש"ה פירשו בזבחים דלר"מ לא יכול להוכיח מנבילה גופי' דכתיב בעוף טמא דאינו מטמא בב"ה משום דלר"מ בע"כ ס"ל דאיסור נבילה חל מגזה"כ אפי' בלא כולל אבל מטריפה מוכח גם לר"מ אף אמנם שגם טריפה שוה בזה לנבילה אכן הסכת ושמע, שמרחק רב ביניהם שהרי איתי' שם בזבחים דאית לכל א' מהם מעליותא דנבילה משום דמטמא וטריפה משום דאיסורו מחיים ואל יהי נא דבר זה קלה בעיניך שהוא רק לצריכותא בעלמא שהרי גם למסקנא מחלקים בתוס' נגד בשר בחלב עי' קי"ג ע"ב ד"ה ושאני דבשר בחלב אינו חל על חלב אע"ג דבטריפה חל ע"ח משום דאיסורו מחיים אע"ג דבשר בחלב חמור מטריפה שאסור בהנאה ובבישול ולדעתם הוי א"ה א"ח [ולית להו סברת הרמב"ם בפירוש המשניות בכריתות כדאיתא בדף ק"א בד"ה איסור כולל בסה"ד יעו"ש שהכיחו דא"ה לא הוי א"מ מקו' הש"ס לשמואל וקסבר שמואל דאיסור חע"א וכו' ומאי קוש' שאני בב"ח דהוי א"מ] א"ו שגם לקושטא הוא יסוד חזק לתלות את גזה"כ בטריפה משום שאיסורו מחיים ותדע שכן הוא שהרי מפני יסוד זה התירו את המשולחת באכילה משום דל"מ בע"ח נאסרין [עי' קדושין נ"ז ומעתה נמצא דבטריפה חידשה לנו התורה שני דברים חדא דנאסרה מחיים להדיוט כפשוטו דלישנא דש"ס בזבחים שם, ועוד שחל על איסור חלב ולר"מ חל אפילו בלא כולל כמו נבילה דחל לדידי' אפילו בלא כולל כאשר הוכחנו לעיל, אכן עדיין צריך להבין הא גופי' מנלן דטריפה נאסרה מחיים דילמא רק בשעת שחיטה חל אז איסור טריפה וכשם דהיכא דנפסל בשחיטה נאסרה משום נבילה כן נאסרה בשעת שחיטה משום טריפה והוא משום דלא מסתבר כלל דבשעה שמכשירה באכילה תאסור והשחיטה עצמה תגרום שיחול עלי' איסור טריפה א"ו דנאסרה מחיים (רק לר"ל לחד איקומתא בחולין ק"ג דס"ל בהמה בחייה לאברים עומד' בע"כ צ"ל דקרא דחיק אנפשי' שנאסרה לאחר שחיטה אבל לדידן דפסקינן דלאו לאברים עומדת אזי מצד הסברא אמרינן שע"י המכשיר לא תאסר, ומזה דאיתא בזבחים דטריפה נאסר מחיים יש כדמות ראי' לרמב"ם דפוסק בהלכות מ"א דלאו לאברים עומדת שהוא רק לאוקימתא דרבא אליבא דר"י) אמנם כן בטהורה שהשחיטה מכשירתה צריכין לומר שנאסרה מחיים וטריפה יצא מכלל שאר איסורין דל"מ בע"ח נאסרין להדיוט אבל בטמאה שאין השחיטה מכשירתו אזי אף את"ל שיחול איסור טריפה על איסור טמאה (דהיינו אף למאן דאית ליה אחע"א) אבל מה"ת לומר דיצא מן הכלל שאין רוב בע"ח נאסרין דהרי בטמאה שפיר נוכל לומר דנאסרה בשעת שחיטה ומעתה הדר דינא שאין טריפה חל כלל על טמאה לר"מ דכל חילו דטריפה חל על איסורין רק משום שנאסר מחיים והא גופיה חידוש הוא שתאסור מחיים נגד כללא ואין ההכרח ילחצנו לזה רק בטהורה דשחיטה מכשירתו וזהו כוונת דבריהם בזבחים הנ"ל דלר"מ ל"מ למילף מנבילה דכתיב בעוף טמא דכל שאיסורו משום נבילה וכו' אינו מטמא משום דבתחילת הלימוד אמרינן שגם עוף טמא יאסור משום נבילה ויטמא ונמצא שמעליותא דנבילה דאית ליה בענין חלות האיסורין משום דמטמא ישנו ג"כ בעוף טמא לר"מ דא"ל דאיסור נבילה חל אפי' בלא כולל אבל מטריפה דכתיב בע"ט מוכח דאינו מטמא משום דכל שאיסורו משום טריפה אבל בעוף טמא אין איסורו משום טריפה שכבר נפל בבירא כל עצם מעליותא שנאסר מחיים ובטומאה הדרינן לכללא קמא דל"מ בע"ח נאסרין להדיוט ועי' כי נכון הוא ומתורץ היטב קו' ב' ג' באות י"א

יד וליישב דבריהם בחולין עדיין צריך עיונא רבה דלפום רהיטא נראה דהא דפשיטא להו שם דאיסור טריפה חל על טמאה הוא ללוי דס"ל במעילה ט"ז דנבילה חל על טמאה דגזה"כ שנבילה חל על איסורין ומשום דפשיטא להו דלית מאן דפליג בזה דאין ע"ט מטמא בב"ה ולהכי פירשו דגם ללוי מוכח מטריפה שכל שאיסורו משום טריפה לחוד, אכן לדבריהם בזבחים דגם לר"מ דא"ל דנבילה חל ע"א מגזה"כ אף דלא מוכח מנבילה דכתיב בע"ט אבל מטריפה מוכח שפיר ובע"כ כוונתם דאין איסור טריפה חל כלל על טמאה דא"ל משום שאין איסור משום טריפה לחוד דא"כ גם מנבילה מוכח כן וכבר הארכנו לעי' בכוונת דבריהם וא"כ גם ללוי כן ומנ"ל לחדש דאיסור טריפה יחול על טמאה ולהמציא פי' מחודש בדרשא דטריפה אבל לאחר העיון היטב נראה שכן הדברים והוא דמסתבר להו דרב ולוי דפליגי בטהורה וטמאה אם מצטרפין והיינו משום דרב ס"ל דאין איסור נבילה חל על טמאה ולוי ס"ל דחל גם ע"ט דפליגי אפי' אליבא דר"מ דס"ל דנבילה חל על חלב מגזה"כ (כאשר חזקנו הדבר באות י"ב) כי היכי דלא נימא דכתנאי אתי' לשמעתתייהו שהרי לר"י ס"ל להדיא דאין איסור נבילה חל ע"ט שהרי לדידיה אתיא מנבילה דכתיב בע"ט כל שאיסורו וכו' יצא זה שאין איסורו משום בת"נ וכו' א"ו דפליגי אליבא דר"מ ותרווייהו ס"ל דלר"מ משמע ליה פשטא דקרא דכתיב נבילה וטרפה גבי חלב לענין איסורין שיחולו שמילתא דפסיק הוא דחלים אפי' בלא כולל וממנו נלמוד לכה"ת שנבילה וטריפה חלים על כל האיסורין אכן כאשר חזר ולימד לן רחמנא גבי עוף והסב לן לסימנא מנבילה וטריפה ז אף אמנם דלא נוכל ללמוד לר"מ מנבילה שאין ע"ט מטמא בב"ה משום דכל עוצם חילו של נבילה שחל ע"א הוא משום דמטמא כן הוא במתכונתו בע"ט בתחילת הלימוד אבל מטריפה שפיר נלמוד שאינו מטמא שכבר נגזז לקרני' מני' דכל עוצם חילו מפני שנאסר מחיים והוא בטהורה דוקא, אבל בטמאה שאין השחיטה מכשירו מה"ת נאמר שיצא מ"ה שאין רוב בע"ח נאסרין וכיון שאינו ביכולתו לחול רק בשעת בשעת שחיטה תו לא חל כלל וכיון שאינו חל הדר דינא שאינו מטמא וכיון שאינו מטמא אזי גם איסור נבילה לא חל בעוף טמא שגם חילו דנבילה מפני שמטמא הוא ובע"ט תברי' לקרני מני' וכיון שכן הרי מוכח להדי' דלאו מילתא דפסיקא הוא לגמרי האי קרא דנו"ט דכתיב גבי חלב ולומר שבכל ענין חלים נו"ט על איסורין שהרי בע"ט שניהם אינם חלים וכיון שכן כל מה שנוכל לחלק מצד הסברא מן חלב מהדרינן ומחלקינן ומש"ה ס"ל לרב דגם בבהמה טמאה שמטמא משום נבילה אפ"ה לא חל על טמאה אף דחל על