זית רענן חלק א שמב

המקור לזה שהרי בכ"מ איתא להיפך וכבר עמד בזה רמ"ע בספרו. [ד] דבריהם קשה להולמן חולין ל"ב בד"ה ורמינהו וכו' וז"ל וא"ת נהי דנבילה הוי מ"מ לא פקע מיני' איסור טריפה לחייב אף משום טריפות וכו' והא דאמרינן בזבחים גבי חטאת העוף יצא ע"ט שאין במינו טריפה לא משום דל"ש ביה שחיטה ואפי' נשחטה הויא נבילה ופקע מינה אי' טריפה כי אתי איסור נבילה אלא פירוש שאין במינו טריפה היינו טריפה לחודי' דאף כי נשחט לקי אף משום נבילה עכ"ל חדא דמה"ת שיפקע האיסור ראשון דע"כ לא שמענו אלא שאין אחע"א אבל לא שיבטל איסור הראשון ועוד דמנ"ל לחדש בפירושם שאין במינם טריפה לחודי' ולא פירשו כפשטא דמילתא משום שאין איסור חע"א כמבואר בדברי ר"י דנפ"ל מנבילה משום שאין אחע"א וה"נ לרבנן דנפ"ל טריפה ועוד שהרי בזבחים ס"ט ע"ב ד"ה ר"י אומר בסה"ד פשיטא להו כביעי בכותחא דהיכא דנטרפה ונתנבלה אח"כ דאינו חייב משום נבילה שהרי מזה הביאו ראיה ליסוד מוסד דדרשינן רק על המין וכל שיש במינו טריפה יעו"ש ובחולין שם יסתרו את היסוד הזה ופש"ל דחייב שתים ונלפענ"ד ליישב קושי' הללו בדרך נכון קרוב לפשוטו דצריך להבין לשנויא דמשני בשבועות דמתניתין דיש אוכל אכילה א' איירי בבכור וא"כ אמאי חייב משום נותר משום א"מ לגבוה והרי לגבוה כבר נפסל בלינה ולאכילה אין בו משום נותר רק לאחר שני ימים ובשעה שחל עליו איסור נותר לאכילה כבר נאסר לגבוה ובע"כ צ"ל כיון דמ"מ שם נותר עליו מלילה הראשונה ואילך עד עתה ולא נתחדש שם אחר אף בכה"ג הוי א"מ ומצאתי אח"כ בתשו' רמ"ע קך"ג שעמד בזה וכוונתי לדעתו הרחבה ומסיים שם דלקושטא לא הוי א"מ בכה"ג דכ"ז הוא רק לשנוי' דמשני דאיירי בבכור ילחצנו לזה דאף בכגון זה כיון שאיסור נמשך מאז ועד עתה הוי ג"כ מוסיף אכן עיקרא דמילתא כסוגי' הנשנית במקומו בכריתות דנקט אקדשי' ואיירי בקדשי קדשים ונאסר לגבוה בשעה שנאסר להדיוט אולם היכא שנאסר מקודם לגבוה אף שאיסור נמשך אפ"ה לא הוי א"מ, בזה יתורץ היטב קו' ראשונה הנ"ל להכי אזלי קו' התו' אפי' נבילה גמורה לא תטמא בבית הבליעה וכוונתם אפי' היכא שעשאו נבילה ששחטה בסכין פגומה וכדומה בדברים הפוסלים בשחיטה לא תטמא כיון שאין איסורו משום נבילה ולא קשי' שהרי נבילה הוי איסור מוסיף לגבוה שהרי מיד בתחילת השחיטה כבר ניקב הוושט ונפסל מאז לגבוה טרם שיתחייב משום נבילה ואף דהוי כבר כנבילה מחיים היינו לענין דלא מהני לי' שחיטה אח"כ משום דהוי כאין לה סימנים אבל עדיין לא חייב משום נבילה לדעת תוס' וה"פ [רק הרמב"ם חולק בזה דס"ל דחייב מיד משום נבילה] והא דכתבו שם בקושיתם וז"ל וא"ת דנקט איסור טריפה לאשמעינן שאם חתך כזית בשר מחיים דלקי אף משום טריפה כוונתם ומשו' בשר מן החי כמבוא' במהר"ם ואף שמתחיל מיד שם נבילה לענין דל"מ שחיטה אח"כ לטהרה מידי נבילה מ"מ אין בזה משום א"מ לדידן דעיקר כסוגיא דכריתות דדוקא בקדשי קדשים הוי א"מ או בקדשים קלים שנאכלים ליום ולילה דמצרכינן שיהי' המוסיף בשעת האיסור עצמו והא שהיקשו לקמן ד"ה יבא ע"י איסור מוסיף לגבוה היינו לתירוץ קמא בשבועות דאיירי בבכור דשמעינן מני' דכל היכא שהאיסור נמשך משם הראשון והלאה להדיוט אפ"ה הוי א"מ וה"נ כיון שכבר הותחל בו אתחלתא דנבילה לענין דל"מ לי' שחיטה וזה מדוקדק בלשונם בד"ה יבא תימא למאן דאית לי' איסור מוסיף ל"ל קראי והלא כולהו תנאי סברו דבאיסו' מוסיף חל ע"א, לבד ר"ש דפליג ומאי זה למאן דא"ל א"מ ולהנ"ל ניחא דכוונתם למאן דא"ל א"מ אפי' בגוונא שכבר ניתוסף טרם חלות האיסור משום דמשם הראשון נמשך האיסור מאז והלאה דהיינו לשנוי' קמא בשבועות דאיירי בבכור ומוכח מזה דאפי' בכה"ג הוי א"מ כנ"ל

יב וליישב קו' ב' ג' ד' צריך ביאור רחב ועמוק ומקדם נביטה נא בהא דר"מ דס"ל בחולין ק"א דגה"נ נוהג בנבילה ובפשטות הדברים נראה שהוא ע"י כולל וס"ל דיש בגידין בנ"ט [דמטעם מוסיף ליכא כמבואר בתו' שם ד"ה מה"ת וכן פסקינן דגיד נוהג במוקדשין ואף אם עלה תרד] וקשה שהרי בכולל אינו חל ע"ח ועי' תוס' יבמות ל"ג ע"ב בסד"ה אמר ר"י בק"ו דאבר מה"ח חמור מטריפה משום דמשהו בשר וגידין ועצמות מצטרפין לכזית וא"כ בגה"נ דחייב לר"מ אפי' אין בו כזית הוי כקל על החמור [חולין צ"ו] ואין לומר מפני שגם נבילה אית לי' חומר משא"כ בגיד שכן מטמא כמבואר ביבמות בתוס' הנ"ל חדא שהרי בע"כ צ"ל דחומרא שמטמא ל"ש אלא לגבי חלב והוא משום שיש חומר בנבילה לגבי איסור חלב שהרי נבילה מטמא וחלב אינו מטמא אפי' כשהוא נבילה דכתיב חלב נבילה וח"ט יעשה לכל מלאכה אבל לגבי שאר איסורין דלא ירדו כלל לדין טומאה תו לא נוכל להעלות ולהחמיר את א' נבילה עליהם מפני שמטמא (ולעי' סי' ג' אות ל"ז הוכחנו מתוס' קי"ג ע"ב ד"ה ושאני וז"ל בסה"ד והא דאמרי' בפ' גה"נ דאיסור טריפה חל על איסור אבר מידי דהוי אאיסור חלב אע"ג דאמה"ח מטמא עכ"ל ל"מ כן וצ"ל דדבריהם שם קאי לתירוץ השני ביבמות ל"ג ד"ה אמר ר"י דכל חומר דנבילה הוא מפני שמטמא ומש"ה חע"א שאינו מטמא כמוה ושם לא באו לכלל זה רק אם נאמר שגם נבילה המ"כ ותו לק"מ לר' יודא ולריה"ג דס"ל דבעינן חומר מכל צד] ותדע שהרי ר' יהודא ס"ל דגה"נ נוהג בטמאה משום דאיסור חמור על איסור קל ואמאי אית לי' לר"י דנבילת עוף טמא א"מ בב"ה משום דכתיב נו"ט לא יאכל לט"ב וכו' יצא זה שאין איסורו משום בת"נ והרי לדידי' דאית לי' א"ח הא גופי' קשי' ליחול איסור נבילה ולטמא א"ו דאף שתטמא אפ"ה לא הוי א"ח לגבי טמאה שהרי טמאה עצמו כשנתבלה מטמא משום נבילה ועוד כדמות ראי' מריה"ג דאית לי' א"כ בחמור ע"ק ואמאי פוטר בגה"נ של נבילה שהרי יש לו חומר שמטמא א"ו דלגבי שאר איסורין לא נוכל לחשוב לחומר זה רק גבי חלב שאינו מטמא אפי' כשנתנבלה [ויש לדחות קצת ראי' השני כמובן וכיון שאין חומר שמטמא חשוב חומרא לגבי שאר איסורין הדרי קו' הנ"ל לדוכתי' לר"מ דא"ל דנבילה חל על איסור גיד ועוד יש להתתעורר לר"מ דאית לי' דגה"נ אינו נוהג בטמאה משום דאיסור טמאה קדים עד שלא נתקשרה איבריו בגידין כמבואר שם בסוגיא ומדפסיק ותנא בסתמא מל"ה דגם בגיד שאין בו כזית פטור והא לגבי טמאה הוי ח"ש וקשי' לר"ל וגם לר"י לסברת רה"פ דגבי ח"ש ל"ש א"א חע"א ואף אם נדחוק נפשין דטעמי' דר"מ לא משום דאין איסור חע"א אלא כטעמי' דר"ש התם דלא יאכלו את ג"ה משמע דדוקא היכא שבשרו מותר דכ"ז ניחא למאן דאית לי' דאין בגידין בנ"ט ולהכי אינו נוהג בטמאה שהרי אם נאסר את הגיד אזי אינו חלוק מבשרו שהרי על בשרו יש בו ג"כ איסור אחד כמו על הגיד משא"כ למ"ד דיש בגידין בנ"ט אף אם נאסרהו הרי גידו חלוק מבשרו שעל בשרו אין בו רק איסור א והגיד משום שניהם ור"מ דס"ל דגה"נ של נבילה ח"ב משמע דס"ל דיש בגידין בנ"ט ונראה לפענ"ד מזה ראי' מוכרחת לדברי רמב"ם דפוסק בפ"ח מה' מ"א דגה"נ נוהג בנבילה אף דפוסק דאין בגידין בנ"ט ועיקר הדבר וטעמו של רמב"ם משום דרחמנא אחשבי' לאיסור גיד דאף שאין בו בנ"ט רחמנא אסרו וכיון דאחשבי' לגבי איסור גיד כן נמי לגבי שאר איסורין כמבואר בשעה"מ ובכרו"פ ולדידן מוכח כן מדר"מ גופי' וכיון שכן דטעמי' דר"מ משום דרחמנא אחשבי' יש להתבונן בהא דס"ל דגה"נ שנ"ב ח"ב דאי משום כולל כיון שאין עיקר האיסור משום דחל על שאר חתיכות רק משום האיסור של חתיכה זו עצמו וכל טעמי' דכולל הוא מפני שחל על חתיכות אחרות חל נמי על ח' זו וגבי גיד כיון שאין בגידין בנ"ט ועיקר החלות הוא משום דרחמנא אחשבי' לגבי איסור גיד נמצא שעיקר החלות הוא משום איסור הראשון והדרינן לכללא דאין איסור חל ע"א ובשלמא באיסור מוסיף כגון בגה"נ של עולה ושל ש"ה