זית רענן חלק א שמא

לא צריך לרבוי דקדשים וא"ל דשאני גבי מעילה דאיכא איסור מוסיף בשעה שהקדישו שזה מוכח מש"ס הנ"ל דבא"מ בעינן דוקא שיוסיף בשעת חלות עיקר האיסור כנ"ל ודוקא באיסור ב"א הוא דאזלינן גם בתר תחילת וקלות איסור אבל בא"מ בעינן שיוסיף בשעה שנגמר חומר האיסור במלואו וכיון דאז ליכא מוסיף ולא הוי רק א"כ על הכליות ועל יתר הכבד וריה"ג ל"ל א"כ אלא בחומר ע"ק בכל צד ומעילה. על חלב שהוא איסור מיתה ב"ש על א"כ הוי קל ע"ח כמבואר שם ברם שגיתי בזה בתחילת השקפה שדמיתי דלדעת רמב"ם שאין לוקין על הנאה גם בקדשים אין לוקין על הנאה וזה אינו דגם לרמב"ם שאין לוקין על הנאה זהו בכל איסורין שבתורה אבל בקדשים משעה שחייב משום מעילה מחויב ג"כ על הנאה לחוד וכן מבואר להדי' במ"ל בפ"ו מה' יה"ת ובפ"א מהלכות מעילה ובכל האחרונים דבמעילה לוקה על הנאה לחוד וכ"מ במס' מעילה בפ"ד ועי"ש ד' י' ומאימורין קדשים וכו' ובקדושין מ"ג בתד"ה שלא מצינו וכו' לכן מחוורתא לתרץ קו' הנ"ל כאשר גילה לנו רמ"ע בתשובה סי' קך"ג דהאי דאמרי' בקדושין דף ע"ז ע"ב לחד שנוי' דגם באיסור מוסיף כגון בכה"ג שבא על אחותו אלמנה דאינו חייב משום אלמנה אע"ג דהוי א"מ לגבי כהן משוח משום דקל ע"ח לא חייל, דהא מני רבי היא דמובא בכריתות ך"ג דלא חייל, אלא בחמור ע"ק אפי' במוסיף ומ"מ עצמות הדברים שכתבתי נכוני' ליישב הסוגי' דחולין דף ק"א בקו' הש"ס משבת היא ויה"כ היא דריה"ג דלית ליה כולל רק באיסור חמור דהיינו שיהי' איסו' כולל ומוסיף כפרש"י ועי' בסי' ג' אות ו' דטרם שנרד לכלל כולל ומוסיף בעינן שיהיה האיסורין שוין בעונש ובאזהרה, ומשום מוסיף חומר דהנאה הוי א"מ לפרש"י ורמב"ם אבל כשאיסור הראשון חמור ממנו בעונש ובאזהרה אזי ל"מ גם בצירוף כולל ומוסיף בהדי הדדי והבאתי שם ראיה נכונה לזה וגם מפשטותן משמע כן כיון דמפורש בגמרא דבעינן כולל וחמור והיינו משום מוסיף ואם נגרע השני מן הראשון בעונש או באזהרה הרי יצא שכרו בהפסידו והתם בגה"נ של עולה ושור הנסקל הרי שוין הם לכה"פ בעוב"א אבל בקדשים קלים דחייב משום מעילה על חלב מריבוי דקרא דכתיב כל חלב לה' ע"כ לא משכחת ליה לריה"ג אלא בולדות קדשים ומשום איסור ב"א אבל כשהקדישן אח"כ ל"מ ליה דאע"ג דהוי כולל ומוסיף כיון דחלב בעצמותו חמור מקדשים, ומה"ט יסוב פני הדבר על מכונם היטב בקושי' הש"ס על ריה"ג משבת היא יוה"כ הוא כאשר כתוב וערוך מול פני המעיין

ט וכד דייקת תדע שע"פ סגנון הנ"ל לא לדברי ראב"ד הנ"ל לבדו נתיישבו רוב קו' הנ"ל וישוב הסוגיו' דחולין ויבמות הנ"ל שגם לרה"פ החולקים ניחא ג"כ בסיגנון זה דמה שהקשינו לעיל באות ג' דל"ל כל חלב לאיסור ב"א שהוא מצד הסברא וכן ש"ה ויוה"כ הוא, דבאמת להכי אתא דלא נימא דנשדי' לאיסור גברא בתר ח' דעלמא וכיון דגלי קרא דלא אזלינן רק בתר ח' שנתקל בו שוב לא אזלינן בתר ח' דעלמא בין להקל בין להחמיר דאי לא גלי קרא ה"א גבי שבת ויוה"כ דשבת קדים דמעת שהגדיל חל עליו א"ש כקושי' ריטב"א הנ"ל וכן גבי מעילה ה"א דאיסור חלב קדים אף בולדות קדשים מפני שהוא רק איסור גברא ונידונו בתר דעלמא וגבי מעילה שהיא איסור חפצא ונאסר החפץ עליו אזי צריך לדון בתר כל חפץ וחפץ שנאסר עליו ולהכי גלי קרא דלעולם לא אזלינן רק בתר ח' שנתקל בו בין באי' גברא בין באיסור חפצא בין להקל בין להחמיר ורק בזה פליגי דלראב"ד גם בתר דגלי קרא אמרינן דדוקא להקל עליו הוא דגלי ולשאר פוסקים לא מפלגינן כלל בין להקל או להחמיר ויתיישב ג"כ בסיגנון הנ"ל כמובן סוגיא דיבמות וחולין כנ"ל

י ונראה ליישב סוגיא דחולין לדעת רה"פ החולקים על הראב"ד קצת באופן אחר דיש להתבונן לדעת הטור מובא בט"ז סי' תר"ח דתוס' יוה"כ דאורייתא ותוס' שבת ליכא חיובא כלל ובש"ס איתא להדיא דתרווייהו בהדדי קאתו אולם לק"מ דכשם דגלי קרא גבי כל חלב לה' לה' לר"ש דל"ל א"כ גם בקדשים דמוקים לקרא בולדות קדשים דתרווייהו בהדדי קאתו ונ"ל כדברי תוספת שם משום דאיסור מעילה מתחיל עם איסור חלב כאחת שגם דעיקר חיובו והשלמתו הוא רק אחר זריקה וכבר נשלם חיובו דחלב בשעה שנולדה אפ"ה הוי איסור ב"א משום שכבר נסתבכו בתחילת איסורו כאחת וממילא נשמע שגם להיפוך היכא שבתחילת איסורו קדים א' לשני ובשעת גמר ועיקר חיובו והשלמתו של הראשון נסתבך גם השני בכל חיובו שהוי ג"כ איסור ב"א וא"כ נוכל לומר דמש"ה גלי קרא דש"ה ויוה"כ הוא כי היכי דלא נאמר דיוה"כ קדים משום תוס' יוה"כ ואשמועינן כיון דבעידן עצם היום ועיקר חיובו תרווייהו בהדדי קאתי שהרי תוס' דיוה"כ הוא רק באי' עשה לכה"פ ובשעת עיקר איסורו לכרת ולחטאות כבר עלה קדושת שבת ג"כ אתו והוי שפיר איסור ב"א והכי אזדא קו' הש"ס כיון דריה"ג לית ליה א"כ אף בקדשים שוב ליכא למימר דכל חלב לה' אתי לקדשים שהקדישן אח"כ כמו לרבי משום דלרבי שאני ליה בין קדשים לחולין אבל לריה"ג דאית ליה אף בטומאת הגוף שהוא גבי קדשים בעינן ג"כ דוקא חמור ע"ק בע"כ צ"ל דקרא אתי לולדות קדשים וקסבר בהווייתן קדושים וממילא נשמע דאף דבשעת גמר איסורו של השני כבר נשלם חיובו דראשון אפ"ה הוי איסור ב"א וממילא נשמע דגם להיפך ול"ל קרא דשבת היא ואם מפני שלא נאמר דדוקא בקדשים כן הוא קשיא להיפך ל"ל קרא דגבי קדשים נילף משבת היא דבפשטות משמע דיתורא דקרא דכל חלב לענין שיחול חיוב מעילה על איסור חלב קאתי' ונמצא לפי דברינו נתיישבו כל הקו' הנ"ל באות ג' גם לחולקים על ראב"ד ולא קשיא רק מהא דרבא דיבא איסור נבילה ואיסור טריפה ויחול על איסור חלב ומשמע דליכא מאן דפליג בזה וקשי' לריה"ג ורבי ור"ש דל"ל א"כ בשוין ואי משום דנבילה וטריפה הויין איסור מוסיף לגבוה חדא שהרי בתוס' יבמות ל"ג סברי דבבהמת חולין לא הוי א"מ משום לגבוה ועוד דא"כ קמה קושי' תוס' זבחים ע' ד"ה דא"כ מנלן דא"מ חל בקל ע"ח ש"ה דשוין הן משום דחלב ה"מ ועוד דא"כ לדידן קשי' דאית לן א"כ מנ"ל כיון דתורה ריבתה רק בא"מ ואי משום דגבי תרומה כתיב ומתו בו וכו' פרט לזו שמחוללת כדקס"ד בתוס' חולין ד"ה בנטמא שהרי לדינא אפי' כשנטמא הגוף ואח"כ נטמא התרומה ג"כ פטור ממיתה וצ"ל דגזה"כ הוא וכאשר נבאר לקמן דלדידן ל"ש א"מ כלל בנבילה וקו' תוס' בזבחים הנ"ל דנקטו בלשונם א"מ יש להם אופנים להתגולל בהם במקומם דוקא

יא אולם כאשר נבאר עוד כמה קו' חמורות בזה מקצתם כבר מצאנו ברבותינו האחרונים אשר נתעוררו בזה [א] שם בזבחים ס"ט ע"ב בתוס' ד"ה ר"י אומר וכו' תימא אפילו נבילה גמורה לא תטמא לר"י דלא חייל אאיסור קדשים כדדריש ר"י בנבלת עוף טמא שאינו מטמא בבית הבליעה משום דכתיב נבילה וכו' לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה וכו' עכ"ל והקשו דש"ה דאיכא א"מ משא"כ גבי עוף טמא כאשר היקשו לקמן ע' ד"ה יבא. [ב] שם בד"ה וחד למעוטי ע"ט הא דלנ"פ ליה לר"מ מהיכא דנפקא ליה לר"י משום דר"מ לטעמי' דא"ל אחע"א והקשו חדא שהרי איתא בכ"מ להיפך דר"מ ל"ל אחע"א רק בכולל ומוסיף וב"א ועוד דא"כ גם מטריפה לא נפקא מידי גם את"ל דנפקא מטריפה כאשר פירשו בחולין ל"ב ד"ה ורמינהו והוא דדוקא בעוף טהור שאין איסורו אלא משום בל תאכל טריפה לבד דא"כ גם נבילה נפקא בזה האופן והדרי קו' תוס' לדוכתי'. ג דברי המ"מ בפרק ד' מהלכות מ"א לענין נבילה וטמאה אם מצטרפין דפליגי בזה רב ולוי במעילה ט"ז ומפרש שם דתלי' בפלוגתא דר"מ ור"י אם אחע"א דר"מ ס"ל דאיסור חע"א ואי' איפוא