זית רענן חלק א שמ

משום להוסיף בחיובים רק לאשמעינן רבותא בכל חד וחד נקטי להו וא"כ עדיין יקשה דלאיזהו ענין נקטי דמחייבינן ליה בטומאה משום כולל שהוא כולל דמוקדשין דכיון דקתני דחייב משום יוה"כ שהוא כולל דחולין ומכ"ש במוקדשין, ומש"ה המציא בפירושו דחייב משום איסור ב"א ואיירי כשנטמא קודם שהביא ב"ש וכדעת הראב"ד הנ"ל והא גופי' אתי לאשמעינן דלאו על חתיכה זו בלבד אנו דנין רק על חתי' דעלמא והאי דמפורש בש"ס דחייב בטומאה משום כולל אזדא לתירוצו דרב אדא ב"א שם דמתני במתני' ה' חטאות ולדידי' צ"ל דעיקר כוונת התנא לרבוי' בחיובים קאתי ולא נחית לאשמעי' רבותא בכל חד וחד

ו ובעיקר מילתא דפשיטא ליה לבעל ש"א דהיכא שנטמא קודם שהגדיל דלא חל עליו איסו' טומאה של בהמה זו שאכל ממנו עד שהקדישו ג"כ טרם שהגדיל ובשביל זה הניח דברי רמב"ם בתימא ולדידי מספק' לן טובא בזה שהרי מפשטא דש"ס ל"מ כן בכריתות דנקט מעיקרא איטמא והדר אקדשי' וז"ל הש"ס שם טהור מעיקרא וכו' הו"ל טמא וכו' אקדשי' וכו' משמע מרהטא דלישנא דטרם שהקדישה חל עליו איסור טומאה לקדשים דעלמא והטעם דאף לרה"פ החולקים על הראב"ד וסברי דאזלינן בתר חתי' זו ולא בתר ח' דעלמא היינו בכל איסורין שבתור' שנפל השינוי בחתיכה אבל בטומאת הגוף שעיקר האיסור על ידי השינוי שבגופו אף שהכשר האיסור והשלמתו נגמר גם ע"י מעשה שבחתיכה שהרי אינו חייב משום טמא אלא לאחר זריקת דמים כמבואר במעילה ז' מנ"ל דאזלינן בתר החתי' ולא בתר דידיה שעיקר השינוי נעשה בו ועי"ז נתגלגל עיקר האיסור והרי חזינן להדיא גבי בע"מ ששימש בטומאה דמהדר בש"ס לאשכוחי בבא כגון שחתך אצבעו בס"ט ואם אמרת דאזלינן בתר העבודה של בהמה זו א"כ לעולם הוי איסור ב"א וכגון שהקדישה אחר שנטמא א"ו כיון שהשינוי נעשה ע"י אזי לכה"פ דנין בתר עבודות דעלמא והאי דזר שאכל מליקה דדנין בתר חתיכה זו והוי איסור ב"א לאחר זריקה משום דזרות לא הוי שינוי בגוף כמו בע"מ ומש"ה אזלינן בתר שינוי החתיכה דהיינו לאחר שהוכשר בזריקה או ע"י טומאה מש"ה אזלינן בתר שינוי החפץ ועי' ריטב"א קידושין (ע"ז) לאחר שהביא דברי ראב"ד הנ"ל וז"ל ואין זה נכון דלעולם בכל האיסורין שע"י מעשה אין הולכין ואין דנין בענין חלות האיסורין אחר איסורין דעלמא כיוצא בחתיכה זו משעה שנעשה גדול אלא אחר ח' זו שנתקל בה דנין מאימתי חל עלי' האיסור וכו' עכ"ל הרי משמע להדי' דדוקא באיסורין שע"י מעשה שבחתיכה חולקים עליו

ז ועפ"י דברינו הנ"ל רווחא שמעתי' ביבמות דף ל"ג גבי שנים שקידשו שתי נשים והחליפו נשותיהן בשעת כניסתן לחופה ומאן האי תנא דאית ליה א"כ וא"מ ואיסור ב"א ויש להתבונן בזה דמה לן לחפש אחרי מאן דאית כל הני תלתא דהא בכולל לחוד סגי שהרי מוסיף וב"א נשמע מכ"ש מכולל כמבואר לעיל בסוגי' להדי' ועפ"י דברי ראב"ד הנ"ל ולמאי דפרשנו לעיל באות ג' דשבת היא ויוה"כ היא אתי לאשמועינן היכא דאיכא בחתיכה שנתקל בו איסור ב"א אזי לא אזלינן בתר דידיה לפוטרו ול"א דמשעה שהגדיל כבר חל עליו איסור שבת ויוה"כ עדיין לא הגיע עליו משום דהכי גלי רחמנא דלא אזלינן בתר דידי' להקל עליו רק להחמיר עליו וא"כ במתניתין נמי דקתני דחייב משום כל הני משום דחל עליו איסור אשת איש ואשת אח בב"א ואמאי הא משעה שהגדיל חל עליו איסור א"א דעלמא ונמצא דאיסור א"א קדים והאיך יחול עליו איסור אשת אחיו דאינו לא כולל ולא מוסיף רק ביש לו עוד אחים ומתני' סתמא קתני וע"ז קא מתמה מ"ת דאית לי' דאף בחולין אזלינן בתר חתיכה שנתקל בו ולא בתר דידיה וחתיכות דעלמא ומשני הא מני ר"מ הוא דאית ליה בשבת ויוה"כ דחייב שתים משום ריבוי דקרא דלא אזלינן בתר ח' דעלמא להקל עליו

ח ועפ"ז גם סוגיא דחולין ק"א יתפרש היטב שכבר עמדו בזה רבותינו ולא מצאו לגלול את האבן וידיהם כבדים בפירושם ובשגם הם עצמם סתרו את אשר רצו לבנות עי' ש"א סי' ע"ב כמה טרח ויגע למצוא דרך סלולה בקו' הש"ס וריה"ג לית לי' א"כ והתניא שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מנין שחייב שתים ת"ל שבת היא יוה"כ היא דמה ראה לסבך איסור ב"א בא"כ ועי' שם ברש"י ותוס' והוא תמוה עצומה, אמנם כמעט נתבוננה נא בכריתות ך"ג שמתחילה מביא הברייתא אשר לד' לרבות את האימורין שחייב בטומאת הגוף ורצה להוכיח מזה דבקדשים אחע"א תדע שכן הוא דהא רבי ס"ל איסור חע"א וה"מ איסור חמור ע"ק וכו' ובקדשים שמעינן לי' דאפי' קל ע"ח נמי חייל דתניא רבי אומר כל חלב לד' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה, ומעילה איסור מיתה וחלב א"כ וקאתי וחייל ש"מ בקדשים גלי קרא והא תני' ר"ש אומר אין פיגול בעולין אלא תנאי הוא אליבא דר"ש וכו' וכל חלב לד' מוקים לי' בולדות קדשים וכו' דתרווייהו בהדדי אתו ועי' תוס' ד"ה בולדות קדשים וכו' ואע"ג דבקדשים קלים ליכא מעילה עד לאחר זריקה וכו' מ"מ איסורא איכא עכ"ל וכן הוא להדיא בר"ה דף ך"ח גבי שופר של שלמים וכו' דאיסורא הוא דרכיב בי' ולכאורה יקשה כיון דאזלינן בתר תחילת האיסור אף שלא נגמר עדיין האיסור השני' לחיובי' עליו והאיסור חלב כבר נגמר עד תומו אפ"ה חייב הוי כאיסור ב"א א"כ מה מקשה מעיקרא לרבי דס"ל דדוקא בחמור על קל חל ואפ"ה ס"ל דמועל על חלב בקדשים קלים דזהו ודאי מה דמחלק בין קל לחמור שהוא רק באיסור כולל לחוד אבל באיסור מוסיף ליכא למ"ד לחלק בין קל לחמור ומאן דא"ל א"מ אפי' בקל ע"ח נמי כמבואר בתוס' יבמות וכן מוכח בכמה משניות דקתני דאיסור נידה מוסיף על א"א ביבמות שם ל"ג ובכריתות י"ד אף דאיסור נידה קל הוא לגבי אשת איש ויש היתר לאיסורא [ואף לחד שנויא כקדושין גבי כה"ג שבא על אחותו אלמנה לאו כללא הוא דכייל לי' בכל איסורין רק גבי א"כ לחוד משום דרשא דכל שהוא ביקח ופרשנו לעי' בסי' ה' את דברינו בזה] ולמאן דל"ל א"מ אפי' לאור על קל נמי לית לי' שהרי ר"ש דל"ל א"מ ס"ל דאין בעולין שהוא א"מ וחמור וא"כ בע"כ צ"ל דהא דס"ל לרבי לחלק בין קל לחמור הוא רק בא"כ אבל באימורי קדשים קלים דאיכא א"מ לפרש"י ולרמב"ם שהנאה הוא משעה שהקדשה נאסרה בהנאה ואז חל עליו איסור הקדש ואף דלא נגמר עדיין עד לאחר זריקה אפ"ה חל עליו כמו למסקנא בולדות קדשים ולא נשכח פתר לזה אלא דבע"כ צריכין לחלק דדוקא לענין איסור ב"א דרדיפא חלות דידהו לחול אף בשעת תחילת האיסור לחוד אף שלא נגמר עדיין אבל בא"מ בעינן דוקא בשעה שנגמר אומר האיסור דידי' שיהי' אז ג"כ איסור מוסיף ולא די במה שניתוסף בשעה שהוקל איסורי' דידי' דאע"ג דלאחר ז"ד נגמר איסורו וליחול אז משום מוסיף דהנאה לדעת רש"י ולרמב"ם משום דלדעת רמב"ם אין לוקין על הנאה ולכן ליכא מוסיף בשעה שנגמר החיוב מעילה שהרי כבר נאסר בהנאה משעה שהקדישו ואז לא נגמר החיוב דמעילה עד תומו וכשנגמר חיובו דמעילה לא ניתוסף כלום על האיסור הנאה וכדקאי קאי ועפ"ז יתום הדבר הדק היטב לא יעלה שוב הפורץ בתוכינו והכי אזדא קו' הש"ס וריה"ג לית לי' א"כ דהיינו אף בקדשים רק בחמור ע"ק וכיון שכן תו אי אפשר לאוקמי מדרשי דכל חלב בקדשים שהקדישן אח"כ כמו לרבי שהרי לדידי' ל"ל א"כ אפי' בקדשים ובע"כ צריך לאוקמי כר"ש בולדות קדשים וקמ"ל דבקדשים לא אזלינן להקל עליו וליזל בתר דידי' רק בתר ח' שנתקל בו ולכן חייב משום ב"א אף דבתר דידי' אזי חלב קדים שהוא איסור גברא וחל עליו משעה שהגדיל משום דגלי קרא בקדשים דלא אזלינן בתר דידי' להקל עליו בקדשים וא"כ איך אפשר לדרוש דבשבת ויה"כ ח"ב מדרשא דקרא דאם בחולין כן תו