זית רענן חלק א שלט

נבילה ואיסור טריפה ויחולו על איסור חלב ולדעת ראב"ד ת"ל דהוי איסור ב"א אמנם בפשטות יש לומר דעיקר יסודו של ראב"ד הוא מדברי רבא דאל"כ קשי' לר"ש ולריה"ג ולרבי בכריתות ך"ג דל"ל א"כ אמאי חל איסור נבילה וטריפה על חלב ומשמע בש"ס דכ"ע ס"ל וליכא מד"פ א"ו דלאו משום כולל לחודא חייל אלא אפי' בגוונא דליכא משום כולל כגון בבהמת קדשים שנתנבלה ושנטרפה אפ"ה חייב משום נבילה וחלב משום איסור ב"א והא גופי' קמ"ל דמהדרינן לחיובי' משום חתיכות דעלמא בשעה שהביא ש"ש ובתר כן מחייבי' לי' גם משום קדשים משום א"מ אם יש מעילה בקדשים שמתו או משום איסורא דקדשים לדידן ולר"ש דל"ל אף א"מ מחויב מ"מ משום חלב ונבילה ומהאי דכריתות דמוקמינן בולדות קדשים ל"ק כנ"ל שהרי בפשטות צ"ל דל"ל לרבוי דגבי קדשים באיסור ב"א שהוא מסברא חיצונה אף בחולין כן [ודוחק לומר דקמ"ל כסברת תוס' שם ד"ה בולדות קדשים דאזלינן בתר איסור מעילה יעו"ש] ולדעת ראב"ד ניחא דאתי לאשמועינן אף דחלב הוא איסור גברא ואימורי קדשים ישנם משום חפצא לא אמרי' דניזיל בתר דידי' גבי איסור חלב ונידונו' בתר חלב דעלמא משעה שהגדיל ולגבי קדשים שאז אפשר לדון בתר חתיכות דעלמא שהרי הוא א"ח ונמצא דא' חלב קדים לא"ק אפ"ה לא חתרינן למצוא דרך ומסלול לפטרו רק דאזלינן בתר חתיכה זו כדי לחייבו אמנם מדגלי רחמנ' בקדשי' דווק' דאזלינן בתר חתיכ' זו עצמו לחייבו ולא בתר דידי' לפטרו נשמע דגבי חולין דקילא אזלינן אפי' גם לפטרו בתר דידי' ומש"ה ס"ל לראב"ד גבי נבילה ביוה"כ אף שנתנבלה ביוה"כ לא הוי איסור ב"א משום שכבר חל עליו איסור נבילות דעלמא כשהביא ב"ש, אמנם כן לר"ש דס"ל דכל חלב לד' אתי לולדות קדשים אזי נשמע דדוקא גבי קדשים אזלינן לחייבו בתר חתיכה ולא בתר דידי' לפטרו אבל גבי חולין אזלינן בתר דידי' אף להקל אבל לרבנן דמוקי לה בקדשים גרידא ומשום כולל הוא דמחייבינ' לי' משום דאיסור מעילה חל על כל האימורין אזי מסתמא כיון דע"כ לא גלי רחמנא גבי חלב נבילה וח"ט דיחול על איסור חלב והטעם משום דשדינן לאיסורי' על שעה שהגדיל שהוא רק להחמיר עליו אבל לא להקל עליו ויתיישב קו' הנ"ל מגיד הנשה ש"נ שהקשינו לעי' דלר"מ הרי אנ"ב קדים גם קו' ריטב"א משבת ויוה"כ וגם מג"ה בטמאה לעי' לס"ד דנוהג בשליל והוי איסור ב"א ולדעת הראב"ד הרי א"ט קדים שהרי לדידן לא אזלינן בתר דידי' להקל ותדע שכן הסברא פשוטה לר"ש שהרי ל"ל אפי' איסור מוסיף מצד הסברא משום דמנ"ל לומר מיגו להחמיר דוקא אימא איפכא וכשם דלא חל עליו כן לא יחול על אידך לכן כל חד בדוכתי' קאי ול"א מיגו כלל רק לר"ש הוא דגלי קרא גבי קדשים דוקא אבל לדידן דס"ל דשבת היא ויה"כ היא אתי לחיובי ב' ש"מ דלא אזלינן בתר דידי' לפטרו אבל ר"ש בע"כ כריה"ג ס"ל דל"ל האי דרשא דאל"כ כל חלב גבי קדשים למ"ל השתא גבי חולין לא אזלינן בתר דידי' להקל עליו ק"ו גבי קדשים ומעתה הוסרו כל התלונות וקו' מדברי רבינו הראב"ד ורק מדברי ר"י קשי' דס"ל דנבילה לא חל על טמאה משום דאין איסור חע"א כנ"ל

ד ולפענ"ד נראה לחלק דדוקא בכל איסורין כיון דבשעה שהגדיל חל כל איסור ואיסור בפני עצמו ולכן אף שבחתיכה זו נמצאו שני איסורים מורכבים יחד בזא"ז אפ"ה חייב ב' מפני שכבר חל עליו כל איסור ואיסור בפ"ע ושוב לא נפקע בהרכבתן והא תינח בכל האיסורין שאין האיסור הראשון מסבב לשני אבל בטמאה ושחטה דע"י איסור טומאה נעשה נבילה בשחיטתו וכיון דאנן פסקינן דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת נמצא דגם בשעה שהביא ש"ש לא חל עליו מעולם איסור טמאה בפ"ע רק כששחטה אח"כ או שמתה ומעתה הגע בעצמך אם שחט את הטמאה ואכלה אח"כ אם נאמר שיתחייב ב' כסברת ראב"ד הנ"ל דלא זו מלבד שיחול אע"א אלא שאיסור הראשון יסבב את השני' דמחמת איסור טומאה שחל בראשונה ל"מ שחיטה באחרונה וכיון שכן אינו מן הסברא תו לחלק בין נתנבלה ממילא לבין ששחטה דס"ס כבר נראה בעליל שאיסור טמאה מגרר לאיסור נבילה

ה ומעתה כשתדייק היטב תמצא שגם דעת הרמב"ם בפירוש המשניות עולים בקנה אחד עם סברות הראב"ד הנ"ל דפירוש גבי האי דתנן דיש אוכל אכילה א' וכו' דמש"ה חל איסור טומאה על חלב דאיירי שנטמא קודם שהביא ש"ש וכשהגדיל חל עליו איסור חלב וטומאה בב"א ומשום מוקדשין חייב משום איסור מוסיף ואין הבנה כלל לדבריו כאשר כבר שאג עליו הארי ממעונתו בסי' ע' חדא מדוע ניידי מפשטות השמועה דמש"ה חייל טומאה אחלב משום א"כ ועוד כיון דע"כ צ"ל שהקדישה קודם שהביא ש"ש דאל"כ הרי איסור חלב קדים שחל עליו או כשהביא ש"ש, ועדיין לא נתחייב משום טומאה באיסור קדשים כיון שהיתה עדיין חולין וכיון דאיירי שהיתה קודש כבר קודם שהגדיל א"כ גם באיסור קדשים נחייבהו משום איסור ב"א וכו' סוף דבר דברי הרמב"ם תמוהין וא"א להולמן כלל עכ"ל לכן נראה דכיון לדעת הראב"ד הנ"ל ואיירי באמת כשהקדישה אחר שהגדיל ואפ"ה חל עליו איסור חלב וטומאה בב"א תיכף כשהגדיל גבי חתיכות דעלמא דאנן לא על החתיכה זו דנין הנידון רק כיון שכבר חלו עליו שני האיסורין בחתיכות דעלמא שוב לא נפקע ממנו והא תינח גבי איסור גברא אבל גבי מוקדשין משום מעילה דהוי איסור חפצא צריכין לדון בתר כל חד וחד בשעה שחל עליו ולהכי פי' בפירושו דחל עליו משום דאיסור הנאה הוי מוסיף והאי דנייד מפשטא דמילתא דאיירי כשנטמא אח"כ וחייב משום איסור כולל משום דק"ל למ"ד דטומאה הותרה בציבור האיך אפשר לאיסור טומאה לחול על מוקדשין משום כולל שהרי קל על חמור לא חל בכולל כמבואר בתוס' בכמה ראיות יעו"ש יבמות דף ל"ג ע"ב תוס' ד"ה אמר, וכשם דחל נבילה על חלב משום דחלב הותר מכללו ה"ה בנידון דידן להיפך האיך יחול אי' טומאה על מוקדשין כיון דטומאה ה"מ אף לאכילה אצל פסח ) פסחים ע"ה ע"ב) אמנם משום הא ל"א כיון דבקדשים א"ח כרת רק מיתה ב"ש לרבי ובטומאה ח"כ שוב שוים הם וחל בכולל כדאיתא להדיא בכריתות ך"ג גבי כל חלב לה' לרבות אימורי ק"ק למעילה ואף לרבי דס"ל דדוקא בחמור על קל חל בכולל מ"מ בקדשים מודה ואי משום ר"ש דס"ל דאין פיגול באימורין דהא לר"ש לית ליה כולל כלל אף בחמור על קל ומתניתין קתני דחייבין משום יוה"כ דלא כר"ש אכן נראה דבפשטות הסוגיא משמע במסקנא דמתרצינן באבר אחד קא מיירי כו' בזית אחד וכו' אר"ז כגון שאכל כולי' בחלבה וכיון שכן נראה דלאו במקרה קתני במתני' כל החיובים הללו כדי לרבוי חיובי דא"כ הו"ל למנקט נמי בשני זיתים ולהוסיף עוד בחיובי' אלא משום דאיכא רבותא בכל חד וחד כאשר נבאר וחייב על כזית א' בכל החיובים הללו אבל בב' זיתי חלב דאף שיוסיף בחיובי' מ"מ נוכל לטעות לתת מגרעת בעיקר כוונת התנא ולומר דעל כזית א' מחייבינן לי' משום טומאה ומוקדשין ונותר ולא משום חלב ועל כזית השני משום חלב ופיגול שגם דאיכא איסור חלב גם בכזית ראשון מ"מ כיון דלא מצריכינן לחיובי' עליו אז מש"ה חלו עליו כל האיסורין הללו (וזהו כעין סברת מהרי"ט בקידושין פ' ע"י דף ע"ח גבי חזר ובא עליה) אבל היכא דמחייבינן ליה משום חלב ל"מ איסור טומאה לחול על כולל מפני שגם טומאה ה"מ בפסח רק איסור פיגול הוא דחל משום מוסיף ובזה יקל מעלינו קו' ת"י שם (ד"ה כגון) וסדרא דמתני' הכי אזדא לי' דמתחילה בשעה דאקדשי' חל על חלב משום מוסיף דאסורי הנאה והדר חל טומאה משום כולל ואח"כ חל איסור נותר משום מוסיף דנאסר לגבוה וממוסיף דרישא לא נשמע מוסיף כזה דהוי כעין שתי שמות האיסור לגבוה לגבי אכילה והנאה וגם מסיפא לא נשמע מוסיף דרישא דה"א שאיסור הנאה הוא רק כעין א"ח כסברו' תוס' חולין ק"א) וכיון שכן דמסקנא זו רהטא דמתני' לא