זית רענן חלק א לג

לבחינת הדיבור, עד שאמרו כל עדת בני ישראל מעצמם בשעת כריתות הברית כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אזי נתבררה עוצם חמדתם ותשוקתם לקבלת התורה ועיקר חפצם ורצונם מתחי' ועד סוף באופן השני שכתבנו לעיל

ב ובהוצעות דברים האלו יתפרשו דברי חז"ל במאמר הנ"ל דהנה השי"ת השקיף ממעון קדשו וראה את עוצם בינתם שירדו כל עדת בני ישראל בעומק עיונם לאמיתן שכחו של תורה גדלה ונשגבה עד למכביר שגם השכליים הנבדלים יתלכדו אחרי המקיימים וההוגים בהם בעיון נמרץ והשגות נשגבות בקדושה ובטהרה מבני אדם השוכנים בתי חומר ונתחבבו מפני השגה זו בעיני הבורא ית' עד למאוד אולם שיהי' כל עיקר קבלת התורה רק על אופן זה, לא ישרה בעיניו ועיקר רצונו הי' שקבלת התור' יהיו בפלס ובנתיב החיים שחנן הש"י את בני אדם שיחיו עד עת בא פקודתם בין בעתות הטוב' והצלח' על גפי מרומי קרת ובין בעתות הצרות והמבוכות אשר יאפפוהו ופניו קבצו פארור ואור חשך בעדו ובכל אלה חיה יחי' וחליל' לו לשלוח ידו בנפשו עד עת בא חליפתו, וז"ש כי הוא חייכם, שתהי' אצלך במשקל החיים בעצמותן ועל עוצם כוונה זו להראות להם כי לא מחשבותיו כמחשבותיכם, כפה עליכם הר כגיגית להראותם שקבלתה הכרחיי, ובשגם כי יתאבכו גאות עשן ורבה העזובה, ותלאו להתהלך ברחבה בעמקי השגה לא תטו ימין ושמאל מני התורה אשר תשמעון, מפני פחד ה' ומהדר גאונו, זה היה עיקר רצונו של הש"י, אולם המה לא נתרצו מתחיל' רק שישכנו שליו ושאנן למען ישכילו ויעלו על במתי עב בעמקי השג' האפשרית, ועל קו זה יסבו דברי ראב"י שאמר מכאן מודעא רבא לאורייתא כוונתו שיקבלו עליהם גם בעתות שיצר צעדם בהשגות נשגבות, יטו שכמם ויסבלו עול סבלו מחתת אלהים לבד, ע"ז יש להם פתחון פה שהיו כמוכרחים גם לאופן זה מפני שכפ' עליהם ההר וז"ש [דברים ך"ו] ובאו עליך כו' והי' בך לאות ולמופת ובזרעך ע"ע תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמח' ובטוב לבב מרוב כל כלומר כובד ומשא העונשים העצומים האלה אשר יסבבוך מפני שאין לכם דבר התנצלות וטענות אונס בזה מאומה שהרי נתתי לכם כל טוב והשפעתי לכם עד בלי די והשיגה ידכם להתהלך בעמקי השגות כחפץ לבבכם שנתרציתם מתחילה, ברוב עוז וחדוה, ובגלל הדבר הזה תשאו עונותיכם אתם וזרעכם, [האף אומנם שזרעכם אשר יוולדו לכם בעתות הרעות המקיפות והמצוקות שיסבו אתכם בכל עבר ופנה יש לפניהם טענות מודעא זו, אולם בעון אבותיהם ימקו גם המה כדכתיב פוקד עון אבות ע"ב ע"ש וע"ד, ומפני זה אפ"ל שהגלות הראשון הי' בלתי אפשרי שיתארך כ"כ שהרי לאחר דור רביעי כבר נקו מעון אבותיהם ונגד עון עצמם במשך הגלות הי' לפניהם טענות מודעא לא כן עתה שכבר נסתלקו כל הטענות שהרי הדרי וקיבלוה בימי אחשורוש שכבדו עליהם עולו עד למידי ואעפ"כ קיבלו עליהם מעצמם ומעתה יתפרשו דברי המאמר הלז על מכונם גם מ"ש שקשרו להם מה"ש שני כתרים א' כנגד נעשה והשני כנגד נשמע שלולא שפירשו את דבריהם ואח"כ לא ידעו ממה"ש ולא יבינו מחשבותיהם דאולי כוונו למ"ש בראשונה ומטים למיאון וסירוב, אולם כאשר אמרו אח"כ נעשה ונשמע נתגלה חביון לבבם ועומק עיונים, בדרך נוכחה ומישרה לאמיתן וראוין להתעלס אתם בשמחות וגיל, גם על אשר אמרו מתחילה, כל אשר דבר ה' נעשה, שגם אז הרהיבו בנפשם שע"י קבלת התורה יתכוננו כל מעשה בראשית בגלל שיתהלכו ברחבה בעמקי סודותיה הנפלאים והנוראים ועתה נפרש כו' ועתה נפרש דברי ר' אלעזר בדברים נכוחים וישרים וזהו שכביכול השי"ת בעצמו התפלא ואמר מי גילה רז זה לבני וזהו שהתחכמו בעומק בינתם שמלאכי השרת משתמשין בו הכוונה שכל שפעם וכל פעולתן מטוב ועד רע תלוין בו כלומר בבן אדם וזהו עצמו הוא הרז שהשיגו בעומק בינתם העצומה מעצמן, ועל זה מביא ראי' מקרא דכחיב גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, דלשון זה אינו נופל גבי מלאכי שרת, שאינם עושים גבורת בכח רק ברצון או במאמר ובע"כ צ"ל דהא דכתיב גבורי כח, קאי על דבר שהצריכין להתגבר נגד מחבואי רצונם [והוא כעין שאמרו איזהו גבור הכובש א"י] שהרי התאמצו מתחילה בכל מעוזם לבלתי ירדו ממעלותם להתלת כל שפעם ומתכונתם בקרוצי חומר ילודי אשה, כמ"ש תנה הודך עה"ש, מה לילוד אשה בינינו, מה אנוש כי תזכרנו כו' רק מפי ה' יצאו הדברים ומי יפירם ובעל כורחם שלא בטובתם נתווכחו לזה וזהו דכתיב גבורי כח שמתגברים נגד רצונם עושי דברו של הקב"ה לשמוע בקול דברו של בני אדם ושיהי' הכל תלוי בבני אדם וכמ"ש גם מ"ש על פסוק כתפוח בעצי היער למה נמשלו ישראל לתפוח כו' נמשך נמי לכוונה זו, שהרי כל אילנות מתלבטים מתחילה עד שיגיעו לחניטת פרי לא כן התפוח שפריו קודם לעליו, לדמיון זה נמשלו דור דיעה שבאותו הדור שהגיעו להשגה זו מעצמן, בעומק עיונם לבד, דבר אמיתי ונוכחה כזאת, מה שבכל דור ודור צריכין להתלבט ולהתייגע בלמודים שונים בשנים כבירים ובשקידה רבה, עד שיוציאו מלבן תואר פרי הנחמד הלזה, שהשגה האמיתית נמשל לפרי, והיגיעה והחיפוש והלמודים המביאים להשגה ההוא נמשלו לעלין כמובן

ג ונבא לבאר את הכתוב אתם ראיתם אשר עשיתי כו' ועתה אם שמע תשמעו בקולי כו', כי הנה כשנחפשנו לדעת ונסורה ונבונה, עלי הניסים והנוראות והנפלאות שנעשו בתמידות ובשקידה רבה במשך ארבעים שנה שהיו במדבר וגם מעת ששלח מלאכו לפניהם להוציאם ממצרים הלא נודעת המה בירידת המן והבאר ועמוד אש ועמוד ענן ושמלתם לא בלתה כו' ורגלם לא בצקו, מלבד הנעשים במצרים, ובתואר ההוא לא נהייתה מדי דור דור וכשנתורה לדעת שורשי הדברים, הן נודענו שהניסים היוצאים מגדר הטבעי לא למתנת חנם שולחו הנה, רק בעבור גודל זכותם וכשרון מעשיהם של הדור ההוא או של האיש הפרטי הזה, וע"י הנס והפלא ינוכה מזכיותיהם, בפלס תמים דעים, וה' חפץ למען צדקו, ועצר בעד הניסים הנוראות ומכלכלם בתהלוכת הטבעים בכל האפשרי למען יעמוד להם זכותם למשמרת, וכדרך זה מצינו ביעקב אבינו שאמר קטנתי מכל החסדים, שכבר נכו לו מזכיותיו ועי' שבת נ"ג ע"ב ת"ר מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא הי' לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו, אמר ר"י בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה, אמר לי' אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית, ע"כ ונראה בעליל לכל מעיון בצדק דל"פ, ור"י קאמר לגבי מעיקרא שהי' אדם גדול בכשרון מעשים צדיקים ואביי קאמר כלפי השתא שכבר נכו לו מזכיותיו ונשאר ערום וערי', איברא נראה ברור שהניסים שנעשו בשעת יציאת מצרים וכן לדור המדבר לא נכנסו כלל בסוג זה שלא נעשו מתחילתן בשביל זכותן של אותו הדור ההוא רק שהבורא יתעלה רצה בכל אלה מרצונו לבד כדי להשריש ולנטוע בכל יושבי תבל אמונה האמיתית ולהגדיל ולהקדיש שמו הגדול והנורא בעולמו, ולמען ידעו וישרישו בקירות לבבם שכל העולמות וכל הנבראים תלוים ועומדים במאמרו וברצונו לבד וע"י הניסים והנפלאות יכירו וידעו כל יושבי תבל ושוכני ארץ, שגם המילדות הטבעיית חיות הנה בהשגחתו יתעלה ואל יתעו עוד להתהלך בקרי והזדמן ויסקלו הדיעות הכוזבת והנפסדות מקרבם ולתלות עוד כל הקורות אותם בהנהגת ומהלוך הטבע. ועל מטרת כוונה זו המשיל ישעי' בנבואת [ישעי' ך"ח ך"ג ך"ד] האזינו ושמעו קולי הקשיבו ושמעו אמרתי הכל היום יחרש החורש לזרוע יפתח וישדד אדמתו, הלא אם שוה פניה והפיץ קצת וכמן יזרק ושם חטה שורה