זית רענן חלק א שלח

לא הגיע וע"ש ברשב"א ובריטב"א מה שהקשו עליו וטרם כל נביטה נא את פני הדבר אשר סיבב את הראב"ד לחדש סברא חדשה כזאת ומה ק"ל גבי זר שא"מ הלא כבר הישוו רבותינו את הדבר בדרך הישרה ברש"י ותוס' בפשטות הדברים ונ"ל משום דק"ל לשיטתי' דס"ל בפ"ד מה"ש ה"י גבי נשבע שלא אוכל היום ואח"כ נשבע שלא אוכלנה דחייב על שבועה שני' משום כולל ולדעת הרמב"ם אין בזה משום כולל משום דבשעה שמתחיל הכולל כבר אזדא לי' האיסור לגמרי ולדעת הראב"ד אף בזה איכא משום כולל וכן מבואר ברדב"ז וא"כ גבי זר שא"מ דאיכא גזה"כ שאינו מחויב משום זרות אלא משעה שהותרה לכהנים אבל האי דלא מחייבינן ליה משום נבילה קודם זריקה הוא משום דאין חע"א לחודא ומש"ה אינו חל על איסור מעילה וקשי' לי' כיון דאיסור נבילה יחול אח"כ לאחר זריקה כשיסתלק איסור מעילה לגמרי ואמאי לא חל גם עתה ע"י כולל דדמי לנשבע שלא אוכל היום ואח"כ נשבע שלא אוכלנה אבל איסור זרות לא מצי לחול מעתה קודם זריקה דגזה"כ הוא שכ"ז שלא הותרה לכהנים אין בו משום זרות אבל איסור נבילה שהוא רק מפני שאין איסור חע"א וכיון שיחול אח"כ יחול גם עתה על כולל ומפני קו' זו בירר לעצמו נתיב חדש בסוגיא זו דדנין על שעה שהגדיל

ב עיין ברשב"א יבמות שתמה עליו מריש פ' ג"ה דאמרינן הכא בוולדות קדשים עסקינן וקסבר ולדות קדשים ממעי אמן קדושים ונוהג בשליל דאיסור גיד ואיסור מוקדשים בהדי הדדי קאתי ואם איתא ל"ל למימר דממעי אמן קדושין ול"ל למימר דנוהג בשליל בלאו הכי נמי משהביא זה שתי שערות חלו עליו איסור גיד ואיסור מוקדשין דגיד ומוקדשין טובא איכא ומאי מקשה נמי התם ומי מצית אמרת דאתי בב"א והא תנן על אלו טומאות הנזיר מגלח וכו' אלמא איסור מוקדשין קדים והא משעה שהביא ש"ש חל עליו איסור גיד ותנן נמי התם ר"י אומר אף בטמאה ואמרינן בש"ס וסבר ר"י איסור חע"א והתניא וכו' ופרקינן לעולם קסבר יש בגידין בנ"ט ונוהג בשליל דאיסור גיד ואי' טומאה בהה"ד קאתי ומי מצית אמרת נוהג בשליל וכו' ומאי קו' הא ע"כ אפי' תימא דאינו נוהג בשליל מ"מ בהדי הדדי קאתי דמשהביא ש"ש חלו עליו א"ג וא"ט דגיד ובה"ט טובא איכא וכו' עכ"ל ולפענ"ד דסברת הראב"ד דדנין על חתיכות דעלמא משעה שהגדיל הוא דוקא באיסור גברא אבל באיסור חפצא כגון קונם להקדש כיון שחפץ נאסר עליו אזי בודאי דנין על כל חתיכה וחתיכה משעה שנאסרה החתי' דהאיך אפשר לשדות בתר שעה שהגדיל כיון שעודנו לא נאסרה עליו חתיכה זו והרי בכל איסור חפצא האיסור מקושר בחתיכה עצמו, אמנם גם בכל איסורין מהם איסור גברא לחוד אבל מ"מ אי אפשר לדון כולהו בח"מ ולדונם על שעה שהגדיל דזהו דוקא היכא דליכא שינוי בחתיכה זו משאר חתיכות שיש בהם ג"כ איסור זה ולהכי ס"ל דשדינן לי' על שעה שהגדיל אבל באיסור גיד כיון דגבי בהמת קדשים אף לאחר שנזרקו דמם דכבר פקע איסור קדשים מיני' אפ"ה לא חל איסור גיד אז דבעינן דוקא שיחול איסור גיד בחיי' דומיא דיעקב כמבואר בתוס' שם דף צ' ד"ה קדשים (אף אמנם דלדעת ראב"ד כבר חל עליו איסור גיד בשעה שהגדיל ולדעתו לא נסתלק איסור גיד בחיי' אכן הדין בעצמותו דבעינן שנאסר הגיד בחייה דוקא לא מצינו מאן דפליג בזה) גם נחזה אנן הכי יעלה על דעת בקטן שהגדיל היום ומצא בהמו' שחוטות כבר שהגיד הנשה מהם הותרו לו מפני שלא נאסרו עליו מחיים א"ו כיון דגבי בהמות כבר נאסרו מחיים לעלמא ול"ד לבהמ' קדשים דלא נאסר בבהמה זו מחיים ומש"ה גם באיסור גיד כיון דתלוי אם נאסר הגיד בבהמה זו מחיים תו אי אפשר לדון על שעה שהגדיל שהרי גם הוא נאסר אז אף בשחוטות כבר משום דדנין על החתיכה ומעתה תו א"א לאחוז החבל בתרי ראשי ולומר דלענין זה שדינן ליה בתר החתיכה ולענין שאר איסורין לגבי איסור חל ע"א נא' דנשליך רק בתר דידיה ונשבוק מני החתיכה לגמרי ומש"ה משוינן המידה ואזלינן לעולם גבי איסור גיד בתר החתיכה ומש"ה ש"ו בש"ס לגבי מוקדשין שיחולו שניהם יחד משום דנוהג בשליל ומשום דממעי אמן ה"ק וגם לקמן גבי טומאה שיחול איסור גיד בשעה שחל איסור טומאה משום דל"מ גבי מוקדשין שהוא איסור חפצא בודאי דנין על שעה שנעשה האיסור בחפצי עצמו אלא אף באיסור גיד שהוא רק א"ג אפ"ה צריכין לדון על בהמה זו משעה שנאסר הגיד כנ"ל, וא"ל דסוף סוף גבי טומאה אמאי חייב משום גיד לס"ד דתרווייהו חלים בב"א משום דנוהג בשליל דהא לדעת הראב"ד כבר חל עליו איסור טומאה בשעה שהגדיל שהרי גבי איסור טומאה דנין בתר ח' דעלמא ואיסור גיד לא חל עליו אלא משעה שנוצרה בהמה זו דבפשטות נוכל לומר דע"כ לא ס"ל לראב"ד דניזול מן החתיכה ולהשליך את האיסורין שבו בתר דידי' אלא להחמיר עליו ולחייבו כ"כ דליכא לחייבו אם נדון בתר החתיכה אבל היכא דאפשר לחייבו במקומו ושעתו אזי לא נשליך ממנו עבותימו ולדונו בתר חתיכות דעלמא, אמנם לריטב"א קידושין דמביא דעת ראב"ד גם גבי נבילה ביוה"כ משמע להיפך לקמן נאריך בזה, גם בלא"ה ניחא ליה לש"ס להקשות ממתניתין דנזיר דתנן להדיא נהדרין למילתא דדוקא גבי איסור גברא ס"ל לראב"ד כן ומש"ה גבי זר שאכל מליקה דאיירי לאחר זריקה דוקא דקודם זריקה א"ח משום זרות ואז כיון שהותר לכהנים תו ליכא אלא א"ג עיין ר"ן נדרים י"א ע"ב ובזה יתיישב ממילא ג"כ קושית רשב"א הנ"ל שהקשה מהאי דאמרינן מ"ת דא"ל א"כ וא"מ ואיסור ב"א ר"מ הוא ולדעת ראב"ד גם מדרבנן נשמע מחלב מוקדשין דשאני מוקדשין שהוא איסור עולין והוי איסו' חפצא אף לאחר זריקה שלא הותרה לכהנים גם זולת איסור חלב ועי' בריטב"א שהיקשה מהא דשבת ויוה"כ בחולין דף ק"א דחייב שתים משום איסור ב"א ולדעת ראב"ד כיון דמשעה שהגדיל כבר עברו עליו כמה שבתות ויוה"כ עדיין לא הגיע ולפענ"ד כיון דמסקנת הש"ס כריתות דף י"ז דכולהו ס"ל דשבתות כגופין דמי וכן פסקינן ומש"ה היכא דכותב אות א' בשבת זו ואות א' בשבת זו פטור משום דשבתות כג"ד ודמי לקוצר ח"ש בש"ז וטוחן ח"ש בש"ז הרי מבואר דכל שבת ושבת דמי למלאכה חדשה ואיסור חדש שעדיין לא היה ולדעת הראב"ד ניחא לן מה דק"ל דל"ל קרא יתירא לרבוי דשבת היא ויוה"כ היא לחיובי' שתים דכיון דלדידן אף באיסור כולל חייב ב' מכש"כ באיסור ב"א משום דס"ד דנישדי' בתר שעה שהגדיל כקו' ריטב"א ולדעת הראב"ד וכאשר פירשנו דבאיסור חפצא אזלינן בתר ח' שנתקל בו ומתורץ קו' תוס' זבחים ד' ס"ט ד"ה ר"י תימא אפי' נבילה גמורה לא תטמאי לר"י שאין באיסורו משום ב"ת נבילה יעו"ש ולדעתי ניחא שהרי איסור נבילה שהוא איסור גברא כבר חל עליו כשהגדיל, ואיסורו דהקדש שהוא א"ח לא חל עליו אלא בשעה שהקדישו

ג אמנם קשי' לדעת ראב"ד מגיד הנשה של נבילה דפליגי ר' מאיר וחכמים ביום הכפורים חולין ק"א ולדעתי כבר חלו עליו בב"א בשעה שהגדיל ואף לדברינו הנ"ל דבאיסור גיד צריכין לדון על החתיכה עדיין יקשה לר"מ דמחייב ב' משום א"כ הרי איסור נבילה קדים שכבר חל עליו על נבילות דעלמא בשעה שהגדיל גם מהא דס"ל לר"י גבי עוף טמא שאינו מטמא בב"ה משום דכתיב נו"ט לא יאכל לט"ב כל שאיסורו משום בת"נ יצא זה שאין איסורו אלא משום בת"ט [חולין ק'] גם מהא דאיתא בכריתות ך"ג כל חלב לד' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה דמוקי לה התם לר"ש בולדי קדשים וקסבר בהוייתן קדושים דבתרווייהו בהדדי קאתי ולדעת הראב"ד לעולם חלו עליו בב"א ולדברינו הנ"ל דבקדשים שהוא חפצא מודה קשי' להיפך שהרי עדיין איסור חלב שהוא רק איסור גברא כבר חל עליו בשעה שהביא ב"ש גם מדרבא קשי' דדריש לקרא גבי חלב [זבחים ע'] נבילה וחלב טריפה דיבאו איסור