זית רענן חלק א שלו

ג אמנם כל הנך שלשה חילוקים שירדו הנך תלתא מאיסורין דעלמא מפני טעמים הנ"ל הניחא כשדנין על קרבן צבור כגון בבע"מ ששימש בטומאה וזר ששימש בשבת בקרבן צבור שהרי באותו הדבר עצמו שדנין עליו כבר הותרה ונמצא דנגרע כחו של השני יותר ויותר מחלב שהמ"כ שחלב לא הותרה באותו מין עצמו שהרי בבהמה ל"ה עי' פסחים דף כ"ג אבל הכא שהותרה באותו דבר עצמו אזי האיסור הראשון שלא המ"כ כלל עומד כנגדו מלחול, אבל אם הנידון הוא על קרבן יחיד אזי לא די דלא נתעלה מהותר מכללו דגבי חלב רק דנפלה עוד בכמה מדריגות ממנו דלא מיבעי' בזר ששימש בשבת כיון שהכשר מצותו בכך ובהכי קפדה רחמנא תו אין להחשיבו לצד קל דדמי בכיון למליקה דחטאת עוף אלא גם בבע"מ ששימש בטומאה אף דל"ד למליקה מ"מ השתא שכבר נטמאו תו אין הרשות בידם לעזוב את עבודתם והדבר חובה עליהם שיקרבו קרבנות צבור בימי טומאה, ונמצא כשדנין על קרבן יחיד תו אין להחשיבו לצד קל מפני שהותר בציבור שהרי בציבור הדבר חובה עליהם ואין הרשות בידם לחדול מעבודתם וגם הטעם ראשון שכתבנו לעי' ל"ש בקרבן יחיד מפני שלא עדיפי חלות הכולל מאילו הצגנו את השני בראשונה הא תינח בקרבן ציבור וגם הטעם השני ל"ש בק"י כמובן ולפ"ז ל"ק קושיות הנ"ל דל"מ לאקשוי מברייתא דלקמן בין לאוקימתא ראשונה ובין לשניה משום דע"כ ל"פ ר"ח וב"ק אלא בקרבן ציבור כמשמע להדיא מדבריהם דנקטו במחלקותם במקדש הותרו ומש"ה מיגרע כולל זה מכל סוגי כולל דעלמא ע"פ שלשה חלוקים הנ"ל אבל ר"י ור"ש בברייתא פליגי בק"י דאז לא ירד מכלל כולל דעלמא וגם לאוקימתא שניה דפליגי באיסור ב"א ואליבא דר"י אזי טעמא דב"ק דפוטר לר"י אע"ג דאית לי' א"מ בנשא חי ואח"כ נשא מת משום דשאני איסור ב"א זה משום דלא עדיף מאילו היה טמא מתחילה ואח"כ נעשה בע"מ ומש"ה מחייבינן ליה רק על בע"מ וכן בזר ששימש בשבת או משום סברא שניה ושלישית הנ"ל משום דלולא איסור בע"מ וזרות אין איסור טומאה ושבת כלל וכלל ומתורץ קושי' תוס' הנ"ל ואפשר להעמיס הסברא השלישית הנ"ל בתירוצם שם אבל לקמן פליגי באיסור ב"א בק"י דאזי לא ירדו מכל איסור ב"א דעדיף מאיסור מוסיף ומש"ה שיירי למליקה דאין חטאת עוף בא משל ציבור ובקרבן יחיד התירו רחמנא וניחא לב"ק משום דגם ר"י מודה במליקה דא"ח אלא אחת משום טעמים הנ"ל וע"כ לא חייב ר"י אלא בזר ובבע"מ בק"י דלא הותרה אבל במליקה דהותרה לא וגם לרבי חייא ל"ק דאמאי שיירי' למליקה דגם לדידי' צ"ל דלקמן פליגי בכולל ובקרבן יחיד דלא יצא מכלל כל כולל דעלמא ומש"ה שיירי' דל"ש בי' כולל אכן למסקנא דפליגי ר"ח וב"ק באיסור ב"א ואליבא דר"ש אבל לר"י ח"ב אע"ג דהותרה לגמרי שפיר קא קשי' לי' דאמאי שיירי' למליקה לאשמעינן רבותא לר"ש וגם קושיא ראשונה שהקשינו בבע"מ ששימש בטומאה אמאי לא חייל לכ"ע כשם דחל נבילה ע"ח מפני שמטמא מתורץ שפיר משום דפלוגתא דר"ח וב"ק איירי בשל ציבור היכא שהותרה לגמרי ונמצא דירדה איסור טומאה בשלשה מדריגות מכל איסורין דעלמא אבל פלוגתי' בברייתא איירי בקרבן יחיד כנ"ל (ואפ"ה ל"ק לר"ש דפוטר משום טומאה אע"ג דמטמא אפ"ה ל"ד לחלב נבילה חדא דא"ל דר"ש סבר כרבי דגם בע"מ ששימש במיתה ונמצא דשניהם שוין בחומר שבהם ועוד יש בראשון שלא המ"כ כלל משא"כ בטומאה שהמ"כ בציבור מאי אמרת דאיכא חומר בטומאה שכן מטמא הרי שוב שניהם שוין ומש"ה ל"ח אבל נבילה ע"ח מש"ה קא חייל משום דנגד חומר איסור של חלב נגד נבילה שכן בכרת ישנו כנגדו בנבילה שני חומרות להכריע המשקולת חדא שכן מטמא ועוד שלא המ"כ, דהאי דהותרה בעוף במליקה לא מפני צד קל שבו שהרי בהכי הקפידה רחמנא וא"א להכשירו רק ע"י מליקה אבל בטומאה גם בק"י חשיב לצד קל לר"ש משום דהמ"כ בציבור שהרי לא הקפידה רחמנא שיטמא רק כשנטמא מחויב ג"כ להקריב ועוד שגם באת"ל דר"ש כרבנן ס"ל דבע"מ ששימש באזהרה ג"כ ניחא דיותר אלים האיסור ראשון במה שלא המ"כ לעמוד כנגד השני' ולמנוע מלחול אחרים עליו ממה שיש בשני' אף שמטמא וחמור בעונש ואל תתמה בזה שהרי לב"ק דא"ח אלא א' באיסור ב"א ומחייבי' לי' משום בע"מ ולא משום טומאה הגם דלעולם מחייבינן לי' ע"ח בב"א עי' תוס' שם ד"ה באיסור ב"א א"ו דחומר זה שלא הותר מכללו הוא העיקר ומכריע להחשיבו לחומר נגד השני שהמ"כ אף שחמור ממנו בעונש] ונמצא כיון דגם לר"ח באקומתא השני' צ"ל דלקמן בברייתא דפליגי ר"י ור"ש דאיירי בק"י א"כ גם לפום המסקנא דפליגי ר"י ור"ש בכולל איננו מן ההכרח לומר דניידי במסקנא מזה והוא משום טעמים הנ"ל דדוקא בק"י הוא דלא זז כולל זה מכל כולל בעלמא אבל בק"צ אם דירד מכלל כולל דעלמא בשלשה מדריגות הנ"ל גם לר"י לית לי' וזהו טעמא דראב"ד שהשיג בזה משום דמסתימות לשונו דרמב"ם משמע דגם בק"צ מחייב שתים וע"ז קא קשי' לי' דמנ"ל דבמסקנא נידונין מסברות הנ"ל אשר מוכרחים לסלוקי למאי דס"ד מעיקרא

ד ואגב גררא אתינן לפרושי לתלמידים הרוצים להבין על בוריו מדברי תוס' בד"ה באיסור ב"א דלדבריהם צ"ל דבע"מ חמור שכן לא המ"כ הגם שטומאה חמור ממנו בעונש דבע"מ הוא באזהרה ובטומאה חייב מב"ש וגם בזר ששימש בשבת דלמסקנא דאיירי בפרו של כה"ג ומחייבי' לי' משום זרות ולא משום שבת בע"כ צ"ל דזרות חמור משבת שהרי לעולם מחייבי' לי' על החמור בהי מיני' מפקית ומפקינן הקל מפני החמור וזרות חמירא דלא המ"כ ולקמן בד"ה אמר ר"י מבואר להיפך בדבריהם שפירשו דאם הבערה במיתה שבת חמירא אע"ג שהמ"כ וגם במהרש"א תמה שם על דבריהם ממתניתן דלקמן בשנים שהחליפו נשותיהן דמוכח דאיסור אחות אשה חל על אשת אח אע"ג דאשת אח חמירא ודוחק לתרץ קו' הראשונה שהקשינו לחלק בין מיתה ב"א למיתה בידי שמים אמנם באמיתות כוונת דבריהם בפשטות נראה דשלשה חלוקים ישנם בזה והוא דבאיסור ב"א מחייבי' על החמור שבהם והיינו אף שישנו לאיזה צד לחומר באחד משא"כ בהשני' אזי שקלינן במשקולת השוה זו לעומת זה והצד נראה לחמור שבכולם הוא המכריע ולבתר דידי' אזלינן אבל לענין הכולל כל היכא דמשכחינן שום צד חומר בכולל מה שלא נמצא בראשון הגם שאם נשקולם יחד, החומר שבראשון יכריע את חומר שבשני' אפ"ה כל שנמצא שום צד חומר בשני' מה שאיננו בראשון אפ"ה חל בכולל ולריה"ג דאית לי' דגם בכולל א"ח אלא בחמור על קל אזי בעינן שיהי' חמור מכל צד כמבואר שם בחולין ומ"ח דטה"ג חמירא וכו' ולפ"ז הכל ניחא דלענין איסור ב"א כשנשקול איסור בע"מ לנגד טומאה וכן באיסור זרות נגד יוה"כ כיון שאיסור טומאה ושבת הותרו לגמרי בזה רק שאיסור בע"מ ואיסור זרות הוא שמעמידו לאיסור השני' מש"ה מחשבינן לבע"מ וזרות לחמור בתר המשקולת הגם ששני' לאחר שמעמידו חמירא ממנו בעונש אבל לקמן דאיירי בא"כ כל שישנו בהשני' צד חמור לאחר שמעמידו יותר מהראשון יש בו משום כולל ומתורץ ג"כ קו' מהרש"א דלקמן בשנים שהחליפו דאיירי משום כולל דמ"מ איכא צד חומר באחות אשה משא"כ באשת אח כגון במקום יבום הגם דלקושטא כשנשקלם יחד הרי אשת אח חמירא דאין לו היתר אחר מיתה רק במקום יבום וגם משום זה לא נכלל בכלל המ"כ שהרי במקום יבום הדבר חובה עליו וכל הכשר מצותו בכך מ"מ כיון דאחות אשה לא הותרה במקום יבום אזי בעילה כ"ד יש בו משום כולל רק במקום שראשון חמור מן השני בכל צד הוא דל"ח בכולל אבל לענין איסור ב"א דדנין בתר החמור לאחר שיקול בפלס את החמור שבשניהם ולקושטא דאשת אח חמירא שאין לו היתר לאחר מיתות אחיו רק במקום יבום משא"כ באחות אשה