זית רענן חלק א שלג

עיין בקצה"ח סי' קי"ז דפי' דטעמי' דב"ח ופרישה גבי נטולה אני מה"י כשאסרה ה"ת על כל העולם דחייל מדינא ואלמוהו ל"ש רק היכא שאסר על ב"ח לחוד אבל במקום שנאסר על כולו ל"ש כלל כמו באיצטלא דפרסוהו וכו' וכן בשיחרור כמבואר בתו' גיטין דף מ' וכן איתא בתשו' הנ"ל שכיון לדבריו ולפענ"ד נראה דדוקא התם מן הדין דלא לאלמוהו כיון דחזינן דלא מפני להבריח עשה כן וגם ל"ש לומר דא"כ כל הלווין יעשו כן דמי פתי יסור הנה להפסיד לעצמו ולב"ח, מאי אמרת דאכתי כל הלווין יאסרו אכ"ע ואח"כ יתיר לעצמו ע"י חכם חדא כיון שנעקר מעיקרא ולא נלכד רק המלוה חזר דינו במה שהאלימו רבנן לשיעבודי' דמלוה ועוד דנדר שהותר מקצתו ה"כ בכמה אנפי' אבל בנטולה מה"י דחששו במ"א לעיני' נ"ב וחיישינן לדלמא לאברוחי' נפשה מבעלה עבדי', מה בכך שאסרה נפשה לכ"ע דהא במוציא אשתו משום נדר פסקינן דלא יחזיר עולמית ואחר הגרושין תלך לגבי חכם ותשאל ע"נ וא"ל דאכתי בידו ליתן הגט ע"ת גמור ולכפול לתנאי כמובא בתוס' שם דז"א דאין לך בידו יותר מלהפר לה ואפ"ה אלמוהו כי היכא דלא יצטרך להפר מכש"כ בזה דאע"ג שבידו להפר עצת ערומים בתחבולה אחריתי מ"מ אלמוהו כיון שאין בין פרטי לכללי כלל בענין זה שכל עוצם כוונתה מתחילה לכך היתה שלא יהי' בסופו רק קונם פרטי על בעלה לחוד ולהפקיע שיעבודי' דבעל: סימן ח

א עיין ירושלמי שבועות פ"ג ר' בא בר ממל בעי על דעתא דר"י דאמר בכולל שבועות חלין על האיסורין ניתני שבועה שבועה שלא אוכל ואכל אמר ר' זירא כל יומוי דר' בא בר ממל לא אשכחנן תותבה ומן דדמך אשכחנן תותבה מה נן קיימין אם באומר שבועה שלא אוכל בשר כל ימות השנה והפסח בתוכן וכן שלא אוכל עשרה ימים הללו ויו"כ בתוכן במיחל שבועה על איסורין אר"י ותשמע מינה הי' לפניו זיתים של שחיטה ואחד של נבילה ואמר שבועה שאוכל עשרה זיתים אלו כיון שפטור על הנבילה פטור אף על השאר ר' בון בר חיי' בעי ולמה לא מר שבועה שאוכל משחיטת פלוני אין בה חלב בשוחט צביים אין בה גה"נ בעופות אין בהם דם ר' חיננא בעי ולמה לא מר שבועה שאוכל מפלוני סתם כגון ר' שמעון ואי כר"ש מיתני יוה"כ דתני ר"ש תענו את נפשותיכם ממותר לו ולא מאסור לו אלא שזה בקבוע וזה בעולה ויורד התיבן הרי טומאת מקדש כו' ותני תנא לא אתינן מיתני אלא דברים שאין להם היתר אחר איסורן שבועות יש להם היתר אחר איסורן הדא אמרה שאין אבות מלאכות ביוה"כ אלו מי שעשה כולם בהעלם אחד כלום חייב אלא אחת על כולן אלו מי שעשה כל אחת בפני עצמה שמא אינו חייב על כל אחת ואחת על דעתי' דר"י דאמר שבועה שלא אוכל מצה אסור לו כל מצה בליל פסח שלא אוכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה כו' לא סוף דבר סתם אלא אפי' פלוני לס"ד כולל אלא אפי' פורט לס"ד לבא אלא אפי' לשעבר כו' לס"ד נבילות וטריפות אלא עפר עולה הי' רוצה להורות לו עכ"ל ועיקר קושית ראב"ש איתא בשבועות בש"ס, וכן התירוצים למסקנת הירושלמי מב"ש רק דבש"ס מיסב הכולל על חלב ובירושלמי נקטי' לגבי יוה"כ וצ"ל בטעמא דמלתא ועוד קשי' שהרי בתוס' מבואר ליסוד מוסד דקל ע"ח ל"ח בכולל לכ"ע והקשו דהאיך יחול שבועה בכולל ותירצו משום דהמ"כ והתינח לש"ס דידן אבל לירושלמי דנקטה לגבי יוה"כ מוכח להדי' דחל אפי' בקל ע"ח וגם לש"ס דידן צריך להבין דהאיך חיילא שבועה על נותר וכו', וצ"ל שהשבועה קדים לשאר איסורים, וכיון דחיילא תו לא נפקעה (מזה ראיה ברורה לדברי רמ"ע בתשו' הנ"ל דהיכא שאסר אשתו בקונם קודם יוה"כ ואח"כ חל יוה"כ דמשום קונם בוודאי חייב שכבר קדים ליוה"כ רק על יוה"כ צריכין לדון משום כולל וראיתי בהגה"ה בשעה"מ שפקפק עליו ולא דבר נכונה שכן מוכח להדיא מתוס' הנ"ל גם מה שהקשה עליו מקו' הש"ס מש"ר ומש"ס גבי אוכלין שא"ר גם אני הקשיתי כן לפ"ר ומובן ממילא דלק"מ דנבילה שאני דישנו כמה נבילות בשוק וכן הוא בפ"ה אבל בנותר שמוזהר עליו לבל יותיר מסתמא לא היה אז בשעת שבועה וגם לגבי מוקדשין איכא לצדודי' הכי דאיירי בכהן כפרש"י ובשעת שבועה כבר הקטירו חלביהן ע"ג מזבח וגם ממוקדשין בל"ז ל"ק דא"ל דמתניתין רבנן הוא דהזיד במעילה באזהרה ושוי עם שבועה והנה טרם שנרד בכוונת הירושלמי לפענ"ד דע שיש כמה לישנא קלילא וט"ס דמוכחי וכ"פ דנקט שבועה שאוכל והכוונה הוא שלא אוכל עיין ברפ"ג דשבועות דשאוכל דאכילנא משמע) והעד הנאמן ומוכח ובקו' ר' חיננא ולמה לא מר שבועה שאוכל (וכן כ"פ בהאי פרקא גבי ר' חיפא שהוא עובדא דעיפא ואבימי בש"ס דילן ונקטי בירושלמי בשבועה שאוכל וצ"ל דכוונתו שלא אוכל דבאוכל הוא להיפך בכל הדינים שם כמובן) והנה סוף דברי ירושלמי מובא במלחמות ספ"ג בשבועות ומדברי קדשו לקחנו יסוד מוסד בביאור תירוצו של ר' זירא וז"ל במלחמות שם וכן תמצא שם באותו תלמוד דבסתם חיילי שבועה על האיסורין בכולל וכך אמרו על משנתינו לא סוף דבר סתם אלא אפי' פלוני לס"ד כולל אלא אפי' פורט (שלא אוכל טריפות וכשירות חייב וכן תמצא שם באותו תלמוד) כלומר אצל נשבע סתם שחל שבועה על האיסורין אלא אפי' אמר שלא אוכל משחוטה פלוני ואכל טריפה חייב ואצ"ל כולל כן אלא אפי' פירט שלא אוכל טריפו' וכשירות חייב וכן תמצא שם באותו תלמוד בהלכה זו שיש אומרים ששבועה סתם חלים על האיסורים והוא איסור כולל אבל לא במפרש עכ"ל נמצינו למדים דאיכא תלתא דרגא בסוג זה הראשון בסתם גמור כגון שנשבע שלא אוכל היום דלא מרמז כלל על האיסורים רק דאנן דנין דגם האסורים בכלל שבועה והשני כשנשבע שלא אוכל משחיטה פלונית שכבר סיים בשבועתו דבר מן הדברים ומובן יותר מדבריו שעל כולו נשבע אפי' על איסורין שבו וכן כשנשבע על איש ידוע שלא יאכל משחיטתו דמובן ג"כ מכללות דבריו שכל מה שישחט ע"י אפי' הטריפות וחלב וגה"נ ודם שבו נאסר עליו בשבועה כיון שירד לפרטא ולא הוציאם מהכלל והשלישית היותר גרועה מלחול כשנשבע שלא אוכל טריפות וכשירות ועתה מובן היטב דר"ז סבר דלא חייל אלא בסתם גמור וכאשר נבאר להלן ור' בון וב"ח סבר דחייל גם בפלוני אבל לא בפורט גמור ור' חיננא סבר כוותי' ומסקנת הירושלמי דגם בפורט מפורש חייל כמסקנת ש"ס דילן ותירוצו שלר"ז הכי אזדי דבודאי אם נשבע שלא אוכל בשר מהיום והלאה אזי לגבי יוה"כ דמי ממש לנשבע שלא אוכל סתמא דחייל גם נו"ט כיון דלא נחית לפרטא לזמן מן הזמנים אכן הקדים מזורו דא"א לאוקמי' בזה האופן דכיון דנחית לפרטא במין מן המינים דהיינו במין בשר שאסר עליו ולא פרט מן הכלל אכילת פסחים נמצא דדמי למדרגה השניות לגבי פסחים וא"ל דאיירי בפורט חוץ מאכילת פסחים דא"כ כבר נראה בעליל שלא אסר א"ע אלא בדבר הרשות וא"כ גבי יוה"כ נמי נימא שלא רצה להכניס בגבול של תורה כלל בין לבטל בין לקיים כדמשמע מתוס' גבי נבילה מוסרחת יעו"ש היטב דף כ"ד בד"ה אלא ובמלחמות ספ"ג ובר"ן שם דהדרי לחלק בין אכילת מצה לאכילת איסורין יעו"ש היטב וממילא מובן כיון דמפרט על דבר רשות אזי גם לענין איסורין מודה הירו' לש"ס דידן דלא אסר את עצמו רק בדבר רשות ובנשבע שלא אוכל סתם ולא פרט כלום הוי שבועת שוא לכ"ע כמבואר ברמב"ם בפ' ה' מה"ש רק בע"כ ליכא לאשכוחי רק כשנשבע שלא אוכל בשר בעשרה ימים הללו ויוה"כ בתוכן גם לזה א"א דבכה"ג לא מיחל שבועה על האיסורין כיון דנחית לפרטא בזמן מן הזמנים כבר ניכר מדבריו שנשבע גם על יו"כ כיון דנחית לפרטא ולא הוציאו מן הכלל ומתירוצו של ר"ז הוכיח ר"י באם נשבע שיאכל עשרה זיתים הללו ואמר שבועה