זית רענן חלק א של

מעליותא לדבר שבא ע"י עצמו דשייך בי' תורת מיגו משא"כ באיסור הבא מאליו אלא שגם בדבר שאינו מקושר מצינו ג"כ תורת מיגו (עי' תוס' סנהדרין י' בפלוני רבע שורי דמצי להרוג את השור ע"י מיגו לפרש"י ותוס' וכ"פ רמב"ם בפ' י"ב מה"ע ה"ב ועי' היטב נדרים פ"ב מתוך שמפר למתענה מפר לשאינו מתענה ועי' ר"ן שם) דהא בר"פ האמ"ק דבעי למילף תורת שליחות מפסח ומשני שאני התם דא"ל שותפות בגווי' הרי גם בשאינו מקושר מצינו תורת מיגו אלא דלא אלימא כ"כ כמו במקושר ומש"ה אליבא דידן דפסקינן כר"י דא"ל כולל באיסור הבא עי"ע עוד עדיפות ויתר שאת לכולל זה משום דירד גם לתורת מיגו דפת' בי' לכן מהני אפי' בביטול מצוה משא"כ בכה"ת כולל בביטול מצוה דלית בי' תורת מיגו כלל כאשר הארכנו לעי' בסי' ו' אות ב' ג' גם אפ"ל דגם ר"ל דלית לי' כולל באיסור הבא עי"ע בקיום מצוה אבל בביטול מצוה מודה וכן איתא בתוס' ך' ע"ב ד"ה דכי לא נדר לתירץ השני גבי נדרים דדוקא בביטול מצוה הוא דחיילא אבל לא בקיום משום דאין אחע"א, ה"ה והוא הטעם עצמו גבי שבועה דאתי' ג"כ מרבוי' דלד' כמו נדרים רק ומה שהגיעו נדרים גם בלא כולל הגיע שבועה לכללו ע"י כולל דוקא

ד ודע דגם לר"ה דס"ל בנדרים שם גבי תאנים וענבים כשנשבע עליהם שלא לאוכלם יחד דא"ח א"א לאו משום דס"ל דלית שום מעליותא בתורת מיגו כלל דא"כ קשי' לר"ה מנזירות דחיילא לבטל את המצוה אפי' לר"ש כקו' הש"ס שם מ"ו מה"ס וגם בנדר דחיילא בביטול מצוה שהוא ג"כ משום מוסיף כמבואר בר"ן שם וקשי' לר"ש א"ו דגם לר"ה צ"ל דתורת מיגו עדיפי בביטול מצוה אבל לא בקיום מצוה כתירץ הב' בתוס' הנ"ל ומש"ה בתו"ע שהוא בקיום הוא דל"ח אף בתורת מיגו אבל בביטול גילה רחמנא מיתורא דלד' דחיילא מתורת מיגו וכן בנזיר מיתורא דקרא מיין ושכר יזיר ומעתה צ"ל דשנוי' דאבע"א בנזיר דיתורא דקרא קאי כשנשבע שלא אשתה קאי אליבא דידן דפסקינן כרבה ואיתנהו לתורת מיגו אפי' בקיום וזהו דאמרי' ר"ש לטעמי' דל"ל כולל ומש"ה צריכין ליתורא דקרא דאפ"ה חיילא מתורת מיגו אבל לרבנן דא"ל כולל תו ל"צ ליתורא דקרא דכ"ש דמהני היכי דאית בי' גם תורת מיגו

ה כללא דמילתא לרבנן דא"ל א"כ באיסור הבא מאליו אזי באיסור הבא עי"ע דנחית לתורת מיגו נתעלה בחד דרגא דחיילא גם בביטול מצוה אפי' במקו' שאינו מקושר אבל לר"ש דל"ל כולל באיסור הבא מאליו ל"מ גם מתורת מיגו דלא אלימי במקום ביטול מצוה בשנשבע שלא לאכול מצה וכדומה אבל מיגו דאלימי דהיינו במקושר יחד הקיום והביטול גם לר"ש מהני כמו בנזיר בנשבע שאשתה וגם בנדרים דחיילי בביטול מצוה והוא משום תורת מיגו בהדי מוסיף דאיסור חפצא דמקושר בא"ג שבו ובאלה גם ר"ה מודה הן לר"ש והן לרבנן אכן בקיום מצוה שנפל מתורת כולל דעלמא מפני דכולל מקושר בענין החלות עצמו בזה הוא דפליגי ר"ה ורבה ופסקינן כרבה דכשם דחייל בביטול מצוה כן ה"ה בקיום וכן בנדרים ג"כ חיילי אפי' בקיום מצוה כמסקנת רה"פ (ובע"כ צ"ל דגם ר"ה מודה בביטול מצוה דנחתינן עלה מתורת מיגו דאל"כ קשי' לי' קושית תו' דלר"ש ל"ל רבוי' בנדרים לילף מנזיר וכן קשי' לדידי' קושי' מהר"י באסן)

ו ובזה יתיישב היטב קושי' השעה"מ בפ"ג מ"ה נדרים שהקשה לדעת רש"י ור"ן שבועות ותוס' לחד שנוי' דגם שבועה בלשון נדר מהני בביטול מצוה באומר ישיבת סוכה עלי בשבועה וגם מפורש ברש"י ר"פ ש"ש ד"ה ה"ק מבטא שבועה וז"ל האומר מבטא ככר זה עלי כאומר שבועה שלא אוכלנה ואם אכלה הרי זה בעולה ויורד דמבוא' בדברי קדשו דשבועה שאמרה בלשון נדר מחויב קרבן וכיון שכן ק"ל מהא דפרכינן התם בשבועות כ"ד ע"ב לרבא דא"ל א"כ באיסור הבא עי"ע מהא דתנן דיש אוכל וכו' וליתני נמי שבועה שלא אוכל תמרים וחלב וכו' ולדעתם גם לר"ל דל"ל כולל באיסור הבא עי"ע דמ"ל באומר אכילת חלב עלי בשבוע' ואיתא בהן בחלב שעל הקיבה כמבואר בתוס' שם וצ"ע כעת עכ"ל בקצרה ולדברינו הנ"ל ניחא דלר"ל לא קשיא דא"ל דר"ל כר"ה ס"ל דל"ל תורת מיגו ג"כ והא דנדרים חיילא דוקא בביטול מצוה אבל לא בקיום כתירוץ השני בתוספת הנ"ל ובל"ז ל"ל הכי לדעת רש"י דס"ל כתירץ השני בתוס' דבקיום המצוה ל"ח גם בנדרים דמבואר להדי' לעיל כ' ע"ב בד"ה ברש"י ואף ר"י דפליג בזה ולא מחלק בין ביטול לקיום אבל לר"ל כיון דמגרע כחו של כולל באיסור הבא מאליו, נראה בעליל דסבר כר"ה ורק בביטול הוא דחייל מגזה"כ דבמקום ביטול הוא דמהני מתורת מיגו אבל לא בקיום תדע דאל"כ בל"ז הו"ל להקשות לר"ל בנשבע שלא אוכל חלב ותמרים ביחד דגם בל"ז מוקי לה התם דאכל כולי' בחלבה א"ו מדלא פריך הכי משום דמצינו למימר דכר"ה ס"ל: ץ ז ועיין ברמב"ם פ"ז מה' מעילה ה"ב וז"ל בד"א כשהיו החתיכות מקדשי ב"ה אבל אם היה בשר עולה וכיוצא בו לא מעל אלא האוכל בלבד שהרי הוא חייב באיסור אחר יתר על המעילה ובכל התורה כולה אין שליח לד"ע אלא במעילה לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר עכ"ל, ולפ"ר נסתר כל הנ"ל דהא אנן פסקינן כרבה בנדרים דאמרי' מיגו ולעולם מושך דבר המתקיים את המבטל אתו כדי שיתקיים ולא להיפך א"ו הא דמיגו דזכי לנפשי' הוא דוקא בדבר שנכנס בגדר קנין וזכי' ולא בד"א המתקיימים במאמר לבד, אמנם א"א לומר כן שהרי הרמב"ם בעצמו בפי"ב מה"ע ה"ב פסק בפלוני רבע שורי דמצטרפין להרוג גם את השור ע"י מיגו הרי דאפי' במיגו דלא אלים כ"כ שאינו מקושר יחד אפ"ה מושך ומגרר דבר המבטל אתו, אמנם כשתדייק היטב לשון הרמב"ם תראה כי טהורים אמרי נועם ובמתק שפתיו נוסיף לקח דדוקא בדבר המתקיים בעצמותו מצד עיקר הדין או מצד הסברא פשוטה הוא שמושך את דבר המבטל אותו אבל במעילה כיון שצד המקיים שבו הוא חידוש היוצא מכלל כה"ת ואין לך בו אלא חידושו והוא שלא יתערב מאיסור אחר עמו משום דצד המקיים שבו רפוי אין לו כח המושך ולגרר דבר אחר עמו אפי' בדבר המקושר ולכן אמרינן להיפך כיון דמצד המבטל שבו אלים בעצמותו מצד עיקר הדין או מצד הסברא הפשוטה יש לו כח המושך ולגרר את המקיים הרפוי בעצמותו אתו כיון שאינו אפשר להפריד בין הדבקים ולחלקם והענין נצמד ומקושר יחד והתם ברבע שורי כיון דצד המקיים שבו אלים טובא וצד המבטל שבו קלישא טובא דאין אדם קרוב אצל ממונו שבידו להרוג את שורו רק שאין עליו תורת עדות להרגו בסנהדרין ומש"ה צד המקיים שבו מגרר ומושך עמו את צד המבטל שבו אפי' במיגו כ"ד שאינו מקושר, ובזה יש לתת מקום לדברי הטור בסי' ש"ן שמביא בשם הרמב"ם דבעשאו שליח לטבוח בשבת חייב המשלח ותמה המ"ל בפ"ג מה"ג דלפי דברי רמב"ם בפ"ז מה' מעילה הנ"ל א"א לומר כן אלא דוקא כשעשאו שליח לטבוח והלך השליח וטבחו בשבת הוא דחייב אבל בעשאו שליח לטבוח בשבת א"א לחייבו כיון דמעורב איסור אחר עמו ולפי הנ"ל דביותר יש לומר שצד המחייב יגרר את צד המבטל כדי שיתקיים כולו מלומר להיפך רק דגבי מעילה שאני שצד המקיים שבו קלישא טובא ואעפ"כ הי' מן הדין לומר דכל חד בדוכתיה קאי כמו דאמרינן באדם קרוב אצל עצמו ואצל אשתו דפ"ד אלא מפני שהענין מקושר וא"א להפרידם שהרי על בשר זה שנעשה שליח שהוא בשר עולה דאית ביה איסור מעילה ונצמד לו איסור דבשר עולה בהדי' ומש"ה נתבטל השליחות כולה אבל בעשאו שליח לטבוח בשבת שהענינים נפרדים וכאלו נעשה שליח על שני דברים