זית רענן חלק א לב

וע' תוס' שם, ג] יש לדקדק אמאי תלוי דבר יקר כזה בימי אחשורוש ביותר הו"ל למימר הדר קבלוה בימי מרדכי ואסתר ד] מי גילה רז זה לבני ובפשטות הדברים לא נדע תכונת הרז הזה, ה] גם במה שהמשילו לתפוח איננו מובן כל כך דהתם אפשר שיהי' פרי בלא העלין, אבל עשי' זולת השמועה בלתי אפשרי, ו גם בעיקר הרעש הזה ע"ד שהקדימו נעשה לנשמע איננו מובן כלל דמה קול הרעש הגדול הזה, בשביל שהקדימו תיבה אחת להשנות שלא במשפט המיתון והישרה, וליישב זה צריכין להקדים הפרשה זו בכללו הצריכין לענין המאמר הנורא הזה (פ' יתרו י"ט ג' ומשה עלה וכו' ויקרא אליו כו' כה תאמר לב"י ותגיד לבני ישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים כו' ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה כו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ויבא משה ויקרא לזקני ישראל וישם לפניהם את כל כו' ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה וישב משה את דברי העם אל ה' ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם כו' ויגד משה את דברי העם אל ה', א) יש לדקדק דנראה דלשון ועתה אם שמוע דמילת ועתה נראה כמיותר דהו"ל לומר ואם, אם שמוע כו' ב] בפסוק ח' כל אשר דבר ה' נעשה, דלשון דיבר פירושו לשעבר, והו"ל לומר כל אשר ידבר, וגם לא אמרו אלא נעשה, וכן בשעת כריתות הברית בפ' משפטים בפסוק ג' כתיב ויאמרו כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה ג"כ בלשון עבר וג"כ נעשה לחוד רק שם בפסוק ז' בשעת זריקת הדם כתיב ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ג] בפסוק ח' בפ' יתרו שם כתיב וישב משה את דברי העם כו' ובפסוק ט' כתיב עוד הפעם ויגד משה את דברי העם כו' הלא כבר השיב את דברותם, ד] גם השינוי לשון דמתחילה כתוב וישב ואח"כ ויגד, ונראה לפרש המשכת הכתובים בדרך פשוט וברור, אשר לא ראיתי במפורשים עד הנה, ומתחיל' נבאר הכתובים הנמשכים למאמר הנ"ל ואח"כ נפרש בס"ד את שני כתובים הראשונים, ונבאר בס"ד את אשר השיבו בני ישראל ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה דבהשקפה ראשונה נראה מדבריהם שהם בדמיון כאיש אחד שהתעורר ודיבר לרעהו לכו נא ונמתיקה יחד בעבודת ה' ית"ש בדרכים חדשים ועיוניות עמוקים אשר לא שערום אבותינו עד כה והנה רעהו ישיב לו אם חדשים המה כאשר דברת לא יתחקו צוף אמרתיך במורשי לבבי, לו יחזקיני ה' ית"ש ויאמצני, להקים את אשר נודעתי עד הנה, גם בישנות שידעתי יפול חבלי בנעימים, ומדוע אשעה ואתור עוד אחרי חדשות, והנה בשג זה נוכל לומר שכן השיבו כל העם יחד, הלא יש לנו שבע מצות שנצטוה אדם הראשון מפי הבורא ית"ש, ועשרה מצות שנצטו במרה [עי' סנהד' נ"ו] לו נחזיק במו ונקיימם, וזהו שהמתיקו בלשונם ואמרו כל אשר דיבר ה' נעשה, הכוונה אשר דיבר כבר עד כה, ודעת לנבון נקל מקוצר אמרים הללו, שאינם להוטים אחרי חדשות, רק שהשכילו בשפתותם לבל יכשלו בלשונם לדבר דבר נגד רצונו אולם לקושטא יסתעפו דבריהם במענה הזאת לענין גבוה ותלול,. לאשר התבוננו אז מעצמם קודם מתן תורה בגודל חכמתם ובעוצם בינתם את פני הדבר שנודע לנו עתה מפי ספרים וסופרים קדושי עליון וכבר האריכו בזה בספרים קדושים בכמה ראיות עצומות, שכל מעשה בראשית וגם העולמות עליונים בכללם יתכוננו ויאמצו ע"י המאמינים הצדיקים והישרים והתמימים שהולכים בעומק עיונם בהשגות אמיתות ונשגבות רמות עד למעלה ראש ומיישרים דרכיהם בכל המדות טובות ומעשים טובים וצדיקים, אזי שפטן של כל העולמות תלוים עפ"י יצאו וע"פ יבואו, וזהו שענו ואמרו הן אנחנו להוטים בכל מאמצי כחינו, ובכל קירות לבבינו, לקבל את התורה הקדושה הזאת, יען אשר כל דבר ה' נעשה הכוונה שכל הנבראים אשר נתהוו עפ"י דיבורו של הש"י (אשר בעשרה מאמרות נברא העולם) יתכוננו ויתאמצו על ידינו והכל יפנה אחרי למקבלי תורה הקדושה, ומקיימים אותם על מכונם, ומשימים כל עומק עיונם בהשגות נפלאות ונוראות עד שכל העולמות ושפעם תלוים בהם, וכמ"ש בפירושם על פסוק והנה מלאכי אלקים עולי' ויורדים בו, שכל עלייתם וירידתם תלוים בבני אדם, וכן בספר בינה לעתים, על מימרא דמה לילוד אשה ביננו שפי' כן שהבינו המלאכים שע"י קבלת התור' יהי' כל שפעם תלוי' בבן אדם יעו"ש, לכן כתיב וישב משה את דברי העם אל ה' מפני שנסתפק בעצמו בעצם כוונתם לכן לא שינה דבר מדבורם, והיודע מחשבות ובוחן לבבות ירד מעצמותו לסוף דעתם, אולם אח"כ כשאמר לו השי"ת הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך כו' הכוונה כאשר כבר פירשו שאמר למשה שיגלה לו בשעת מתן תורה רק בעב הענן ולא במדריגה העליונה שבנבואה בעבור שגם העם ישמעו, הכוונה שגם המה יתפקחו עיניהם וישיגו עין שכלם בהשגת מדריגה ההוא, לא כן אם אתגלה לך במדרגה הגבוה כראוי לך וכפי מדרגתו של משה הרי ילאו השגתם מבא שמה ותחשכנה עיניהם מראות ומתניהם ימעדו ולא יתעודדו במראות הנבואה ההיא ועוד תגדלנה הפסידם משכרם, לכן כאשר שמע משה כאלו, תצלנה אזניו, שמעתה יכרתו כל חמדתן ששרשן יסבו בלכתן שיתכוננו כל מעשה בראשית על ידיהם, ובהשגה המצערת כזאת לא יגיעו הנה ולו יספיקו לנפשם לבדנה, ואם כה תתמעטנה השגתם במעמד הגדול והנורא הלזה לעת אשר התרפק השי"ת להתאבק ולהתאחד אתנו ברב גיל וששון בעתות הקדושין והנשואין, הכי ישאר עוד פתח תקוה לבאים אחריהם שעוד תגדלנה עומק השגתם שעל פיהם יגיעו לאשר קותה נפשם, לזאת רוחו הציקתהו ורעדה אחזתהו והלחיצהו לשפוך שיחו לעומת הש"י וכה אמר הלא כל בני ישראל השיבוני בדברותם כל אשר דבר ה' נעשה לו יהי כאשר כתבנו בפן השני, הלא עוצם תשוקתם שיבואו ויגיעו למדריגה הנפלאה והנוראה כזאת, ואם תתקטנה השגתם גם עתה שרק במראה עב הענן אליהם יתוודע, אה אשיב שולחי דבר, ומוזר הייתי לאחי ואיככה עוד אפצה פי לעומתם וז"ש ויגד משה את דברי העם אל ה' שנית ובלשון הגדה שהיא המשכת דברים לירד לכל קוץ וקוץ בעומק דבריהם, כלומר אם חלילה לפן הראשון שכתבנו נתכוונו, הלא נתנו כמעט כתף סוררת ולא אבו שמוע ואיך אתן לפניהם חמדה גנוזה כזאת אשר לא יחפצו, ובשגם נאמר שכלתה נפשם אליה אך במדריגה העליונה וגבוה וכמ"ש, ועתה אם בשפל קול המצב הלזה יתייצבו הנה בתחתית ההר, מה אשיבם ומה אומר אליהם, אכן כל זה כאשר הבין משה רבינו אז שכולמו ישוו השגתם במעמד ההוא ויצרו מצעדם בלכתן הנה ואל מכסוף לבם לא יגיעו עוד, אולם מחשבות תמים דעים מי יכילם ומי ישיגם, לא עלה כן במחשבה לפניו רק למען דלות העם אשר עודנם צרורים בנכליהם בחמור חמרתים, אבל המתוארים במעלות השכלית המה יעצמו בהשגתם במראות המעמד הנורא הזה עד למאוד כאשר קותה נפשם, ולעוצם כוונה זאת ציווהו השי"ת ואמר לו לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם, אשר מלבד הציווי כפשוטו תרום פארותיה אל מול הכנת השכלי, וזהו עיקר הקדושה שיתקדשו מחשבתם בעיוניות זכות וצלולות וירחיקו הלאה מתאות הגופניות וז"ש וכבסו שמלותם שהוא כינוי ללבוש הגוף העכור למען יגדלו ויפרו בהשגתם לכל אחד כעוצם חכמתו ובינתו וקדושתו, ובעבור ציוי ההוא כבר מצא אביר הרועים די מעניתו לאשר פחדה נפשו בתחילה, אולם עדיין לא יצא לתכלית הפועל את כוונתם במה שהשיבו למשה כל אשר דבר ה' נעשה אם בפן הראשון או בפן השני, וגם השי"ת לא גילה בפירוש למשה את כוונתם הרצוי' י' בזה למען לא יהיו כמוכרחים לזה לפרש כן כאשר נודע דברי האלשיך על מאמר חז"ל ואילו צדיק ורשע לא קאמר שכ"ז שהם במחשבה עודנו הברירה חפשית ולא כן כשיצא