זית רענן חלק א שכח

אין עולין לו (עי' נזיר נ"ד) וקשה מאי מקשינן וקי"ל דאין עשה דוחה לתו"ע ונראה לישב כל אלה על דרך נכון וברור בפשטות הדברים דבריש סוגי' דעלי' מקשינן בש"ס טעמא דכתב רחמנא עלי' הא לא"ה ה"א א"א מיבמה מ"ט דאמרי' אתי עשה ודחי ל"ת אימר דאמרי' אתי עשה ודחי ל"ת ל"ת גרידא ל"ת שיש בו כרת מי דחי ותו ל"ת גרידא מנ"ל דדחי כלומר בשגם נודה לך דשקולין הם כדאית' לקמן ז' ע"א אטו עשה דדחי ל"ת לאו ל"ת חמור מיני' וקאתי עשה ודחי ליה מה לי חומרא זוטא ומ"ל ח"ר מ"מ גם ל"ת גרידא מנ"ל דדחי וע"ז קא נסב כל ש"ו שם מעיקרא להוכיח דעשה דחי ל"ת גרידא סובב והולך על יסוד זה דל"ת גרידא ול"ת שיש בו כרת שקולים הם לענין זה וכנפול ל"ת גרידא לעומת מ"ע כן נמי ל"ת שיש בו כרת ולפום סברא זו בע"כ צ"ל דהאי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה לאו משום חומר הצטרפות שבהם דעדיין לא הגיע לחומר ל"ת שיש בו כרת אלא משום דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה וכן מבואר בתוספת וז"ל וא"ת וכיון דהשתא בעי למימר דבעלמא דחי ל"ת שב"כ כ"ש דלידחו בעלמא ל"ת ועשה וא"ל דאה"נ דא"כ הו"ל למיפרך אלא הא דקי"ל כו' וי"ל דהשתא דילפינן דבעלמא כו' ע"כ גרע מל"ת ועשה דאי אפשר שידחה עשה לתו"ע דמאי אולמי' דהאי עשה וכו' עכ"ל והן נראה בעליל מדברי קדשו של רבינו הרמב"ם הנ"ל דהאי דגילה קרא דגם בימי נזרו יגלח הוא אפי' כשנצטרע בתוך ימי נזרו ולפ"ז קושי' הגמרא הכי אזדי לי' כיון שבא להוכיח דעשה דחי ל"ת מדכתיב ראשו דקאי על נזיר גם כשנצטרע בימי נזרו ומזה נמתיקה בלאט ונאמר דמשפט אחד לכולם הן לל"ת גרידא והן לל"ת שיש בו כרת, הלא בשגם שכדבריך כן הוא הרי גם אתה צריך להודות דבע"כ דשאני נזיר מכל ל"ת שבתורה מפני שישנו בשאלה דהא קי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה בעלמא בשגם ידעתי דבנזיר ליכא אלא ל"ת גרידא כדברי הרמב"ם דכבר אזדי ליה לעשה שבו בימי חלוטו אבל מ"מ היכא דאיכא לתו"ע אינו נדחה מפני עשה ואמאי הא עודנו לא הגיע גם בהצטרפות שניהם יחד לל"ת שיש בו כרת הרי בע"כ צ"ל שהוא מפני דמאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה וא"כ היא גופא קשיא דהאיך יעשהו הכהן למוחלט מפני מצו"ע שיש עליו לטהרו או לטמאו (עי' ריש ה' צרעת במנין מ"ע ול"ת) ועל ידי זה ידחה ממנו העשה דקדוש יהיה דטרם שנעשה מוחלט קיים העשה שבו דימי הסגירו עולים לו יעו"ש ברמב"ם פ' הנ"ל ה' ט' ועי' במ"ק ד' ז' דאיתא להדיא במתניתין דלכ"ע אין רואין את הנגעים להחמיר במועד מפני ביטול מ"ע ושמחת בחגיך אמנם אכתי איכא למימר דנגד מאי אולמי' איכא בעשה דמצורע עדיפות יתירה מפני גדול השלום כדאמרינן גבי עשה דשלוח הקן דעשה דמצורע עדיפי מטעם זה עי' חולין קמ"א אבל עודנו לא ניחא לי' בזה דהא תינח למאן דא"ל דמוחלט מותר בתה"מ אבל למאן דאוסר נהפוך הוא דבעשה דנזיר אית ביה משום גדול השלום לדעת תוס' שם ע"א ד"ה אמר רבי ולדעת רש"י שם דמוסגר אסור בתה"מ שניהם שוין וכשם דנדחית עשה דמצורע מפני שמחת רגל כן תדחה מפני עשה דנזיר ושם במ"ק איכא פלוגתא דתנאי בזה אם מוחלט מותר בתשמיש אם לא ועדיין תיקשי למאן דאוסר במוחלט אלא בע"כ צ"ל דשאני נזיר שישנו בשאלה, גם יש להתווכח לפום ס"ד דהשתא דעשה דוחה אפי' לל"ת שיש בו כרת ואפ"ה קים להו להלכה גמורה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אפילו במקום שלום בל"ת ועשה ששוה בכל דהרי מיתורא דזקנו לפום סוגיא דנזיר אף בלא יתורא דראשו משמע מפשטא דקרא דזקנו בין כהן בין ישראל עי"ש ה' בתוס' ד"ה מה ללאו וכו' הרי להדיא דגם מפני ג"ה לא נדחה אלא שאינו שוה בכל וכן מבואר שם בד"ה ואכתי לדעת יש מפרשים שם ולתירוצם הראשון בודאי דל"מ ג"ה נגד עשה ול"ת, ולפום מאי דבעי למימר השתא דדוחה לל"ת שיב"כ ואפ"ה קים להו להלכה ברורה דאינו דוחה לל"ת ועשה אפי' במקום השלום ש"מ דגם כנגד עשה לחוד אינו דוחה אפי' בדאיכא ג"ה, דא"ל מפני הצטרפות חומר לל"ת שבהדי' דהרי דחי אפילו לל"ת שיב"כ אלא משום דמאי אולמי' הוא דלא דחי (ובאמת לס"ד דהשתא קשיא שלח ל"ל כקושי' הש"ס חולין קמ"א אלא דניחא ליה להקשות מנו"ב) אמנם למסקנא דאין עשה דוחה לל"ת שיש בו כרת, וגם פסקינן דמוחלט מותר בתה"מ, ניחא דמפני גדול השלום דוחה עשה דצרעת את עשה דקדוש יהיה וכדעת רש"י שם דמוסגר אסור אף לדידן דמוחלט מותר ושוב בימי תגלחתו ליכא אלא ל"ת לחוד וראיה לזה דלמסקנא לא צריכין לטעמא דישנו בשאלה דאל"כ קשי' נזיר שמשון דליתא בשאלה מא"ל וכיצד נוהגין בו בימי צרעתו, וכ"ת דקושטא דכן הוא דאינו מגלח בימי צרעתו דא"כ במתני' דנזיר דף ד' ע"א דקתני מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון ולא קתני דאיכא ביניהו בימי צרעתו ועי' תוס' שם בד"ה מה בין נזיר וכו' וא"ת שאלה א"ב וי"ל מילתא דליתא בנזירות ל"ק ואם ישאל על נזירות אז לא הוי נזיר וה"ק מה בין נ"ש כששניהם נזירים אבל לענין מצורע ותגלחתו דשניהם נזירים רק דמיתלי תלי בישנו בשאלה הו"ל למיתני (וכן בנזיר עד"ר הכי ישונה בתגלחתו כשנעשה מצורע ואפ"ל כיון דעיקר נזירות ישנו בשאלה וכן עד"ר כשהם מסכימים בשאלתו מש"ה גם בזה קילי עשה ול"ת משאר לתו"ע דעלמא וצ"ל דלפי ס"ד דהשתא אמרינן דנז"ש לא הוי נזיר כלל כר"ש ד' ע"ב דבעינן דבר הנדור אבל לדידן דפסקינן כסתם משנה דנ"ש הוי נזיר בע"כ צ"ל דטעמיה דמילתא משום דליתא לעשה כלל כטעמא של הרמב"ם הנ"ל מפני דימי חלוטו אינו עולה לו ואף דבנ"ש וכן בנזיר עולם ל"ש לומר דאין עולים דהא דכיון דחזינן בנזיר לזמן שאין עולין לו נשמע ממילא דעשה דקדוש יהיה הלכה ואודי ליה וממילא אפי' בנזיר עולם ונ"ש נמי וא"ל כיון דנ"ש מותר לטמא למתים לכתחי' אית ביה עשה דקדוש יהיה אפי' בימי חלוטו דטומאה בגופו שאני (ועיי"ש ד' נ"ו ע"א דמשמע קצת דימי חלוטו מימי טומאה דנין ואפ"ל דתחילת דינו כן אזדי ליה אבל לבתר כן גילוי מילתא בעלמא הוא ותדע דלאו משום טומאה לחודא הוא שהרי ימי הסגירו וחלוטו שוים לענין טומאה אלא משום תגלחת הוא דגרמי ליה כדאמרינן שם ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת נזירות ועיי"ש בפרש"י ותוס' משום דבל"ז צריך לגלח מצרעתו וא"כ מכ"ש בנ"ש דבימי חלוטו כיון דצריך לגלח לצרעתו ובנזירות דידי' אין בו גילוח לעולם דבודאי אין בו בימי חלוטו משום עשה דקדוש יהיה ודוחק לומר דבנ"ש לית בו כלל עשה דקדוש יהיה דלא כתיבא בפרשה שם שהרי גם ל"ת דכתיבא לא אית ביה משום דנאמרה מפי המלאך שהרי לא תוסיף עליו כתיב ותדע שכן הוא דאת"ל דכל מה דלא כתיב בפרשה דשמשון לא נצטוה עלי' א"כ מאי קא ש"ו התם בגמרא ד' ע"ב מנ"ל דאיטמי למתים ת"ל מדלא כתיב שם בפרשה א"ו דכולי' על נזירות דתורה קאי רק דלא נתפרש בהדי' בקרא נזירות כזה ומדברי קבלה נשמעינן לה כמבואר במהרי"ט סי' ך' ולפ"ז מתורץ קושי' הפר"ד על החינוך דלמסקנא לא קאי טעם זה רק משום דליתא לעשה דקדוש יהיה והא דלא מתרץ בגמרא מטעם זה משום דלס"ד דהשתא לא יספיק זה בלבד משום דעל כוונה זו עצמו סובב והולך קושי' הש"ס כיון דל"ת גרידא ול"ת שיב"כ שוים והא דאין עשה דוחה ועשה הוא מפני מאי אולמי', עדיין מעיקרא דדינא קשי' דהאיך נעשה מוחלט בימי נזירתו דמאי אולמי' עשה דצרעתו מעשה דקדוש יהיה כנ"ל: סימן ז עוד בסוגי' דנזיר הנ"ל

א יש לעמוד ולהתבונן בכללא דכייל לן המחבר רמ"ע מפאנו דמש"ה באיסור בב"ח לא הוי לא כולל