זית רענן חלק א שכז

לימא לא יחול הנדר, ל"ק דהתם איפשר ע"י גירושין ואשה דעלמא מתגרשת בע"כ אבל הכא מתחייב לכונסה ושוב אין יכול להוציאה בע"כ הלכך לא חל האיסור להפקיע זכותה עכ"ל הטהור, ועי' בחינוך פרשת יתרו שהקשה דבישיבת סוכה עלי ידחה עשה דישיבת סוכה את ל"ת דקונם ותירץ דקונם עשה ול"ת הוא והקשה בפ"ד בסוף ספרו דגבי נזיר מצורע אמרינן ביבמות ד' דעשה דמצורע דחי ל"ת ועשה דנזירות משום דאיתא בשאלה וכן קשה על רשב"א ריש יבמות בד"ה שכתב דמודר הנאה מיבמה שאינו יכול ליבמה הוא משום דאין עשה דוחה לתו"ע, ונראה בפשטות כוונתם דכיון דגלי קרא דנדר חל על דבר מצוה נגמור מזה דאין עשה דוחה ל"ת כקושי' הגמרא זבחים צ"ז ע"ב גבי אחד עצם שיש בו מוח וכו' אמאי ניתי עשה ולידחי את ל"ת כפי' תו' שם בד"ה ואחד וכו' ותירץ דאין עשה דוחה לתו"ע באיסור חפצא עלי' אפי' היכא דאיתא בשאלה ודוקא גבי נזיר דהוא איסור גברא לחודא ודמי לשבועה אבל באיסור חפצא גלי קרא בנדרים דוקא דאיתסר חפצא עלי' דלא דחי, ובזה המציא רדב"ז כיון דהאי דריבה רחמנא בנדרים משום דכתיב לה' דאפי' נגד חפצי שמים דעשה ל"ד לתו"ע אפי' דאיתא בשאלה זהו כשאינו נוגע אלא לשמים אבל בדברים שבינו לבין חבירו לא נתרבה מיתורא דלה' ונשאר בסברא הפשוטה דהיכא דאיתא בשאלה דחי לתו"ע ועי' כתובות ד' מ' ע"א וניתי עשה ולידחי ל"ת וכו' אי אמרה ל"ב מי איתא לעשה כלל ועי' בתוס' שפירשו כיון שגם עליה הוא בל"ת ומשום עשה דידיה לא ניתן לדחות הל"ת דידה ולפ"ז צדקו דברי רדב"ז ושפתיו ברור מללו דגבי אונס דל"ת הוא משום לתא דידה לא נכנס בכלל גזה"כ דגילה קרא דנדרים חלים עד"מ ומש"ה דחי עשה דולו תהיה לאשה את לתו"ע דקונם דאית' בשאלה ותי' הש"ס משום דאי אמרה ל"ב וכו' ל"ש בזה כיון שאסר הנאתה עליו לא נתפסה היא באיסור קונם כלל רק הוא לחוד ועליו הדבר חובה לקיים העשה אמנם כן למסקנת הש"ס במכות גבי ביטלו דגם בעד"ר יש לו התרה לד"מ ואיתא בשאלה אבל לס"ד דאין לו התרה וליתא בשאלה אזי חל עליו הנדר דאין עשה דוחה לתו"ע אבל למסקנא דאיתא בשאלה אזי גם בלא שאלה מחויב לכונסה משום עשה זו שנוגע לטיבותה דדחי לתו"ע משום דאב"ש וגם מהנאת תשמישך עלי כשאסרה היא ל"ק דגבי דידה ליכא עשה והוא כתירץ הש"ס דאי אמרה ל"ב וגם כשאסרה היא הנאת תשמישה עליו דמבואר בר"ן נדרים ט"ו ורשב"א שם ובר"ן ר"פ המדיר דמדינא אסור דקונמות מפקיע וכו' רק משום אלמוהו רבנן לשיעבודא הוא דל"ח ול"א דניתי עשה דקיום עונה וידחה ללתו"ע דקונם כיון דעלי' ליתא משום לתא דאיסורא דז"א כיון שהיא אסרה א"ע עליו כבר אמרה ל"ב ורק משום לתא דידה הוא דנקשר בכבלי האיסור ומש"ה ל"ק לרדב"ז רק מקונם דבעל שאסר הנאת תשמישה עליו כיון שהיא לא עברה ולא נתפס האיסור רק עליו לחוד וגבי דידי' יש עליו קיום מ"ע וידחי ללתו"ע דאיתא בשאלה כיון דעשה זו משום לתא דידה ולא נתרבה מקרא דלה' וע"ז תירץ הרדב"ז דע"כ ל"א דהיכא שנוגע לחבירו יצא מיתורא דקרא אלא היכא שקשור בחיובי' ואינו יכול לנתק אלא בקיום העשה כמו גבי אונס אבל בקיום מ"ע דיכול לגרשה ולקיים באחרת אע"ג דכל כמה דלא גירשה יש עליו לקיים אבל לא יצא מכללא דלה' כיון שבידו לנתק חיובו מעליו וגם דמי קצת להיכא דאפשר לקיים שניהם דל"ד

ט ובזה נקל להבין דברי קדשו במה דפש"ל במי שהי' חייב לחבירו מנה וכו' כלום חל הנדר על המנה שחייב לו והרי בכה"פ מבואר להיפך דמדינא גם בזה קונם מפקיע וכוונתו דדייק בזה דכה"פ נקטו בלשונם דא"כ כ"א יפקיע מכל ב"ח לאסור עליהם אשר לו בקונם עי' באשר"י פ' אע"פ וכן בתוס' פ' השולח דמשמע דוקא נכסיו יכול לאסור אבל מי שאוסר הנאתו על ב"ח משמע דל"ח כלל וכן הוא במהרי"ט ח"ר סי' ה' וז"ל אבל אם הדירו לוה לב"ח הנאתי ממנו ואמר קונם הנאתו עליך מי חייל הקונם עליו וכו' יעו"ש טעם הדבר ואינו מובן היטב למעיינים, אמנם לדעת הרדב"ז ניחא דממ"נ לא יצא מכלל חיובו שהטילה התורה עליו להתאמץ בכל טצדקאי דמצי למיעבד כדי לפרוע ועשה שעליו דוחה ללתו"ע אף לדעת רמב"ם דס"ל דמי שאוסר על חבירו גם הוא עובר על בל יחל ואי משום לתא דמלוה שנאסר עליו הנאתו כיון דבזה ל"ש דקונמות מפקיע כו' (וראי' לזה מר"ן נדרים מ"ז ע"ב ד"ה לוה וב"ח וכו' וז"ל דנהי דמיתסרא עלה נכסי בעלה מיהו אכתי שיעבודא אנכסי קאי וכו' עכ"ל ול"א דקונמות מפקיע כו' דהתם ל"ש ואלמוהו דאיירי בהדירה כשהיא ארוסה כמ"ש בר"ן א"ו מפני שאסר הנאתו תו ל"ש בי' הפקעת שיעבודא) ודוקא היכא שאוסר נכסים ידועים דהווין עליו כקדושת הגוף דיש מעילה בקונמות אבל באוסר הנאתו על המלוה דלית בי' משום מעילה ול"ש בזה משום קדושת הגוף עי' מ"ל ה' מעילה פ"ד ה"ט וכיון שהמלוה את שלו נוטל (ועי' נדרים ד' ל"ג ע"ב דמשמע אפי' כשמחזיר מדיר הנאתו על בעל האבידה מחזיר לו אבידתו ול"ד כשבעל אבידה נודר ממחזיר מדקתני סיפא אבל לא ילמדנו מקרא ולא קתני לא ילמוד ממנו) רק דאית לי' הנאה ממילא שמשיג את שהלוה לו דמי ללא אפשר ולא קא מכוין דגם ע"י טורח מיקרי ל"א מכש"כ הכא שיפסיד חובו לגמרי דבשלמא באוסר נכסיו על ב"ח ל"ש לומר כן כיון דקונמות כקה"ג עליו ונפקע זכותו מנכסים אלו אבל באוסר הנאתו דל"ש בי' משום קה"ג רק משום לתא דאיסורא בעלמא וכיון דל"א ולא מכוין להנאה זו לכ"ע שרי דאפשר דלית בו ג"כ משום פ"ר ועי' בר"ן בפ' גה"נ גבי בשר כחוש דגבי הנאה לית בי' משום פסיק רישי' (ועי' בס"פ האומנים בתוס' ד"ה איסור ומבואר מדבריהם דבמשכנו שלא בש"ה אפי' כשנתן לו הלוה מעצמו הוי ש"ש משום דתפוס לי' אזוזי דלא כפי' שר"ל דלית לי' הנאה למלוה כלל שרק שלו הוא נוטל שם בפ' אע"פ) ונראה ראי' ברורה דאינו יכול לאסור הנאתו על המלוה דא"כ חל גם על הנכסים שיקנה אח"כ עי' ר"ן נדרים ל"א ד"ה לוקח בפחות ועי' מכות ד' ט"ז דלא מ"ל אלא זאת ועוד אחרת והוא גבי אונס שגירש ובטלו ע"י קונם לס"ד דהתם דאין לו התרה וקשי' דאכתי איכא גזל ומשכון דליתא בעיני' אוסר הנאתו עליהם עד"ר א"ו דאינו יכול לאסור בזה רק באוסר נכסיו עליו ועדיין לא ביטל לגמרי שהרי צריך לפרוע בנכסים שיפלו לו לאחר מכן ועי' בס' ח"ש סי' ח"י שמפרש דברי רדב"ז הנ"ל גבי אונס שאסר הנאתה עליו דל"ח משום דכל מילתא דא"ר ל"ת עי' בתשו' רא"ש כלל ז' סי' ד' דל"א אי עביד ל"מ אלא בדבר דא"א לבטל וליתא בשאלה וצ"ל דהא דהקשו תוס' בתמורה דנימא דנ"מ בנשבע שלא לגרש היינו כשנשבע עד"ר וכיון דלמסקנא גבי אונס גם בעד"ר יש לו התרה ל"ש בי' פלוגתא דאביי ורבא וגם למה שתירצו בתוס' דבאיסור שבדה מלבו ל"ש א"ע ל"מ אבל באונס ל"ש ס' הרא"ש ותוס' דקוטב ומקור האיסור ליתא בשאלה ולא בדה מלבו

יוד ועיין רמב"ם פ"ז מה' נזירות ה' ט"ו וז"ל וכיצד הוא מותר בתגלחת מצוה נזיר שנצטרע ונרפא מצרעתו בתוך ימי נזירות ה"ז מגלח כל שערו שהרי תגלחתו מצות עשה שנאמר בתורה וגלח את כל שערו וגו' וכל מקום שאתה מוצא וכו' ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת והלא נזיר שגלח בימי נזרו עבר על ל"ת ועשה שנא' קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו ובכל מקום אין עשה דוחה ל"ת ועשה ולמה דוחה של תגלחת הנגע לנזירות מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו כמו שבארנו והרי אינו קדוש בהן ובטל העשה מאליו ולא נשאר אלא ל"ת שהוא תער לא יעבור על ראשו ולפיכך בא עשה של תגלחת הצרעת ודחה אותו עכ"ל ובהשגות שם וז"ל א"א אני שונה בריש מס' יבמות משום דהו"ל לאו ועשה שישנה בשאלה והיינו דקילי עכ"ל ומלבד כל זה הלא דברי הרמב"ם שחדש דלא הוי אלא ל"ת לחוד ומי יכול לחלוק בזה שמבואר להדי' דימי חלוטו