זית רענן חלק א שכו

מוקמי בשבועה שאשתה והא איכ' במצוה אחרת כזו כגון במ"ש רק דאיכא לדחוי' כיון דלר"ת וסיעתי' ליכא נפקותא כלל בין איסור הבא מאליו לאיסור שע"י עצמו ה"ה דמצי לתרוצי כן ורבותא אשמועינן דאפי' בשבועה דאיכא עשה ול"ת אפ"ה חיילא נזירות עליו אבל לראב"ן ולרש"י קשי' ומזה ראי' ברורה למאי דפרשנו לעי' אות א' דגם הם מודים דלרבנן חיילא נזירות גם על קדוא"ב וע"כ לא מפרשי כן אלא אליבא דר"ש דלדידי' בע"כ צ"ל דלא חייל בב"מ דאל"כ קשי' דנימא איפכא דלה' קאי על שבועה שדומה לנזירות שהוא רק ע"י מבטא שפתיו ושייך בו ג"כ מדרשא דליח"ד אבל מיחל הוא לחפ"ש ואפ"ה חייל וא"כ בכל שבועות נימא נמי דחייל בב"מ ואי משום דנזירות כולל הוא הא לר"ש לית לי' מעליות' בכולל אבל לרבנן אע"ג דנזירות חייל בב"מ לא תיקשי לן דא"כ נימא איפכא חדא דשאני נזירות דלא שייך בי' לומר דלא יחל דברו אבל כו' דלאו משום מבטא שפתיו לחודי' הוא דחייבתו ועוד דלא דמי לשבועה כלל שכל עיקר חיובו ע"י עצמו וע"י ביטוי שפתיו משא"כ איסורא דנזיר שהם איסורי תורה כנ"ל ועי' בש"א בסוף סי' ס' שחזר והסב קושיתו מהנך קו' דלקמן מ"ד גם לר"ת וסיעתי' לאחר שהוכיח דגם טומאה ותגלחת חיילא כשנשבע טרם שנדר בנזיר שיגלח ושיטמא כמו ביין דריבה רחמנא וא"כ קשי' מכל הני קו' גם לר"ת דהא לא מ"ל יין מצוה אלא כשנשבע דקדוא"ב ל"ד וכשנשבע גם בטומאה ותגלחת לה"מ יעו"ש שדחק בזה ולדברי ספרי הנ"ל ניחא דמש"ל יין מצוה כגון במ"ש

ו יש להתבונן במה דהסכימו רה"פ דנדר שאומר בלשון שבועה דמהני מדאורייתא מדין יד לנדר אם גם בביטול מצוה חייל בכה"ג א"ד כיון דעיקרו משום דנאסר חפצו עליו ואין מאכילין לו דבר הנאסר עליו זהו כשאסר חפצו עליו וכשתעיין בלשון הפוסקים נראה דדוקא כשאסר חפצו עליו כגון ישיבת סוכה עלי אבל כשאמר קונם שלא אשב בסוכה ל"ח אע"ג דבדבר רשות מהני מדין יד ודע דלאו כל הפוסקים שוים בזה ודעת בעה"ת דכשם דמהני בדבר הרשות מדין ידות נדרים ה"ה בב"מ עי' נדרים ט"ז בתו' ד"ה הא דאמר וכו' וא"ת אדמפליג בנדרים לשבועות ליפלוג וליתני בשבועות בין היכא דאמר ישיבת ס"ע שבועה וכו' ועוד י"ל ודאי בשבועות ל"ח בשום צד וכו' וטעם גדול יש בדבר כיון דסתם שבועות קאסר נפשי' מחפצא א"כ אפי' כשאמר ישיבת ס"ע בשבועה אנן דמתרצינן לשבועתו וחזר על נפשו והוי כאילו אמר שבועה שלא אשב בסוכה וכו' אלא יד לשבועה הוי ולעולם קאסר נפשי' מחפצא ובנדרים לאידך גיסא עכ"ל וכן משמע ברמב"ן במלחמות ספ"ג דשבועות בפירושו שם דברי ירושלמי בפ"ק דנדרים

ז וממוצא הדברים בין תבין את דברי ראב"ן והוא דגם השואל שהקשה על קו' הש"ס אלימא קדוא"ב מ"ו מה"ס מהא דתנן קונם סוכה עלי לא משום דקסבר דנזירות לאיסור חפצא דמי כדמוכח מכל הראיות שמביא מהרי"ט בסי' נ"ג דבודאי איסור נזירות הוא רק אי' גברא אלא דהכי קא קשי' ליה דלקמן גבי הריני נזיר מן הגרוגרת ומה"ד לר"ן פליגי ב"ש וב"ה ור"ש עי' דף ט' ע"ב דלב"ש הוי נזיר ונדור מה"ג ומה"ד ולב"ה נדור ואינו נזיר ולר"ש לא נדור ולא נזיר וטעמי' דר"ש התם משום שלא התנדב כדרך המתנדבים כיון דחזינן דעיקר כוונתו לנזירות הי' ואסר עצמו במין אחר לגמרי ודמי לאומר הרי עלי מנחה מה"ש ואנן פסקינן כב"ה דנדור ואינו נזיר נראה בעליל דאומר הריני נזיר לא גרע ממפרשני ממך דגם לשון נזירות הוא לשון פרישות כדכתיב וינזרו מקדשי ב"י קדקוד נזיר אחיו וכדומה וא"כ לשון נזירות מלבד נזירות דתורה נכלל בלשונו גם ידות נדרים וכן פסקינן דהריני נזיר מה"ג ומה"ד דאסור מדין יד לנדרים ולפום הוצעות הדברים האלה הכי קא קשי' להו כיון דאמר הריני נזיר שלשים יום מסתמא דעתו היה לאסור עצמו בכל דיני נזירות כל ל' יום בלי הפסק הגם דמתורת נזירות של תורה א"א לומר דנאסר ביין מצוה לר"ש דא"כ בכל שבועות דעלמא נמי נימא דמיחל חיילי בביטול מצוה ונימא איפכא דנדרים לא חיילי כנ"ל אבל מ"מ יאסר ביין מצוה מדין יד לנדרים דסבר כדעת תוס' הנ"ל דגם נדר שאמר בלשון שבועה דחיילי על ביטול מצוה כמו בדבר רשות ובלישנא דהריני נזיר נכלל בו גם לישנא דקונם מדין יד ובכה"ג גם ב"ה ור"ש דפליגי לקמן על ב"ש בהריני נזיר מן הגרונרת ומה"ד דקסברי ב"ש דנקטינן לישנא דהריני נזיר בתרי רכשי על נזירות של תורה שהוא רק איסור גברא ועל יד לנדרים שהוא איסור חפצא וע"כ ל"פ ב"ה אלא משום דנחית מתורת נזירות לגמרי וגם טעמא דר"ש התם ל"ש הכא דש"ה שלא התנדב כדרך המתנדבים וכיון דעיקרו יצא לבטלה לכן גם הטפל הלכה ונדחה לגמרי אבל הכא כיון דלא נחית כלל מנזירות של תורה הו"ל למימר דקרא דמיין ושכר יזיר אתי על יין מצוה היכא שאומר בפי' שדעתו היה גם על יין מצוה ומיחל חיילי עליו מתורת נדר דלא יצא מכלל ידות דנדרים וגם לא יצא מכלל נזירות דתורה ואע"פ שע"י דינו דנזירות של תורה א"א לאסרו ביין מצוה דנזירות של תורה איסור גברא הוא מ"מ יאסור מחמת נדרו דאתרבי בלישני' על תרי אופנים וע"ז מתרץ הראב"ן דהא תינח כשאמר בפי' הריני נזיר מיין מצוה לחוד אזי אסור מטעם יד לנדרים לר"ש וכן כשאומר הריני נזיר אף מיין מצוה דאז תורת נזירו' עליו וגם לא יצא מידות דנדרים אבל כשאמר סתם הריני נזיר כיון דמצד נזירות של תורה מותר ביין מצוה רק דמתורת יד אתה בא לאסרה עליו לא עדיף מידים שאינן מוכיחות ואע"פ שאומר שנתכוון לכך ל"מ מידי ומביא ראיה מהא דתנן קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפי' שאני מניח אלמא במפרש חיילא ולא בסתם כוונתו בזה מדקתני בפירוש שאני עושה שאני נוטל שאני, ולא קתני סתמא קונם סוכה עלי וכו' א"ו דאז מותר בישיבה של מצוה וכן בלולב וכן בתפילין דמסתמא לא אסר עצמו אלא הנאה בלבד ואפי' שאומר בפי' שנתכוון לישיבה ש"מ ולנטילה ש"מ אפ"ה לא נאסר בדבר מצוה דלא עדיף בזה מידים שא"מ וכן מבואר לדינא בר"ן פ"ק דנדרים ט"ז ע"ב

ח עיין בס' חמדת שלמה חלק א"ח סי' י"ז שנדפס שם תשו' הגאון בעל פ"ה ובתוך דבריו מתמה על הרדב"ז בתשובה ח"א סי' ס"ח שכתב דמש"ה המדיר את אשתו וכו' מהני הנדר הואיל ויכול לגרשה ומה"ט כתב דנודר הנאה מאנוסתו לא מהני הואיל ואין יכול לגרשה עיי"ש וז"ל הפ"ה אך לא זכיתי להבין דברי הרדב"ז ז"ל דהרי מבואר דאף אשה שאמרה הנאת תשמישך עלי מהני הנדר אף דמשועבדת לו משום דאין מאכילין וכו' וגבי אנוסתו מבואר בריש הלוקין דמהני הנדר וחייב באמת מלקות שביטל העשה וכו' עיי"ש, וליישב דברי הרדב"ז התמוהים צריכים אנו מקדם להעתיק דבריו הקדושים וז"ל שאלת ממנו במי שאנס אשה דחייבתו תורה ולו תהיה לאשה וכו' ואסר הנאתה עליו וכו' ולא אמרה תורה אלא במותרת לו אבל זו אסורה לו א"ד לאו כל כמיני' לאסרה ולהפקיע המצוה המוטלת עליו תשובה האונס אשה כופין אותו לכנוס וכו' ושותה בעציצו בע"כ שנאמר ולו תהיה לאשה ואם איתי' למה תשתה בעציצו יאסור הנאתה עליו ויפטר ממנה וכו' ותו דהתם קדם האי' ולא אתי עשה דולו תהיה לאשה ודחי עשה וכו' אבל אם חל עליו תחלה עשה דולו תהיה לאשה שוב לא יוכל להפקיע ע"י איסורו וא"ת מ"ש מהא דאמרינן נדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות ישיבת סוכה עלי בחג הסוכות או אכיל' מצה עלי בליל פסח דקיי"ל דאם אכל מצה או ישב בסוכה לוקה **(דיני מלקות אין נוהגין בזמן הזה כידוע)** הא ל"ק כלל דהנך הוו מן המצות שבין אדם למקום ולפיכך חל הנדר אבל בדברים שבין אדם לחבירו לא חל הגע עצמך שהיה חייב לחבירו מנה ואמר פלוני מודר מנכסי כלום חל הנדר על המנה שהוא חייב ה"נ ל"ש וא"ת הא תנן המדיר את אשתו יוציא ויתן כתובה ואמאי כיון דמשועבד לה