זית רענן חלק א שכד

ניחא אבל עדיין תיקשי לר"ש דא"ל דאפי' בחע"ק ל"ח וכן לרמב"ם דל"ל רק בכולל או במוסיף או בב"א קשי' (ואפ"ל בזה דברי ירושלמי בס"פ אלו הנשרפין גבי חמותו וז"ל חומר בקל מה אמר בי' ר"י וכו' אמרין כמה דאשתאלת על דר"י כך אשתאלת על דר' ישמעאל דתני וכו' זונה ונתחללה ואח"כ בא עלי' אינו חייב אלא א' (כצ"ל בהיפך) חומר בקל מה אמר בי' ר"י וכו' עכ"ל, ואין פתר לדבריו דמה אולמי' דרי"ש מדר"י רק משום דלרי"ש דס"ל גם בא"כ דאין אחע"א ואם אמרת דגם ח"כ על ח"ל לא חיילא א"כ מש"ל שיתפסו קדושין בכל ח"כ שע"י אישות דבדר' יוסי כיון דתרווייהו ח"כ אף שהשני חמור ממנו אפ"ל דל"ח) וא"ל דגם בזה ח"כ משום איסור מוסיף דקדושין דמאי חומר הוא דאין קדושין תופסין אדרבה אם יתפסו הקדושין יתחייבו עלי' משום א"א הוא הצד החומר כעי' קו' תוס' קדושין ס"ח ד"ה לחומרא ואי משום מוסיף דהולד ממזר ומש"ה ח"כ משום ערוה חדא דאין המוסיף בעולם ועוד דכל דחדא אגידא בחבירו ליכא משום מוסיף כדאיתא ברמב"ם גבי בב"ח (עי' בפ' המשניות כריתות ונ"ל דעיקרא דמילתא מהא דאיתי' בקדושין ס"ז ע"ב מנה"מ וכו' דכתיב והלכה והיתה לאיש אחר ולא לקרובים משמע מפשטא דקרא דכתיב דרך שלילה ולא לקרובים דהיינו כ"ז שהם קרובים דהוי ח"כ בעלמא שוב אין קדושין תופסין אע"ג שכבר נאסרה עליו בחד מח"ל וגם מעיקרא דמקשי מנה"מ הכי אזדי כיון דקתני במתניתן וכל מי שאין לו עליו קדושין וכו' ואיזה זה הבא על א' מכל עריות שבתורה דמשמע מפשטא דלישנא דכל שהוא ערוה דהיינו קריבות מעריות אע"פ שאינו חייב כרת עלי' כגון שכבר נאסרה עליו מח"ל אפ"ה אין לה עליו קדושין והו"מ ומשני מדכתיב והלכה וכו' לאיש אחר ולא לקרובים דמשמע כל שהוא קריבות מה"ע אף שאינו ח"כ עלי' אפ"ה אין לו בהם תפיסת קדושין וממילא ידעינן דהו"מ מכללא דקדושין ובזה יתיישב היטב קו' תוס' שם ד"ה מנה"מ וכו' וז"ל וקשה דמאי בעי וכו' ותירצו שם דקאי לר"י דל"ל האי כללא ועפ"י תירוצם הקשו לקמן ס"ח ד"ה לחומרא בתה"ד וז"ל וא"ת לר"י דאמר אין ממזר מח"כ מאי חומרא איכא ולהנ"ל ניחא דאין אנו צ"ל דקאי הש"ו לר"י וא"ל דא"כ גם למסקנא תקשי דאימא לאחר ולא לבן ומאי דמשני דידעינן מאחות אשה לכתחילה ומלא תקח דגופי' לדיעבד אכתי לא ידעינן היכא דלא נתחייב עלי' ומש"ה מצרכינן למיעוטא דלאחר ולא לבן ז"א דגם זולת כל הנ"ל צ"ל דהא דלכתחילה ודיעבד הם שני הפכים דאם נאמר דקרא אתי לכתחילה ולאיסורא בע"כ צ"ל דקדושין תופסין וקרא אתי להורות דאף ע"ג שחייב עלי' אפ"ה קדושין תופסין בבן לס"ד דאל"כ אמאי אסרה רחמנא כמבואר בפוסקים ובריטב"א דכל היכא שאין קדושין תופסין לית בי' שום נדנוד איסורא בקדושין הללו וכיון דהדר אתי מיתורא דקרא לדיעבד דאין תופסין תו לית בי' איסורא וממילא מוכח דדיעבד קאי במקום דא"ח עלי' דכל דחייב עלי' כבר ידעינן מקרא דלא יקח וכו' וסמך לי' דלא יבא ממזר כדאמרינן בחולין וכקו' תוס' הנ"ל א"ו דאתי לאו דל"י בבן דאפי' במקום שא"ח עלי' וקרא דלאחר אתי' לאחות אשה כדאית' בש"ו שם: סימן ו מה שנוגע לסוגי' זו במס' נזיר ד' י"ד מ"ד

, א עיין בש"א סי' ס' שמביא דברי ראב"ן וז"ל הקשה לו ר"מ אהא דפריך מ"ו מהר סיני הוא דק"ל מתניתין דנדרים דקתני שהנדרים חלין על דבר מצוה כדבר רשות ושאל את פי ר"י הצרפתי והשיב לו דה"פ התם בנזיר וכי מ"ו הוא מה"ס על קידושא ואבדלתא שהוצרך קרא מיין ושכר יזיר למיסרי' הלא אין מושבע עליו מה"ס שלא מצינו בקרא בפי' שקו"א על היין אלא שחכמים דרשו זכריהו על היין ולא נראה האי פי' דהא כל התורה במאי שהוא ממדרש חכמים הוא מצוה שבע"פ היא וניתנה בסיני אלא נראה לי פי' מ"ו מהר סיני הוא וכיון שמצוה לקדש על היין מה"ת אין נדר הנזיר בסתם חל עליו אלא במפרש שיאמר הריני נזיר מיין מצוה דהיינו קידוש כדתנן בנדרים שהנדרים חלין על ד"מ דוקא במפרש סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפי' שאני מניח אלמא במפרש חיילא ולא בסתם ע"כ וכתב עליו הש"א וז"ל ותימא לי על פי' דהא דנדרים חלין עד"מ דוקא במפרש אבל בסתם לא אדרבה בסתם חלין טפי וכו' דהכי אמר בירושלמי מביאו הרי"ף וכו' שבועה שלא אוכל מצה וכו' אלמא אפי' שבועה דל"ח עד"מ במפרש אבל בסתמא חיילא נדרים שחלין במפרש כדתנן וכו' לא כ"ש דחלין בסתמא ועק"ל מאי פריך מ"ו מה"ס הוא לאוקמי דמיירי דקיבל עליו נזירות בפי' גם מקו"א עוד הקשה מכל ש"ו דלקמן מ"ד דמקשי וטומאה לא תותר מכללו ק"ו מיין וכן הא דפריך ויין יותר מכללו ק"ו מטומאה וכן הא דפריך ותגלחת לא תותר מכללו ק"ו מיין וכן ויין יסתור ש"י ק"ו מתגלחת כולהון אין להם ביאור בקו' דידהו ובפריקא דש"ס לדעת הראב"ן והמפרש דהרי לדידהו בע"כ צריכין לחלק ביין גופא בין איסורא שחל עליו מאליו לבין איסורא שחל ע"י עצמו דדוקא באיסור שחל ע"י עצמו דקילא ואפשר בשאלה הוא דלא הותר מכללו מיתורא דקרא דמיין ושכר יזיר אבל באיסור תורה שחל עליו ממילא כגון קדושא ואבדלתא לתא גם ביין הותר מכללו וא"כ בע"כ האי דמקשה וטומאה לא תותר מכללו ק"ו מיין היינו בנשבע מעיקרא שיטמא עצמו כמו גבי יין וא"כ תיקשי מאי משני ת"ל לאביו ולאמו ל"י אבל מטמא למ"מ דהא בכגון זה שבא עליו מאליו גם ביין גופא ה"מ ואכתי בנשבע מעיקרא לא ידעינן דה"מ וכן במשנה גופא דקחשיב חומר ביוצא מה"ג וכו' שהיוצא מה"ג לה"מ וטומאה ותגלחת ה"מ בת"מ ובמ"מ קשי' לדעתם דגם ביוצא מה"ג דלא הותר מכללו הוא רק באיסור הבא ע"י עצמו ובטומאה ותגלחת לא נשמעינן רק באיסור הבמ"א יעו"ש שהעמיק והרחיב בפלפולו בזה ולבסוף הניח את דבריהם בקושי' ונלפענ"ד בזה דשם בתחילה בתשו' זו מפרק את קו' תוס' שהקשו לדעתם דקו' הש"ס אלימא קדו"א מ"ו מה"ס קאי בניחותא מאי קו' דמש"ה אתי יתורא דקרא להורות דחייל על דמ"צ ומתרץ שם ע"פ דאיתא בנדרים ט"ז ע"ב דתרי קראי כתיבי כי ידור נדר לה' דמשמע אפי' שהוא כנגד חפצי שמים וכתיב לא יחל דברו אבל מיחל הוא לחפצי שמים ומתרצינן דקרא דלה' הוא בנדרים שהוא איסור חפצא וקרא דלי"ח דברו קאי אשבועה שהוא איסור גברא ומעתה אם נאמר דקרא דיין ושכר יזיר קאי על קדושא ואבדלתא דחיילי עליו ממילא אפ"ה חייל עליו נזירות שהוא ג"כ רק איסור גברא כמו שבועה (כמבואר בתוס' שבועות דף כ"ה בד"ה חומר ובאשר"י ריש נדרים אח"כ מצאתי כן במהרי"ט סי' נג ח"ר) וכיון דגלי קרא בנזירות שהוא איסור גברא כמו שבועה דחייל עד"מ א"כ מעתה נימא איפכא דקרא דלה' קאי על שבועה ולא יחל דברו קאי על נדרים ומדלא אמרינן כן ש"מ דגם נזירות לא חייל כנגד חפצי שמים ומשני דקרא אתי בנזירות דחייל על שבועה שאשתה שהוא רק כנגד איסור שבא ע"י עצמו דקילו וישנו בשאלה ואע"ג דגבי שבועה אפי' בכה"ג לא חיילא שאני בנזירות דאתי מיתורא דקרא יעו"ש ודבריו נכונים בפשטות הדברים בלי גמגום לתרץ דעתם אבל עדיין ניתן לבאר דמסתברא מילתא דאמרינן דנזירות דמי לשבועה תינח לר"ש דאית ליה דאינו נזיר עד שיזיר מכולהון ונמצא דנזירות בא ע"י מבטא שפתיו וגם הוא רק איסור גברא נמצא דדמי לשבועה בכ"מ ומש"ה פריך הש"ס דאלימא קדוא"ב מ"ו מה"ס דא"ל דלהכי אתי יתורא דקרא דא"כ בשבועה נמי נימא דקרא דלה' קאי על שבועה דומיא דנזירות ולי"ד קאי על נדרים ומש"ה צ"ל לר"ש דקרא