זית רענן חלק א שכג

ותירצו כיון דתליא אם אמרינן א"מ בקל ע"ח וסמך עצמו על מה שביאר בהלכות שגגות דאמרינן במוסיף אפי' מקל ע"ח ואין תירוצם מחוור כיון דש"ו בזה במקומו להדי' בש"ס אין דרכו לשבקי' לגמרי שהרי כל דינים המבוארים בש"ס בכולל ובמוסיף הביאם בהלכותיו עי' בפ"ז מה"ת ה' כ"ד ובפ"ט מה' ב"מ ה' י' י"א י"ב ונראה ליישב דלשיטתו בע"כ צ"ל דכל ש"ו בזה הוא שלא אליבא דהילכתא שהרי פסק שם בפי"ז מה' א"ב ה' ב' ג' דכה"ג לבד ובאלמנה לבדה הוא דלוקה על ביאה לחוד משום לא יחלל דע"י ביאתו נתחללה אבל בשאר איסורי כהונה אינו לוקה אלא בקידש ובעל משום לא יקח דפירושו דקרא כך הוא שלא יתחללה בביאתו לכהונה ולכן היכא שנפסלה בלא ביאתו שוב אין בו משום לי"ח רק משום לא יקח ומשום זה היכא דהוית אלמנה וגרושה הגם דגרושה חל על אלמנה אכן בזה נגרעה דשוב אינו לוקה אלא בקידש ובעל כיון דעתה כשנתגרשה כבר נפסלה לכהונה טרם שנבעלה לו ותו אין בו משום לי"ח ועתה נחזה אם היתה אלמנה וגרושה בב"א כמובא בירושלמי סנה' ס"פ אה"נ (ועי' לעי' א' דמשכחת לה כפשטא כגון שגירשה שיחולו הגירושין עם גמר מיתה) ולדעת הרמב"ם היכא נדיינוהו אם נחייבהו על ביאה בלא קידושין או לא ויש להוכיח דגם בזה פטור עד דקידש ובעל מתוס' חולין ק"ג ע"א ד"ה ומר סבר וז"ל וא"ת כמאן ס"ל וכו' ואי כרבנן דאמרי כל שבשרו מותר א"כ ל"ל טעמא דלאו לאברים עומדת עכ"ל מבואר להדיא מדבריהם דכל שאיסורו בא בב"א אפ"ה כבר יצא מידי איסור אמ"ה כיון שאין בשרו מותר גם זולת איסור זה וה"ה נמי באלמנה וגרושה דכיון שזולת ביאה זו נאסרה ע"י ד"א ומעתה גם בכה"ג שבא על אחותו אלמנה דליתא בקידושין ובביאה זו נעשה זונה מח"כ וא"כ גם אם לא נתאלמנה נפסלה בביאה זו משום זונה שוב לית בה משום לא יחלל דכל דאילו היתה זונה מעיקרא אינו חייב עד שיקדש ויבעו' כן ממילא כשנעשה בב"א בביאה זו דנעשית זונה וחללה ע"י א"כ משום אלמנה תו א"א לחייבו משום לא יחלל כיון דבלא"ה נאסרה בביאה זו משום זונה ומלקות דלי"ח ליכא רק בכה"ג לבדו בביאת אלמנה לבדה כמבואר שם בלשונו ממש ה"ג, וכיון דליתא בקידושין שום א"א לחייבו משום אלמנה וא"ל דעל ביאת אחותו בלבד יתחייב משום לי"ח כיון דפסלה לכהונה דז"א דבע"כ צ"ל דלי"ח ליתא רק בא"כ בלבד דאל"כ בכהן הדיוט נמי וכבר כייל לן דליתא רק בכה"ג לבדו ובעילת אלמנה לבדה ולשיטתו צ"ל דהא דש"ו בגמרא משום מוסיף קאי למאי דס"ד מעיקרא כמו האי דלקמן דגם בגרושה חייב משום ב"ש ונדחית מהלכה מהא דרבא דדוקא בכה"ג באלמנה הוא דחייב משום לי"ח כדאיתא במ"מ שם ונמצא עתה דלדעת רמב"ם בכה"ג שבא על אחותו אלמנה א"א לחייבו משום אלמנה כלל

ט עיין בשעה"מ שהקשה לראב"ד אמאי חייב באלמנה וגרושה שתים משום מוסיף, דהא שהביא שתי שערות כבר מוזהר על גרושה טרם שנעשה כה"ג והו"ל כנתגרשה ונתאלמנה דאינו חייב אלא א' ולק"מ דטרם שנתגרשה אילו בא עלי' אז כבר הי' חייב משום אלמנה ואין איסור שבא אח"כ מבטל את איסור הראשון כמבואר ברשב"א יבמות בחמותו ונעשית א"א יעו"ש גם למאי דביארנו לעי' בסי' י' אות ג' דלהקל עליו מודה הראב"ד דלא אזלינן בתר ש"ש ה"ה בזה אפי' כשנעשה כה"ג אחר שנתגרשה ח"ש ע"ש הקשה לדעת הראב"ד מזינתה ונתחללה דא"ח אלא א' הא הו"ל לחייבו משום גרושה וחלל' דמשעה שהביא ב"ש נאסר בגרושות ובחללות דעלמא וכההוא דזר שאכל מליקה עכ"ל, אמנם מחללה לא קשיא כל כך כיון דחללה אינו אלא מפסולי כהונה דוקא לא ברירא מילתא דמשהביא ב"ש היתה כבר אשה שפסולה לכהונה וכבר עבר כהן א' ובעלה אבל קשי' מזינתה ונתגרשה דא"ח אלא אחת ולדעת ראב"ד הו"ל לחייבו שנים דאיכא כמה גרושות וזונות בעולם גם בשעה שהביא ב"ש אמנם למאי דפרישנא לעי' באות א' דהכא שאני דרחמנא גלי מסמיכות הכתובים דכל שאינו ביקח אינו בלא יקח דבא"כ אין איסור חע"א הגם דבעלמא חייל בא"מ אפי' בקל ע"ח הכא לא חייל אזי גם בא"כ אהדדי נמי לא חייל דמ"ש, גם לדעת הראב"ד לק"מ דש"ה דגלי רחמנא דלא ניזיל בתר ח' דעלמא ועי' לעי' סי' ג' גם י"ל לדעת רמ"ע סי' קכ"ג דהיכא דאיכא מוסיף לגבי הבועל אזי לא הוי רק א"כ לנבעלת והאי דמחייבינן לבועל למאן דל"ל א"כ רק א"מ הוא דא"ל שהרי השווה התורה אשה לאיש בעריות וכיון שהיא פטורה לר"י דל"ל א"כ אמאי מחייב אותו בבת בתו משום מוסיף ותירץ דאיירי בקטנה או בשוטה (ובזה י"ל קצת ג"כ מה שהקשה מהרי"ט לדידן דא"ל א"מ בכה"ת ל"ל קרא דגרושה בכה"ג לחלק בזמן שהם כסדר הזה ולדעת רמ"ע הנ"ל כיון דלדידה לא הוי רק א"כ וכשנתחללה דנאסרה בתרומה לא הוי אלא א"כ לדידה משום שני שמות דאכילת תרומה ואיסור ביאה שני ענינים ועי' לעי' וכשזינתה אח"כ דלא נתוסף מידי רק לגבי דידי' דהוי א"מ אזי די בשם זנות לחוד אבל לגבי דילה דליתא אלא משום כולל לחוד ובכולל לא מצינו דליחול משום שמא לחוד ומש"ה צריך לרבוי דקרא דגרושה בכה"ג לחלק דכ"ז שהם כסדר הזה דמחייבי' לדידי על כל חו"ח משום מוסיף דסגי גם בשמא לחוד אע"ג שהיא פטורה דלדידה דליכא אלא א"כ דלא סגי בשמא לחוד) ומש"ה כשאינם בסדר הזה אינו חייב אלא א' אע"ג דלדידי' הוי איסור ב"א בזינתה ונתגרשה לדעת הראב"ד אפ"ה פטור משום דלדידה ליכא איסור ב"א דאיירי הכא בגדולה ופקחית כפשטא דמילתא

יוד שם בגמרא כה"ג באלמנה לוקה שתים וכו' ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו בשלא גמר ביאתו ומשמע דכשגמר ביאתו לוקה נמי משום ליח"ז והאיך מצי למיחל בשעת גמר ביאה על איסור דלא יחלל דחל מיד ולא נסתלק עדיין מתחילה ועד סוף עי' ירושלמי בפ' אילו נערות בה"א על כל שיבולת ושיבולת וכו' על כל חסימה וחסימה יש בו התראות מפורש דכמו בכל חיל וח"כ דחייב משעת העראה עד סוף וצ"ל דאנן לא על הפעולה שעושה דנין רק על דבר הנאסר וכיון שהיא לגבי' כחתיכה דאיסורא משום לא יחלל אותה וגם משום לא יחלל זרעו ועל החתיכה דאיסורא חיילו שניהם בב"א אע"ג דבעידן פעולת האיסור יגמור אחד קודם לשני לא משגחינן בזה ומזה ראי' גמורה לריטב"א וקשי' לדעת הי"מ שמביא דגם בנתנבלה ביוה"כ רצו לומר דלא הוי איסור בב"א משום דנבילה קדים ליוה"כ דחל על כזית ויוה"כ בככותבת וריטב"א משיג עליהם מטעם הנ"ל דאנן לאו על האוכל דנין רק על החתיכה יעו"ש

יא יש להתבונן בטעמא דמילתא דמשמע בכולהו שמעתתא ובכל הפוסקי' דאין קדושין תופסין בכל העריות והולד ממזר עי' קדושין י"ט דאינו מוכרה לקרובים ובהמגרש ד' פ"ה לענין שיור דבערוה לא הוי שיור ואמאי דהא כל עריות שע"י קדושין זימנין דמשכחת לה שלא נאסרה עליו משום ערוה כגון שהיתה נידה קודם שנתקדשה לקרוביו דלא נתחייב כרת כלל משום ערוה דע"י קדושין דאין איסור חע"א דמידי טעמא דעריות דאין קדושין תופסין והולד ממזר הוא משום ח"כ דעריות וכיון דלא חיילא עליו ואין בו רק משום נידה יהיו קדושין תופסין בה ולא יהי' הולד ממזר כמו בכל נידה דעלמא דגלי קרא דקדושין תופסין ואין הולד ממזר רק מנידה ל"ק כ"כ כיון דבודאי עתידה לטהר ולטבול דנין אותה לענין קדושין (ולענין הולד ג"כ דנגרר בתר הקדושין) כאילו כבר מטהרה מנידתה כמו בכל עריות בפחותה מבת ג"ש היעלה ע"ד שיהי' קדושין תופסין בה, אמנם קשי' מכל ח"ל כגון שהיתה עליו מאכ"ה או ממזרת ונתינה וקידש את אחותה ואח"כ קידש את אחותה הגרושה והוא כהן היעלה ע"ד שיתפסו קדושי אחותה אח"כ ובאמת לפום כללא דשמעתין דאין איסור חע"א טעמא בעי דבשלמא לדעת תוס' כריתות דבאיסור חמור פסקינן דחייל