זית רענן חלק א שכב

על החתיכה, וביבמות ל"ג גבי בע"מ ששימש בטומאה ל"א הכי ואמרינן מעיקרא אסור בעבודה ושרי באכילה איטמי לי' מיגו דקא מיתסר באכילה מיתסר נמי בעבודה ול"א דאכילה לגבי' הוי כאילו ניתוסף על חתיכה ומודה ר"י באיסור מוסיף לכ"ע ואמאי קא פליג ב"ק ופוטר לר"י, אולם נראה דלעולם אמרינן באיסור הראשון ונקטינן דלכל מי שנאסר עליו איזהו דבר שהוא הוא הגברא ומה שנאסר עליו הוא החתיכה ובאיסור השני שנתגלגל אח"כ לעולם חתרינן למצוא מסלול כי היכי דליחול ולא ידחה מפני הראשון, ובזה אשכחנא פתרא דמילתא בכ"מ להשוותם יחד ומש"ה גבי כהן כיון דדנין אותה כחתיכה לגבי הבעל, ומעתה אם ננקוט עוד ונאמר דגבי תרומה נדון אותה כגברא לגבי תרומה ונדון את התרומה כחתיכה אזי לא מצי למיחל דגם לידי כולל לא הגיע כיון שלא נאס' על גברא שנאסר מתחילה מש"ה מהפכינן מילתא ואמרינן דכיון שנאסרה בתרומה הרי זה דמי כאילו ניתוסף. על החתיכה והיא החתיכה מתחילה ועד סוף אבל לגבי בע"מ ששימש בטומאה כיון דמעיקרא הוא הגברא דלעולם באיסור הראשון דנקטינן כפשטא דמילתא והעבודה שנאסרה עליו הוא החתיכה ומעתה אם נאמר באיסור השני כשנטמא דניתוסף עליו איסור אכילה ולדון אותו כחתיכה כמו גבי חללה שגם אם נאמר שהוא עצמו נידון כחתיכה וכגברא מ"מ לא יהיה אלא איסור כולל כיון שאיסור הראשון על שם חתיכה אחרת דהיינו על עבודה וכיון שסוף סוף לא ישוה אלא לאיסור כולל לכן נקטינן כפשטא דמילתא דלא יצא ג"כ מכלל א"כ

ה אמנם עדיין תיקשי דהא תינח מפני דנקטינן שם החתיכה בראשונה על העבודה דאז שוב לא תעדיף הדבר להגיע לכלל מוסיף ומדוע לא ננקוט את שם חתיכה בראשונה על הבהמה שנעשית בו העבודה ונא' דמעיקרא נאסרה בהמה זו על בע"מ לעבודה ואח"כ כשנטמ' ניתוסף עליו לאכילה ומיגו דחייל לאכילה חייל נמי לעבוד' וא"ל מפני שאכילה לא ניתוסף רק לאחר ז"ד דקודם ז"ד א"ח משום טומאה כמבואר בזבחים ל"ד ע"א ובמעילה ז' ע"ב שכבר הוכחנו בסי' ב' אות ח' דכל שעתיד להיתוסיף אח"כ אזי נגרר האיסור העבודה מיד טרם שחל המוסף כדמוכח מתוס' בפ' גה"נ גבי גיד במוקדשין צ' ע"א ד"ה קדשים שהקשו דליחול איסור גיד על מוקדשין מפני שניתוסף לגבוה ומה ק"ל שכבר הקדימו שם דבעינן שיחול איסור גיד מחיים ולגבוה לא נאסר רק לאחר ז"ד שמכשיר את האימורין א"ו דכל שעתיד להתוסיף דנין אותו כאלו ניתוסיף עתה ועוד כו"כ ראיות מאחות אשה דאית לה אחוותא אפי' כשהנה פחותים מבת ג' שנים ולענין אשת אח אפי' כשהם פחותים מבן ט' שנים ודוקא כשאינם בעולם כלל הוא דלא הוה לא כולל ולא מוסיף כדאיתא ברמב"ם בפ"ד מה' שגגות והדרי קושי' לדוכתא דננקוט את הבהמה עצמה לחתיכה מתחילה ועד סוף (וי"ל בחלוקים דקים ודחוקים בין מוסיף זה למוסיף דשבת על עבודה המבואר ברש"י יבמות ל"ג בד"ה מגו וכו' וכן בין מוסיף דיוה"כ על קונם המובא בתשו' רמ"ע) ונראה דל"מ לדעת ש"א מובא לקמן בסי' י' דדוקא כשהקדשה ואח"כ נטמא הוא דחייב משום טומאה שוב לא תעדיף דבר גם אם ננקוט את הבהמה לחתיכה דס"ס לא יכנוס לכלל מוסיף כיון דבע"כ צ"ל דכל שעתיד להתוסף דנין כאלו הוא עתה דאל"כ כבר קדם לו איסור עבודה דטמא שהוא בשעת קבלה והולכה וז"ד והמוסיף לא יבוא אלא לאחר ז"ד וכיון שכן כבר שוב קידם המוסיף לחול גם טרם שנטמא הוא שכבר חל על החתיכה לטמאים דעלמא דבמוסיף ליכא נפקותא בינו לב"א, אמנם גם לדברינו לעי' דבנטמא כיון דעיקר השינוי נעשה בו דנין בתר חתיכות דעלמא הא תינח לקושטא דאתינן עלי' ע"י כולל ואז אפשר לומר דנדון בתר ח' דעלמא אבל במוסיף כגון זה דנאמר שעצמות הקרבן נידון כחתיכה אזי הדרך רחוקה מאוד לילך בתר חתיכות דעלמא ואף אם ת"ל כן מ"מ סוף סוף גם בחתיכות דעלמא כבר חל המוסיף לענין אכילת טמאים טרם שנטמא הוא ועיין

ו יש לעמוד ולהבין לאשורו הא דאיתא דזונה הוי א"מ משום דשם זונה הוי א"מ לישראל ועי' פי' רש"י ביבמות ל"ג ד"ה מיגו שהקשה דלמה לא יהיה שבת כמוסיף על העבודה גבי זר ששימש בשבת ותירץ מפני דשם החתיכה הוא העבודה ועל העבודה לא ניתוסיף מידי בשבת דעבודה שריא בשבת ולמה לא נאמר ג"כ דשם שבת הוי א"מ לגבי קרבן יחיד ומשום שם זה יהיה ג"כ כמוסיף בקרבן ציבור כמו בזונה לכהן הגם שהיא פנויה ואין לה בעל אפ"ה אזלינן בתר שמא לבד וא"ל דשאני קרבן יחיד שאינו נקרא כלל עבודה ביום שבת דהרי גם בק"י אם שחט וזרק בשבת הורצה לבעלים ואם העלה ע"ג המזבח לא ירד עיין חולין מ' ע"א בתוס' ד"ה חייב וכן הוא ברמב"ם בפ"ב מה"ש ה' י"ד ונראה דעיקרא דמילתא דכל היכא שאיסור השני שדנין עליו ב בנידון ההוא הוא איסור בפני עצמו גם בלעדו וזולת איסור הראשון רק שאיסור הראשון עומד כנגדו ומונע מלחול עליו לכן במה דמצינן לחתור ולהמצא איזהו דרך ומסלול כי היכי דליחול ולא ידחה מפני הראשון אזי מן המדה לחפוש ולתור גם בעילה כ"ד ולכן גם במוסיף דשמא לבד סגי כי היכי דלא לידח' ומש"ה בזונה על גרושה וחללה סגי במה דשם זנות פוסל בישראל אבל בזר ששימש בשבת בקרבן צבור דמשום שבת לחוד ליכא איסורא בק"צ כלל רק דאיסור הא' משום זרות מגרר גם על השני אבל זולת הראשון אין בשני שום איסור כלל בזה בודאי בעינן לכולל או למוסיף גמור אבל משום שמא לחודא אין בכחו ע"י עילה זו הקלה בעצמותו שגם הראשון יגרר עוד את השני ועי' לעי' סימן א' והן הן הדברים שכתבנו בסימן ב' א"ה דמש"ה גבי כה"ג שבא על אחותו אלמנה הוי א"מ לדעת ריטב"א משום כה"ג שיהיה אחריו הגם דעתה לא ניתוסף מידי והוא על ספק וגבי א"א ונעשית חמותו לא הוי א"מ אף דאיסור חמותו יחול גם בתר מיתת הבעל משום דחלוקת הזמנים לא הוי אלא א"כ אבל כל היכא דמצינו דרך לקרותו בשם מוסיף כגון דניתוסף על אחר אע"ג דחלוקת הזמן מסובך גם כן בזה אפי' הכי כיון דניתוסף על אחר לא יצא מכלל מוסיף אבל היכא דלא ניתוסף על אחרים רק עליו ועליו כבר נאסר רק דאפשר דאיסור השני יומשך גם בכלות הראשון דאזי א"א להגביל בין הראשון לשני רק משום חלוקת הזמנים שביניהם ומה נ"מ בין חתיכה לחתיכה או בין זמן לזמן ולא עדיף מכלל כל כולל דעלמא דל"א היכא ברירא מילתא

ז ועפ"י הדברים האמורים יתיישב לן מה דקשי' למרן הגאון הקדוש מוה"ע זצ"ל בספר התשו' בסי' קס"ט בשולי המותב וז"ל זבחים דף ע' תוס' ד"ה יבא וכו' תימא למאן דא"ל איסור מוסיף למה לי קרא תמיהני הא נבילה כולל הוי לא מוסיף ואי כוונתם שנתוסף לגבוה הא י"ל דאצטריך קרא לבהמה בעלת מום דבלא זה אסורה לגבוה וצע"ג עכ"ל ולהנ"ל ניחא כיון דאנן דנין על איסור ראשון ולא על בע"מ ולכן הגם שעתה לא ניתוסף כלל לגבוה שהוא חולין ולא הקדישה מעולם מ"מ לא גרע מזונה דהוי מוסיף משום שם זנות דפוסל בישראל בעלמא וה"ה בנבילה דשם נבילה הוי מוסיף בבהמת הקדש ולא דמי להא דתירצו תוס' בחולין דף ק"א ד"ה מאן וז"ל וי"ל דסבר כמ"ד בריש פירקין דגיד נמי אסור לגבוה דש"ה דעל איסור הראשון שדנין עליו לא ניתוסף מידי גם בשמא אבל בנבילה על איסור חלב דלעולם הוי א"מ רק דעתה ע"י מקרה מצ"א נפל ממנו המוסף בזה לא איכפת לן כמו בזונה דגם עתה שהיא פנויה לא ניתוסף מידי ואפ"ה הוי מוסיף משום שמא לבד

ח עיין בשעה"מ ו' פ"ה שתמהו על הרמב"ם שלא הביא בהלכות בכה"ג שבא על אחותו אלמנה