זית רענן חלק א שכא

אולם אם נאמר דמיני' ילפינן בעלמא מנ"ל דאפי' בקל ע"ח חייל בא"מ כעין קו' תוס' זבחים דף ע' בד"ה יבא לכן נראה לפרש בפשטות כיון דדרשינן מסמיכות הכתובים דכל שאינו ביקח אינו בלא יקח כבר גילה קרא דבאיסור כהונה אין איסור חע"א שוב ממילא הו"ל לדון ולומר דגם באיסור כהונה כל חו"ח לגבי אידך לא חלו אהדדי להכי צריך לקרא דגרושה בכה"ג לחלק וכיון דאיכא מיעוט וריבוי מחלקינן בינייהו להשוותם ואמרי' דהאי דמעטינן מן סמיכות הכתובים הוא בקל ע"ח ואע"ג דבעלמא חייל בא"מ הכא לא חייל אבל בחמור ע"ק מיחל חייל מרבוי' דגרושה בכה"ג וה"פ אפ"ת רבנן וכי אמרי רבנן איסור חע"א ה"מ חמור ע"ק וכו' היינו רבנן דלעי' דסברי דגם בא"כ בזמן שהם כסדר הזה חייב על כל או"א ה"מ חמור ע"ק כגון גרושה על אלמנה כיון שהיא אלמנה לכ"ע ואפי' הכי לא נאסרה לכה"ד וכשנתגרשה נאסרה בע"כ דגרושה חמורה מאלמנה וכן בחללה לגבי תרומ' וכן בזונה דע"י שם זונה נאסרה אף לישראל אבל באחותו אלמנה דהא דנאסרה באלמנותה מה שלא נאסרה מקדם הוא מפני שלא היתה אחותו ומן הקרובות האסורות עליו אבל איסור קריבות חמורה מאלמנה ומש"ה לא חייל קל ע"ח והאי דלא מתרץ כפשוטו אפ"ת רבנן וש"ה דגלי קרא דדרשינן סמוכים דא"כ ברייתא דלעי' דבזמן שהם כסדר הזה חייב על כל או"א אמאן תרמי' ומתורץ כל קו' הנ"ל

ב ועפ"י זה יתרחבה לן דעת מהרי"ט שהיקשה לקמן בכהן שבא על אחותו זונה משוי לה חללה ל"מ לה חזר ובא עלי' עשאה חללה ופרש"י בד"ה חזר וב"ע בין הוא בין אחר והיקשה דהיכא חייל איסור זונה עליו כשחזר הוא ובא עלי' למשוי לה חללה בתר הכי דהא אמרי' לעי' דאין איסור אלמנה חל על איסור אחות וי"ל דכי אמרי' דלא חייל היינו לחייב עלי' משום אלמנה אבל אם היתרו בו משום אלמנה או שהי' שוגג באחותו ומזיד באלמנה פשיטא דחייב דמשום שהיא אחותו לא גרעה משאר אלמנה ומשם הרא"ש אמרו דאיירי שהביא ב"ש לאחר שנעשה חללה וכו' עיי"ש עכ"ל והרעישו עליו כל האחרונים מכמה סוגיות חדא מהא דמקשה בש"ס בסנהדרין ולחייב נמי משום א"א לפי' תוס' שם דקאי היכא שלא היתרו בו משום חמותו רק משום א"א ומסיים שם בש"ס בקו' זו דהא אמר ר"א מודה ר"י בא"מ ולדעת מהרי"ט אפי' בלא א"מ נמי כיון דלא מחייבי' לי' על הראשון יתחייב עה"ש וכן בחולין קי"ד ברש"י ד"ה ומר אמר ח' וז"ל דאם לא היתרו בו משום חלב אלא משום בב"ח אינו לוקה דלא אתי איסור בב"ח וחייל אאיסור חלב מבואר להיפוך וכן בפ"ה היקשה מכמה סוגיות יעו"ש ולפענ"ד נראה דבודאי היכא דאין איסור חע"א אזי אפי' היכא שלא היתרו בו על הראשון והיתרו בו משם השני גם מהרי"ט מודה דפטרי' לי' לגמרי רק גבי כה"ג שבא על אחותו אלמנה דהוי א"מ לגבי כהן משוח רק מפני שהוא קל ע"ח הוא דלא חייל בזה חידש מהרי"ט דהיכא דלא היתרו בו משום אחותו רק משום אלמנה דעתה חמורה איסור אלמנה מאיסור אחותו ומצא מקום למיחל כמו דאמרי' ביבמות ל"ב באיסור א"א דמיתלי תלוי וקאי אזי מש"ה חזר וחייל משום מוסיף שבו אבל בהא דאמרי' דעשאה חללה ע"ז לא היקשה מהרי"ט וע"ז לא קאי תירוצו כלל כיון דחללה על זונה לא הוי א"מ כדמשמע מלשונו שהקשה דהיכא חייל איסור זונה עליו וכו' ובהאי דעשאה חללה לא קשיא לי' משום דנפקותא קאי לעלמא ושפיר נוכל לומר דאיכא נפקותא לגבי מי שיביא ב"ש אח"כ אבל בבועל זה דאיירינן בי' דחיקא לי' לאוקמי דוקא באופן זה ולא תיקשה לקורא מהאי דמקשה הש"ס בזר ששימש בשבת הא אמר ר"י הבערה ללאו יצאת דקו' קאי לפי' התו' שם מפני דהוי קל ע"ח ולוקי כגון דלא היתרו בו משום זרות רק משום שבת ואפ"ה לר"ש ל"ח משום דל"ל א"כ אבל לר"י דא"ל א"כ רק דמשום קע"ח נפטרינן לי' והיכא דלא היתרו בי' משום הראשון רק עה"ש שוב הוי השני חמור לדעת מהרי"ט דז"א כיון דלא היתרו בו על זרות כלל אזי פטור גם משום שבת דהא עבודה משתרי בשבת רק לזרים לחוד הוא דאסירי (ודוחק לאוקמי דלא היתרו בו משום לאו דזרות להדיא רק משום זרות דשבת) וכדמות ראי' לדברי מהרי"ט לפי מה שפרשנו מרש"י חולין ק"א ע"ב בד"ה סוף סוף תרווייהו בהדי הדדי קאתי וז"ל ואין כאן אחרון והלכך ע"כ כי פטר לי' ריוה"ג משום דקסבר כיון דבכו"מ אין אחע"א באיסור ב"א נמי לא מחייב אלא חדא ואי נמי הזיד בא' מהם הרי שגגת חבירו עומדת וחייב עכ"ל וה"פ דבשלמא אם אמרי' דלא חייל משום דקביע וקיימי אזי גם בהזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור על יוה"כ משום דאין איסור חע"א אבל היכא דפטרינן לי' משום איסור ב"א אזי דוקא היכא דא' קל והשני חמור הוא דפטרינן לי' על הקל ומחייבינן לי' עה"ח כמבואר בתו' יבמות ד"ה באיסור ועי' בפ"י במש"ש (ומש'"ה היכא דלא היתרו בו משום שבת והיתרו בו משום יוה"כ חייבינן לי' מלקות משום יוה"כ למ"ד דחמ"ש ל"מ ממלקות) וה"ה נמי היכא דהזיד בשבת ולא היתרו בו דל"מ למפטר לי' בלא כלום דמשום יוה"כ דמצינן לחיובא לי' בקרבן הוא החמור בחיובי' משבת דפטור בלא כלום ובזה מופרקים כל הקו' מדברי מהרי"ט ולא תיקשה לן רק ממה שהביאו ראי' ביבמות ל"ג הנ"ל דא"מ חל אפי' בקל ע"ח מהאי דסנהדרין דמקשה בש"ס ולחייב נמי משום א"א דהא מודה ר"י בא"מ ולדברי מהרי"ט אין זו ראי' דהא אפי' היכא דלא חייל בקל ע"ח כגון בא"כ באחותו אלמנה אפ"ה חייב משום אלמנה היכא דלא היתרו משום אחותו משום דחמור בחיובו דמשום זה לא אירי' דבקל מצינו לדחות דראי' זו קאי לאידך פירושם דקו' הש"ס קאי על היכא דשגג בשתיהן ולחייבי' שני חטאות ועוד אי לאו דקים לי' לש"ס דבמוסיף חל אפי' קל ע"ח מנ"ל להקשות משום סברא זו

ג עיין בשעה"מ בפי"ז מהא"ב שהיקשה על רש"י שם ע"ג ע"א וז"ל ד"ה הרי אלמנה וכו' וכן זונה מביאת פסולין שבא עלי' כהן הדיוט נקראת חללה ללקות עלי' משום חללה דכל איסור כהונה עושה אותה חללה בביאתו עכ"ל והיקשה דהא חללה ל"ח על זונה כדקתני בבריי' דדוקא כסדר זה ומפני זה רצה לנטות מדעת כה"פ דלדידן דא"ל א"מ חייב אפי' שלא כסדרן משום רבוי' קרא דגרושה דכתיבי בכה"ג ולא ילפינן מיני' בעלמא משום דאיסור כהונה שאני דחמירי וכבר כתבנו לעי' דרבוי' דגרושה מצרכינן לאפוקי מסמיכות דכל שאינו ביקח וגם קו' על רש"י לק"מ כיון דקו' הש"ס שם קאי על רב יהודא דמתרץ דה"ק איזהו חללה כל שנולדה מפסולי כהונה ומקשינן עלה נולדה אין לא נולדה לא הרי אלמנה וגרושה זונה דלא נולדה וקא הוי חללה ומשמע להדיא דמכלהו קא קשיא לי' ומאי קשי' לי' מזונה דרב יהודא לא קאמר אלא לחייבי' מלקות משום חללה א"ו דגם בזונה מ"ל לחייבי' מלקות משום חללה כגון במי שהביא ב"ש אח"כ וזהו שהכניסו לפרש כן, עי' בירושלמי סנהדרין ס"פ אלו הנשרפים דתני בשם ר"י נתארמלה ונתגרשה ונתחללה זונה ואח"כ בא עלי' א"ח אלא א' זונה ונתחללה וכו' חייב על כל או"א נתאלמנה ונתגרשה כאחת מה אמר בה ר"י נראה דנוכל לפרש במי שגירשה שיחול הגט עם גמר מיתה כאחד עי' ב"ב קל"ז רשב"ם בד"ה זה גיטך אמנם בעיקר מימרא דר"י צריך להיות בהיפך ברישא חייב על כל או"א ובסיפא אינו חייב אלא אחת

ד יש להתבונן לאשורו בהאי דאמרינן בחללה דמטעם מיגו דאיתוסף איסורא למיכל בתרומה איתוסף איסורא לגבי כה"ג ול"א כיון שהיא אסורה לאכול בתרומה דנידון התרומה כחתיכה אחרת והיא היא הגברא לגבי תרומה ונמצא דאין כאן לא מוסיף ולא כולל כיון דמעיקרא לגבי כהן דנין אותה כחתיכה לגבי הכהן ואח"כ נאסרה היא בחתיכות אחרות אלא אמרינן כיון שנאסרה היא בתרומה דנין אותה כחתיכה גם לגבי תרומה ואמרינן דהוי כאילו ניתוסף איסורא