זית רענן חלק א שכ

איסורין גם כשהיה שיעור שלם היה על כל חלק וחלק ממנו דין ח"ש וגם עתה כשחלקו או כשנאבד מן העולם חצי שיעורו אי אפשר לומר בי' דאיסור השני מיתלי תלוי וכשהלך הראשון יחול השני שגם איסורו הראשון לא אזדי ליה דעדיין חזיא לאצטרופי כמקדם שהיה על כל חלק ממנו ח"ש וע"י הצטרפות יחד נעשה שיעור שלם כן עתה לא הוסרה מזה אכן בשרצים דאיכא תרי שיעורין או כשהוא שלם אפי' בפחות מכזית או בכזית כשנתרסק ולכן בנמלה שלימה כשנתרסקה איכא למימר דמשעה שנתרסקה כבר הלך חיובו הראשון שגם עתה לא חסרה מידי משהיתה אז רק דהלך חשיבותו דבריה ובזה לא חזיא לאצטרופי שיהיה בחשיבותי' כמקדם ולכן כשם דחייל עלה עתה איסורא דחצי שיעור מקרא דכל חלב דנתרבה ח"ש לאיסורא כן חל עלה ג"כ איסורא דח"ש דנבלת שרצים דשניהם חלים בב"א דבכגון זה שפיר נוכל לומר דאיסור השני מיתלי תלוי וקאי כיון דתו לא חזיא לאצטרופי שתהיה עוד כמקדם אע"ג דאפשר לאצטרופי לכזית זהו מילתא חדתא שלא ממינה שהיתה טרם שנתרסקה וכשם דחזיא לאצטרופי לראשון כן נמי חזיא לשני דבשלמא בכל האיסורין כיון דחזיא לאצטרופי לשיעורו כמקדם מש"ה אמרינן דאיסורו הראשון לא זז עדיין ממנו משא"כ הכא דא"א שתבא עוד למה שהיתה ואפ"ל בו דחיובו הראשון כבר אזדי והשני מיתלי תלוי וקאי

ה ועפ"י הקדמות האלו יצהירו דברי רבינו שהרי א' השלימה היתה מורכבת מה' מינים שונים כאשר האריך הרמב"ם שם בזה ונהנה גרונו מן ה' מינים המורכבים וכשבא לבה"ב כבר נחלק אפס קצהו ממנו (ואפ"ה חייב כמו באמה"ח שנחלק בפנים דאע"ג דבעינן גם המ"ע אבל לא בעינן שיהיה בחיובו כאשר הגבילו רחמנא) ונאבד ממנו ואזדו לגמרי כל חיובא דמורכבים ולא נשאר עליו אלא חצי שיעור דמורכבים ודינו כמרוסקים דמה לנו אם נתרסקו מבחוץ או מבפנים וכשם דאם הקיאו עתה תו לית עלה אלא כחצי שיעור ואפ"ה חייב חמשה דמורכבים שכבר נהנה גרונו משיעור שלם ותו ליכא אלא כחצי שיעור דמורכבים וחל או משום נבילות השרצים ומצטרפין אותו למרוסקים לחייבו משום נבילות השרצים ואע"ג דלא נהנה גרונו מכזית שלם דנבילה דכבר בארנו דלא איכפת לן בזה כיון שהמ"ע היה בשיעור שלם דשניהם שוין בעיקר חיובו הג"ר והמ"ע וכשם דמחייבינן בהג"ר בשיעור שלם ועל המ"ע בפחות מכשיעור ה"ה להיפך ומש"ה חייב על ה' דמורכבים משום הג"ר על ש"ש ועל המ"ע בחצי שיעור ועל נבילת השרצים משום הנאת מעיו בכשיעור ועל הנאת גרונו בח"ש דמרוסקים שנתרסקו מבחוץ וכשבאו לבית הבליעה מצא מין את מינו שגם כבר השלימה נתרסקה ואזדי ליה לשיעורו ודינו רק כחצי שיעור בין לענין ה' דשרצים וכן נמי לענין נבילת השרצים ונהנו מעיו בשיעור שלם מנבלת השרצים

ו ולדברינו הנ"ל נמצא דגם בטהורה וטמאה מש"ל דמצטרפי כגון בעוף טמא דחייב משום טמאה בכ"ש ונתנבלה ונתרסקה דאזדי לי' חשיבתו הראשון תיכף כשנתרסקה ואז חייל בב"א איסור דח"ש נבילה וח"ש דטמאה דדמי בזה לשרצים וכן נראה מדקדוק לשונו הצח בפ"ד ה' י"ז וז"ל כל הנבילות מצטרפות זע"ז וכו' אבל בבשר נבילה עם בשר בהמה טמאה אין מצטרפין וכו' עכ"ל ודייק בלשונו היטב דבנבילה נקט סתם בשר נבילה ובטמאה נקט בהמה טמאה דוקא ולא נקטי נמי בסתמא עם בשר טמאה משום דבעוף זימנין דמצטרפי כשאין בו אלא כ"ש דתיכף כשנתרסק' ותו א"א שתבוא לחשיבותו הראשון כבר חלף ואזדי לי' לאיסורו הראשון וחיילי עליו שני האיסורין דח"ש בב"א וכן במעילה ט"ז נקט נמי בבהמה טמאה ועיין ברמב"ם שם דבשאר חלוקים שם נקט נמי לעוף בהדייהו ובזה שבקי ונקט בהדי' בה"ט וכולי האי אי אפשר לתלות בשיגרא דלישנא ושלא במכוון

ז ועפ"י דברינו הנ"ל באות ב' בכוונת הרמב"ם יתיישב לן קושי' פר"ח בסימן ס"ב שהקשה לדעת רמב"ם דאם אכל צפור טהורה בחי' חייב בכ"ש משום נבילה דהא גבי ריסק ט' נמלים ואחד חי מצטרפין לכזית כדאיתא במכות ט"ז וכיון דאחד חי ל"ל לאצטרופי כלל ולמאי דפרישנא לעיל דגם רמב"ם מודה דהנאת גרונו הוא גם כן מן העיקרים דמחייבינן עלי' בכל מ"א ואזלינן בתר הג"ר בין לקולא בין לחומרא וכיון דבשעת הג"ר עודנו לא נתנבלה כ"ע מודים דל"א לחיובי' משום נבילה כדעת תוס' שם רק דגבי צפור טהורה משום טעמא אחריתא הוא דמחייבינן עלה כיון דנהנה גרונו מבשר מה"ח דכחדא איסורא חשיבא עם נבילה לדעת הרמב"ם אבל בשרצים דאין בהם משום בשר ואבר מה"ח אזי תו א"א לחייבי' משום נבילה על הנאות מעיו לחוד כיון דבצרי לן הג"ר שהוא קוטב אחד והעיקר שבכל מ"א: סימן ה

א עתה נבואה לתקוע לברר וללבן את הנראה לפענ"ד בדבר הלכה זו בסוגיא דקדושין ע"ז בכמה קו' חמורות אשר יתעוררו עליהם כל מעיין ושופט בצדק וכבר עמדו בזה ג"כ רבותינו האחרונים בספרותיהם א' לשני אוקימתא שם אמרי' כי אמרי רבנן איסור חע"א ה"מ איסור חמור על איסור קל וכו' והא כיון דבע"כ צ"ל דאיסור אלמנה הוי א"מ כדאיתא בתוס' ובריטב"א ובא"מ חל אפי' קל ע"ח כמבואר בתו' יבמות ל"ג ע"ב ד"ה אומר וכן מוכח להדיא מכמה מתניתן ביבמות ובכריתות דקתני לנידה באחרונה דחייל משום דאיתוסיף איסור על בעלה אע"ג דנידה קל מכל ח"כ שהרי יש היתר לאיסורו ואין איסורו איסור עולם וחייל אף על א"א שהוא במיתה אכן באיסור נדה יש צד חומר משא"כ בכל ח"כ שמטמאה את בועלה טומאת שבעה ואף לתירוצו הראשון ביבמות שם לא ניחא להו לומר דמש"ה חל על נבילה מפני שמטמאה זהו בנבילה דטומאה שבו מילתא אחריתא הוא ולא מפני שחומר איסור נבילה שבו מגרר הטומאה שהרי כל המטמאין בבהמה שאינו חייב עליהם משום נבילה ואפ"ה מטמאין עי' מעילה ט"ז לדידן דפסקי' כרב ור"א אבל בנידה דמצד טומאה שבה אינה מטמא רק טומאת ערב במו"מ ורק מצד חומר האיסור שבה מטמאה את בועלה טומאת שבעה דכתיב ותהי נדתה עליו ובל"ז סברא זאת מוכרחת שהרי מבואר בתשו' רמ"ע בסימן קפ"ז דכל דהוי איסור כולל לגבי גברא הוי א"מ לגבי נשי וכן להיפך וכל האחרונים הסכימו אתו ליסוד מוסד ובעזהש"י כוונתי אתו בזה בימי חורפי והא לעי' ביבמות איתא להדיא דתני ר"ח ששה עשר חטאות מפני שגם היא חייבת ע"כ כמו הבועל והרי לדידה הוי נידה רק איסור כולל והיכא חייל על איסור א"א דבמיתה דכבר הסכימו דבכולל לא חייל קע"ח וקשיא לתירוצם הראשון דמפני שמטמא לא נחשב לצד חומר א"ו בע"כ צ"ל דשאני טומאה זו שהוא מפני חומר האיסור שבו אבל מ"מ קשיא דהרי מבואר שם בכריתות להדיא דחייל איסור אשת אחיו ושאר ח"כ על בתו וב"ב וב"א שהם במיתה ואיסורן איסור עולם ובתשו' רמ"ע רצה לפרש דאתי' אליבא דרבי דס"ל בכריתות כ"ג דאין איסור חע"א רק בחמור ע"ק וכבר כתבנו בסימן י' דאינו מן ההכרח כ"כ וגם אם נאמר כן רחוק הדבר דיסתור בש"ס כ"כ ולומר אפ"ת רבנן מה דל"מ רק לרבי בלבד ובכמה משניות נסתם להיפך ב' מאי דאיתא בברייתא דדוקא כסדר הזה מחויב על כל א' וא' וזאת למדנו ממה דכתיב גרושה בכה"ג אלא דכשם שחלוקה גרושה מזונה וח' בכה"ד כך אלמנה וכו' לפי' רש"י ועי' בריטב"א וקשי' למאן דא"ל א"מ בעלמא ל"ב לרבוי' בא"כ דחמור ואי משום דמיני' ילפי' א"ל דא"כ שאני וא"ל דאיירי במי שהביא ב"ש אח"כ מי הכניסו לתגר הזה אבל בזה יש לגמגם קצת דלדידן לא מחלקינן בזה בין א"כ לשאר איסורין עי' יבמות פ"ח ע"ב דפסקינן כשאר תירוצים שם מאי דפנו דפנו בעדי'