זית רענן חלק א שיט

בשר שמת בבית הבליעה דלא נהנה גרונו מנבילה שהרי כשנעשה נבילה כבר היה בב"ה תו לא מחייבינן לי' ומשמע להדיא דאנן פסקינן כרבין אמר ר"י דתלי' בדר"פ דבה"ש לכ"ע לא פליגי דלמ"צ ופסקינן כוותיה ולפ"ז מיושב קו' מהרש"א הנ"ל דהא דפי' רש"י במכות ואחד חי וכשבלעו הוא מת היינו משום דדחיקא ליה לומר דל"ד. חי וכיון דשמעינ' לאמוראי דהתם דנאמרה בשם ר' יוחנן לכן יש מקו' לומר דאפי' כשהוא חי מחייבינן לי' אעפ"י שלא נהנה גרונו מאיסורא שהרי לדידי' דפליגי בה"ש וחייב לר"י אף דבצר לי' שיעורא קודם שהגיע לה"ג וכשם דלא מעכב לדידי' אפי' כשלא הגיע לבה"ש כלל ה"נ מחייבינן לי' אפי' כשלא נהנה גרונו כלל דלדידי' בה"ש וה"ג שוין אבל לדידן דפסקינן כרבנן וכר"פ אזי לעולם בעינן ה"ג ובין לקולא ובין לחומרא אזלינן בתר הג"ר וכשלא נהנה גרונו בעידן איסורא פטרי' לי' לגמרי וכן כשכרכו בסיב ושפיר היקשה רש"י דלרבנן ולר"פ קשיא דאמאי נקיט צפור שא"ב כזית דאפי' יש בו כזית נמי דמשום נבילה ל"מ לחייבי' דהרי לא נהנה גרונו בעידן איסורא דהרי לא מת אלא כשבלעו כדמ"ל מלשונו במכות ומסקנא דמילתא דלדידן כר"פ וכרבין אמר ר"י גם רש"י מודה בזה לדעת התוס' דל"מ לי' משום נבילה בזה ועיין

ב ומעתה יציבא מילתא דגם רמב"ם ס"ל לדינא כדעת התו' דא"א לומר דס"ל כדעת רש"י במכות ומקורו נובע מהתם שהרי בסוף פ"ב מהמ"א הביא להלכה האי דריסק נמלים ונקט ואחד שלם ושמטי ללישנא דגמר' ואחד חי ואם אמרת דמזה יסוד דינו גבי צפור טהורה הו"ל לי' למימר כלישנא דנישנת במקומו לכן נראה דמקור דינו נובע מסוגי' זו והוא כיון דנראה מכ"מ דבעינן ה"ג ומעיו גם לר"י שהרי אף לר"י דמחייב בחצי זית והקיאו וחזר ובלעו היינו כשכבר הגיע למעיו אבל קודם שהגיע למעיו בודאי פטור לכ"ע כמבואר רק דמילוי כרס ל"ב לכן עשה ליסוד מוסד מזה דכשם דמחייבינן לר"י היכא דהנאות גרונו הי' משיעור שלם והנאות מעיו בחצי שיעור וה"ה להיפך נמי חייב היכא דנהנה גרונו מחצי שיעור וכשהגיע למעי' הי' כשיעור חיובו כיון דתרווייהו גורמים בעיקר ושרשי החיוב מה"ת למיפלג בינייהו בזה ונ"מ היכא דבלע כזית שלם וחציו מכורך בסיב אף שלא נגע בגרונו אלא חצי זית נמי חייב כיון שהנאות מעיו הי' בשיעור שלם כמו דמחייבי' על הג"ר כשהי' כשיעור ודבוק חצי בין החנוכים וכשהגיע להמ"ע לא הי' אלא ח"ש (ועי' בלחם משנה בפ"ו מהלכות חו"מ וז"ל כתב הה"מ אבל כשכרכן בסיב וכו' וא"ת מה טעם לחלק בין סיב למרור וכ"ת דבסיב כרכן ובמרור לא כרכן א"כ ליפלוג במרור גופי' היכא דכרכן דהוא אסור וי"ל דבמרור אע"ג דכרכן מותר דכיון דבי' איתעביד מצוה וכו' משמע ג"כ דמחלק בין כשהי' כולו כרוך בסיב הוא דפטור אבל בחציו כרוך מחייבי' לי' מדמחלק בין כרכן ללא כרכן דמשמע דוקא כשכולן כרוך בסיב הוא דפטור ודברי מ"ל בפ' י"ד מהמ"א תמוהים לי דמביא ראי' מדבריו כ"מ לענין טומאת בה"ב דמין במינו א"ח דה"ה לענין מ"א מחלקי' בין בדבר מאכל לכורכו בסיב יעו"ש ואינו דומה כלל דלענין טומאה ל"ת בהונאה כלל רק בחציצה תלי' מילתא דטומאת בית הבליעה בנגיעה תלי' משא"כ לענין מ"א דתלי' בהג"ר וכיון שלא נהנה מאיסור גופי' מה נ"מ במאי כורכו וכיון שכן דבמ"א ליכא לאפלוגי מידי בין מינו לא"מ מינה גופא תסתים דל"ב נגיעת גרונו בכזית שלם שהרי כשבלעו לא נגע גרונו רק בשטחות החיצונה נגע דלמאי דפרישנא דס"ל לרמב"ם דהונאות גרונו ומעיו שניהן שוין בחיוב מוכח דלא ס"ל כדעת ר"מ בתוס' ישינים כתובות ל' ע"ב בד"ה ל"צ יעו"ש שגם רש"י וכל בעה"ת מחולקים עליו בזה) ועי' רמב"ם בפ"ד מהמ"א הלכה י"ז וז"ל כל הנבילות מצטרפות זע"ז וכו' או לחצי זית מבשר נבילה וח"ז מבשר מן החי מן הטהורה ואכלו לוקה עכ"ל ועי' בלח"מ וז"ל וטעמו משום דבשר מה"ח כתב לעי' דהוי בכלל לאו דובשר בשדה טריפה וטריפה תחילת נבילה הוא עכ"ל ועפ"י מוסדות האלו דינו של רמב"ם הנ"ל גבי צפור טהורה חי בכ"ש דלוקה משום נבילה נכון וצלול דאזיל לשיטתי' דבשר מה"ח ונבילה כחד חשיבא דהרי מצטרפין ח"ש מזה וח"ש מזה וס"ל כדעת רש"י ק"ב הנ"ל הגם שאין עומדת לאברים אבל לבשר עומדת וכיון שכן תיכף כשבא להנאת גרונו בעודו חי עד סמוך לבה"ב כבר נהנה גרונו מח"ש מבשר מה"ח וכשבא לבה"ב ומת הרי נהנה מעיו משיעור שלם דנבילה דגבי נבילה כ"ז שהוא שלם אפי' כשהוא פחות מכזית הוא שיעור חיובא לדעתו ונמצא דע"י הונאות גרונו ומעיו נגמר חיובו שכבר הוכחנו לעי' דכשם דחייב על ה"ג כשהי' כשיעור ובהמ"ע פחות מכשיעור ה"ה נמי להיפך דשניהם שוין בעיקר חיובו ומאי אמרת דש"ה דהנאות גרונו בח"ש הי' מאיסור דבשר מה"ח והמ"ע משל נבילה משום זה אין חילוק ביניהם לדעתו דס"ל דמצטרפין יחד מכלל דכחדא חשיבא לכ"מ ועוד כשם דמצטרפין בח"ש מזה ומזה ה"ה דמצטרפין לה"ג ומעיו ויש לצדד ולומר דגם אי ס"ל כדעת תוס' דאינה עומדת לבשר בחי' ג"כ ניחא כנ"ל דאפ"ל שגם דאינה עומדת לכך מ"מ כיון שהוא אכלה לא גרע משלא כדרך הנאתן דס"ל דאסור מה"ת לדעתו עי' במ"ל בפ"ה מה' יסודי התורה ה"ח דדמי לחצי שיעור וכבר נהנה גרונו מח"ש של בשר מה"ח והנאת מעיו משיעור שלם של נבילה כנ"ל

ג ובזה עשיתי סמוכין דגם רש"י ס"ל כדעת רמב"ם בזה דבשר מה"ח ונבילה מצטרפין דפרש"י בשבועות באוכל נבילה ביוה"כ לר"ש פטור על יוה"כ אפי' כשנתנבלה ביוה"כ משום אמה"ח דקדים ליוה"כ והיקשו דהא כשנתנבלה אזיל לי' לאיסורא דאמה"ח וחיילי איסור נבילה ואיסור יוה"כ בב"א אמנם נראה דהא דנקט אמה"ח ל"ד, דהא אנן פסקי' דלאו לא"ע רק כוונתו לבשר מה"ח וכן בהא דפי' רש"י בכ"מ דבחי' בחזקת איסור עומדת משום אמה"ח ותמהו גם בזה דכבר הלך איסורו גם כשנפל לנו ס' בשחיטה מ"מ איסורו דאמה"ח כבר אזדי לי' ג"כ כוונתו לבשר מן החי (ונמצא כן כ"פ בלשון הפוסקים דבמקום דלא מפלגי' ביניהו ל"ד בזה) וכיון דבשר מן החי ונבילה מצטרפין כחדא חשיבי ואיסורו נמשך מאז ועד עתה ולכן כשספק בשחיטה מוקמינן אותה אחזקה קמייתא דנבילה ובשר מה"ח כאיסור אחד דמי וכן כשנתנבלה ביוה"כ לא חייל יוה"כ על איסור בשר מה"ח דקדים ליה וגם עתה לא נתרוקנה מאיסור זה ועיין לעי' סימן ג' אות כ"ט ל' ל"א מה שישבנו שם לדעת רש"י

ד ועפ"י הנ"ל אפשר למצוא פתר דבר לדברי רמב"ם בסוף פ"ב מהמ"א דפסק בריסק נמלי' וא' שלם ביניהם דמצטרפין ובטמאים ובטהורים פסק דאין מצטרפין דאין איסור נבילה חל על טמאה וע"ש בפר"ח סי' ס"ג דהקשה לדעת רמב"ם דפסק בפ"ה מהמ"א ה"ג דבא' מה"ח חייב על כזית כשאכלו בשר וגו"ע כהווייתו ולדעתו קשי' קו' תוס' לעיל צ"ו ע"ב ד"ה ור"י בסה"ד מקו' הש"ס ולר"ל המ"ל דחייב ונראה דקו' הגמרא קאי לר"ל לטעמיה דס"ל במכות דף ט"ו ע"ב דהתראת ספק לש"ה ותנן בפ"א דטהרות להדי' דאוכל אמה"ח סופג ארבעים והמש"ל דמחייב מלקות דמסתמא קודם שהגיע לבה"ב נחלק לשתים ולא נשאר בשלימותו נמצא מוכח מזה דמסתמא לא נשאר בשלימותו כשבא לבה"ב דאל"כ לא נכנס בכלל הת"ס דמוקמינן על חזקתו כמו דאיתא בתוס' כ"פ במכות שם וכן בריש שבת גבי רדיות הפת דף ד' בד"ה קודם וגם מלבד זה נראה לרמב"ם כן מפשטא דגמרא מדלא משכחינן לר"ל אלא בגרימתא זעירתא אבל לר"י ניחא נשמע מכללו דמסתמא קודם שהגיע להנאת מעיו כבר נחלק מקצתו ועי' לעיל בסי' ג' אות ל"ה דהוכחנו דבכל איסורין שהוא ח"ש מראשון וגם ח"ש לאיסור השני דלכ"ע לא חל השני, אמנם נראה דיש לחלק בין איסורא דשרצים לשאר איסורין וטעמא דמילתא דבכל