זית רענן חלק א שיח

לי' גם על אמה"ח משום בשר שעליו אפי' בכ"ש דלא ניתנו שיעורין רק לב"י ונמצא דגבי ב"נ ליכא לחיובא רק משום א' מהם וגם לא הי' גבייהו רק משום איסורא של אחד מהם לבד ואיך יגררו משום מוסיף לחייבו משום שניהם (ולולא דברי הכ"מ אפ"ל דט"י ומח"כ יש בהם משום כולל לאכילות קדשים ונמצא דשניהם מחייבים גם בכולל גופי') ויוצא מדברינו דין מחודש דבאבר שאין עליו בשר כלל רק עור וגו"ע כגון בארכובה [ועי' בפ' העור והרוטב דף קפ"ב דאנן פסקינן דעור בין הפרסות לאו כבשר דמי לכ"ד ולטומאה ועי' רמב"ם פ"ד מהמ"א ה' ח"י כ"א) דאין ב"נ מצוה על אברים הללו ואל יהי כזר בעיני הקורא דכן מוכח מתו' ל"ג ע"א בד"ה אחד א"י בסה"ד וי"ל דמ"מ אמה"ח דידהו אסור משום דבעינן שחיטה אע"ג דב"נ הי' אסור במשהו בשר וגו"ע וישראל לא מתסר אלא בכזית בשר הא אמר ר"י דח"ש אסור מה"ת וכו' עכ"ל ועדיין קשה דהא איכא אבר שאין בו בשר כלל א"ו צ"ל שגם ב"נ לא נצטוה על אבר כזה ועי' סנהדרין נ"ז ע"ב נמי דדריש מאכל תאכל ולא אמה"ח ועי' נ"ט ע"א דדריש מאך בשר בנפשו דמו ל"ת ולא אמה"ח וכן פסק הרמב"ם בפ"ט מה"מ דאדם לא נצטוה על אבר עד נח ומשמע מדבריו דבריי' זו פליגי על האי דלעי' ועי' תו' שם ד"ה אף דם מה"ח אמנם מפשטא דש"ס משמע דב"נ מצוה על אבר מה"ח ולא מטעם משהו בשר שעליו לחוד וכ"מ מתו' הנ"ל דנקטו בדבריהם וז"ל אע"ג דכוותי' אסור במשהו בשר וגו"ע ואם נאמר דאינו מצוה אלא על משהו בשר שבו גו"ע דנקטו למה וא"ל דתוס' מחולקים על רמב"ם בזה וסברי שגם לדידהו ניתנו שיעורין לאזהרתן אמאי מצטרפין גו"ע לכזית בשר א"ו צ"ל דב"נ היה נצטוה גם על אבר מה"ח ותרווייהו מחד קרא קא נפקא מאך בשר בנפשו וכו' אפ"ה אינו חייב על אבר שאין בו בשר כלל כיון דלא תאכלו קאי אבשר דכתיב בקרא אע"ג דקאי גם אאבר מה"ח אבל מ"מ בעינן שיהיה באבר משהו בשר ועי' בלח"מ שם ה' י"א, ולפ"ז גם בעה"ת מודים לרמב"ם בזה דל"ב שיעורין בב"נ אך דאזלי לטעמייהו דצריך אבר שלם דוקא ואינו חייב על כזית מן האבר עי' לעי' צ"ו בד"ה ור"י בסה"ד וכל דבעינן שיהיה אבר שלם דווקא דאל"ה לא מיקרי אבר מה"ח גם בב"נ כן ורמב"ם פליג בזה בפ"ה ה"ג מהמ"א ומחייב גם על כזית מן האבר אבל מ"מ כיון דגבי ב"נ תרווייהו מחד קרא נפקי לא היה בהם אלא אזהרה אחת ואתיא שפיר הא דלעי' באות כ"ט

מא אכן יש להתבונן ברמב"ם הנ"ל דמחייבינן ליה על עבודה דט"י ומח"כ ב' משום כולל דכניסות מחנות דהא בעינן שיהיה הכולל בשעת חלות האיסור דוקא ואזי אמרינן מיגו אבל הכא כבר הי' משולח בשעה שנטמא ממחנה לוי ואח"כ כשטבל והותר במח"ל אבל במ"ש כדקאי קאי וצ"ל כיון דמעיקרא לא היה בו איסורו דשילוח מחנות רק משם אחד משום טמא לחוד וכשנעשה טבול יום ומחוסר כיפורים יפרד והיה לשני ראשים ולשני שמות לענין שילוח בע"כ צ"ל דבאיסור הראשון כבר הלך ואזל ליה לגמרי רק שנתחדש עליו שילוח מחנה שכינה משום שני שמות הללו ומש"ה נתחייב גם לענין עבודה משום שני שמות הללו ע"י כולל, גם לדעת רמב"ם שם דאינו חייב על מחוסר כפורים משום שילוח אפ"ה אית ביה משום כולל דס"ס אית ביה שני שמות ושני איסורין לענין שילוח וכבר הוכחנו דגם מאיסור קל נגרר לדבר החמור: סימן ד בנידון כרכו בסיב בכל איסורין עי' במ"ל בפי"ד מהמ"א הי"ב ויש לספק אם כרך חצי זית וח"ז אכלו בעיני' גם בנידון נבילה אם בלעו מחיים ומת בבית הבליעה

א עיין רש"י מכות דף ט"ז ע"ב גבי ריסק ט' נמלים ד"ה משום כזית נבילה שכשבולעו הוא מת ומצטרף לכזית נבילה ובתוס' ד"ה ריסק וכו' מחולקים על רש"י בזה ומפרשי דחי ל"ד אלא שלם דאי ר"ל חי ממש א"כ האיך משלים לכזית נבילות ועי' רמב"ם בפ"ד מהלמ"א ה"ג וז"ל האוכל עוף טהור חי כ"ש לוקה משום אוכל נבילה וכו' משמע מפשטות דבריו דס"ל כדעת רש"י ועי' בפר"ח סימן ס"ג דמכריע כדעת תוס' מסברא דנפשיה, ואמרתי אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה ומאיזה מקור נובע מחלוקתם ונלפענ"ד כדדיקנא היטב נראה דל"פ כלל לדינא וכה"פ מודים לדעת תוס' בזה ומקדם נבינה דעת רש"י שהרי בחולין ק"ב ע"ב ד"ה רבי פוטר וכו' פרש"י וז"ל ומיהו אי איכא כזית הוי מחייב דל"ג מבשר מה"ח דמחייב עלה בכזית דהא נמי בשר הוא עכ"ל הרי דס"ל כדעת תוס' בזה דאל"כ לק"מ דאי כזית הא מחייבינן ליה משום נבילה וכבר עמד בקושי' זו בעל המהרש"א ונראה דעיקר הדבר נובע מלקמן ק"ג ע"ב דפליגי רב דימי ורבנן אליבא דר"ל דלר"ד מודה ר"ל לר"י בחלקו מבפנים ולרבנן פליגי בהנאות גרונו יעו"ש ברש"י ד"ה חלקו מבחוץ וז"ל לכזית אמה"ח נחלק לשנים קודם שיתננו לתוך פיו וכו' ומשמע דאם חלקו בפיו חייב שזהו כחלקו מבפנים ובחלקו מבפנים פי' רש"י שם לאחר שבא סמוך לבית בליעתו בלעו לחצאין עכ"ל דהיינו כשכבר נהנה גרונו מאבר שלם הוא דחייב ועי' רש"י שם ד"ה בשל בין השיניים וכו' שאין אדם טועם עד שיהיה סמוך לבית בליעתו וכו' ומשמע להדיא דאם חלקו בבין השינים היינו חלקו מבחוץ ונראה בעליל דרבינו האיר עינינו בצחות לשונו בפלוגתא דר"ד ורבנן דיש להקשות לר"ד דר"ל מודה בחלקו בפנים דחייב משום דנהנה גרונו והרי גבי בין החניכים פליג ר"ל לקמן משום דס"ל דאכילת מעיו בעינן ודוחק לחלק ביניהם דהרי בגמ' מדמי להו אהדדי ונקט להו בחד לישנא וכן קשי' לרבנן דפליגי בהנאות מעיו ולר"ל לא די בהנאת גרונו לחוד ולקמן ל"ק דפליגי בבין השינים ומשמע דבין החניכים גם ר"ל מודה דחייב דדי בהנאת גרונו ומש"ה נראה דזה בזה תלי' ומישך שייכא אהדדי דלר"ד דמודה ר"ל בחלקו בפנים צ"ל דלקמן פליגי בבין השינים דוקא ומודה ר"ל לר"י דחייב על הנאת גרונו ור"י ס"ל דגם בבין השינים מצטרפין ומש"ה פירש"י דחלקו מבחוץ הוא קודם שנתנו לתוך פיו דאם חלקו בין השינים היינו חלקו מבפנים וחייב לר"י אולם גם לר"ל מפלגינן בין חלקו מבחוץ למבפנים אך לדידיה כשחלקו בין השינים היינו חלקו מבחוץ וכשחלקו סמוך לבית בליעתו היינו חלקו מבפנים דוקא משום דמודה דחייב על ה"ג ול"פ על ר"י רק בין השינים ומשום דמסתם קא סתמו דבריהם מש"ה ל"פ עלי' ולרבנן דפליג ר"ל על חלקם מבפנים צ"ל דס"ל כר"פ לקמן דפליגי בבין החנוכים וקסבר ר"ל דהנאת מעיו בעינן ולכן לא מחייבינן לי' אלא כשבלעו כשהוא שלימה שהיה הנאת מעיו מאבר שלם ומה שפי' רש"י בחלקו מבפנים לאחר שבא סמוך לבית בליעתו קאי לרבנן דס"ל כר"פ לקמן דמודה ר' יוחנן בבין השינים רק בבין החנוכים הוא דמחייב משום ה"ג דהיינו בסמוך לבב"ל ומש"ה צ"ל דחלקו מבפנים הוא סמוך לבב"ל ובזה הוא דמחייב ר"י ור"ל פליג עליו גם בזה דס"ל המ"ב נמצא דלר' דימא אמר ר"י צ"ל דר"י ס"ל דגם בה"ש מצטרפין ואע"ג שאם לא היה בין השינים כלל לא נגרע מחיובו מאומה שהרי גם בתחב לו חבירו לתוך בה"ב או שבלעו שלימה לכ"ע מחייבינן ליה ואפ"ה לחומרא אזלינן גם בתר בה"ש שהרי קודם שהגיע להנאת גרונו בצרי' ליה שיעורא וכן באמה"ח כשחלקו בה"ש דטרם שהגיע לה"ג סמוך לב"ה כבר נחלק לשנים ואפ"ה מחייב ר' יוחנן הרי בע"כ צ"ל דלא משוינן המידה כקולא כחומרא ולעולם אזלינן לחומרא אכן לרבין דס"ל דחלקו מבפנים היינו סמוך לבה"ב ומשום הנאת גרונו הוא דמחייבינן לר"י תו אין לנו מן ההכרח לצאת מקו השוה שמץ דבר ולעולם בין לקולא בין לחומרא אזלינן בתר הנאות גרונו והיכא דליכא הנאת גרונו כלל או שלא נהנה גרונו בעידן איסורא כגון כרכו בסיב או שבלע לצפור שיש עליו כזית