זית רענן חלק א שיז

שוב לא ניתן דבר עודף במוסיף של השני כנראה בעליל מתו' חולין ק"ג ד"ה מ"ס ע"פ אשר הוספנו לעי' בכוונת עומק דבריהם אמנם עדיין יקשה קושיתם לרב ור"א במעילה דס"ל דהא דגלי קרא גבי נבילה משום כולל הוא דחייל ע"ח ולא מצד מעליותא אחרת ולדבריהם יחול גם בב"ח על נבילה משום מוסיף לרשב"א או מחמת איסור חמור דבישול או של א"ה ונראה דלדעתם באמת כן הוא כדס"ד מעיקרא דאפיק עצי הבערה ועייל גה"נ של נבילה והא דתני ר"ח ג' על בישולו ושנים על אכילתו משום דס"ל כלוי ור"י כדתני כוותיהו במעילה ט"ז גבי מיתת פרה וחי' גמל יעו"ש ולטעמייהו ניחא דל"מ להוסיף של נבילה דעוד יגרע בזה איסורו דבב"ח וא"ל דעדיין קשה לרב ור"א דאפיק הבערה ועייל גה"נ ש"נ אמאי לא תני גם עצי הקדש כמסקנת הגמרא דבל"ז קשיא למסקנא אמאי לא תני בעצי האשרה דאיכא תרתי ומצאתי לבעל המחבר בצל"ח שעמד בזה ומתרץ דלמסקנא אמרינן דלא קתני אלא בענין בישול ואכילה לבד ובעצי האשירה חייב בשעה שהכניסו לביתו ותו ל"ק כנ"ל דאפ"ל דתנא דברייתא ס"ל בהא כר"מ דהקדש במזיד מתחלל כסתם משנה דשקלים פ"ז בהמה שנמצאת ועי' קדושין נ"ה דמוקמינן כר"מ ולעי' כ"ז ע"ב כיון דמעל המסיק נפק לחולין ובתוס' שם ד"ה בעצי שלמים ולר"מ מיד שהגבי' ליהנות בו כבר עבר ויצא לחולין ותו לא נכנס כלל לאיסור בישול

לט עוד ניתן לבאר דלא תיקשה לדברינו מנבילה ביוה"כ דחל איסור יוה"כ על נבילה משום כולל וקשיא לר' יוחנן ולוי דסברי דנבילה על טמאה בלא כולל כלל משום גזה"כ וכשם דעדיפא למיחל כן יעמוד לעכב בפני אחרים מלחול עליו (ועי' לעי' זח י"ג) וצ"ל דלר"י דס"ל דנבילה חל על איסורים אפי' במקום שאינו מטמא כלל גבי ריסק ט' נמלים דת"ק דפליג על ר"ש ר' יהודא היא דס"ל להדיא דנבילה א"נ בטמאה לעי' דף ק"ב ור' יוחנן פוסק כר"מ בזה דמשמע לי' מסתמא דקרא דחלב נבילה וח"ט אפי' במקום דליכא כולל ולא מוסיף ואפי' במקום שאינו מטמא ואין במינו משום טומאה אפ"ה חייל על איסורין משום כן יש בכוחו לדחות ג"כ שאר איסורין מלחול עליו אבל לר' יהודא דס"ל דנבילה חייל רק משום כולל ומש"ה חייל יה"כ ג"כ על נבילה משום כולל והא דס"ל לר"י דגה"נ ש"נ ח"ב הוא ג"כ משום כולל גמור דלדידי' גם בגה"נ צריך כזית עי' או' י"ב סי' י' אכן ללוי דס"ל דנבילה ח"ע טמאה אפי' בלא כולל במעילה ט"ז והוא במקום שמטמא דווקא וכן לדעת הרמב"ם דממצע הדבר לדינא דגם בנבילה ע"ח הוא משום כולל כמבואר בפ"ז מהמ"א אכן משום מעליותא דנבילה שמטמא לא בעינן גבי' השלמת כל דיני וסוגי הכולל שהרי פסק כר"מ דגה"נ א"צ כזית ואפ"ה פסק דגה"נ משל נבילה ח"ב הגם דקל ע"ח לא חייל בכולל א"ו משום מעליותא דנבילה הוא דקא אתינן עלי' (ועי' לעי' אות י' שהארכנו בזה) ועתה נכון הדבר לדעת רמב"ם וכן ללוי דהאי דיוה"כ חייל על נבילה משום כולל ואין איסורו של נבילה עומד כנגדו משום דל"מ לדברינו בסי' ו' אות י"ב דמעליותא של נבילה דמטמא הוא כשבא על איסור שאינו מטמא אפי' כשנתנבלה כגון בנבילה ע"ח וכן על גה"נ דאינו מטמא אפי' כשנתנבלה דגו"ע אין בהם משום טומאת נבילות כדאית' בפ' העור והרוטב וברמב"ם ושאר הגוף טמא אזי מש"ה קא חייל עליהם אזי בודאי דנגד איסור יוה"כ שאינו מונע מלטמא כל שיש בו משום טומאה תו ליתא שום דבר יתרון ועדיפות לנבילה עליו למנוע ולעכב את יוה"כ מלחול עליו אלא דגם שנפרש כפשוטו דעדיפא דנבילה הוא מפני שמטמא ומש"ה חייל על איסורין שאינם מטמאין כמוה אפי' כשאינם מונעים מלטמא כשנתנבלה כדמשמע מתוס' חולין קי"ג ע"ב ד"ה ושאני וכו' וז"ל בסה"ד והא דאמרי' בפ' גה"נ דאיסור טריפה ח"ע איסור אבר מ"ד אאיסור חלב אע"ג דאבר מה"ח מטמא יעו"ש עכ"ל ועי' לעי' אות ח' זהו נגד איסורין שאסורין ועומדים ואינם מטמאין אבל ביוה"כ דיומא הוא דקא גרים ול"ש בי' טומאה כלל תו ליתא לנבילה שום עדיפות עליו מפני שמטמא ולאלומי מילתא לעומת הקורא אביא ראי' מוכרחת לזה דנגד יוה"כ דל"ש בי' טומאה כלל תו לא נחשב לנבילה שום עדיפות מפני שמטמא דהרי לתירוצם השני ביבמות דף ל"ג ע"ב דגם נבילה המ"כ אצל מליקה והא דחל ע"ח שהוא קל ע"ח הוא שמטמא והוי כשוין ובכריתות כ"ג שהיקשה שם על ר"ש דס"ל דנותר חע"ח מהא דס"ל דנבילה ביוה"כ פטור אף שהוא חמור על קל ש"ה דלא הוי כחמור נגד נבילה מפני שמטמא וכן היקשה לי אחד מתלמידי' א"ו דנגד יוה"כ דיומא הוא דקגרים ול"ש בו שמץ טומאה כלל תו לא נחשב שום דבר יתר' לנבילה עליו משום דמטמא

מ עיין רמב"ם בפ"ט מהלכות ביאת המקדש הי"א וז"ל כהן טבול יום ומחוסר כיפורים שנטמא והרי הוא מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים ועבד חייב על כל אחד ואחד ועי' בכ"מ שם מה שפירש מ"ז בזה וכוונתו סתומה ובודאי איזהו טעות נפל בדפוס בזה דפי' במה שלא ריחוץ ידו"ר הוי א"מ דיש בו איסור אפי' לטהור ומיגו דאיתוסף חיוב לטהור איתוסף לטמא עכ"ל מוסיף כזה לא נשמע הכי מניעות רחיצתו גורם לחבירו או של חבירו גורם לו ועיקר כוונת רבינו נראה רק משום כולל ואיסור ב"א כמובא בהשגות שם והוא דבשעה שהפשיט בגדיו והסיח דעתו מלעבוד עוד חלו עליו אז שני האיסורין של רחיצת יו"ר ומחוסר בגדים בב"א וכן מידי יום ביומו בבוקר עי"ש ברמב"ם ם פ"ה ה"ג ח' דתרווייהו אקרקפתא דגברא מוטלים שלא לעבוד זולתם אף שעדיין לא הוקדש הדבר שעבד בו עבודתו אח"כ (מזה ראי' לדברינו הנ"ל באות ל"ג גבי בישול בב"ח) כשנטמא ונעשה טבול יום ומח"כ כאחד חלים שניהם בב"א משום כולל מיגו דחיילי שניהם על כניסה לעזרת הנשים חיילי נמי על עבודה ואח"כ כשנטמא בטומאה היוצא מגופו (עי' מ"ל בפ"ג שם ה"ג) דניתוסף בכניסה להר הבית חייל בכולל גם על העבודה ובכל אלה אין בהם משום מוסיף כלל דכשתי חתיכות דמי הכניסה והעבודה ונשמע מדברי: קדשו דאיתא לכולל אפי' כשהוא משני שמות ודלא כר"י גבי א"א ונעשית חמותו בתוס' יבמות ל"ה ונשמע ג"כ היכא דשני איסורים חלין בב"א על איסור אחר ובשניהם רק איסור כולל אחד אפ"ה חייב ב' דהרי בט"י ומח"כ שניהם משום כולל דכניסה הוא דחיילו אמנם נראה דזהו בכולל שמחייב ב' כגון בכולל דכניסה שאם נכנס למחנה שכינה כשהוא ט"י ומח"כ חייב ב' מלקות משום דאפשר לטבול יום בלא מח"כ וכן להיפך ומש"ה מגררים נמי שני חיובים על עבודה דכל אחד מהם מחייב משום כולל שלו אבל כששניהם אינם מחייבים בכולל שלהם אלא א' נמצא דאחד מנהו יצא מכולל לגמרי וכן נראה עפ"י סברא ישרה ולכן חידשנו לעי' (אות ל"ב) דא"א לחייב על חלב משום אמ"ה ובשר מה"ח כקו' הפר"ח משום דאינם חיילים על עשה דשאינו זבוח רק משום מוסיף לב"נ ואיך יחולו שניהם משום מוסיף אחד משום דאזהרתן וכו' ואין בהם אלא חיוב א' ונמצא דיחול השני בלא מוסיף כלל אלא דלכאורה קשי' לדעת רמב"ם לעי' בפ"ג מה' בה"מ ה' ט' דפסק דמחוסר כיפורים דזב לאו כזב דמי ופטור ממלקות אם נכנס למחנה שכינה רק דעובר בעשה שם ה"ו ונמצא דגם בט"י ומח"כ אין בהם בכולל שלהם רק משום א' ואפ"ה מגררים שני חיובים על העבודה שעבד אמנם עדיין מרחק רב ביניהם דכיון שכן הרי בע"כ צ"ל דאף שאין בכולל רק משום איסורא לחוד אפ"ה יש לאל ידו לגרר חיוב חמור ממנו שהרי בכניסה דטבול יום אין בו אלא עשה לחוד ואפ"ה מגרר על עבודה חיוב מלקות וכן מוכח מכמה סוגיות (עי' אות ל"ג) ולכן כשהוא ט"י ומח"כ דיש בהם על הכניסה משום שני איסורין שניהם נגררים גם על העבודה משום שני חיובים וחייב מלקות על כל א' ואחד מהם אבל בב"נ דלא כתיב בהדיא רק בשר בנפשו דמו ל"ת וזהו בשר מה"ח רק דהוי מחייבי'