זית רענן חלק א שטז

מהאי ועתה נחזה אנן בצמר של הקדש דאסור בהנאה ולקח חוט א' וחיברו בבגד של פשתן אם חייל עליו איסור כלאים אז לא אם דמי לח"ש ולאיסור השני הוי כשיעור שלם שהרי אין ריבוי' ומיעוטא דצמר גורם לאיסור רק דצריך הצטרפות של מין אחר א"ד כיון דסוף סוף לא נגמר האיסור בזה לבדו עודנו דמי קצת לטהורה וטמאה דאין מצטרפין לאכילות נבילה אמנם נראה עיקר דזה דמי לשבועה שחיילי על ח"ש דה"נ כיון שאין הריבוי והמיעוט גורם לאיסור השני רק שצריך הצטרפות למין אחר שכן עיקר איסורם וראי' ברורה מתוס' חולין ק"ב ד"ה שאין בו כזית שהקשו שם כיון דצ"ל שאין בו כזית בשר של טריפה מבהמה זו שוב יחול עליו איסור אבר כיון דאין בו כזית ומאי ק"ל כיון דעדיין צריך להצטרפות של גו"ע א"ו כיון דלא תלי מידי בריבוי הבשר אלא דצריך הצטרפות של מינים אחרים אבל לשיעורא דבשר די גם בח"ש כזה שזהו שיעורו בשלימות לענין איסור השני וא"ל דהתם קאי לר"ל דווקא דלדידי' ח"ש מותר מה"ת שזה יוצא מן הדעת ומן הסברא נכונה כיון דגם לר"י נקטינן דח"ש הוי כאילו הותר לגמרי כיון דאין בו אלא איסורא לבד ואין יוצא לחלק רק היכא דכנגד איסור השני די בח"ש דראשון א"ו דצ"ל כיון דנגד מין זה די בח"ש דראשון ומה שצריך להשלמת דגו"ע זהו דבר אחר גורם לו שכן אסרה רחמנא ועוד ראי' מנדרים דף י"ז ע"ב דאם נשבע שלא יאכל תאנים וענבים ביחד וקודם לזה נשבע שלא יאכל תאנים דחיילי שבועה שני' על חצי זית תאנים וחז"ע והוא ג"כ מטעם הנ"ל דנגד שבועה שני' לא נ"מ מידי אם ריבה בתאנים עד שיאכלנה עם ענבים ודמי להשלמת מין אחר לגמרי כאלו נשבע שלא יאכל תאנים בעת שישא משאות וכדומה כיון דס"ס נגד שבועה שני' די בתאנים של ח"ש רק דצריך לאצטרופי מין אחר בהדי' שכך נשבע ועי' כי דברים ברורים המה וקילורים לעינים וראיתי אח"כ בס' פ"ה שנסתבך בזה הרבה ולא הוציאם בדרך סלולה ולפ"ד הנ"ל נכונים מאוד דינו של הכרו"פ דאם בישל ח"ש של חלב או נבילה עם חלב דחייב גם על אכילתו

לו עיין בשעה"מ בפרק י"ז מהא"ב שהיקשה על ריטב"א קדושין דפסק לרבנן דאם נתנבלה ביוה"כ דאינו חייב משום נבילה דאין איסור נבילה חל על יוה"כ דיוה"כ חייל מחיים ע"י כולל על איסור אמה"ח וכן לר"ש כשנולדה ביוה"כ דחייל איסור יוה"כ ואיסור אבר בב"א והקשו ע"ז דהא תיכף כשאכל כזית כבר נתחייב משום נבילה דגבי יוה"כ הוי כח"ש ולפענ"ד לק"מ כיון דאכל אח"כ בכדי אכילת פרס שיעור ככותבת ונתחייב למפרע משום יוה"כ מתחילת אכילה עד לבסוף דאיסור יוה"כ מתחיל תיכף מתחילת אכילתו עד לבסוף ואזי ממילא נפקע איסו' נבילה וכ"מ להדיא לשון הרמב"ם בפ"ה מה"ש ה' ז' וז"ל הצח שבועה שלא אוכל כ"ש מנו"ט ואכל פחות מכזית חייב בשבועה שהרי מושבע על ח"ש מהר סיני וכ"ה בש"ע סי' רל"ח סעי' ד' הרי להדי' דדייק בלשונו כשאכל פחות מכזית אבל כשאכל כזית אפי' בזא"ז בכדי א"פ נפקע חיובו למפרע דכל פחות מכשיעור דחזיא לאיצטרופי לא נקבע מילתא בין לחיוב בין לפטור (וכעין זה מצינו ג"כ גבי עדות דלא נגמר עדותן עד לאחר כ"ד כיון שיכולין לחזור בהן עי' שבועות ל"ב בתוס' ד"ה בתכ"ד ב"ק ע"ג ד"ה שהעידו) עד שיעבור אכילת פרס וראי' ברורה לזה שהרי בשבועות מקשה בש"ס לרבה דא"ל א"כ באיסור שע"י עצמו דא"כ ליתני ביש אוכל א"א גם שבועה בהדי' אבל לר"ל ניחא ואמאי ניתני גם שבועה כשנשבע על ח"ש ובתוך כא"פ השלימה לכזית וא"ל למסקנת הש"ס בכריתות דבחדא אכילה מיירי וכו' דזהו לר"א ב"א שם דמתני חמש חטאות אבל לדידן דקתני ד"ח ל"צ לזה יעו"ש א"ו כיון שהשלימו אח"כ נפקע איסורו דשבועה למפרע, אמנם יש להבין דברי רמב"ם וש"ע הנ"ל דלמה לא יחול גם כשאכל כשיעור ע"י כולל כיון שחייל על ח"ש דהא דמוכח מש"ס הנ"ל דאם אכל כשיעור לבסוף נפקע חיובו התם קאי לר"ל דלית ליה כולל בעי"ע אמנם יש להוכיח מירושלמי שם וז"ל ר"א בר ממל על דעתי' דר"י דאמר בכולל שבועות חלות על האיסורין וניתני שבועה שלא אוכל ואכל וכו' וכן שלא אוכל עשרת ימים הללו ויוה"כ בתוכן במיחל שבועות על האיסורין ומדנקט לר"י בכולל על יוה"כ של שאר הימים ש"מ דבל"ז לא הוי כולל דשבועה חיילי על כזית א"ו צריכין לומר דכיון דמחייבינן ליה משום יוה"כ דאיירי בהשלים לככותבת ונפקע חיובו דשבועה למפרע וטעמא דמילתא דעל חצי שיעור כל זמן שהוא לפנינו וכן בשעה שאוכל לא פסקי למילתא בין לחיוב בין לפטור עד שישהה בכדי אכילת פרס וכיון דכבר ליתא בעולם ואזדי ליה תו ליכא מיגו ול"ש ביה דין כולל כלל הגם דבכל כולל שחלף ועבר אפ"ה הוי כולל זהו כיון שחייל פ"א בשעה שהי' תו לא נפקע אבל בח"ש שגם בשעת אכילה ל"ח מידי עד שיעבור בכדי א"פ ואז ליתא ול"מ ובשעה שהי' בעולם איכא שיעור שלם לפנינו ועי' בריטב"א קידושין שם גבי נבילה ביה"כ מה שהביא בשם י"מ שגם בנתנבלה ביוה"כ איסור נבילה קדים משום דחייב בכזית ודחה דבריהם דאנן על חתיכה דנין יעו"ש

לז ומדי דברי בזה זכור אזכור מה שאמרנו לתרץ את קושיות התוס' בכריתות דף י"ח ע"ב בלישנא דאיכא דאמרי א"ל רבא ב"ח לאביי לדידך דאמרת ידיעות ספק מחלקות לחטאות מה אילו אכל כזית חלב שחרית ביוה"כ וכזית חלב במנחה ביה"כ ה"נ דמחייב שתי חטאות והקשו התוס' בד"ה אמר לי' וז"ל הא דנקיט חלב שחרית ביוה"כ ולא נקט מילתי' דהיתר וחיוב קרבן עבור יוה"כ עצמו דאסור באכילה יעו"ש ואפשר ליישב דלהכי נקט חלב ביוה"כ והכי קא קשיא לי' דא"כ אמאי נקיט לעיל י"ג במשנה יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם אחד הוי ליה למיתני ז' חטאות וא"א כיון דאיירי ביוה"כ ושיעור ככותבת הוא שיעור שני זתים והפסיק מעט בין אכילה לאכילה ויוה"כ הוי כידיעות ספק ומחלקות לחטאת ואעפ"כ חייב חטאת משום יוה"כ או משום דאין ידיעה לחצי שיעור כדסתם לעיל במשנה עי' בגמרא דף י"ב ע"ב אמר רבינא כגון או משום דאין יוה"כ מכפר על חצי שיעור כדלקמן בתירוצא דאב"ע ואף דמתרצינן לעיל כגון שאכל כולי' בחלבה זהו דוקא אי לא הלכו באברים אחר הרוב אבל בלא זה איירי כפשטא בב' זיתים חלב גם לתירוצי' דר' אדא ב"א אפשר לפרש קושי' הגמרא אף דמתרצינן אליבי' בשתי אכילות לא קמיירי היינו משום דקשיא לי' ננקוט דאכל ג' זיתים לזה אמרינן שפיר דאין ב"ה מחזיק יותר מב' זתים ואי אפשר לבלוע בב"א אבל אכתי תיקשה כנ"ל אמאי לא נקט דבתוך בית הבליעה היה בב"א ובלעו לחצאין והפסיק מעט בנתים ומחלקות לחטאות א"ו דאין ידיעות ספק מחלקות לחטאות

לח עיין פסחים מ"ו בתוס' ד"ה ועייל עצי מוקצה תימא לר"י מ"מ ליתני גה"נ של נבילה ולילקי נמי משום נבילה ונראה עפ"י דברינו הנ"ל אות ח' י"ג ז' דכל דבר שחייל ע"א מגזירת הכתוב כן מונע את האיסורין מלחול עליו אע"פ שאיסור השני הוא כולל או מוסיף ולכן לר' יוחנן דס"ל גבי ריסק ט' נמלים דאיסור נבילה חייל על שרצים בלא כולל וכן ללוי במעילה ט"ז דס"ל דנבילה חל על טמאה משום דס"ל דהא דגלי קרא דנבילה חייל ע"ח הוא מצד גזה"כ הרי דלדידהו ניחא דליתני גה"נ של נבילה דא"כ לא יתחייב עוד משום בשר בשר בחלב דל"מ לדעת רמב"ם דבשר בחלב אין בו משום מוסיף וכול' בפ"ט מהמ"א והאי דחייל על איסור גיד משום דסתמי' לברייתא כר' יהודא בפ' גה"נ דאיסור חמור חייל על איסור קל וכרבי בכריתות כ"ג דתלוי רק בחמור ע"ק ונמצא דאם יוסיף עוד ויתנו בגה"נ ש"נ אזי יגרע בשל בב"ח דאיסור נבילה ימנע את איסורו של בב"ח מלחול עליו וכן לדעת תוספ' חולין ק"א דא"ה לא הוי אלא א"ח ניחא כנ"ל וגם לדעת רשב"א חולין דס"ל דבב"ח הוי א"מ מ"מ כיון דמעליותא של נבילה העומד כנגדו הוא מצד אחר לגמרי ולא מענינו דכו' ומוסיף כלל