זית רענן חלק א שטו

עליו ודבריהם תמוהום שהרי לדברי חכמים דפליגי על רזי בסנהדרין פ"א בא"א ונעשית חמותו וסברי דחייב בחמורה משום דחמותו הוי א"כ שנאסר בקרובת אשתו אע"ג דכולהון אינם רק ח"כ ואפ"ה מיגרר לאיסור חמותו לדונו בשריפה וכן גבי נותר דהוי א"מ לחייבו בקרבן משום מוסיף דנאסר לגבוה אע"ג דליכא חיוב קרבן וכרת גבי גבוה עוד שם בכריתות גבי בת בתו ח"ע כו' ומשום כלתו והוא משום מוסיף דנאסרה על האחים של בנו הרי להדיא דנגרר עי מ של קל לחמור וקצת מהשגות האלו הראו לי אח"כ באחרונים בש"א סי' ע"ב ובר"י ק"א אמנם בעיקר כוונת רמב"ם פירשתי זה שנים כבירים דאינו דומה הקדש לבב"ח דשאני בב"ח דאיסור הנאה מיתלא תלוי באכילה דכשם דאמרינן מתחילה דלא חייל שם בב"ח לגבי אכילה משום דאין אחע"א אוי מותרת בהנאה ג"כ מטעם זה עצמו מאי אמרת דיחול על הנאה ועל אכילה כהדדי כל כה"ג לא דמי לכל מוסיף דעלמא שניתוסף לדבר מן הדברים גם זולת גרירת איסור השני על הראשון אבל הכא שגם המוסיף עצמו נתלה בגרירת האיסור וחיילות על הראשון וחדא בחברתה יחדיו נלכדים מוסיף כהאי ל "מ ול"מ אבל גבי הקדש גם זולת חיילותו על חלב היעלה על דעת שכולו יהיה הקדש והחלב יהיה חולין וכיון דחייל שם הקדש על כולו אזי ממילא אסור בהנאה דלא גרע ממקדיש עצים ואבנים לב"ה דלאו בני אכילה נינהו כלל ומש"ה הוי ג"כ א"מ וזה פשוט וברור ומצאתי כן בכרו"פ סי' פ"ז וכן גבי שור הנסקל הוי א"מ ע"ח משום דגם התם לא מתלי תלוי א"ה באכילה שהרי אמרה תורה ובעל השור נקי לארוי' להנאת עורו אמנם ברשב"א בחידושיו קט"ז ובת"ה מביא גם בשם רמב"ן דטעמי' דר"ע דמפרש בש"ס דקסבר אח"ע הוא משום מוסיף וכן הסכימו להלכה ולדידהו לקי גם על אכילה בבשר מתה וחלב משום בב"ח דהוי אי' מוסיף משום הנאה וכן בתוס' הנ"ל לדעת רש"י, ויש להתבונן דלמה לא יהיה מוסיף בשביל בישול לדעת האחרונים דגבי בב"ח יש בישול א"ב וגם לדעת תוס' דא"ה לא הוי אלא א"ח היינו משום דהנאה ואכילה יחדיו נצמדים דתרווייהו צורכי גופו המה וכחד חשיבא רק שחמור יותר אבל משום בישול יהיה איסיר מוסיף גם לדעתם דלאו משום הנאתו אסרה רחמנא ולא גרע מנותר דמפורש בש"ס דהוי א"מ משום דאסור להקטירו ולשרפו ונראה משום דא"מ לא נקרא אלא דבשעת חיילות האיסור ניתוסף מידי אבל לענין בישול הרי כבר נאסרה חתיכה זו משעה ששחטה ובשלו בחלב ולא ניתוסף עתה דבר באיסור בישול עצמו רק מילתא זעירתא שאינו צריך לערבו עוד בחלב מפני שכבר נתערב בו היעלה ע"ד שמפני זה יכונה בשם מוסיף ועי' בתשובת רמ"ע שפי] בכוונת רמב"ם בפה"מ הנ"ל דגבי בב"ח לא הוי ל"מ ולא כולל משום דלא ניתוסף על הבשר לבד רק ע"י הצטרפות וגם לכולל לא הגיע כיון דגם החלב לא נאסר לבד רק ע"י הצטרפות בהדי הדדי ולדבריו אתי ג"כ שפיר דגם משום בישול לא הוי א"מ ועי' בס' דו"ח במס' ביצה שהקשה על תוס' בפ' א"ע דף מ"ו גבי המבשל ג"ה בחלב והניחו שם בתימא דאמאי לא נקט בגה"נ של נבילה והקשה דלמא האי תנא ריה"ג הוא דלית ליה כולל רק בחמור על הקל ומש"ה חייב על בב"ח משום כולל דחלב וכיון שנאסר בהנאה הוי א"ח יעו"ש ונראה דבע"כ צ"ל דהאי תנא קסבר דאיסור חל על איסור בכולל אפי' בשוין דאל"כ אמאי מחייב ליה משום בישול בב"ח ומשום מבשל ביו"ט דהא בישול זה כמו שבישלו עתה נאסר לו גם קודם יו"ט משום מבשל בב"ח ואיך חייל בישול בי"ט עליו אלא ע"כ משום כולל דמלאכות אחרות והא שניהם שוין ואף את דאיירי כשנשחטה ביו"ט והוי איסו' ב"א ואי משום דריה"ג אף איסור ב"א ל"ל זהו כשאחד חמור מאידך אבל בשוין לכ"ע אית להו (עי' לעיל אות ך"ד) שגם זה אינו דכבר הוכחנו ) בסי' י' אות ו') שכל שאין השתנות בחתיכה זו עצמו מדעלמא אזי לכ"ע שדינן איסורו משהביא ש"ש גם מכל האחרונים משמע כן להדיא דהיקשו במכות גבי כהן ונזיר דא"כ קדים וכולל לית להו ומה קושי' דלמא לא נעשה בה"ק שמה רק אחר שנעשה נזיר א"ו דכל כה"ג לא אזלינן בתר דבר שנתקל בו לבד גם לכה"פ החולקים על ראב"ד ועוד ראיה לזה מזר ששימש בשבת ובע"מ ששימש בטומאה דלעולם איסור זרות ואיסור בע"מ קדים דאפילו בבהמה שנקדשה אחר שנטמא לא הוי איסור בת אחת מדדחיק בש"ס להמציא בזה איסור בת אחת כגון שחתך אצבעו בס"ט וכן גבי זר ששי' בש' וה"ה גבי בישול בב"ח משעה שהגדיל נאסר עליו לבשל בב"ח כאחד

לד עיין בפ' כ"ש גבי מצה של טבל דלדעת קצת פוסקים הוא משום דאין איסור חע"א אמנם כן במצה של טבל שנאפת ביו"ט דלא הוי א"כ ול"מ משום דאין חימוצו של זה גורם לזה אבל כשנאפת קודם פסח אזי יומא דקגרים לאסור כל חמץ שבעולם וחייל נמי על טבל משום כולל ומש"ה מפרש בש"ס דהא מני ר"ש הוא דל"ל א"כ משום דמתניתן סתמא קא תני ואיסור מוסיף לא הוי משום ב"י דאיסור מוסיף לא מיקרי אלא היכא דמפני שם זה עצמו ניתוסף על גברא איזהו דבר אבל לענין ב"י הכי מפני שם חמץ לבדו שלוקה עליו על אכילתו ניתוסף עליו לעבור בב"י רק מפני שיתוף שם בעליו עמו דעל חימוצו ש"א א"ע עליו משא"כ על אכילה לדידן דפסקינן דלא כראב"י ונמצא דאין השם המביאו לידי אכילה מביאו לידי ב"י וגם נראה לפענ"ד דלא הוי א"מ משום א"ה דאף לדעת הפוסקים דא"ה חשיב א"מ וזהו היכא שמקדם לא נאסרה עלי' בשום הנאה שבעולם אבל בטבל שנאסר בהנאה של כילוי וכל דבר שעומד לאכילה עיקר הנאתו הוא של כלוי עי' במ"מ בפ"ח מהמ"א הלכה ט"ז ולא ניתוסף רק חלק אחד מן שאר הנאות כגון זה לכ"ע לא הוי מוסיף ודע דכשם דאמרי' לעי' בחמץ שנתחמץ בפסח דלא הוי א"כ מפני דחימוצו של זה אינו מגרר לזה ה"ה בכל כה"ג כגון ד"מ בנותר בבכור דנאכל לשני ימים ולילה אחד דלא הוי א"מ כיון שכבר נאסר לגבוה בלינה גם אם הותיר כולי' בחלבה בבכור אל תשגה שיתחייב משום נותר ע"י כולל דכולל לא הוי רק היכא דשם האיסור עצמו שנעשה עתה כולל עמו חתיכה אחרת בהדי' משא"כ בנותר דלא נקרא בשם זה אלא על מה שהותיר ואין בחתיכה זו שהותיר כח ועוצם לגרר על אידך ועי' היטב ברש"י יבמות ל"ג ע"ב ד"ה אמר ר"א וכו' וכ"מ מפירושו בכל הסוגי' דלעולם דנין רק על שם האיסור ומש"ה שפיר קא קשי' לי' לרמ"ע בתשובה דלמאי דמוקמינן בשבועות מתניתן דיש אוכל א"א בבכור דשוב לא הוי א"מ לגבוה דלגבוה כבר נפסל בלינה עי' לקמן סימן י' ול"מ למימר כיון דמוקמינן בכריתות דאיירי בכולי' בחלבה אזי גם בנותר הוי א"כ כיון שאין שם האיסור כוללם כאחד וכל חתיכה וחתיכה שהותיר אזי שם נותר הוא בפרטות אכל חתיכה וחתיכה בפני עצמו

לה ונראה לבאר בנידון ח"ש דמבואר ברמב"ם בפ' ה' ה"ז מה"ש ובש"ע סי' רל"ח סעיף ד' דשבועה חיילי על ח"ש ומשמע שכן הדין בכל האיסורין וגם בתו' לא נסתבכו בזה רק משום דליתא בלו"ה אבל בכל שאר איסורין לכ"ע חיילי וכן הוא בהסכמת כל האחרונים ועדיין יש להשתרע בזה איזהו פרטים הנראין לפענ"ד להישיר ולחלק בעמק השוה דלכאורה נראה במס' מעילה ט"ו גבי מתניתן כל הנבילות מצטרפין זע"ז אמר רב ל"ש אלא לטומאה אבל לאכילה טהורין בפ"ע וטמאין בפ"ע וכן פסקינן לכה"פ לבד מראב"ד דפוסק כלוי והוא ג"כ מטעם אחר דכיון דגלי קרא שנבילה חייל ע"ח חייל נמי על טמאה עי' בתוס' ואע"ג דליכא אלא חצי שיעור של טמאה אפ"ה לא חייל איסור נבילה עליו לכן נראה דהא דחייל איסור השני על ח"ש דראשון זהו כשנגד איסור השני די בשיעור זה לבד בלא הצטרפות כגון שבועה שנשבע להדי' על ח"ש של נו"ט אבל התם כיון שגם נגד איסור השני הוא ג"כ רק ח"ש מאי אולמי דהאי