זית רענן חלק א שיב

ובאמ"ה ליכא כולל דא"ל משום גו"ע דהא כזה לא הוי כולל גמור רק ע"י הצטרפות ודמי בזה לבב"ח דלא הוי א"כ כדלעי' ואי משום דמהכא קא ילפינן דכיון שאיסורו מחיים לא בעינן כולל גמור הא נמי כבר ידעינן מטריפה כיון דחייל ע"ח דחמור ממנו ש"מ דהיכא דאיסורו מחיים ל"ב כולל גמור א"ו צ"ל דבעינן לריבוי דקרא לר"א כגון שתלש ממנו עם יצ"ר דאז הוי א"מ לב"נ ומהכא ילפינן בעלמא עדיין תקשה מנ"ל דבקל ע"ח גמור חייל וכו' א"ו צ"ל דס"ל דלאברים עומדת והוי כקל בכ"צ כיון שיש לו היתר בשחיטה ואז הוי לעולם א"מ אפילו כשתלשו אח"כ וע"ז היקשו ת"ל דהוי איסור ב"א, וא"כ למה לי קרא ואי משום דמהכי יליף עדיין קשה מנ"ל דבאיסור מוסיף חייל אפי' בקל ע"ח ש"ה דאבר יש לו חומרא דמצטרפין גו"ע לכזית ומשום טמאה אינו חייב על אבר ממנו שיש בו כזית בצירוף גו"ע ועוד דבטמאה אם חסר ממנו כ"ש בחיי' שוב א"ח עלי' משום ברי' עי' נזיר נ"א ע"ב ואילו באבר ל"מ לדעת רמב"ם דלא בעינן שיאכל כל אבר ביש בו זתים הרבה אלא גם לדעת תוס' דבעינן שיאכל כולו לעי' צ"ז ע"ב ד"ה אם חיסר ממנו בשר בחיי' ונשאר עליו פחות מכזית בשר כדי להעלות ארוכה ויש בו כזית בצירוף גו"ע נראה דגם לדעת תוס' חייב עי' כלים פ"א מ"ה ואי משום דבטמאה חייב על כולו אפי' כשאין בו כזית משא"כ באבר מ"מ אין האיסור השני קל על מכל צד דיש לכל אחד צד חומרא שאין בחבירו מ"מ בקל בכ"ב ע"ח בכ' צד לא נוכל לילף מהכא (והוא כעי' שהיקשו בזבחים ע"א ד"ה יבא וכוונתם שם ג"כ דעדיין מנ"ל דאיסור מוסיף חל בקל ע"ח אפי' במקום שאין בו צד קולא זו דהמ"כ דהיינו שהראשון חמור בכל צד והשני קל בכ"צ עדיין מנ"ל ועי' בשעה"מ פי"ז מהא"ב דפירש בדבריהם שע"י שהותר מכללו הווין כשווין וגם אני כבר פירשתי מעיקרא כן אבל כבר הוכחנו דל"מ כן בש"ס מקו' הגמ' בכריתות כ"ג כנ"ל והעיקר כדפירשתי) א"ו משמע דר"א קסבר דלאברים עומדת ונמצא דיש לו היתר בשחיטה והוי כקל בכצ"ד מפני זה כתירוצם ביבמות ל"ג ע"ב אמר ר"י ושפיר מוכח מזה דאפי' בקל ע"ח קא חייל משא"כ למ"ד דלאו לא"ע רק כשתולש ממנו ואז אין לו שום היתר ומה שהותר לא נאסר מעולם

כג עיין בהרשב"א שהקשה על האי דמשני כי אצטריך קרא לר"א דהא גם רבנן מודו בזה לר"י דא"ח חייל על קל שהרי לא נחלקו גבי טומאה אלא משום דבסיני נאסר אלא שנכתב במקומו ומתרץ דרבנן לטעמי' דר"י קא מהדרי' לי' אמנם לדעת תו' כריתות י"ד ע"ב ד"ה נישאת דסברי דגם רבנן מודו לר"י בא"ח והדרי קו' רשב"א לדוכתי' ונראה דצ"ל לר' יודא דא"ל דגה"נ חייל על טמאה משום חומרא דנאסר לבני יעקב והא איתא ג"כ צד קולא בגיד דא"ח על כולו רק כשיש בו כזית לר' יודא לעי' צו ע"ב משא"כ בטמאה דחייב על כולו אפי' כשאין בו כזית ובע"כ צ"ל דלר"י צד חומר זה שנאסר לבני יעקב מכריע כנגד כל חומר שבחבירו בהם לרבנן בעינן שיהי' חמור מכל הצדדים דוקא ואילו כן הי' דנאסר לבני יעקב קודם מ"ת הי' חייל על טמאה משום דלטעמייהו אזלי דגבי גיד דאפי' שאין בו כזית חייב ולא משום דמכריע ומש"ה משני שפיר דכי איצטרך קרא לר' אליעזר שגם שאמ"ה יש בו צד חומר דנאסר לב"נ מ"מ אינו חמור מכל צד דל"מ אי קסבר דלאו לאברים עומדת הרי יש לו היתר בשחיטה משא"כ בטמאה ואם ת"ל דסבר דלאו לא"ע מ"מ איכא חומר בטומאה דחייב על כולה אפי' כשאין בו כזית משא"כ באבר דלעולם אינו חייב עד שיהי' בו כזית

כד ויתיישב בזה דיקדוק עצום בתוס' לעי' בר"פ גה"נ בד"ה בולדות קדשים בסה"ד וז"ל וא"ת ואמאי לא פריך ממתניתן דאינו נוהג בטמאה אלמא דאיסור טמאה קדים עכ"ל וי"ל דמה להם להקשות על שקלא וטריא דהכא מלקמן הלא כל ש"ו זו איתא ג"כ לקמן דטעמ' דר"י משום דהוי איסור ב"א שגם ר"י מודה דבטמאה נוהג בשליל דאין לו היתר בשחיטת אמו וא"כ קשה מ"ט דרבנן דקסברי דאינו נוהג בטמאה ולהנ"ל ניחא דנוכל לומר דרבנן פליגי אף באיסור ב"א כמו דמצינו ביבמות לבר קפרא ולקמן גבי שבת ויוה"כ דר"ע סבר דאינו חל אלא על שבת לחוד ברם אפי' למאן דפליג באיסור ב"א זהו כשאחד חמור מחבירו אבל בשניהם שוין הי' מינייהו מפקת וכ"מ בתו' יבמות ל"ג ד"ה באיסור (ועי' בס' ח"ש שהקשה לר"ע דס"ל גבי שבת ויוה"כ דא"ח אלא א' ובכריתות דף ט"ו ס"ל לר"ע באחותו שהוא אחות אבי' ואחות אמו דחייב ג' ובמחכ"ת נעלם ממנו לפי שעה דברי תו' הנ"ל דבשניהם שוים כ"ע מודו) ומש"ה קסברי רבנן דאינו נוהג בטמאה משום דטמאה יש בו צד חמור דחייב על כולו אפי' כשאין בו כזית אבל בגה"נ קסברי רבנן דהתם כר"י דאינו חייב אלא על כזית אבל מש"ו דר"פ הקשו שפיר שהרי מוקדשים בודאי איסור חמור הוא לגבי גיד דאיסורו איסור הנאה שזה מכריע נגד כל חומרא אחריתא ואפ"ה חייב על גיד בע"כ דס"ל באיסור ב"א דחייב גם על הקל שפיר היקשו מלקמן דא"נ בטמאה

כה עיין רמב"ם בפ' ה' מהמ"א ה"ג דפוסק דאם אכל כזית מן אבמה"ח כדרך ברייתו עם גו"ע דחייב וקשה דא"כ הדרי קושי' תוס' לעיל צ"ז ע"ב ד"ה ור"י וכו' בסה"ד וז"ל וא"ת הא אמרינן בס"פ דאמ"ח צריך כזית דאכילה כתיב ביה דלמא הא דכתיב ביה אכילה למימר דחייב בכזית אע"ג דאית בי' כמה זתים וי"ל דלעולם ל"מ עד שיאכל אבר שלם וכו' עכ"ל וי"ל דקו' תו' קאי רק למאן דס"ל דלאיברים עומדת ונאסרה מתחילת ברייתה ודמי לבריה אבל הרמב"ם לטעמיה דפוסק כאוקימתא דרבא כשתלש אבר ונטרפה בו דלאו לאיברים עומדת ולא נאסרה מתחילת ברייתה ולהכי פוסק דלעולם בעינן כזית דוקא וכשאכל כולו ואין בו כזית בצירוף גו"ע פטור משום דלא נוכל לדמותו לברי' כקו' התוס' הנ"ל דהא לדידן לא נאסרה מתחילת ברייתה משום אמ"ה דעדיין לא חל כלל איסור זה רק כשיתלוש ממנו ואפי' כשאכלו לכולו פטור לדידן דפסקינן דלאו לא"ע, אחרי כתבי זאת הוגד לי שכ"כ בר"י

כו עיין פר"ח סי' ס"ב שהקשה על רמב"ם בפ"ב מהמ"א באם תלש חלב מה"ח דחייב שתים משום אמה"ח ומשום חלב דהו"ל למילקי נמי משום בשר מה"ח וכדאמרינן בגמרא אבל אמה"ח ובשר מה"ח לר"י חייב שתים והא הקו' שהקשה תוס' ק"ב ע"ב בד"ה שאין בו כזית אהא דאמרינן אכל חלב מה"ח מה"ט דחייב שלש דאמאי נקיט טריפה דבלאה"כ איכא ג' אמה"ח ובשר מה"ח וחלב ותירוצם ל"ש לדעת הרב וצ"ע ולפי דברינו הנ"ל (אות י"א) ניחא דלדידן דגם נו"ט דחיילו אחלב הוא משום כולל כדאיתא ברמב"ם בפ"ז רק דלא בעינן כולל ממש דהיינו בהשלמת כל עניני כולל לגמרי שהרי גם בגה"נ של נבילה פסקינן דחייב שתים אף שהוא קל ע"ח דעל גה"נ חייב אפי' כשאין בכולו כזית דל"מ בכל איסורין רק בנו"ט דגלי קרא משום מעליות' דידהו גבי נבילה משום דמטמאה וטריפה משום דאסורה מחיים וגבי אבר מה"ח איכא כעין כולל וגבי חוטין וקרומים אבל גבי בשר מה"ח דצריך שיהיה כזית בשר לבד החוטין והקרומים דדמי לגו"ע נמצא דליכא שום דבר כולל ומש"ה לא מצי חייל אחלב אף דהותר מכללו

כו תוס' ד"ה שאין עליו וכו' וי"ל כגון שאין באבר זה כזית בשר וכו' כשלקח בשר מטריפה אחרת והשלים לכזית ודוחק הוא עכ"ל וי"ל דהא גם זולת קושיתם הנ"ל מוכרחים לומר כן לדעת רש"י דאל"כ היאך אבר מה"ח חייל על בשר מה"ח שקדים לו מתחילת יצירה ואבר לא חייל אלא בשעה שתלשו ומדבריהם ראי' עצומה לדברינו הנ"ל בסי' ג' אות י"ג י"ד ולקמן בסי' י' א' י"ג דמעליותא דנבילה וטריפות דקא חיילי לא על עצמן בלבד יצאו אלא ללמד על כל האיסורין שהן כמותן יצאו ומש"ה