זית רענן חלק א שי

משום אמה"ח וכו' עכ"ל דדוקא על טמאה הוא דגלי קרא דאיסור אבר חייל עליו משום דמטמא ואיסורו מחיים אבל לא על איסור טריפה דרדיפא חיילי דידי' שכן קא חייל על א"ח שהוא בכרת כן סוגר וסותם בפני אחרים מלחול דהא ר"י ס"ל דאזלינן בתר שם טריפה אף שנטרפה עם יציאת רובא ולזה התעורר גם כבוד חתני הנחמד החריף נ"י גם מצינן למימר דכרבנן ס"ל והא דקאמר דלאו לא"ע ת"ל דבשרו אסור משום דקבעי למימר מילתא דפסיקי אפי' לר"מ דסתם מתניתן כוותי' דנוהג בשליל ואיתא לעי' צ"ב ע"א דהולך ר"מ לשיטתו דבן ט' חי אינו ניתר בשחיטת אמו ועי' ק' ע"ב בתוס' ד"ה אבל בטמאה נוהג וכו' וז"ל ובהמה טמאה כאוירא דמיא כיון דלא שייך בה כל בבהמה תאכלו וממילא נשמע שכן הדברים גם לר"מ בבן תשעה חי דכאוירא דמיא ומש"ה צריך לומר טעמי' דלאו לא"ע דלא קא חייל רק חייל רק לאחר שחתך וכבר בשרה אסור משום טריפה אבל אם יאמר דלאברים עומדת הרי איסור אבר כבר חייל קודם יצ"ר לר"מ משעה שנתמלאו ימי עיבורה דכיון דל"מ שחיטת אמו הרי הוא לענין אמה"ח כאילו כבר יצאה לאויר העולם והדר אתי איסור טריפה וחייל עליו כשם דחל אאיסו' חלב משום דהמ"כ כן נמי חייל אאיסור אבר שיש לו היתר בשחיטה אמנם זה ניתן להאמר לאוקימתא ראשונה דאביי וגם לאוקימתא דרבא אבל לאוקימתא דכ"ע לאו לא"ע ובמיחל איסור אבר על איסור טריפה קמיפלגי בע"כ צ"ל כתי' התוס' דכל שמין בשרו אסור

טז ובהצעת הדברים יתיישב לן מה דקשי' לי לדעת ראב"ד דס"ל דלעולם אזלינן בתר חתיכות דעלמא ולא בתר חתיכה שנתקל בו מסוגיא זו לכולהו אוקימתא שהרי משהביא שתי שערות נתחייב בשניהם אמאי לא חייל איסור אבר אטריפה למ"ד דלאו לא"ע וכן טריפה אמאי לא חייל על איסור אבר למ"ד לא"ע ולהנ"ל ניחא דס"ל כקושי' התוס' בשמעתין ד"ה ומר הנ"ל דלרבנן כל היכא שבשרו אסור אפי' ע"י איסור אחר אינו מצוה על אבר וקושי' תוס' הנ"ל מתורץ היטב לטעמי' שכבר פירשנו בסי' י' א' ג' דעיקר יסודו מדברי רבא דריבה קרא דיבוא אי' טריפה ויחול על איסור חלב שגם דכפי ראות עינינו א"ח קדים ונטרפה אח"כ אפ"ה חייל משום דמשקל התורה הוא דנידון אותו בתר חתיכות דעלמא והוי כפי משקל התורה כאיסור ב"א והיינו טעמי' דר' יוחנן במכות ודלוי במעילה דאיסור נבילה חייל אפי' במקום שאינו מטמא כלל ואפי' על איסור שלא המ"כ דסתימת קרא מ"ל אפי' במקום דליכא כולל כלל כגון שור הנסקל ומוקדשין וגם גילה קרא דשבת ויוה"כ הוא דחייב על שניהם כי היכי דלא תימא דליזל בתר שבתות דעלמא כק' ריטב"א (עיין לקמן סי' ו' א' ג') להקל עלי' כן גילה קרא גבי אבר דלא ניזל כלל בתר חתיכות דעלמא אפי' להחמיר עליו אבל כשנטרפה עם יצ"ר דיש לפנינו איסור ב"א בחתיכה עצמה חייב ב' גם לרבנן דע"כ לא גילה קרא רק באבר על טמאה דאיסור טמאה קדים על שלא נתקשרה א"ב רק מפני דנידון בתר חתיכות דעלמא כמו בטריפה ע"ח ולזה גילה קרא דגבי אבר לא אמרינן הכי וכן לאוקימתא דרבא דפסקינן כוותי' דתלש ממנו א' ונט' בו טעמא דר' יוחנן משום דהוי איסור ב"א בחתי' עצמו אבל לולא זאת אין אחד מהם יכול לחול על אידך דל"מ אבר על טריפה כיון דכבר גילה קרא גבי אבר על טמאה דאינו חייב אלא משום טמאה דאין דנין באיסור אבר בתר חתיכות דעלמא רק בתר חתיכה זו וגם טריפה על אבר אינו יכול לחול מפני שנידונו בתר חתיכות דעלמא כיון דגבי איסור אבר כבר גילה קרא דהולכין בתר אבר שנתקל בו ואם לגבי איסור טריפה ניזל בתר חתיכות דעלמא א"כ צריכין אנו לחייבו משום טריפה ולפטרו על אבר שכבר נתחייב בו קודם שנטרפה וא"כ הרי איסור מבטל איסור שהרי קודם היה חייב משום אבר וע"י שנטרפה אח"כ יפקיע וינותק איסור הראשון וכזה ל"ש לכולא עלמא והוא כתי' הרשב"א יבמות ל"ג על קושי' רמב"ן על ראב"ד מחמותו ונעשית א"א דנחייביהו משום א"א שהרי משהגדיל כבר נאסרה לו א"א דעלמא וחמותו נעשית אח"כ ותי' כנ"ל דא"כ הרי איסור מבטל איסור שהרי קודם דנעשית א"א היה חייב משום חמותו

יז אמנם כן לאוקימתא ראשונה דאביי וכן לרבא דמוקים ליה בתולש אבר ונטרפה בו ניחא לדעתיה דראב"ד הנ"ל אבל לאידך אוקימתא ע"כ צ"ל דאזלי אליבא דר"י דס"ל דאין נבילה חל על טמאה והא דחל על חלב משום כולל הוא ומשום דה"מ וכן ס"ל לרב דפליג אדלוי במעילה ט"ז ואליבא דידהו לית לן שם מקור ויסוד לזה דניזל בתר חתי' דעלמא ואליבא דר' יודא אזלי אוקימתא אחריתא וס"ל לר' יוחנן דלא לע"א ואיסור אבר חל על אי' טריפה והא דאינו נוהג בטמאה בע"כ צ"ל כתי' תוס' כל מין שבשרו מותר ובכל איסורין לא אזלינן לדידהו רק בתר חתיכה שנתקל בה וכן לאידך אוקימתא דכ"ע לאיברים עומדת ובאתי איסור טריפה וקחייל על איסור אבר קמ"פ אזלא ג"כ אליבא דר' יוחנן אבל לראב"ד לק"מ דאיהו פסק כר' יוחנן במכות דא"נ חייל אפי' במקום דליכא כולל ולא קא מטמא ובא"כ טעמא דידיה דס"ל הא דגלי קרא דייחול אנו"ט ע"ח משום דאזלינן בתר חתיכות דעלמא הוא ואל יהי' דבר זה כמו זר בעיני הקורא דלאידך אוקימתא אתי דברי ר"י בעצמם דלא כשיטתו במה דס"ל במכות שהרי גם זולת כל הדברים הנ"ל מוכרחים לומר כן באוקימתא בתרייתא גבי חלב מה"ח מה"ט דמפורש בש"ס דטעמו דר' יוחנן דא"ח אלא שתים משום דטריפה לא חייל על אמה"ח דדוקא ע"ח קא חייל משום דהמ"כ ואלו לר"י במכות נראה בעליל דחייל נבילה אף אדבר דלא הותר מכללו ומ"ש טריפה מנבילה דתרווייהו מחד קרא נפקא:

יח וממוצא הדברים יתרצו ממילא כל קו' מהרש"א בשמעתין א' דהקשה קו' עצומה על תירוצם בד"ה ומר דר"ל ס"ל כרבנן וכל שבשרו אסור כל מין בשרו קאמרי דא"כ לריש לקיש לא צריכי קרא כלל לרבנן לדרשא זו דהרי גם במינו מותר ס"ל דלא חייל אי' אבר עט"ר וה"ה על טמאה ולדברינו הנ"ל ניחא דדוקא עט"ר לא חייל דכשם דחייל על איסורין מרבוי' דקרא כן מונע וסוגר בפני אחרים מלחול כנ"ל

יט גם קו' מהרש"א בד"ה דאיסור חלב וכו' וטרם כל תדע שעפ"י דברינו הנ"ל באות י"ד נתיישב דקדוק עצום בשמעתין דמעיקרא גבי אבר מן ה"ט לאוקימתא בתרייתא דכ"ע לא"ע ומ"ס אתי וחייל ומ"ס לא אתי וחייל ומסתם קא סתים טעמייהו וגבי חלב לאוקימתא זו בעצמה מפורש להדיא דטעמייהו מ"ס מידי דהוי אחלב וכו' ואידך אחלב הוא דחייל דהמ"כ וכו' ולדברינו הנ"ל מצורף ומזוקק היטב דלעיל גבי אבר מה"ט בהכי פליגי דר"י סבר חייב ב' כיון דלאיברים עומדת ואיסורו מתחילת ברייתו ומשום טריפה נאסרה אח"כ ונכנס במעליותא דטריפה דאתי וחייל משום דנאסרה מחיים ור"י לטעמי' דא"ל דנבילה וטריפה קא חיילי אפי' על איסור דלה"מ כלל ומאי אמרת משום דאבר מן החי קא מטמא ומפני זה יעמוד בפני אחרים לחול הא תינח לדידן דמעליותא דנבילה דקא אתי וחייל הוא משום דמטמא כמובא בזבחים אבל לר' יוחנן דא"ל במכות ט"ז גבי ריסק תשעה נמלים דמצטרפי לנבילה אפי' בשאר שרצים שאין בהם משום טומאה כלל וכשם דלא נכנס במעליותא במידי דאתי וקא חייל כן לא ייתי וימנע בפני אחרים מלחול מפני זה וריש לקיש ס"ל כר' יודא או כרב במעילה ט"ז נמצא דדוקא נבילה אתי וחייל אחלב משום דמטמא וחלב אינו מטמא מיתורא דקרא דיעשה לכל מלאכה וגם המ"כ ומטעם זה לא אתי איסור טריפה וחייל על איסור אמה"ח דהרי אמ"ה נכנס למעליותא דנבילה בזה שגם הוא מטמא כנבילה, אולם בחלב מן החי ומן ה"ט שגם דבחלב יש בו משום אמה"ח אבל אינו מטמא דכל אבר שאין בו גו"ע א"מ