זית רענן חלק א שו

בחלב ובטמא שאכל ת"ט א"ל דפטור ומאי קו' שאני בב"ח כיון דאסור בהנאה הוי א"מ ובתרומה לא הוי אלא א"כ ומכח קו' אלו הכריחו דא"ה לא הוי אלא א"ח והנה על קו' השלישית כבר נמצאו כמה תרוצים שונים ורמב"ם בעצמו כבר תירץ בפי' המשניות גבי יש אוכל אכילה ועל שני קו' ראשונות לא מצאתי תירוץ מספיק ונראה לפענ"ד דקו' הש"ס על ריה"ג הכי אזלא על רבא שהמציא דטעמא של ריה"ג משום דל"ל א"כ ולא משום דמחולל ועומד הוא דגמר מתרומה אלא משום חלות האיסורין קא פטר ואזיל א"כ בטומאת הגוף לגבי טומאת אוכלין אזי לכ"ע כבר כבול ועומד גם באיסור השני כיון דכבר גילה קרא גבי נבילה וטריפה שחלים על חלב וכל מעליותא דנבילה הוא רק מפני שמטמא ומדי גריעותא דחלב הוא מפני שהותר מכללו וכל שה"מ דינו כאיסור קל לגבי חמור מכל צד וגם לכ"ע אית להו דילפינן מינהו כל בדדמי להוא (כדאיתא בתוס' ק"א ע"ב ד"ה תלמוד) וכאשר מובא לעיל באות ג' וגם משמע להדי' מסתימת דבריו של ריה"ג דקפטר לי' אפי' כשנטמא הבשר מג' בקודש ששוב אין בו כדי לטמא עוד והאדם אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ונמצא דמלבד דחומר איסורו יש בו כדי לטמא משא"כ בבשר וכיון שכן הרי דמי לנבילה דכבר גילה קרא דחל ע"ח ואי משום דחלב המ"כ לא עדיף בזה חומר דנבילה רק כאילו אשתקל כל חומר שבראשון וניתוסף על השני והכא בטומאת הגוף לגבי טומאות בשר דחמור ממנו להדי' בודאי הוי לי' לחול שהרי יש בו כל מעליותא דאיסור נבילה לגבי חלב ואפי' למאן דלית לי' א"כ כלל וגם א"מ אפ"ה לא נמצא מידי לפטרו א"ו דטעמי' דריה"ג לאו משום חלות האיסורין הוא דקפטר לי' אלא משום דמחולל ועומד הוא דגמר לי' מתרומה תוס' בד"ה בנטמא הגוף) וע"ז מתרץ דמאי חזית וכו' ותו ל"ד לנבילה ועי'

ו וקו' הראשונה נראה לפענ"ד בשום לב להבנת דברי רש"י לאישורם נראה דהאי דפירש בדברי רבא דריה"ג באיסור חמור א"ל דהיינו שהוא כולל ומוסיף ואמאי שבקי בגמ' לישנא דמוסיף דקא מצריך לי' וקא נקיט מלתא יתירתא בלישנא דאיסור חמור דל"מ לי' א"ו מפשטות הדברים נראה דדוקא היכא דאיסור השני שוה עם הראשון באזהרה ובעונש אזי אם האיסור השני הוא א"כ וגם מצרכינן שיהי' גם א"מ כדי להכריע ולהעשות עי"ז כחמור לגבי הראשון אבל כל שאינו מוסיף אזי ל"מ כולל לחוד משום דאכתי אינו חמור לגבי הראשון וממילא נשמע דזהו כשהיה שוים בעצמותן אבל כל שאינם שוים ואיסור הראשון הראשון חמור בעצמותו מהשני אזי גם כולל בהדי מוסיף לא מהני מידי דאלת"ה אלא כל שהוא כולל ומוסיף קא חייל הרי תפסת את הטפל ושבקת את העיקר שמבואר להדיא בגמ' דדוקא בא"ח הוא דאית ליה ובזה נכון ומדוקדק היטב מה דנקיט בברייתא של עולה דוקא וקא שביק לישנא דמתני' דנקיט בכ"מ מוקדשין סתמא בר"פ גיד נוהג במוקדשין וכן גבי יש אוכל וכו' והוא משום דבעינן בטרם שנרד לכלל כולל ומוסיף שיהי' האיסורים בעצמותן שווים וזהו רק בעולה שהרי משעה שהקדישו הוא באיסורו עד לעולם ואיסורו שוה בכל וכבר שוה בעצמותו לאיסור גיד שאיסורו איסור עולם ושוה לכל אבל בשאר קדשים ל"מ בקדשים קלים אף דלוקה עליהם בין כהן ב"י כשאכלו קודם ז"ד כזית מן הבשר כדאי' ברמב"ם להדיא בפי"א מה' מעה"ק ה"ד אבל אין איסורו איסור עולם שהרי לאחר ז"ד לא נאסרו אלא האימורין לבדן וגם בקדשי קדשים דחייב גם לאחר ז"ד ואין איסורו שוה לכל שהותר לכהנים וגם בפרים הנשרפים וש"ה איכא פלוגתא דתנאי בזבחים פ"ב ועי' בלח"מ שם (ואף דריה"ג ס"ל התם דחייב כבר לימדו לנו רבותינו האחרונים דהאי דמוקי כריה"ג לאו דחכמים דהכא הוא ריה"ג שהרי ריה"ג ס"ל לחד שנויא בפסחי' דגה"נ אסור בהנאה אלא דתנא דברייתא ס"ל בהא מילתא לבד כריה"ג יעו"ש בשעה"מ ובספר דו"ח בסופו) אמנם כן אי מוקים לה כריה"ג דנקיט עולה וקא שביק לישנא דמתני' אבל אי נוקים ליה כר' יוסי כקו' התוס' הדרי קו' לדוכתיה דאמאי לא נקיט ליה בכל מוקדשין דהרי לר' יוסי אית לי' איסור מוסיף אפי' בקל ע"ח כדאיתא בסנהדרין פ"א וליחייב נמי משום א"א

ז ונראה ליישב גם קו' שלישית שהקשו רבותינו בעה"ת ד' קא בד"ה א"כ וכו' דא"כ מה קו' לקמן קי"ג על שמואל וקסבר שמואל איסור חע"א והאמר שמואל מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה וכו' ומאי קו' ממוסיף לכולל דבב"ח הוי א"מ ובתרומה לא הוי אלא כולל לחוד וע"פ הוצעות דברינו לקמן באות ח' דדבר שחייל ע"פ גזה"כ על איסורין כן נמי מעכב את האיסורין מלחול עליו וחזקנו הדבר במסמורות נטועות וראיות נכוחות וע"פ זה הוכיחו שפיר דבע"כ צ"ל דשמואל אית ליה בעלמא גם א"כ מדמפיק ליה לחלב ומתה מחד קרא ש"מ דשווים הם אלא אי אמרת דא"כ לית לי' א"כ בע"כ צ"ל דהא דגלי קרא גבי חלב נבילה וח"ט דיבא איסור נבילה וכו' הוא מטעם גזה"כ משום דמטמא וכדומה והרי הוא בתקפו כאי' מוסיף ואיך קחייל איסור בב"ח עליו והו"ל לאוקמי ריבוי דגדי רק על חלב ונשמע מרבוי זו דאחע"א במוסיף אבל לא כנגד דבר שהוא בעצמו בתוקפו כאילו הוספת את כל אשר נופל גם בשני וטעמא דמילתא דכשם שאיסור השני בא עליו במעליותא דידיה שנתנה לו רחמנא כן האיסור הראשון עומד לעומתו במעליותא דידיה מצד אחר ואין זה דומה למוסיף על אי' כולל שהשני יש לו מעליותא יותר מראשון בדבר פרט מענינו וכן בכו' על מוסיף משא"כ בב"ח על נבילה שנבילה מעליותא דידי' אינו מענינו כלל והדר דינו כאילו שניהם שוים עי' א' י"ב א"ו דאית לי' ג"כ א"כ וכסברת רבא בשבועות כ"ד דמוסיף וכולל שוים ולהכי כיון דמחד גדי נשמע לרבות למוסיף ולכולל א"כ הא דחייל נבילה ע"ח משום כולל הוא ומש"ה שפיר קחייל לאיסור בב"ח עליו משום מוסיף וחלב ומתה שפיר קא נפקי מחד ריבוי'

ח עיין ק"ג בפי' רש"י בד"ה דכ"ע לאו לאיברים עומדת וז"ל כיון דבשעת לידתה נטרפה איסור טריפה קדים עכ"ל, ומשולל הבנה דמאי זה נתינת טעם משום דבשעת לידתה נטרפה וגם הוא שלא לצורך הענין כלל שהרי גם בנטרפה אח"כ שייכי פלוגתייהו אם חל איסור אבר ע"ט וכבר עמד בזה המהרש"א וכן בתוס' בד"ה דאי' בסה"ד וז"ל וי"ל כגון שעם יציאת רובה נטרפה ואיסור אבר שבא לבסוף נהי דחייל אאיסור טריפה דקיל על איסור חלב דבכרת לא חייל הקשה ג"כ שהוא שפת יתר מה דנקטו שעם יציאת רובה נטרפה אמנם בתוספ' י"ל דבל"ז צריך להבין דבריהם דאכתי הרי נראה בעליל שביותר יש מקום לאיסורין לחול על חלב אפי' שהוא בכרת משום שהמ"כ מן שאר איסורין שלא המ"כ גם על לאו גרידא שהרי ר' יהודא ס"ל לעיל ק' ע"ב דאין איסור נבילה חל ע"ט ועל חלב חייל לכ"ע וצ"ל כיון שזו כבר נטרפה גם חלבה תו לא המ"כ שחלב של טריפה לא הותר מעולם וע"י איסור טריפה נתחזק גם איסור חלב שבו לסלק את הגרמא דה"מ ויתיישב בזה קושי' מהרש"א שהקשה לאוקימתא דלעיל דכ"ע לא"ע ובמית' א"ט ומיחל אאיסור אבר וס"ל לר"י דקא חייל ואמאי ס"ל גבי חלב דא"ח אלא שתים ובזה ל"ש תירוצם שהרי טריפה לכ"ע חייל אחלב ולדברינו ניחא דלא קא חייל רק על אבר לחוד וכן על חלב לאחר שנשחטה דהמ"כ משא"כ כשתלש ממנו חלב דאזי חלב כזה לא המ"כ גם אצל חי' ועיין, אמנם כן כל היכא כשבא לכלל איסור חלב כבר נטרפה ולא המ"כ בכגון זה מזמן איסורו והלאה אבל כשנטרפה אח"כ שכבר המ"כ ותו לא נפקע אבל בדברי רש"י צ"ע טובא ונלפענ"ד כאשר נתבונן בתוס' לקמן קי"ג ע"ב ד"ה ושאני וכו' וז"ל אבל אי לאו גדי לא הוי ילפינן שיחול איסור בב"ח על חלב מדאמרינן יבא איסור נבילה ואיסור טריפה ויחול על איסור חלב דשאני נבילה דמטמאה וטריפה נמי משום דמחיים וכו' והא דאמר בפ' גה"נ דאיסור טריפה חל