זית רענן חלק א שה

כ"ב והי' נראה לפ"ר דס"ל כריה"ג לקמן דף כ"ג ע"ב דיליף ק"ו מחלב, אולם עדיין אינו מספיק קצת שהרי פירכא דר"ש דשאני חלב דהותר מכללו מלא בש"ס על כל גדותיו בכ"מ גם לפי' תוס' שם ד"ה ומה חלב מנ"ל לרמב"ם להכריע בזה ודלא כר"ש, אח"כ מצאתי באחרונים שתירצו כן ולי נראה משום דק"ל לרמב"ם על האי דמיפרך ר"ש קו' דריה"ג דשאני חלב דה"מ אצל חי' דהרי גם גה"נ הותר מכללו אצל טמאה לר"ש דס"ל בגה"נ ש"ט פטור לגמרי משום גזה"כ דבעינן שגידו יהיה חלוק מבשרו ובשלמא לריה"ג ל"ק דהוצרך לתרץ דאצל בהמה לא הותרה ולא משום דגם גה"נ ה"מ בטמאה משום דמרהיטא דש"ס נראה בהדי' דריה"ג ס"ל דיש בגידין בנ"ט שהרי משום דס"ל דכשהותרה נבילה ל"ה חלבו מקשה מגיד אבל בלאו הכי לא קשיא לי' משום דיש בגידין בנ"ט והוי בכלל היתר נבילה וכיון דיש בגידין בנ"ט שוב לא דמי לחלב דה"מ לגמרי אצל חי' משא"כ ג"ה גבי טמאה דרק משום שאסור מצד אחר לא חל עליו איסור גיד אבל לר"ש דס"ל לעיל דאין בגידין בנ"ט וגבי טמאה הותרה לגמרי מדאורייתא שוב דמי לגמרי לחלב (ולא ניחא לי' בתי' לקמן קט"ו ע"ב ד"ה כלאי כרם דשאני חלב דכתיב כל יעו"ש דאינו מן ההכרח דגם שם נוכל לתרץ כן דשאני חלב דהותר לגמרי משא"כ בבשר טמאה או ח"ט דס"ס נאסר משום טמאה ולא הותר אלא מפני שאיסור אחר בא בגבולו ול"ק מבשר עוף בחלב דתחילת האיסור לא קאי על עוף וס"ל כריה"ג דדריש לעיל מדכתיב לעיל בחלב אמו יצא עוף וכו' ובע"כ צ"ל כן דאל"כ גם ערלה ה"מ בנוטע לסייג ולקורות וכן חמץ נוקשה ועי"ת רק טמאה נקרא ה"מ דלא נתמעט רק מדכפלה רחמנ' לגדי (ובחי' ס"ל לאיסי כריה"ג ועי' לח"מ פ"ט מהמ"א) כללא דמילתא דכל מידי דאתא מפשטא דקרא לא הוי המ"כ כמו ערלה ובשר עוף בחלב) אמנם נראה ע"פ האמור במ"ל בפ"ה ה"ה מה"ש דלר"ש אף שלא כדרך אכילתם אסור מדאו' כמו חצי שיעור לדידן דכמו דלדידן איכא שלשה דרגא גבי איסורין שיעור שלם למלקות וח"ש לאד"א ושלא כד"א לאי' דרב' כן ה"נ לר"ש ש"ש לקרבן וח"ש למלקות ושלא כד"א לאי' דאו' דלדידי' מעלין בחד דרגא לחומרא וכיון שכן לר"ש אף דאין בגיד בנ"ט לא נגרע משלא כד"א דאסור מדאוריי' לדידי' ותו ל"ד לחלב דה"מ לגמרי אבל בגידין אף דאינם בנ"ט מ"מ אסור משום טמאה דל"ג משלא כד"א אמנם כן לר"ש אבל לדידן דפסקינן דלא כר"ש בזה ופסקינן דאב"ג בנ"ט שפיר איכא למילף ק"ו מחלב שהרי גם גה"נ ה"מ אצל טמאה והותרה מה"ת לגמרי

ג וליישב קו' התוס' נראה ע"פ האמור לעיל בסי' א' אות י' אשר התחלנו להתעורר בזה דמשמע דכ"ע מודים לדרבא דקרא דכתיבי נבילה וטריפה קאתי לדרשא דאיסור נבילה וטריפה חלים על חלב שהרי כ"ע מודים דמסוכנת שריא ולשנוי' קמא חולין דף ל"ז יליף לה מדרשא דרבא כאשר כבר קם בזה הרב בשעה"מ פ' י"ד מה' אב"ה ח' וא"כ קשי' לריה"ג ור"ש ור"י דל"ל א"כ ולומר דגזה"כ הוא בזה לבד ולא בכל איסורין דעלמא ז"א שהרי הקשו בש"ס על ריה"ג דל"ל א"כ משבת ויוה"כ הוא וצ"ל כמפורש בתוס' בד"ה תלמוד לומר (ק"א ע"ב) דפריך ולגמר מיני' וכו' אלא ודאי דכולהו תנאי סברי דילפינן מינייהו בדדמי להו דהיינו היכא שאיסור הראשון הותר מכללו והשני לא ה"מ ואיסורו מחיים אזי לקושטא כ"ע מודים דחלים כיון שאין דבר נפרץ בינם לבין נבילה וטריפה דגלי קרא אולם מסתברא מילתא דל"ד שאיסור הראשון הותר מכללו לדבר מן הדברים רק כל שאיסור הראשון קל מן השני' בכל הצדדים וגם מצורף לו מעליותא דחד מנהון דהיינו שמטמ' או שאיסורו מחיים אזי ג"כ כ"ע מודים דחלים שהרי כמו דנו"ט חלים על חלב מפני שהותר מכללו ולו יהיה שמפני דהמ"כ אשתקל כל חומר שבו ואיתוסף חומר כרת שבו ולשני שלא המ"כ מ"מ נקוט מיהת דהיכא דאיסור השני חמור מראשון מכל צדדים וגם לא סר ממנו מעליותא דנבילה או טריפה אזי לית מד"פ דבודאי חייל נשמע מזה דכל היכא דאיכא חדא מתרתי או שאיסור הראשון המ"כ אף שחמור משני כל היכא דאית לי' להשני מעליותא דנבילה או של טריפה או שאיסור השני חמור מראשון להדיא ומסובך בהדי דשני מעליותא דנו"ט אזי כולהו תנאי קסברי דחלים דילפינן מנו"ט דכתיב גבי חלב ומתורץ היטב קו' תוס' דלמה נדו בש"ס ממה דקס"ד דגיד נוהג במוקדשין שאין בו אלא איסו' גיד בלבד בשגם שהוכיח דתנא דמתני' קסב' דיש בגי' בנ"ט אפ"ה א"ח משום מוקדשים דאין איסור חע"א אפי' בחמור וכולל משום שכבר עומד כחומה נשגבה לפנינו הא דגלי קרא גבי טריפה דכל שאיסורו מחיים וחמור מראשון דקא חייל והרי גם במוקדשים על גה"נ לא נותך אפס מנהו שהרי איכא כל הני מעליותא גם במוקדשים כמו בטריפה על חלב שנגמר כל חומר איסורו מחיים כמו עולה וחטאת דמועלים מיד ולא סר איסורן מהן לעולם (ואף את"ל דחטאת הנאכלות יש היתר לאיסורו ואינו חמור מגיד בכל צד מ"מ הרי איכא עולה ופרים הנשרפים ושע"ה ופרה אדומה דמועלין בו משהוקדשה עד שיותך הבשר או שישרפו לאפר ובעולה עד שיותרם ת"ה עי' בפ"ש במעילה ורמב"ם פ"ב ה' ד ה והאיך אפשר דיסתום לן תנא דמתניתן דכל מוקדשין אינו נוהג בגיד דהא תינח בקדשים קלים דחומר איסורן אינן נגמרים עד לאחר ז"ד שהרי אין מועלין באימורין עד שיזרוק הדם וקודם ז"ד אין בהם אלא איסור מעילה בלבד כדאיתא שם (ועי' תוס' כריתות כ"ג בד"ה בולדות קדשים ובר"ה דף כ"ח) ומוקדשין לגבי גיד לכ"ע הוי א"ח לכל הפחות

ד וכד שקילנא וטרינא טובא נשכח עוד שאיסור גיד ה"מ ג"כ לגבי מוקדשין שהרי סתם לן תנא דמתניתן (צ"ו) כר"מ דאכלו ואין בו כזית חייב וא"כ הרי איסור גיד המ"כ גבי טמאה ואין בו כזית שהרי בכלל איסור גה"נ דעלמא ובטמאה הותרה הגם דלא הותרה לגמרי כחלב שהרי ח"ש אסור מה"ת התינח לר"י אבל לר"ל דס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת כבר הותר הגיד מה"ת אצל טמאה שאין בו כזית ומש"ה נדו בש"ס מזה משום דקשיא לי' לר"ל, וא"ל דגם בגיד שאין בו כזית לא הותרה בטמאה לדעת רה"פ דעל חצי שיעור חל איסור השני והדר איסור גיד וחל על טמאה וגם משום גזה"כ דכל שגידו חלוק מבשרו ליכא כמו לר"ש שכבר בארנו לעי' דמשמע מרהיטא דסוגיא דגזה"כ ל"ש אלא לר"ש דס"ל דאין בגידין בנ"ט וכל שבשרו אסור אין גידו חלוק מבשרו כלל שהרי על בשרו יש בו משום איסור אחד כמו על הגיד אבל למ"ד דיש בגידים בנ"ט לית בי' משום גזה"כ כאשר בארנו מזה סי' י' אות י"ב דמידי טעמא הוא משום דלדידי' חלוק גידו מבשרו דעל בשרו אין בו רק איסור אחד ועל הגיד אית בי' משום שני איסורין ומש"ה ל"ש כלל לדידי' למעוטי מגזה"כ רק משום דאין איסור חע"א אכן כן הדברים בגיד שיש בו כזית אבל בגיד שאין בו כזית ולר"ל דמותר לגמרי מה"ת מצד איסור טמאה שפיר ממעטינן מגזה"כ כיון שאין גידו חלוק מבשרו וממוצא הדברים נשמע דמאי דס"ל לריה"ג לקמן דגה"נ של נבילה א"ח אלא משום גיד ולא אתי איסור נבילה דמטמא וחייל על איסור גיד כמו דחל על חלב שהרי גם גיד ה"מ אצל טמאה בע"כ צ"ל דס"ל כר' יהודא דא"ח משום גיד אלא כשיש בו כזית ולא ה"מ לגמרי משום איסור טומאה ועי' ואע"ג דריה"ג לית לי' להאי דשאני חלב דה"מ בפס' כ"ג ע"ב עי' בתוס' ד"ה ומה חלב דבעלמא א"ל והתם שאני דלא ילפינן אלא שיהא בכלל הנ"ב ועיין

ה שם דף ק"א בתו' ד"ה איסור כולל וכו' היקשו שלשה קו' לדעת הפוסקים רש"י ורמב"ם דא"ה חשיב איסור מוסיף דא"כ אמאי לא אוקמי כר"י דאית לי' א"מ יעו"ש ועוד אמאי פריך בסמוך וריה"ג נהי דאיסור כולל ל"ל יבא איסור חמור ויחול על איסור קל ודילמא גם באיסור חמור לית לי' א"כ רק א"מ הוא דא"ל וקו' הג' ממאי שהיקשו בש"ס לקמן על שמואל דא"ל אחע"א בבשר