זית רענן חלק א שד

שחל על השני וראי' דהרי מוקמינן למתניתן בדאית לי' ברא לסבא וצ"ל בקטן ואפ"ה חייב הבועל מיד שהרי הוכיחו בתו' שם דכל שאין איסורו בשעת קדושין ל"ק ופירש דבריהם דכל שלא נאסרה על הבועל בשעת קדושין ל"ק אבל בדאית לי' ברא לסבא אף שלא נאסרה על הקטון מיד מ"מ מיקרי לגבי הבועל איסור מוסיף מפני שעתיד הדבר להוסיף עליו לכשיגדל ואסורה על הבועל מיד גם משום זה שעתיד להתוסף וא"ל דאיירי כשהוא בן תשע ומשום לתא דידה שהרי התם אליבא דר"י איירי דלית לי' איסור כולל ולגבי דידה הוי להיפך דכל דלגבי דידי' הוי א"מ אזי לדידה הוי רק א"כ דכל זכרים שנאסרו עלי אזי לגבי דידה כחתיכות מופרדות דמי ואיך אפשר לדון ולומר דמש"ה נאסרה הוא עליו אף שכבר נאסר בה מפני שניתוסף חתיכה אחרת עלי' אין זה לא כולל ולא מוסיף ועוד שהרי מבואר ברמב"ם בפ"ד מה"ש דכל שעדיין אינם בעולם אינם דינם כמוסיף וככולל דמזה מוכח דכל שישנו בעולם אף שאינו ראוי לביאה זו אפ"ה חייב משום מוסיף וכן בכולל כל שעתיד לבוא בודאי כגון בנשא מת ואח"כ נ"ח דחייב משום אחות אשה בדאית לה אחוותא אף שהיא פחותה מג' שנים כיון שהיא בעולם כמוכח מלשונו הנ"ל והא דס"ל בנשבע שלא אוכל היום וכו' דא"ח אלא א' בע"כ צ"ל כסברת רדב"ז הנ"ל וכן צ"ל בתוס' ר"פ ג"ה צ' ע"א ד"ה קדשים בסה"ד וז"ל וא"ת ונימי מיגו דאיתוסיף איסור גיד לגבוה וכו' איתוסף נמי להדיוט איסור אכילה וצ"ל כיון שכבר הוכיחו בא"ד דבאיסור גיד בעינן שיחול מחיים ותו מאי ק"ל שאיסור גבוה הוא רק לאחר ז"ד שהדם מכשיר את האברים להעלותן א"ו כיון שעתיד להיתוסף אזי נאסר הגיד מיד באכילה גם טרם שחל המוסיף

ט בתוס' ד"ה מודה ר"י בא"מ וז"ל שאיסור חמור חל על א"ק או בשווין וכו' אבל קע"ח ל"ח אפי' בא"מ וכו' אבל א"א דבחנק ל"ח אשריפה ואסקילה וכו' ודבריהם תמוהים דהרי בהדי' איתא להיפוך בסנהדרין פ"א שהקשו שם בש"ס ולחייב נמי משום א"א דהא אמר ר"א מודה ר"י בא"מ ונראה לי דכוונת דבריהם עפ"י האמור בדבריהם בקידושין ע"ז ד"ה פרט וכו' שהמציאו שם בתירוצם על שהביאו בש"ס שם דברי ר"ש מכולל על מוסיף ותירצו כיון דל"ל לר"ש א"כ בא"ח ה"ה דלית ליה איסור מוסיף בקל על חמור יעו"ש נמי דשניהם שקולין כולל בחמור על קל ומוסיף בקל על חמור וביבמות ל"ג פליגי ר' יוחנן ור"ח וב"ק אליבא דר' יוסי דלר' יוחנן לית ליה לר"י א"כ כלל אפי' בקל על חמור ולר"ח וב"ק מודה ר"י גם בא"כ והאי דפוטר בא"א ונעשית חמותו משום דאינו משם אחד וכן הוא בקצרה בדבריהם בכריתות י"ד בד"ה הבא על ב"ב וקושי' הש"ס אזלי בסנהדרין אליבא דר"ח וב"ק דאית ליה לר' יוסי א"כ בחמור ע"ק וממילא נשמע דאית ליה א"מ אפי' בקל על חמור ודבריהם בכריתות קאי אליבא דר' יוחנן דאיהו שהמציא ג"כ דמודה ר' יוסי בא"מ ואליבי' דר"י צ"ל דר"י לא קאי אכולהו גוונא דקתני במתני' אלא בשלשה לבד

י עיין בב"מ סי' ט"ו ס' י"ב שהקשה על רמב"ם פ"ב מה' א"ב ה"ו דאם בא על בתו מאשתו חייב שתים משום בתו ובת אשתו וז"ל וקשה מתני' דכריתות יש בא ביאה אחת וחייב שש חטאות וקא חשיב בא על בתו ואחותו וכו' ומפורש שם דהיינו שבא על אמו והוליד ממנה בת והיא בתו ואחותו מאמו וליחשב ז' חטאות דהיינו שעבר וקידש ונשא ובא על אם אמו שאינה אלא שני' וקידושין תופסין בה ולו ממנה בת ובא עלי' והיא ערוה עליו אחות אמו ובת אשתו ובתו וכולהו אינך כדחשיב יעו"ש ונראה ע"פ דברינו הנ"ל באות ג' ניחא דהשתא טובא אשמועינן דגם שהיא מחזרת אפ"ה הוי איסור מוסיף כשנשאת לאחיו משום דמעיק' לא נאסרה אלא כשקידש ובעל והשתא נאסרה בביא' לחוד ורמב"ם אזל בזה לטעמיה בפי' המשנ' דאיירי שהיא לבדה ממזרת כפשטא דמתני' ונשמע מזה חדא שגם זה א"מ אף שלא ניתוסף איסור חדש לגמרי ולא אמרינן דכגון זה הוי רק כא"ח לחוד ועוד דנגרר הדבר ממוסיף למוסיף עד לעולם כאשר הוכחנו לעיל אכן אי הוי נקיט ותנא בגוונא שהקשה אם נוסף חטאת אחד נותן מגרעת לעיקר דינא דאשמועינן עתה: בסוגיא דאיסור כולל סימן ג בפ' גה"נ מה שנוגע לענין הנ"ל ומה שחדשתי בעזה"י בדברים התמוהים שם

א עיין בר"פ פ"ט בתו' ד"ה ואתי איסור מוקדשין וחייל אאיסור גיד ואע"ג דתנן ואינו נוהג בטמאה דאין איסור גיד חייל על איסור טומאה איסור מוקדשין דחמור דאית בהו כרת אם אכלן בטומאה וכו' חייל טפי אאיסור גיד עכ"ל ודבריהם תמוהים דמוקדשים מש"ה חלין דהויין איסור כולל וחמור אף לדעת תוס' לקמן ק"א משא"כ גה"נ לגבי טומאה ובס' ר"י ר"ל דקו' תוס' קאי לס"ד דגיד וטמאה אתיין בב"א ואפ"ה לא חל ומש"ה קא ק"ל ודבריו אינם מחוורים בזה הן בקושייתם והן בתירוצם שהרי לס"ד דגיד ומוקדשין אתיין בב"א היקשו באמת לקמן בד"ה בולדות קדשים ממתני' דא"נ בטמאה אלמא דאיסור טמאה קדים וע"ש ולפום שתירצו לקמן תו לק"מ גם מה שתירצו הכא רחוק מאוד לפי פירושו שגם דקדשים הוי א"כ וחמור אפ"ה איסור ב"א עדיף שהרי ר"ש דל"ל א"כ אף בחמור בנבילה ביוה"כ ובאיסור ב"א מודה לר"י וב"ק דפליג איתותב (יבמות ל"ג) וגם לב"ק דפליג דוקא גבי דברים שהותרו בציבור כגון טומאה ושבת וכו' עיי"ש בד"ה ב"ק וכן נראה דקו' קאי למסקנא דהכא דקדשים חמירא משום דאתיין לידי כרת בפיגול וטו"נ וגם ע"פ דבריהם בכריתות דתנא דמתני' ס"ל דא"ח לחוד חייל בלא כו"מ עיי"ש י"ד ע"ב ד"ה נשאת לאחיו בתירוצם השני וכ"מ לקמן קא' דחכמים ל"פ אדר"י אלא משום שלא נאסר לבני יעקב משמע מפשטא דמילתא דאילו כן הי' מודים לר"י שחל על טמאה משום א"ח לחוד וא"כ גם בקדשים גם לולא כולל חייל ג"כ משום א"ח מפני שיכול לבוא לידי א"כ וע"ז סובב קושיתם דא"כ גם איסור גיד לגבי טמאה יחשב ג"כ כאיסור חמור משום דעל שם גיד יחול קדושת הגוף בעלמא ויכול להסתעף ממנו א"כ משא"כ בשם טמאה דאינו יכול להסתעף קדושת הגוף כלל וכלל רק קדושת ב"ה אף דעל גיד של טומאה ג"כ א"א לחול קה"ג דאין אנו דנין בתר השתא רק על שם האיסור וראי' מהא דאיתא יבא איסור נבילה ויחול על א"ח ואמרינן הטעם מפני שמטמא אף דחלב נבילה אינו מטמא ותירצו דאפ"ה קדשים חמירא משום שהוא הגורם ראשון דוקא משא"כ גיד לגבי טמאה שהוא כעין גורם דגורם

ב שם בד"ה איסור גיד איכא א"מ ליכא וכו' וא"ת ולימא דקסבר יש בגידין בנותן טעם ואפ"ה לא אתיא איסור מוקדשין וחייל אאיסור גיד דלית ליה אחע"א אפי' בא"ח וא"כ וכו' וי"ל דאין נראה לו שתחלוק הך סתמא דמתני' אסתמא דכריתות דא"ל דיש אוכל וכו' והקשה בספ' שעה"מ בפ"ו מה' מ"א ה' ט' דהרי סתמא אחריתא במכות גבי יש חורש וכו' שהקשו שם וליתני גם שבועה שלא אחרוש וכו' ומשני ה"ת לי' לי' א"כ ולק"מ שהרי מוקדשים א"ח וכולל וגבי שבועה ליכא אלא כולל לחוד, ובעיקר קושי' תוס' נראה לפענ"ד בהקדם מה שתירצנו על דברת שהקשו על דברי רמב"ם דפוסק דאין בגידין בנותן טעם ומותר בהנאה שהוא נגד מסקנת הש"ס פסחים דף