זית רענן חלק א שב

ב עיין במהרש"א שהיקשה על הישנות טעמו של רש"י דבכריתות מפרש דאקדשי הוי א"מ כדמשמע פשטא דלישנא דש"ס ובשבועות נחית ממוסף וירד לכלל כולל ואפ"ל מפני דקו' הש"ס בשבועות קאי למאן דא"ל כולל אפי' באיסור שע"י עצמו אבל לר"ל דלית לי' כולל בע"י עצמו ניחא וגם משמע דר"ל ל"פ אלא בכולל ע"י עצמו אבל במוסיף דחמור חל אפי' ע"י עצמו וא"כ גם לר"ל קשיא דליתני שנשבע גם על שלא כדרך אכילתן או שנשבע טרם שהקדישה גם על הנאה ואכילה א"ו משום דמצינו למימר דכל כה"ג הוי רק איסור חמור והא דחייב אשם מעילות משום איסור כולל הוא ואין זה כאיסור שע"י עצמו כדאיתא בתוס' לעיל כ"ד ע"א ד"ה באיסור אבל למסקנא דמשום דאיתא בשאלה ל"ק אזי נקטינן כפשטא דלישנא דמש"ס בכריתות דא"ה הוי א"מ

ג עיין בפירוש המשניות שהקשה במתניתן דבא על בתו שחייב משום בתו ואחותו וכו' שהרי היא ממזרת ומתרץ דקדושין תופסין בח"ל ותפסי בה קדושי אחיו יעו"ש וצ"ל דהא דמחייבינן לי' משום אשת אחיו מפני שניתוסף לגבי אחין והא גם לגבי אחין לא ניתוסף שהרי אסורה וקאי משום ממזרת כקו' התוס' וכן באינך דקתני במתניתן כקו' התוס' ותירוצם ל"ש לרמב"ם שהרי בתירוצו הראשון לא מוקים לי' כשגם הם ממזרים ותירוץ השני לא ס"ל דהרי איסור חמור לחוד לא חל על א"ק שהרי לשיטתו ל"מ מידי דהא א"ה באקדשי הוי א"מ וצ"ל דרמב"ם לשיטתו דפוסק בה' א"ב פ' ט"ו ה' ב' דבכל חייבי לאוין אינו חייב אלא כשקידש ובעל לבד באלמנה לכה"ג וא"כ כיון שניתוסף לגבי אחין שתאסר בביאה לחוד וכיון דגבי דידהו הוי א"מ וחל עלייהו איסור אשת אח משום א"מ תו הדר ונגרר גם לגבי דידי' משום א"מ וכן דנין לעולם וראיתי באחד מן האחרונים שנסתפק בכגון זה גבי קונם תאנים עלי וענבים עלי וע"פ ואח"כ אמר קונם תאנים עלי וע"פ וענבים עלי מי אמרינן כיון דחל ע"ע עי"מ יחול גם את"א ע"י כולל ולהנ"ל כיון שמוכח דמן מוסיף נגרר למוסיף אחר ה"ה ממוסיף לכולל דמ"ש כיון דס"ס כבר חל על ח' אחרת ומאי איכפת לן בסיבה שחל עליו אם בתחילה או בשני' אולם נראה דמן כולל לא גרע למוסיף כגון באומר קונם תאנים עלי וע"פ והדר ואמר קונם תאנים עלי וע"פ וענבים ע"פ שכבר חל ע"פ איסור תאנים שיתחייב שנים משום כולל ואח"כ נדון ונאמר מיגו דניתוסף על פלוני לחייבו שנים על תאנים יוסיף נמי איסור תאנים עליו כמו בכל איסור מוסיף דעלמא דכגון זה לא מסתבר כלל שהרי בכולי' שמעתתא שמעינן דבעינן לכה"פ חדא למעליותא או שיתוסף האיסור על החתיכה עצמו אזי אפי' אם ניתוסף רק לגבי אחר ולא ע"ע אפ"ה חל עליו מפני שאיסור השני חל על החתיכה עצמו לגבי אחרים וכן אם שם האיסור השני חל על חתיכות אחרות אמרינן ג"כ מיגו דשם זה חייל על ח' אחרות חל נמי על חתיכה זו אבל בעינן שחתיכות אחרות יאסרו עליו דוקא ונמצא קיצור הדבר דבעינן לכה"פ חדא למעליותא או שיאסרו עליו ח' אחרות או שיתוסף האיסור בחתיכה עצמה ואז מהני גם בניתוסף רק על חבירו אכן בנידון הלז כיון שגם לגבי אידך לא ניתוסף בתאנים ול"מ רק משום כולל דחתיכות אחרות ונמצא דירד לכלל כולל ולא הגיע לתכליתו שהרי גם בכולל בעינן דוקא שיחול עליו ול"מ מה שחל אאידך ולכלל מוסיף לא נכנס כלל אף בתחילתו ואיך נדון לבסוף בשם מוסיף שהרי גם לגבי אידך לא ניתוסף על החתיכה ראשונה רק מטעם כולל ובזה צדקו דברי בעל שאגת ארי' בתשו' סימן ע"ג דשבת לא הוי א"כ על יוה"כ משום שביתות בהמתו היכא דלית לי' הגם למי שיש לו הוי א"כ אבל לגבי מי שאין לו לא הוי א"כ והשיג עליו בס' ח"ש סי' י"א דסוף סוף הדר הוי ליה מוסיף וכיון שאידך ח"ב ניתוסף נמי עליו ולדברינו הנ"ל שפתיו ברור מללו שהאיך יסתעף בסופו ויסתבך במוסיף במה שלא נכנס לעולם למעליותא דמוסיף כיון שלא ניתוסף על מלאכות האסורות ביה"כ לא כלום רק שע"י שבת נאסר גם בדברים אחרים דהיינו כולל לבד ולבסוף נגרע גם ממעליותו דכולל שהרי בכולל בעינן שיכלול על עצמו ומה שהביא ראיה מדברי רי"ף בפ' ד"א דמש"ה חל איסור אשת אח על אחות אשה הואיל ולשאר אחין חל בבת אחת עם א"א חייל גם עליו משום מוסיף דשאר אחין במחכת"ה אין זה ראיה כלל שהרי התם הוי מוסיף גמור ונעשה בב"א לכולם רק שעליו לא יכול לחול מפני שכבר נאסרה משום אחות אשתו רק דאיסור אשת איש חל עליו מפני מוסיף דכ"ע ואשת אח משום מוסיף דאחין וגם בס"ס י"ב חידש ג"כ מסברא דנפשיה בנבילה ביוה"כ דיוה"כ הוי איסור מוסיף משום דלגבי א' שהביא ב"ש ביוה"כ חלים שניהם בב"א איתוסף נמי לגבי דידי' ומביא ג"כ ראיה מדברי רי"ף הנ"ל ואין דמיונו עולה יפה דהתם נעשה הדבר באמת בב"א גם לגבי דידיה רק שאיסור הראשון מונע את חלות השני אבל התם דנעשה בזה אחר זה רק משום דלגבי א' שהביא ב"ש חלים שנים עליו אז לענין עונשים ומשום זה נידונו כאיסור מוסיף זה לא שמענו כלל מדברי הרי"ף רק מפירוש של הרמב"ם באית ליה ברא לסבא וכבר צווחו עליו בבי מדרשא כל רבותינו האחרונים, ועיין באות א' שנתננו מקום לדבריו הקדושים בעזה"י אכן בנידון שיסוב את פני הדבר לגבי נבילה ביוה"כ דהוי א"מ מטעם זה הדר תמוה כאשר כבר צעקו הכפירים ממעונתם ה"ה מרן הגאון הקדוש מוהע"א זצוק"ל בספרו דו"ח ובעל פ"ה בספרו

ד וליישב קושי' תוס' בכריתות כ"ג ד"ה ומיא"ל וקדושין ד"ה פרט דמאי מייתי בש"ס מדברי ר"ש גבי נבילה ביוה"כ לענין איסור מוסיף והו"ל להביא הברייתא דיבמות דר"ש ס"ל דאינו חייב אלא משום אחות אשה בנשא חי ואח"כ נ"מ וביותר תמוה שהרי גבי אוכל א"א מפרש בש"ס גופא דאיסור יוה"כ הוי כולל ולא מוסיף ונלפענ"ד אם אמנם דלכאורה נראה דיוה"כ הוי איסור מוסיף לגבי נבילה וכן לגבי חלב מפני שניתוסף על חתיכה עצמה דמעיקרא לא היה אסורה אלא באכילה והשתא ניתוסף בחתיכ' שאסור לבשלה ואף שלא ניתוסף מפני השתנות החתיכה רק יומא הוא דקא גרם כאשר חשבתי כן לפ"ר ורציתי לבנות מזה דיק וסוללה לכמה ענינים אכן חשבתי וראיתי בכל האחרונים שנקטו בפשטות שגם זה לאיסור מוסיף יחשב, עי' בתשו' רמ"ע דפש"ל במי שאסר את אשתו עליו בקונם ואח"כ חל יוה"כ דהוי אמ"ו אכן גבי אוכל אכילה א' דאיירי בחלב ואוכל חלב חי פטור מפני שלא אכל כדרך אכילתן ומסתמא איירי שנתבשל או שנצלה מעיוה"כ שלא איירי במתני' מאיסורא דבישול כלל אבל גבי נבילה ביוה"כ דמשמע מסתימות לשונו דפוטר בכל גוונא אפי' בעוף דחזיא לכוס כשהוא חי וא"כ שפיר הוי יוה"כ אמ"ו שניתוסף על החתיכה עצמה לבשל ואפ"ה פוטר ר"ש ש"מ דל"ל אמ"ו אבל גבי אוכל אכילה אחת דאיירי בע"כ כשכבר נתבשלה ואין בישול אחר בישול בדבר שאין בו רוטב לכ"ע דהיינו תרנגולתא דר' אבא בשבת דף קמ"ה ע"ב

ה ויש לברר וללבן דהא דפי' הריטב"א בקידושין ע"ז גבי כה"ג שבא על אחותו אלמנה דהוה איסור מוסיף לגבי כה"ג שאם ימות וימנה אחר תחתיו אזי תאסר עליו משום אלמנה לכה"ג לכן נאסרה גם עליו משום אלמנה ולפ"ר נראה דס"ל כדעת ראב"ד בפ"ד מה"ש ה' יו"ד גבי שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע שלא אוכלנה דחיילי עליו שבועה שניה משום מיגו דע"י ש"ש נאסר גם למחר אף דלמחר כבר הולך ואזדא ליה לאיסור ראשון לגמרי אפ"ה אמרינן מיגו כאשר פי' הרדב"ז דבזה פליגי הרמב"ם וראב"ד אמנם נראה דאין מזה ראיה מוכרחת דס"ל כשיטת הראב"ד ואפשר דכ"ע מודים בזה לסברת ריטבא שהרי בל"ז קשה לדעת הראב"ד לכאורה מא"א ונעשה חמותו דפליג ר"י משום דל"ל א"כ לר' יוחנן ולר"ח ובר קפרא דס"ל דגם א"כ משם אחד אית ליה לר' יוסי ואפ"ה ס"ל בא"א ונעשה חמותו